מושגים ביהדות- "חמורו של משיח"

"חמורו של משיח" השימוש בחמור הזה, ניתן לשלושה אנשים – אברהם, משה ומשיח... ננסה להבין, מה החיבור של שלושת האנשים הללו... מדוע רק שלושתם נסעו על החמור, שנבראה בערב שבת, בבין השמשות? מדוע אומר החמור בפרקי שירה: לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶּצַח וְהַהוֹד כִּי כָל בַּשָּׂמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה. "מה ההבדל בין אברהם אבינו לבין בלעם הרשע?" הסתפקות במועט והתנתקות מן החומריות... ימי השובבי"ם וההנהגה בהם...

"חמורו של משיח"

 

 

רבותינו שואלים כמה שאלות:

חמורו של משה.
ננסה  להבין, מה המשמעות של החמור המיוחד, של משה רבינו.

לאחר שהקב"ה ניגלה אל משה רבינו בסנה, הוא חוזר בחזרה ליתרו, ואומר לו שהוא קיבל הוראה, לחזור חזרה למצרים... וכתוב בחז"ל, שיתרו אמר לו – מה אתה הולך להוריד את כולם למצרים?! כולם בורחים משם...
סיפר לו משה, שהקב"ה ניגלה אליו, ושם הולכים לקבל את התורה...
יתרו מאחל לו בהצלחה... ומשה רבינו יוצא לדרך...

מספרת התורה (שמות ד, כ): וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹוקִים בְּיָדוֹ

מבאר רש"י במקום - על החמור. חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר (זכריה ט ט) עני ורוכב על חמור.

אליבא דרש"י, החמור הזה מופיע לראשונה, אצל אברהם אבינו... הופיע פעם שנייה אצל משה... ואותו חמור יביא אותנו אל הגאולה.
כמה זמן יש לנו מהעקידה ועד עכשיו?
כמעט 3800 שנה... חמור בן כמעט 3800 שנה, עליו נוסע המשיח...

רש"י משום מה, מביא את חז"ל, אבל מתמצת את הדברים... במדרש זה מופיע בהרחבה יתרה.


הנה לשון המדרש, (פרקי דרבי אליעזר פרק לא'):
השכים אברהם בבקר ולקח את ישמעאל ואת אליעזר ואת יצחק בנו עמו וחבש את החמור. הוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות, שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו. הוא החמור שרכב עליו משה בבאו למצרים, שנאמר {שמות ד, כ} ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור. הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו, שנאמר {זכריה ט, ט} גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת.

על פי הפרקי דרבי אליעזר הזה, בערב שבת בין השמשות, נברא האתון שנועד לבלעם...


במשנה באבות (פרק ה, משנה ו) כתוב:

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת.

כשכתוב שנברא פי האתון, לא כתוב שהאתון נבראה, אלא הפה של האתון, כלומר הכוח של האתון לדבר אל בלעם, נברא בבין השמשות, בערב שבת.

בפרקי דרבי אליעזר לא כתוב כך , אלא כתוב שנבראה אתון בערב שבת, בבין השמשות , ולאתון הזאת, נולד חמור, והוא חי 2000 שנה, עד שהגיע לאברהם אבינו... ומאברהם למשה רבינו, וממשה רבינו יגיע בבואו של משיח בע"ה.

עפ"י הפרקי דרבי אליעזר הזה, החמור הזה בן 5769 שנים.

אם כך נשאל: "היכן נמצא החמור הזה היום?
נתייחס לזה בהמשך אבל שנדע, שמובא במדרשים איפה הוא נמצא

 

בסוגיה זו דן גם הזוהר הקדוש (פרשת ויחי): שהמשיח יבוא על הבן של האתון, שנבראה בבין השמשות.  

כתוב ברד"ל -  את חמורו. אפשר ממה שנאמר: חמורו ולא כתיב החמור, דרש שהוא חמורו המיוחד לו דווקא מימי בראשית, ועיין זהר בלק {רז:} ורמז לדבר אברהם בגימטרייא  רמ"ח כמניין חמֹר חסר (וכן כתיב כאן חסר) , ובמשה ומשיח כתיב החמֹר בה' הידיעה , שאמר שכבר נזכר החמור כאן אצל אברהם ראוי לכתוב עליו בידיעה , החמור שכבר נכתב באברהם.


אומר הרד"ל תשובה, והיא כתובה בזוהר, בפרשת וישלח:
כשיעקב אבינו מברך את יששכר, בפרשת ויחי, הוא מברך אותו {בראשית מט, יד} יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם

כותב הזוהר – גָּרֶם, זה אברהם לפני הגירות . חֲמֹר, הוא אברהם שלאחר הגירות... למה?
אברם זה גָּרֶם, ואברהם זה רמ"ח, אותיות חֲמֹר...
והברכה שבירך יעקב את יששכר, היא חֲמֹר גָּרֶם... את התכונות של אברהם אבינו,  שהוא התכונה של חֲמֹר...



בוודאי שאנחנו צריכים להבין מה כתוב כאן... הדברים לכאורה, נראים סתומים וחתומים, אבל ננסה להבין אותם:

 

בראש ובראשונה, רבותינו שואלים שאלה:

למה צריך חמור, בן 5769 שנים שיסע עליו המשיח? למה אי אפשר להביא לו רכב שרד - לינקולן?! מה העניין דווקא 'עני ורוכב על חמור'?

דבר אחד שמנו לב – השימוש בחמור הזה, ניתן לשלושה אנשים – אברהם, משה ומשיח... ואנחנו רוצים להבין, מה החיבור של שלושת האנשים הללו... מדוע רק שלושתם נסעו על החמור, שנבראה בערב שבת, בבין השמשות?

לפני שניגש לבאר את הדברים, נציץ לפרקי שירה:

כידוע לכולם, יש ברייתא של פרקי שירה.

מי שעבר פעם על פרקי שירה ראה, שכל הנבראים שם, שרים פסוקים מהתנ"ך , חוץ מיצור אחד -  הצפרדע .
הצפרדע אומרת בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. זה פסוק שלא מופיע בתנ"ך, אלא זה שירת המלאכים.

אם ישאלו אתכם – תגידו, איזה פסוק לדעתכם צריך להגיד החמור?
יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם... פסוק נפלא... אבל בואו ונראה, איזה שיר שר החמור לקב"ה:
לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶּצַח
וְהַהוֹד כִּי כָל בַּשָּׂמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה...

מי שר את השיר הזה ראשון?
דוד המלך, בדברי הימים... אנחנו אומרים את זה בכל יום, בְ - 'ויברך דוד' ... שר את השיר הזה לקב"ה.

מה ייחודי בשיר הזה?
כתוב בדברי הימים, שדוד המלך אסף את כל רכושו, מכל המלחמות שלו, והביא את זה לבית המקדש...
לאחר שהוא תרם את כל רכושו לבית המקדש, אמר לו הקב"ה, שהוא לא יבנה את בית המקדש, אלא בנו שלמה.
לאחר שהוא סיים לתת את כל רכושו , אמר דוד לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶּצַח
וְהַהוֹד כִּי כָל בַּשָּׂמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה הכול שלך ריבונו של עולם, שום דבר לא שלי!


את השיר הזה, שר החמור... כל אחת מהחיות, שרה פסוק שקשור אליה, מה הפסוק הזה קשור לחמור? מה הוא קשור לפסוק הזה?!


כמה פירושים נאמרו בדבר...
ישנו ספר על פרקי שירה, קוראים לו שער שמעון... (הספר הזה, הוא מלפני 350 שנה), והוא אומר ביאור מאוד יפה:

הגמרא {מסכת ברכות נח, א} דנה על הפסוק {דברי הימים א כט-יא} לך ה' הגדולה והגבורה וגו', ושואלת על מה הודה דוד המלך?
והיא משיבה: לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית וכן הוא אומר
{איוב ט-י} עושה גדולות עד אין חקר והגבורה זו יציאת מצרים שנאמר {שמות יד-לא} וירא ישראל את היד הגדולה וגו'... במתניתא תנא משמיה דרבי עקיבא לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף והגבורה זו מכת בכורות והתפארת זו מתן תורה והנצח זו ירושלים וההוד זו בית המקדש.
החמור, מודה לקב"ה, ריבונו של עולם, מתחילת הבריאה, ועד בית המקדש, לקחת אותי כשותף - לך ה' הגדולה אני במעשה בראשית. כשכל הבהמות נבראו, נבראתי גם אני... אבל חוץ מזה, אני חמור מיוחד, אף אחד לא נברא בערב שבת בין השמשות... קיבלתי מעלה מיוחדת!
והגבורה זו יציאת מצרים ריבונו של עולם, אני גם שותף ליציאת מצרים, כי כל אחד יצא ממצרים, עם תשעים חמורים לובים , טעונים מביזת מצרים!
והתפארת זו מתן תורה אני גם שותף למתן תורה... מי הביא את משה למצרים?! החמור!
והנצח זו ירושלים וההוד זו בית המקדש אני מודה לך, שאתה עתיד להשתמש איתי, גם כשיבוא משיח!

לכל הפרויקטים שיש בבריאה, שותף להם החמור. ולכן אומר החמור את המזמור הזה...

כך אומר הספר שער שמעון, לבאר את הדברים.

 

אנחנו כולם יודעים שבחודש טבת, היו צריכים להיות שלוש צומות...
צום אחד, עשרה בטבת אנחנו מתענים... חוץ מזה, היו אמורים להיות עוד שתי צומות, וצמו בהם... רק אנחנו היום דור חלוש מאוד ... אז ריכזו לנו את שלושתם לצום אחד.

הצום הזה, זה היום שבו סמך מלך בבל על ירושלים , ולכן כותב האבודרהם, שאם היה חל בשבת, מתענים גם בשבת... ואם הוא חל בשישי , נכנסים לשבת מעונים.


בט' בטבת, נפטר עזרא הסופר, אחרון הנביאים ... וכתוב בפוסקים, שלא נודע מה אירע בו.
מה שכתוב לא נודע מה אירע בו, כותבים הפסוקים, שיודעים מה אירע בו, פשוט מפחד הצנזורה  היה אסור לכתוב את זה.
ביום הזה נולד יש"ו , ולכן לא רצו לפרסם את זה וצינזרו...


בח' בטבת, ישנה משנה במסכת סופרים, שהיום הזה קשה לישראל, כיום שנעשה בו העגל. מה קרה ביום הזה?
כתוב בחז"ל, שתלמי המלך , כינס שבעים ושתים זקנים, בשבעים ושתים בתים, ואמר להם לתרגם את התורה ליוונית. ואותו יום, היה קשה לישראל, כיום עשיית העגל.
שלוש-עשרה מקומות, מונה הגמרא במסכת מגילה, ששינו שבעים ושתים הזקנים, ממשמעות הכתוב... והקב"ה נתן בלב הזקנים לעשות את אותם שינויים ... אחד מהשינויים, נוגע לנו:


במקום לכתוב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים... הם תרגמו את זה ליוונית 'אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית'... מדוע?
אומרים המפרשים – שאם היו כותבים בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, יחשוב תלמי המלך, שיש אלוה שקוראים לו בְּרֵאשִׁית, והוא ברא את אלוקים רח"ל.


השינוי השני - במקום לכתוב נַֽעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ... כאשר הקב"ה נועץ עם מלאכי השרת, וחז"ל אומרים לנו, שזה נועד ללמד אותנו, שלעולם גדול יהיה נמלך גם בקטן , ואעפ"י שמינים יטעו בזה, אומר רש"י...  הכל היה שווה כדי ללמד אותנו דרך ארץ – תשאל גם אנשים קטנים מה לעשות...
אבל אם תרשום בפסוק נַֽעֲשֶׂה אָדָם ... משמע, שכמה אנשים עשו... בשביל תלמי המלך, שינו את זה, וכתבו בתרגום ליוונית אֶעֵשֶה אָדָם
 בֶצֶלֵם ובדמות.


השינוי השלישי – במקום לכתוב וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָֽׂה , הם כתבו וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם השישי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָֽׂה... שלא יגידו שהוא עבד גם בשבת.


בדור הפלגה, בשעה שהלך הקב"ה לבלבל את שפתם, נאמר בפסוק {יא, ז} הָבָה נֵֽרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם  ... הם שינו את זה הָבָה אֵרְדָה וְאָבָלֶה שָׁם שְׂפָתָם ... הכל בלשון יחיד...


הדבר השמיני שהם שינו, נוגע לפרשה שלנו {ד, כ} וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר ...
במקום לכתוב וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר, הלכו כל שבעים ושתים הזקנים, וכתבו וַיַּרְכִּבֵם עַל נושא בני אדם...


למה לא כותבים חמור?!

אז מי שלא קורא רש"י, וקורא את הגמרא עד הסוף, קורא שהדבר השלש-עשרה שהם שינו, שבמקום לכתוב אַרְנֶבֶת, הם כתבו צְעִירַת הָרַגְלַיִם... מדוע?
אומרת הגמרא – כי לאשתו של תלמי המלך, קראו אַרְנֶבֶת. אז במקום שיכתבו ארנבת, ויראה שנאמר עליה חיה טמאה, כתבו צְעִירַת הָרַגְלַיִם.

אומר רש"י – לא כך, הם שינו את זה, כי זה לא מתאים למלך... לפחות ככה תלמי המלך יחשוב – משה רבינו, מלך ישראל, נוסע על חמור?! אין לו סוס? או גמל?

מלך ישראל נוסע עם סובארו?! אין לינקולן באזור? אין האמר? אין מרצדס?

לכן שינו את זה לנושאי בני-אדם, שזה יכול להיות או סוס או גמל...


האבן-עזרא כותב: והוצרכו הזקנים לתרגם על החמור. על נושא אדם. בעבור שהוא דרך גרעון שתרכב אשת הנביא על חמור אחד היא ושני בניה. ויפת אמר כי הוא שם המין. כמו ויהי לי שור וחמור. ולא דבר נכונה. כי אין זה מקום להזכיר שם המין רק הוא כמשמעו והחמורים שהם במצרים יקרים ונכבדים מהפרדים. ואין לתמוה אם רכב גרשם בנו אחריה. אולי קטן היה והיה אליעזר בחיקה כי עוד לא נמול: והטעם וישב ארצה מצרים. כי הוא לבדו שב כי כאשר פגש השם את משה נימול אליעזר. ובהתרפאו שבה צפורה עם בניה אל אביה ומשה הניחם ושב למצרים.



ישנו עוד רעיון:

הגמרא {מסכת פסחים ג, א} אומרת - תניא דבי רבי ישמעאל לעולם יספר אדם בלשון נקיה שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב ואומר {איוב טו-ה} ותבחר לשון ערומים ואומר {איוב לג-ג} ודעת שפתי ברור מללו מאי ואומר וכי תימא הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן לא תא שמע ואומר ותבחר לשון ערומים וכי תימא הני מילי בדרבנן אבל במילי דעלמא לא ואומר ודעת שפתי ברור מללו ובאשה לא כתיב בה מרכב והכתיב {בראשית כד-סא} ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים התם משום ביעתותא דגמלים אורחא היא והכתיב {שמות ד-כ} ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור...

המילה מרכב, זו לא מילה שמשתמשים בה אצל אישה, משום צניעות... ולכן שינו הזקנים את לשון 'החמור' , וכתבו נושא בני אדם.



שואל המהרש"א במקום – נכון, הוא ישאל - מה פתאום חמור? מה לא היה כסף לקנות מרצדס?!
יגידו לו – היה כסף, אבל משה רצה חמור, כי זה חמור מיוחד... זה חמור מאברהם אבינו ! תסבירו לו את זה...
אבל יכול להיות שהוא לא היה מאמין להם לזה, ולכן שינו וכתבו נושא בני אדם, וייתקבל העניין.


מי ששם לב, הקב"ה נתן בלבבם של שבעים ושתים זקנים , לשנות דבר כל-כך מהותי, כזה חמור היסטורי , שבא איתנו מאברהם אבינו, ועתיד להביא את המשיח... הולכים ומשנים את זה, ובמקום חמור, לנושא בני אדם...

הם שינו עוד דבר אחד, וזה קשור גם בחמור, וגם כן במשה רבינו ... הפעם בפרשת קֹרח.

בפרשת קֹרח , פונה משה רבינו לקב"ה בבקשה, לא לענות לתפילותיהם של קֹרח ועדתו, דכתיב {במדבר טז, טו} וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם... הלכו הזקנים ושינו לֹא חמד אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם...
אומר רש"י במקום
{מסכת מגילה ט, ב} - לא חמד אחד מהם נשאתי. שלא יאמר חמור לא לקח אבל חפץ אחר לקח.

שלא יגידו שמשה לקח משהו מעם ישראל... שום דבר... אפילו החמור שהוא ירד איתו למצרים...

 

אנחנו רוצים ללכת עוד שתי נדבכים, בהבנת החמור הזה:
בפרשת מקץ, מספרת התורה, שהשבטים ירדו למצרים,  בפעם השניה ... כדי לרדת עם הכסף ביחד עם בנימין... מודיעים להם, שהם מוזמנים לבוא ליוסף... {מג, יח} וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף וַיֹּאמְרוּ עַל דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ...

 

נשאלת השאלה:

זה מה שמדאיג אתכם עכשיו, שייקחו לכם את החמורים?!


למה הדבר דומה:

בן-אדם הולכים להוריד לו את הרגל... רח"ל... יש לו זיהום... הוא אומר – מה יהיה, אני יהיה בלי רגל... ובלי נעל?!

זה מה שמדאיג אותך, הנעל?!

גם כאן, זה מה שמדאיג אתכם , החמורים?! אתם הולכים להימכר לעבדים עכשיו?!



אנחנו מוצאים עוד חמור אחד... הפעם בפרשת ויגש:

יוסף מתגלה אל האחים... אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם...
אומרת התורה
{מה, כג} וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹֽשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּֽרֶךְ...

שימו לב למשלוח - עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹֽשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּֽרֶךְ...


שאלתם את עצמכם, למה צריכים עשרה חמורים ועשרה אתונות? למה אי אפשר לשלוח עשרים חמורים, או עשרים אתונות?! בשביל מה זוגות, מה זה תיבת נח?!

כתוב בפסוק, שעם האתונות הוא שלח בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּֽרֶךְ... ועם החמורים הוא שלח מִטּוּב מִצְרָיִם...
איזה דברים אלו מִטּוּב מִצְרָיִם?

אומר רש"י  - מטוב מצרים. מצינו בגמרא ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו.

אז את הבר ואת התבואה ואת הקמח... את זה הוא שם על האתונות, ואת היין, הוא שם על החמורים.

בשביל מה צריך יעקב, עשרה חמורים עם יין? ולמה את היין סוחבים החמורים, ואת התבואה סוחבים האתונות? למה לא ההיפך?!


אומר המהרש"א – הוא שלח לו יין, כי הזקנים קר להם, והיין מחמם...

סתם הוא לא שלח לו יין... היה כאן רמז... אנחנו נדבר על זה בהמשך בלי נדר... אבל, איך קוראים ליין בארמית?
חמרא...
לא שהוא שלח לו רק עשרה חמורים, אלא הוא שלח לו גם חמרא... חמור על חמור!
מה זה הדבר הזה דאבל חמורים? וודאי שהוא רצה לרמוז משהו ... כך מעיר בעל הכתב והקבלה.


הוא רצה להגיד לו – תשמע, יש כאן חמורים כפולים... אז לשים חמור על חמור, הוא לא יכול... איך רוצים לאותת לו, שאני רוצה לשים חמור על חמור?!
שמים יין, על חמורים!
אם שמתי לך יין על החמור ולא על האתון, תבין שאני רוצה לאותת לך משהו, בקשר לחמורים האלה...


מדרש לקח טוב שואל:

מדוע לקח רק עשרה חמורים? הרי היו אחד-עשר שבטים.
אומר המדרש – נתן לעשרת השבטים משא חמור ומשא אתון להביא מנחה לאביהם.

מזה למדנו, כי בנימין, לא החזירו יהודה אל אביו, אלא נישאר עם יוסף במצרים, כי אלמלא כן, היה נותן גם ביד בנימין משא חמור ומשא אתון.

ממשיך המדרש ואומר ... וזה הנושא שלנו – ובזכות זאת, יזכו שבטי ישראל, לעני ורוכב על חמור, ועל עייר בן אתונות.

עכשיו אתה מבין, למה הוא שלח חמורים ואתונות?!
כי המשיח יבוא עם חמור, שהוא בן של האתונות! הוא לא הסתפק רק בחמורים... הוא שלח תרכובת!
והתרכובת הזאת, קושרת אותנו אל היין ואל הבר.

 

נתקדם לעוד שתי שלבים:
אנחנו מניחים בכל יום תפילין, חוץ משבת קודש. בתפילין שלנו, ישנם ארבע פרשיות.
בפרשה השנייה, פרשת וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ, יש את המצווה של פדיון פטר חמור ... מצווה נדירה מאוד, שזו המצווה היחידה שנעשית בבהמה טמאה.

שואלים חז"ל  בגמרא {מסכת  בכורות ה, ב}– מה זכה החמור שהוא קדוש מרחם?
אמר ר' חנינא שאלתי את ר' אליעזר בבית מותבא רבא מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים א''ל גזירת הכתוב היא ועוד שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים
אז היות והחמורים נטלו חלק ביציאת מצרים, זכו  שיש להם קדושה.

הכלב ששתק ביציאת מצרים, זכה שכל בשר שיזרקו בשדה, יהיה שלו, כי הוא רק סגר את הפה... אבל החמור שסחב עם כל גופו את המשאות, זכה שכל גופו קדוש.

(ראיתי באחד המבארים על פרקי שירה שאומר – לכן החמור אומר לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶּצַח וְהַהוֹד...

מתי אמר דוד, את הפסוק הזה?! כשהוא הביא את כל השלל שלו, לבית המקדש...
את הכסף מביזת הים, נתנו לעגל... אבל ממה שהקב"ה נתן לצאת ממצרים, תשעים חמורים לובים, מזה נתנו את התרומות למשכן!
אז כמו שדוד המלך, כשנתן את התרומות למקדש אמר לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶּצַח
וְהַהוֹד...
אז החמור, שסחב את התרומות למשכן , הוא אומר לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶּצַח
וְהַהוֹד)...


כותב המהר"ל – בשעה שנבראו הבהמות הטמאות, הבהמה הטמאה הראשונה שנבראה, הייתה חמור.

אז כמו שבכור אצל בן-אדם, קדוש... וכמו שבכור אצל בהמה טהורה, קדוש... אצל כל בעלי החיים הטמאים, רק החמור הוא קדוש, כי הוא נברא ראשון.

 


אם אנחנו כבר עוסקים, במצות פטר חמור, נוכל לסגור התחלה, של ביאור העניין:

אומר המדרש
{תנחומא במדבר אות כ. במדבר רבה, פרשה ו', אות ה'}- אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל חִבַּתְכֶם שִׁנִּיתִי מִדָּתָהּ שֶׁל עוֹלָם. כֵּיצַד, כָּתַבְתִּי בְּתוֹרָתִי, שֶׁיְּהֵא חֲמוֹר נִפְדֶּה בְּשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְּשֶׂה, וְאִם לֹא תִּפְדֶּה וַעֲרַפְתוֹ, כָּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה, וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם (שמות לד, כ). וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן, אֶלָּא פָּדִיתִי שֶׂה בַּחֲמוֹר. שֶׁהַמִּצְרִים נִמְשְׁלוּ לַחֲמוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם (יחזקאל כג, כ). וְיִשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ לְשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׂה פְּזוּרָה יִשְׂרָאֵל (ירמיה נ, יז). וְהָרַגְתִּי בְּכוֹרֵיהֶם שֶׁל מִצְרִים, וְהִקְדַּשְׁתִּי בְּכוֹרֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי ה' (במדבר ג, יג). לְכָךְ נֶאֱמַר לוֹ: פְּקֹד כָּל זָכָר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

מצאנו כאן יסוד ראשון – מצרים נקראים חמורים, שנאמר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם.
איפה זה מופיע פעם ראשונה?
בעקידת יצחק, שנאמר
{כב, ה} וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר...
דורשים חז"ל – עם הדומה לחמור.

ישמעאל שלקח אישה מצרית , ממנו יצאה מצרים... מצרים, מהותם זה חמור... עם ישראל ירדו למצרים, לתוך עם  של חמורים... ולרדת למצרים כדי לגאול אותם, צריכים לקחת חמור מיוחד... עם ישראל יצא ממצרים, בפדיית השׂה מתוך החמור, כעת ניתן להבין , שלא רק שעם ישראל יצא מעם של חמורים... הוא היה גם אצל פרעה, שנקרא בפי חז"ל, בשם 'חמור'...

היכן פרעה מופיע כחמור?
במדרש, שמופיע בילקוט שמעוני {אות קפ"ב}, על הפסוק {שמות ז, יד} כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם. מספר המדרש סיפור:


משל למה הדבר דומה ?
משל לאריה וחיות, ושועל שהולכים בספינה. והחמור עומד בכניסה לאוניה, וגובה מכס...

עומד החמור בכניסה לאוניה, וגובה דמי כניסה – מי שרוצה סיבוב, 25 ₪ .

השועל רואה את זה, ואומר לחמור -  תתבייש לך! האריה מלך החיות נמצא באונייה, אתה עושה גבייה בכניסה לאוניה?!
אמר לו החמור – מה אתה מתלונן, למה אני לוקח לעצמי את הכסף?! מכולם אני לוקח את המיסים, ולאוצרות המלך אני נותן!
הלך השועל לאריה, ואמר לו – תשמע, יש לך פרטנר על האוניה... תפס שליטה על הסיפון...
מה קרה?! – שאל האריה
החמור התחיל לגבות כספים בכניסה לאוניה!
ניגש האריה וראה שאמת הן דברי השועל, קפץ עליו, נתן לו נשיכה והרג אותו!
אמר האריה לשועל – אדוני השועל, קח אותו... אתה תהיה 'פתולוג' ... תעשה לו נתיחה שלאחר המוות... תפזר לו את האיברים ... אני רוצה לראות איך יכול להיות חמור כזה חוצפן, לעשות גביית מיסים בתוך האוניה שלי!...
השועל מבצע את ההוראות... הכבד שם... הקישקה שם... פתאום הוא רואה את הלב שלו... כל כך עסיסי.. נחמד למראה, הוא לא יכל להתאפק, וזלל אותו להנאתו!
"הנה אדוני האריה, הגופה לפניך!" – אמר השועל לאחר שניתח את כל האיברים
מסתכל האריה ושואל: "מה זה, איפה הלב של החמור?!"
השועל הערמומי השיבו: "אדוני המלך, אם היה לו לב, היה מתנהג ככה?!"...


על המדרש הזה, יש דברים נפלאים... מה שאנחנו רוצים להוציא ממנו, זה רק דבר אחד:
החמור, אומר המדרש, זהו פרעה!
פרעה החליט פתאום, ללכת ולענות את עם ישראל... הוא, מתחיל לגבות מיסים... אם היה לו לב, הוא היה מתנהג ככה?!



נסכם עד כה:

מצרים חמורים. פרעה, חמור בלי לב. אברהם אבינו, הולך לעקידה עם החמור, שנבראה בערב שבת בין השמשות... זה החמור שמשה רבינו יורד איתו למצרים, לתוך עם של חמורים ... וזה החמור שעתיד מלך המשיח לרכב עליו...

 

מספרת הגמרא {מסכת ברכות נח, א} - ר' שילא נגדיה לההוא גברא ר' שילא הכה אדם אחד במלקות דבעל מצרית שנשא אשה מצרית אזל אכל ביה קורצי בי מלכא הלך אותו מוכה, להלשין על כך למלך. מה אמר לו? אמר איכא חד גברא ביהודאי דקא דיין דינא בלא הרמנא דמלכא יש אדם אחד אצל היהודים, שדן דין, ומוציא פסקים, ללא אישור מהמלוכה. ר' שילא פָסַק פסק, שהיות ואני התחתנתי עם מצריה, צריכים להלקות אותי... הכניסו לי מלקות, בלי אישור של המלוכה  שדר עליה פריסתקא הגיעו שליחי המלך כי אתא אמרי ליה מה טעמא נגדתיה להאי מה פתאום הכנסת לו מכות ?! אמר להו אמר להם ר' שילא  דבא על חמרתא האדם הזה התחתן עם חמורה, והיות וכך נתתי לו מלקות אמרי ליה אית לך סהדי שאלו אותו שליחי המלך, יש לך עדים שהוא התחתן עם חמורה ? אמר להו אין כן, יש לי עדים אתא אליהו אדמי ליה כאיניש הגיע אליהו הנביא, ונדמה בדמות אדם ואסהיד ובא להעיד בפני שליחי המלך, שאותו אדם שהולקה, התחתן עם חמורה אמרי ליה אי הכי אמר לו שליח המלך, אם זה באמת הסיפור, שהוא התחתן עם חמורה  בר קטלא הוא למה לא הרגת אותו ?!  אמר להו אנן אנחנו היהודים מיומא דגלינן מארעין לית לן רשותא למקטל מאז שגלינו מארצנו, אין לנו רשות להרוג, ולכן לא הרגתי אותו  אתון מאי דבעיתון עבידו ביה אתם, מה שאתם רוצים, תעשו איתו עד דמעייני ביה בדינא עד שישבו שליחי המלכות, לדון מה לעשות פתח ר' שילא ואמר {דברי הימים א כט-יא} לך ה' הגדולה והגבורה וגו' למה הוא אמר את הפסוק הזה?
כיון שזו שירתו של החמור .
היות והוא תפר עליו תיק, שאותו אדם התחתן עם חמורה, ושליחי המלך קיבלו את זה, לכן הוא שר לך ה' הגדולה והגבורה.

ישנו עוד רעיון, שמבארים המפרשים על פרקי שירה:


למה אמר ר' שילא את הפסוק הזה?
כי הגמרא הזאת נמצאת בפרק 'הרואה', ששם נאמר {נו, ב} הרואה חמור בחלום יצפה לישועה שנאמר {זכריה ט-ט} הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור.
אז היות ובאה לו ישועה, ע"י זה שהוא אמר, שהוא בא על חמורה, לכן הוא אמר את הפסוק לך ה' הגדולה והגבורה.


ראו אותו שליחי המלך, שהוא ממלמל כל הזמן... אמרו לו אמרי ליה מאי קאמרת מה אתה ממלמל כל הזמן?! אמר להו הכי קאמינא אני אומר תמיד כך בריך רחמנא דיהיב מלכותא בארעא כעין מלכותא דרקיעא ברוך הוא הקב"ה, שנתן כאן מלכות בארץ, כמו המלכות שיש בשמים  ויהב לכו שולטנא ורחמי דינא ונתן לכם שלטון ורחמים בדין  אמרו חביבא עליה יקרא דמלכותא כולי האי אמר אותו שליח של המלך – חביבה עליו כל-כך, המלכות שלנו, שהוא ככה משבח אותנו?!  יהבי ליה קולפא אמרו ליה דון דינא נתן לו את החרב של המלוכה, ואמר לו "אתה תהיה הנציג להכניס מכות, מטעם המלך"  כי הוה נפיק  יצאו אותם שליחי המלך מהחדר... אמר ליה ההוא גברא  נכנס אותו אחד שהתחתן עם המצרית, ואמר לר' שילא , תגיד לי עביד רחמנא ניסא לשקרי  הקב"ה עושה ניסים לשקרנים?! אני התחתנתי עם אתון?! התחתנתי עם מצרית! הכי אמר ליה רשע אמר לו רשע לאו חמרי איקרו המצרים לא נקראו חמורים?! דכתיב {יחזקאל כג-כ} אשר בשר חמורים בשרם חזייה דקאזיל למימרא להו דקרינהו חמרי הלך אותו יהודי, ורץ להלשין לשליחי המלך שהוא מכנה אותם בשם 'חמורים' אמר האי רודף הוא והתורה אמרה אם בא להרגך השכם להרגו מחייה בקולפא וקטליה רץ אחריו ר' שילא והרג אותו. אמר הואיל ואתעביד לי ניסא כיון שנעשה לי נס ע"י חמורים, אסביר עכשיו את הפסוק , שהחמורים שרים:

בהאי קרא דרשינא ליה לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית וכן הוא אומר {איוב ט-י} עושה גדולות עד אין חקר והגבורה זו יציאת מצרים שנאמר {שמות יד-לא} וירא ישראל את היד הגדולה וגו' והתפארת זו חמה ולבנה שיעמדו לו ליהושע שנאמר {יהושע י-יג} וידום השמש וירח עמד וגו' והנצח זו מפלתה של רומי וכן הוא אומר {ישעיה סג-ג} ויז נצחם על בגדי וגו' וההוד זו מלחמת נחלי ארנון שנאמר {במדבר כא-יד} על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה וגו' כי כל בשמים ובארץ זו מלחמת סיסרא שנאמר {שופטים ה-כ} מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם וגו' לך ה' הממלכה זו מלחמת עמלק וכן הוא אומר {שמות יז-טז} כי יד על כס יה והמתנשא זו מלחמת גוג ומגוג וכן הוא אומר {יחזקאל לח-ג} הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל לכל לראש אמר.



למדנו מהגמרא הזאת, יסוד אחד.
הגמרא כאן אומרת לנו – דע לך, שהמצרים נקראים חמורים. כאשר ר' שילא בא ומעיד, בפני שליחי המלכות, שאותו יהודי התחתן עם חמורה , זה בגלל שהוא התחתן עם מצרית. והמצרים, בשרם בשר חמורים.

 


לאחר ההקדמה הזאת, נוכל להתקדם לשלב נוסף :

ישנה גמרא {מסכת שבת קיב, ב} שאומרת - אמר רבא בר זימונא  אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים.
הגמרא כאן נותנת לנו, סולם ערכים – מלאך -> אדם-> חמור.
אם אתה מתייחס אל האבות הקדושים ... אל השבטים... אל התנאים... אל האמוראים... אל הראשונים... הם מלאכים!
אם הם מלאכים, אז אתה בן-אדם.
כשם שאדם לא יכול לתת חוות-דעת למלאך... אין לך שום קשר איתו! הוא רמה אחת מעליך. אם אתה מתייחס אליו כאל מלאך, אז היחס שלך אליו, הוא יחס אחר – "הוא מלאך ואני בן-אדם".
אבל אם אתה אומר – תשמע, אם אתה מתייחס אליו כבן-אדם, אז אתה כבר לא בן-אדם. הוא בן-אדם, ואתה חמור! ולא חמור מיוחד...
חמורים מיוחדים, היו שתים – חמורו של ר' פינחס בן יאיר היה מיוחד, והחמור של ר' חנינא בן דוסא היה מיוחד.
אתה חמור רגיל!

מי שמסתכל על הגמרא הזאת, שואל את עצמו שאלה:

למה הגמרא אומרת  אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ?!
אפשר לומר את זה, בצורה הרבה  יותר פשוטה – אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כבהמות!
למה המשנה לוקחת, דבר ראשון, שאם אתה לא בן-אדם, אתה חמור?! למה אתה חמור?!

שאלה קשה מזו, קשורה לדברי האר"י הקדוש ...
ישנם דברים מפורסמים, שהאר"י הקדוש כותב בספרו עץ החיים, וזה תורת הממוצע.
האר"י הקדוש, עומד לדבר שם על דבר שנקרא 'סעודה רביעית' , מה שהאשכנזים קוראים לזה 'מלווה דמלכא' ...
סעודה רביעית, זאת הסעודה שאוכלים אותה, במוצאי-שבת , ללוות את שבת המלכה, והאר"י הקדוש, מדבר על חשיבות ומהות הסעודה הזאת.
כותב האר"י הקדוש , ומסביר מהי 'תורת הממוצע' – העולם מורכב מארבעה יסודות – דומם, צומח, חי ומדבר.
הצומח ניזון מהדומם. החי ניזון מהצומח . המדבר ניזון מהחי.
זה לא ארבעה תחומים, בלי קווי אמצע... יש בכל אחד מהם ממוצע...


שואל האר"י - מה הממוצע שישנו, בין דומם לבין צומח?  

משיב  האר"י - האלמוג, הוא הצומח והדומם  - הוא דומם, הוא בים... אבל מצד שני, כשהוא בים, הוא גם צומח.

מה הממוצע שישנו, בין צומח לבין חי?
במכת הערוב , אומרת התורה, שהקב"ה שלח את כל החיות שבעולם... היה מופע קרקס... מכל העולם באו החיות, ונתנו מופע במצרים...

אומרת התורה, שהחיות הופיעו – {ח, יז} וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ... למה עם האדמה?
אומרים חז"ל – ישנם חיות , שאם אין להם את האקלים הסביבתי , הם לא  מוכנים לעבוד. הם חייבים שיהיה להם האקלים הסביבתי , כדי שיוכלו לעבוד.

זו גמרא במסכת סוטה {מו, ב. מז, א} - אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר כל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך דמים שאילמלי ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות שנאמר
{מלכים ב ב-כג} ויעל משם בית אל והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו » עלה קרח עלה קרח אמרו לו עלה שהקרחת עלינו את המקום מאי ונערים קטנים אמר ר' אלעזר שמנוערים מן המצות קטנים שהיו מקטני אמנה תנא נערים היו ובזבזו עצמן כקטנים מתקיף לה רב יוסף ודלמא על שם מקומן מי לא כתיב {מלכים ב ה-ב} וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה וקשיא לן נערה וקטנה ואמר ר' פדת קטנה דמן נעורן התם לא מפרש מקומה הכא מפורש מקומן {מלכים ב ב-כד} ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה' מה ראה אמר רב ראה ממש כדתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני ושמואל אמר ראה שכולן נתעברה בהן אמן ביום הכיפורים ורבי יצחק נפחא אמר בלורית ראה להן כאמוריים ורבי יוחנן אמר ראה שלא היתה בהן לחלוחית של מצוה ודלמא בזרעייהו ניהוה הוה אמר רבי אלעזר לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות: {מלכים ב ב-כד} ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים. רב ושמואל חד אמר נס וחד אמר נס בתוך נס מאן דאמר נס יער הוה דובים לא הוו מ''ד נס בתוך נס לא יער הוה ולא דובים הוו וליהוי דובים ולא ליהוי יער.

אומרים חז"ל - כדי שדוב יצא לטרוף ארבעים ושתים ילדים, אם הוא לא רואה מקום שהוא יוכל להתחבא, הוא לא יוצא לטרוף...
הקב"ה הביא את כל חיות העולם למצרים , אבל דובים שנמצאים בקוטב, צריכים קרח... מה יעשו במצרים?! אקלים אביבי ... 30 מעלות חום ...
שלח אותם הקב"ה, יחד עם הקרח שלהם ...


בין הדברים שאומרים חז"ל, שהופיעו במצרים, בהופעת בכורה... הייתה חיה, שהמשנה במסכת כלאים דנה עליה... זאת חיה מאוד אלימה , שהברטנורה מדבר עליה , שנקראת 'עדני השדה'. זו חיה שהולכת וזזה, אבל היא מחוברת לאדמה... היא הולכת ביחד עם האדמה, ולכן קוראים לה 'עדני השדה', וכמדומני, הברטנורה כותב שם במשנה, שכדי לחסל אותה, צריך לנתק אותה מהאדמה.
וזה שנאמר
{ח, יז} וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ... אלו אותם 'עדני השדה'.

כותב האר"י הקדוש – הממוצע שבין צומח לחי, זה 'עדני השדה' .
'עדני השדה' הוא בעל חיים, אבל הוא צומח – הוא ניזון מהקרקע .


אומר האר"י הקדוש – ומה הממוצע שישנו, בין חי לבין אדם?
היינו חושבים חמור... אבל לא... הקוף, הוא הממוצע שבין החי לבין האדם... ולכן כאשר האדם עושה פעולה ללא מחשבה, קוראת לזה הגמרא 'מעשה קוף בעלמא'.
גוף האדם, הוא דבר שנירקב , לא נישאר ממנו כלום... רק אדם שלא הייתה בו קנאה, נישאר שלם...דבר אחד כן נישאר באדם – עצם הלוז.

אומר האר"י הקדוש – כל גוף האדם הוא גשמי, חוץ מחלק אחד – עצם הלוז, שהוא כולו רוחני.

הלוז, זו העצם שמופיעה במדרש רבה {בראשית רבה, פרשה כח, אות ג'} - אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר לוֹ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה, אָמַר לוֹ מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲמַר לֵיהּ אַיְתִיתֵיהּ לְיָדִי וַאֲנָא מוֹדַע לָךְ, טָחֲנוֹ בָּרֵחַיִם וְלֹא נִטְחַן, שְׂרָפוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ בְּמַיִם וְלֹא נִמְחֶה, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן וְהִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בְּפַטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא חָסַר כְּלוּם.


אומר האר"י הקדוש – הלוז, זה הממוצע בין העולם הזה, לעולם הבא. בין העולם הזה שכולו כלה... חוץ מהלוז שנישאר...
ממה מתפרנס הלוז? מסעודה רביעית.


מדוע?

פשוט מאוד – ששת ימי המעשה, הם חולין, זה עולם הזה... שבת, זה מעין עולם הבא... מה הממוצע בין העולם הזה לעולם הבא?
העולם הבא של שבת... צאת השבת, זה תחילת העולם הזה – בקטע הממוצע, שבין העולם הזה, ובין העולם הבא, זה סעודה רביעית!

מה שנוגע אלינו, מכל הדברים שהבאנו פה, זה דבר אחד – הממוצע בין האדם לבין בעל החיים, עפ"י האר"י הקדוש, זה הקוף. זה ודאי שזה לא חמור.


למה אומרים חז"ל כאן - אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים? למה הורידו אותנו ישר, מבני אנשים, לדרגת חמורים? למה לא נתנו לנו לפחות את האמצע ... להיות קופים?

כדי להבין את יסודם של דברים, נעמוד רק על שני החמורים המיוחדים, שהגמרא מתייחסת אליהם:
חמור אחד, הוא חמורו של ר' חנינא בן דוסא...


ר' ניסים גאון, במסכת שבת, מביא את זה, שחמורו של ר'  חנינא בן דוסא, גנבו אותו ליסטים, ושמו אותו בתוך החצר שלהם... שלושה ימים לא אכל...
חמור לא אוכל שלושה ימים... אמרו הגנבים – זה חמור אנורקסי... ללא אוכל זה ימות לנו פה בחצר, מאה חמישים ק"ג ... לגרור אותו החוצה זה סיפור.... בואו ונזרוק אותו שהוא עוד חי, שיירקב ברחוב!
שיחררו אותו, והוא חזר חזרה לביתו של ר' חנינא בן דוסא...
כשהגיע לבית, התחיל לנהור ... שמע בנו של ר' חנינא בן דוסא את נהירות החמור, אמר "זה כנראה החמור שלנו"
אמר לו ר' חנינא בן דוסא – בני, עמוד לפניה ופתח לה את הדלת... הניח לה שעורים תבן ומים, והייתה אוכלת ושותה.

חמורו של ר' פינחס בן יאיר, הוא קצת יותר נעלה ... כך מופיע במדרש {בראשית רבה, פרשה ס, אות ח'}... וכן גם בגמרא {מסכת חולין ז, ב} כולם מביאים את אותו רעיון:
חמורו של ר' פינחס בן-יאיר, גם הוא ניגנב ע"י שודדים... למה היו גונבים חמורים?
כיון שזה היה הכלי רכב של אז... כמו שהיום גונבים רכבים... אז היו גונבים חמורים...
גנבו לר' פינחס בן יאיר את החמור... הכניסו אותו בתוך מערה, ושוב פעם הניחו לפניו אוכל, ושלושה ימים הוא לא אכל...

מספר המדרש -  חֲמָרְתֵיהּ דְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר נַסְבּוּהָ לִסְטָאֵי עֲבַדַּת גַּבּוֹן תְּלָתָא יוֹמִין וְלָא טָעֲמַת כְּלוּם, אָמְרִין סוֹפָהּ מָיְתָה וְתַסְרֵי מְעַרְתָּא עָלֵינוּ, נִמְסָרָהּ לְרִבּוֹנָהּ, שְׁלָחוּהָ וְעָלַת בְּבֵיתָא דְמָרָהּ, כֵּיוָן דְּעָלְתָה נְהַקַת וְחַכִּים קָלָה, אֲמַר פִּתְחוּ לְאוֹתָהּ הָעֲנִיָּה וִיהֲבוּ לָהּ דְּתֵיכוֹל, דְּאִית לָהּ תְּלָתָא יוֹמִין דְּלָא טָעֲמָה מִידֵי. יַהֲבִין לָהּ שְׂעוֹרִין לָא טְעַמְתּוֹן, אָמְרִין לֵיהּ רַבִּי יַהֲבִינָן לָהּ שְׂעָרִין וְלָא טְעַמְתּוֹן. אֲמַר לְהוֹן תִּקַנְתִּיהוּ, אֲמַרוּן לֵיהּ אֵין, אֲפִיקְתּוּן דְּמַאי, אָמְרוּ לָא כֵּן אַלְפִין רַבִּי הַלּוֹקֵחַ זֶרַע לִבְהֵמָה וְקֶמַח לְעוֹרוֹת וְשֶׁמֶן לְנֵר וְשֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים, פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. אֲמַר לְהוֹן מַאי נַעֲבֵיד לָהּ וְהִיא מַחְמְרָה עַל גַּרְמָהּ.



ישנו חמור נוסף, שהגמרא משום מה, מתעלמת ממנו.
רש"י, בגמרא במסכת שבת, מביא על המקום – ועיין תענית כ"ד...
רש"י כשהוא מדבר בתענית כ"ד... לא מדובר על חמורו של ר' פינחס בן-יאיר, ולא על חמורו של ר' חנינא בן דוסא... שם מדברת הגמרא, על חמור שלישי .
החמור הזה, הוא חמורו המיוחד של ר' יוסי דמן יוקרת.
מספרת הגמרא במסכת תענית
{כד, א}, על ר' יוסי דמן יוקרת , שהיתה לו חברה להשכרת חמורים, מה שנקרא היום אוויס
היה לכל חמור מעין תיק כזה, שהיו צריכים להכניס לשם 20 ₪ ולוקחים חמור, ובסוף היום החמור חוזר הביתה.
אומרת הגמרא – היו שמים 19 ₪ , החמור לא היה זז .... שמת לו יותר, גם כן החמור לא היה זז.. רק בסכום המדויק, הוא היה זז.
אומרים חז"ל  - היה כבר אחד ששם לו 20 ₪ וגם לא זז, למה לא?!
בדק ומצא, הגמרא אומרת, שבאחד הכיסים הייתה נעל ... הלך והוציא את הנעל, והחמור התחיל לזוז ...


נשאלת השאלה – למה הגמרא לא מונה את חמורו של ר' יוסי דמן יוקרת?
לכאורה, החמור הזה יותר מיוחד, מאשר אותו חמור שלא אכל שלושה ימים...
אבל תשימו לב, למה הגמרא מתייחסת... הגמרא מתייחסת לשתי חמורים, שהיו מיוחדים בעניין של אכילה – נזהרו מאוכל, שלא אכלו אצל בעל הבית.
הם נהגו ככה, כי גם האדונים שלהם נהגו ככה!

ר' חנינא בן דוסא, וגם ר' פינחס בן יאיר, היו זהירים מאוד בענייני מאכל.
הראיה:
אומרת הגמרא
{מסכת ברכות יז, ב} - דאמר רב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת.
ענין המזון, היה אחד הסמלים של ר' חנינא בן דוסא.



סמל נוסף, שמופיע אצל ר' פינחס בן-יאיר, גם הוא קשור למזון:
אומרת הגמרא
{מסכת חולין ז, ב} - אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו.

המעשים האלה של התנאים, השפיעו על החמורים.
כשחז"ל מתייחסים לחמורים, אומר המהרש"א – למה לא מביאים את חמורו של ר' יוסי דמן יוקרת?
כי חמורו של ר' יוסי דמן יוקרת, למד את הזהירות בממון, בביתו של ר' יוסי דמן יוקרת.
לחמור אין נפקא מינא , אם זה רובל אחד, או עשר רובלים... אלא הוא מושפע מהבעלים שלו!
בביתו של ר' יוסי דמן יוקרת, רעדו מממון שלא שייך להם! זה השפיע גם על החמור...
זה לא דבר מיוחד, אומר המהרש"א... הדבר המיוחד הוא, שהחמור צם שלוש ימים... אם חמור לא אוכל, זה כבר מלמד על גדולה של חמור!

כשחמור לא לוקח כסף שהוא לא שלו, זה לא מלמד על גדולה של חמור, זה מלמד על הגדולה של בעליו... אבל כשחמור לא אוכל, זה מלמד על גדולה שלו.



נוסיף עוד קטע אחד:
הגמרא שם, במסכת תענית {כד, א}, מספרת סיפור על ר' יוסי דמן יוקרת...

לשון הגמרא {מסכת תענית כד, א} - יומא חד הוו אגרי ליה אגירי בדברא נגה להו ולא אייתי להו ריפתא אמרו ליה לבריה כפינן הוו יתבי תותי תאינתא אמר תאנה תאנה הוציאי פירותיך ויאכלו פועלי אבא אפיקו ואכלו אדהכי והכי אתא אבוה אמר להו לא תינקטו בדעתייכו דהאי דנגהנא אמצוה טרחנא ועד השתא הוא דסגאי אמרו ליה רחמנא לישבעך כי היכי דאשבען ברך אמר להו מהיכא . אמרו הכי והכי הוה מעשה אמר לו בני אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנה יאסף שלא בזמנו.

ר' יוסי דמן יוקרת, היה אמורה גדול מאוד, ולפרנסתו היו לו חמורים.. שדות... הוא עצמו לא עבד בהם.
הגמרא מספרת, שאחד מתלמידיו המובהקים, נטש אותו...
הוא בא לאחד התנאים האחרים, ושאל אותו – למה עזבת את הרבי שלך?!
"אני מפחד ללמוד אצלו"
מה קרה? למה נתקפת בפחד?
אמר לו – תשמע , אדם שבקפידה שלו, הרג את בנו ובתו ... אני מפחד ללמוד אצלו!
מה קרה?

מספרת הגמרא, שלר' יוסי דמן יוקרת, היו שדות...
הוא לקח פועלים, כדי שיעבדו בשדות שלו... "רבותי, עכשיו שבע בבוקר... אני מגיע באחת עם הסנדויצ'ים שלכם"
מגיע השעה אחת...אחת ורבע... אחת וחצי... ר' יוסי דמן יוקרת לא מגיע...
אמרו הפועלים – תשמע, אם הוא עד שתים לא מגיע, אנחנו הולכים לנוח... אנחנו על קיבה ריקה לא יכולים לעבוד.
התיישבו כולם בשעה שתיים, מתחת לעץ תאנה... יושבים...
מגיע בנו של ר' יוסי דמן יוקרת – מה אתם יושבים מתחת לעץ תאנה?! לכו לעבוד!
בשמחה היינו עובדים.. אבל אבא שלך הבטיח להביא לנו ארוחת צהרים ... ולא הגיע... השעה כבר שתים בצהרים... לא מסוגלים לעשות כלום עד שלא נאכל....
אל תדאגו, אני ידאג לכם לאכל... ניגש לעץ התאנה... לחש כמה דברים... ופתאום אחרי חמש דקות, כל העץ מלא תאנים בשלות!
אכלו ושבעו... ממש תענוג!
שתים וחצי מגיע ר' יוסי דמן יוקרת עם סלים... "חבר'ה בואו, יש לאפות, שתייה!..."
שה' ישביע אותך!... כמה אוכל שהבן שלך דאג לנו!
הבן שלי דאג לכם לאכול?! מאיפה?! הבן שלך.... בן פורת-יוסף! ניגש לעץ התאנה, ואמר לה "תאנה תאנה, הוציאי פירותיך, ויאכלו פועלי בית אבא" ... היית צריך לראות! כל העץ בשניות, התמלא בתאנים בשלות!!!


אם מישהו היה ניגש אלי, ומספר לי כזה סיפור... שהבן שלי ניגש לעץ התאנה, ואמרה לו "תאנה תאנה, הוציאי פירותיך ויאכלו פועלי בית אבא" ... אני הייתי האדם המאושר בעולם!
הייתי הופך אותו לבאבא... קונה לו מרצדס... עושה לו וילונות שחורים... הייתי פותח לו קליניקה, אני הייתי המזכיר שלו.. ברוך ה'... והייתי לוקח אותו איתי כאן לכספומט, והייתי אומר לו "תגיד איתי ביחד – כספומט כספומט הוציא פירותיך, ויאכל אבא והנכדים"... מה רע?!...

שומע את זה, ר' יוסי דמן יוקרת... ניגש אליו, ואומר לו – מותק שלי,  מה עשית?!
אמרתי לעץ שיוציא פירות...

אמר לו ר' יוסי דמן יוקרת – אתה הטרחת את קונך, להוציא פירות תאנה קודם זמנה, תיאסף מהעולם קודם זמנך"... ומת...כך אומרת הגמרא.

אני לא רוצה ללכת ללמוד אצלו... הוא  מסוכן! בקפידה שלו על בנו, הוא הרג אותו.

למה הוא הרג אותו?!

אומרת הגמרא {מסכת שבת  לב, א} - לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושים לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו.
אברהם אבינו, שגייר אלפים ורבבות של אנשים, שהחזיר אותם בתשובה... הכניס אותם תחת כנפי השכינה... יוצא למלחמת ארבעת המלכים, וכשהוא חוזר בחזרה הוא אומר "אני ביתרת אפס, אין לי שום זכויות"...
מה אין לך שום זכויות?!
"יצאתי למלחמת ארבעת המלכים... חזרתי חי?! אין לי שום זכויות, אני ביתרת אפס!"
עד שהקב"ה היה צריך להרגיע אותו
{טו, א} אַל-תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹֽד


אומר ר' יוסי דמן יוקרת לבנו – מה אתה חושב, מופתים מתגלגלים ברחובות?!... אתה ניגש לעץ תאנה, ואומר לו שיוציא תאנים?!
אתה עכשיו נמצא ביתרת אפס! למדת... גדלת בקדושה ובטהורה... אין לך עכשיו שום זכויות, ניצלת אותם, כדי להוציא פירות תאנה!
מה יש, לא יכלו לחכות עוד חצי שעה?! מה עשית... אם תישאר לחיות, מחר תעשה עוד נס, אתה כבר תהיה ביתרת מינוס!...


שואל הספר דעת שרגא שאלה עצומה – ר' יוסי דמן יוקרת הורג את בנו, כי הוא עושה ניסים, אני לא מבין... ר' יוסי דמן יוקרת, עושה כל יום ניסים? ... זה שהחמורים שלו חוזרים הביתה בכל יום, עם הסכום המדויק , זה לא נס?!
זה שהחמור חוזר הביתה בלי
GPS   זה לא נס?!
אז למה ר' יוסי דמן יוקרת עושה ניסים בכל יום, ואת הבן שלו הוא הורג, כי עשה נס?!


ותשובתו נפלאה:

ר' יוסי דמן יוקרת, לא אמר לחמורים שלו "תעשו ניסים" ... ר' יוסי דמן יוקרת, מהפחד שלו, שלא לגעת בפרוטה שלא שלו... זה הקרין גם לחמורים שלו... אלו דברי מדרש מפורשים.



אומר המדרש – כאשר הגיע אליעזר לביתו של לבן, אומר לו לבן וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים...
מה זה וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים?
הגמלים של אברהם אבינו לא רצו להיכנס  לביתו של לבן, כי היתה שם עבודה זרה!
בשלמא אליעזר לא רוצה להיכנס, בסדר, הוא בן-אדם... אבל הגמל?!
מאיפה הוא יודע שיש עבודה זרה... מה יש לו חיישן?!
אם אברהם אבינו ניזהר מעבודה זרה, ואומר לכל אחד שבא לבקר בביתו, לשטוף את רגליו, כדי שלא יכנסו עם אבק, שהם משתחווים לו... הפחד של אברהם אבינו, מעבודה זרה, השפיע גם על הגמלים.


אומר הספר דעת שרגא – ר' יוסי דמן יוקרת, לא היה צריך להשפיע על החמורים , החמורים שלו ראו, כמה הוא ניזהר לא לקחת ממון שלא שלו... הם פחדו לקחת ... מהפחד, זה השפיע גם עליהם.

שתי החמורים של ר' פינחס בן-יאיר, ושל ר' חנינא בן דוסא... אלו חמורים מיוחדים, למה?
כי הם חמורים שהרעיבו את עצמם "אני לא אוכל ... כי יכל להיות שזה לא מעושר" – זו גדולה של חמור!


אומרת הגמרא - אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר... כי שמה החמור, הוא כבר בעל מעלה!
אתה חמור, שאין בך שום מעלה... אפילו בקצת אוכל, אתה לא מסוגל להתאפק!


שאלנו – מה העניין הזה, שאם אתה לא בן-אדם, אתה כבר הופך להיות חמור?
גמרא נוספת
{מסכת פסחים קיח, א} אומרת - א''ר יהושע בן לוי בשעה שאמר הקב''ה לאדם {בראשית גם-יח} וקוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות אמר לפניו רבש''ע  אני וחמורי נאכל באבוס אחד...
ואם זה היה שור, זה היה בסדר?!... למה אני וחמורי? מה כל-כך מפריע לו בחמור?!

 

נלך שלב נוסף :
אומרת הגמרא {מסכת מכות כב, ב} - מתני' עבר עבירה שיש בה שני לאוין אמדוהו אומד אחד לוקה ופטור ואם לאו לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה: גמ' והתניא אין אומדין אומד אחד לשני לאוין אמר רב ששת לא קשיא הא דאמדוהו לארבעים וחדא הא דאמדוהו לארבעים ותרתי: מתני' כיצד מלקין אותו כופה שתי ידיו על העמוד הילך והילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבו והאבן נתונה מאחריו חזן הכנסת עומד עליו ורצועה בידו של עגל כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה ושתי רצועות של חמור עולות ויורדות

למה דווקא רצועות של חמור?
אומרת הגמרא {שם. כג, א} - תנא של חמור כדדריש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא {ישעיה א-ג} ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע וגו' אמר הקב''ה יבא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו.

אומר הקב"ה – שור, מכיר אותי ... החמור, לא מכיר אותי... הוא יודע להכיר רק מי שנותן לו אוכל!
המינימום של חמור, שהוא יודע להכיר, את מי שמביא לו אוכל... אתה, גם את זה לא יודע! אתה גם בזה לא מכיר, שהקב"ה נותן לך אוכל... אז ילקו אותך ברצועה של חמור, כי חמור יותר טוב ממך... החמור לפחות לא עושה עבירות, אתה עוד עושה עבירות... אתה יותר גרוע  מחמור! לכן מלקים אותך, ברצועה של חמור.

 

מצאנו עוד עניין של חמור

אומרת המשנה {מסכת ערכין יט} - האומר משקלי עלי אדם אומר, כמה שאני שוקל, אני נותן לצדקה! נותן משקלו אם כסף כסף ואם זהב זהב מעשה באמה של ירמטיא שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלה משקלה זהב. משקל ידי עלי כמה שהיד שלי שוקלת, כך אני נותן צדקה לבית המקדש. איך שוקלים יד של בן-אדם?
זה תלוי אם הוא קמצן או לא – אם הוא קמצן, הוא ישים את היד שלו רופפת על המשקל... אם הוא לארג' , הוא ייתן לחיצה על המשקל עם היד...



ישנו סיפור יפה, כמדומני על דון יוסף אברבנאל , שהיה שר האוצר בספרד, כמדומני... אחד הכמרים שם, אמר למלך – תדע לך, שר האוצר הזה שאתה סומך עליו, הוא גנב...
בא אליו המלך, ואמר לו – תשמע, נאבד כסף... עשינו סקירה אצל כולם, אין מי שגנב... אתה זה שיש לו מפתחות ... רק אתה יכול להיות הגנב!

אמר לו דון יוסף אברבנאל – אני לא הגנב ... בשביל שתדע מי הגנב, אני צריך שתביא לי תרנגול ומשחת נעלים... ותביא לי היום אחרי צהריים, את כל האנשים שיש להם את המפתחות של האוצר.
אומר לו המלך – מה אתה עושה ממני צחוק... תרנגול ומשחת נעלים?!
אבא'לה ... תרנגול, משחת נעלים וכולם אצלי אחרי צהריים...
מגיע המלך עם התרנגול ומשחת הנעליים... לוקח דון יוסף אברבנאל את התרנגול, ומורח אותו במשחת נעלים מכל הכיוונים... חוץ מהרגלים, איפה שהוא החזיק...
בארבע כולם מגיעים... רבותי, התרנגול הזה, מתמחה באיתור גנבים... עבר אימונים בימ"מ... אז הוא מכיר את הגנבים, הוא יודע איך לזהות אותם... אם נוגע בו גנב... הוא עושה 'קוקוריקו'...
עובר עם התרנגול אחד אחד ... שים את היד ... לא עושה... שים את היד... לא עושה... ככה עובר אצל כל העשרים... לא מגלה אף אחד...
אמר לו המלך – אמרת לי מגלה גנבים אה?! עבדת עליי!
אמר דון יוסף אברבנאל – עכשיו רבותי, כולם בבקשה להרים את היד למעלה.
כולם מרימים את היד... 19 יש להם יד שחורה... ואחד יש לו יד לבנה...
הנה, זה הגנב!
מאיפה אתה יודע, שאל המלך?
פשוט מאוד – מי שלא גנב, לא פחד לשים את היד... מיד נעשתה כל ידו שחורה... מי שגנב, פחד לשים את ידו, אז שם את ידו מרחפת מעל התרנגול!

והגנב באמת הודה...

אומר בן אדם משקל ידי עלי תלוי מה... אם הוא קמצן ולא רוצה לתת כסף, אז הוא ישים את היד רופפת מעל המשקל...
אומרת המשנה, אני יגיד לך איך שוקלים את זה - רבי יהודה אומר ממלא חבית מים ומכניסה עד מרפיקו ושוקל מבשר חמור ועצמות וגידים ונותן לתוכה עד שתתמלא לוקח עצמות של חמור, וזורק בתוך המים, עד שהמים יגיעו לאותה תיקרה שהייתה קודם... תוציא אחר כך את העצמות, שים על המשקל... ויש לך את משקל ידו.
למה חמור ולא תרנגולות? למה חמור ולא שור?
אומרים חז"ל – כי משקלו הסגולי של בשר אדם, ומשקלו הסגולי של חמור, הם זהים.
חמור ובן-אדם, אותו דבר... כשמדובר בבשר.

הנחנו את הנחת היסוד הראשונה...



אנחנו מבינים עכשיו, מה הקשר שיש לנו עם החמור...
עכשיו שאומרים, שאני וחמורי נאכל באבוס אחד... כי אני והחמור, זה אותו דבר, כשמדובר באוכל!
אין הבדל! מה שאני מעלה במשקל, כתוצאה מאוכל... זה אותו דבר גם החמור.

 

נלך לנדבך נוסף:
מספרת הגמרא {כתובות סו, ב} - ת''ר מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכין אחריו ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו אמרה לו רבי פרנסני אמר לה בתי מי את אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך אמרה לו רבי לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר ואמרי לה חסד ושל בית חמיך היכן הוא אמרה לו בא זה ואיבד את זה אמרה לו רבי זכור אתה כשחתמת על כתובתי אמר להן לתלמידיו זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה.
שואל המהר"ל
{גבורות ה', פרק ד} – מה כתוב כאן? מה זה ה- אשריכם הגדול הזה?

 

נציג עוד שאלה אחת:
ישנה משנה באבות {פרק ה, יט} - כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
כל מי שקורא את המשנה הזאת, מיד שואל את עצמו שאלה – למה המשנה כתובה בצורה הזאת?
תאמר ישר: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ... וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע...?!

אומרים המפרשים – כותב המשנה הזאת, עשה חידון בין התלמידים.
הוא שאל את תלמידיו – תלמידי היקרים, תספרו לי בבקשה, מה ההבדל שאתם רואים, בין אברהם לבלעם?

כל אחד זרק משהו... בסוף היום, שהיו כל התשובות... אמר להם – רבותי, לסיכום,  ההבדלים היחידים בין אברהם לבלעם, הם שלושה הבדלים - עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה ולהיפך , זה מהות ההבדלים.

עוד  שאלה שעולה מהמשנה הזאת – למה המשנה לא שואלת מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל נח  לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע? למה אתה מחפש את אברהם? איזה קשר יש בין אברהם לבלעם?! אין שום קשר ביניהם!
אם המשנה הייתה אומרת מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל משה לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע... זאת שאלה במקומה!
כי כתוב בפסוק ולא קם עוד נביא בישראל, כמשה... אומרים חז"ל – בישראל לא, אבל באומות העולם כן – בלעם.

זאת גמרא
{מסכת זבחים קטז, א} - שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר {תהילים כט-ט} ובהיכלו כולו אומר כבוד נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו  שמא מבול בא לעולם אמר להם {תהילים כט-י} ה' למבול ישב אמר להם וישב ה' מלך לעולם כבר נשבע הקב''ה שאינו מביא מבול לעולם אמרו לו מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא' {ישעיה סו-טז} כי הנה באש ה' נשפט אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר ומה קול ההמון הזה ששמענו אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע''ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר {תהילים כט-יא} ה' עוז לעמו יתן מיד פתחו כולם ואמרו {תהילים כט-יא} ה' יברך את עמו בשלום .

בלעם נחשב כמנהיג אומות העולם, ומשה רבינו נחשב, כמנהיג ישראל... אז אם המשנה הייתה שואלת - מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל משה לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע... זאת הייתה משנה נכונה.
מה הקשר שיש בין אברהם לבלעם?
קשר אחד – האתון של ערב שבת בין השמשות, שנבראה עבור בלעם, רכב עליה אברהם!
והתוצאה יצרה את ההבדלים, בין אברהם לבלעם.

הדבר שמקשר ביניהם, זה חמור ואתון. כל מה שהמשנה אומרת, זאת תוצאה, שהיא מסבירה לך, מה ההבדל בין אברהם לבין בלעם.
באברהם נאמר
{כב, ג} וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ... ובבלעם נאמר {במדבר כב, כא} וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ ... הוא עם נעריו, והוא עם נעריו... על מה?
סביב החמור!
אברהם סביב חמור אחד, ובלעם סביב אתון. זה סביב הנקבה, וזה סביב הזכר... זה המכנה המשותף ביניהם, שהמשנה עכשיו יכולה לשאול – מה ההבדל ביניהם?

 

רק נוסיף עוד נדבך אחד:

ישנם שני קרבנות , שמקריבים מיד לאחר החג הראשון של פסח.
למחרת חג הפסח, בט"ז בניסן, מקריבים קרבן שנקרא 'מנחת העומר'.
מנחת העומר, הייתה המנחה היחידה שמקריבים אותה מן השעורים .
קרבן נוסף הוא 'שתי הלחם' , שהיו מקריבים אותה בחג השבועות... והיא הייתה באה מן החיטים.
אנחנו סופרים ספירת העומר, מלמחרת חג הפסח... סופרים 49 יום לעומר... מה זה העומר?
העומר זה מנחה של שעורים.

אומרת הגמרא {מסכת פסחים ג, ב} שאסור לבשר רע... להיות מבשר רע, זה לא דבר טוב... שם הגמרא דנה לגבי זה.

אתה רוצה לבשר למישהו רע... למשל - הדולר נפל... אל תגיד לו שנפל... תגיד לו – האירו עלה, ואז הוא יבין בעצמו, שהדולר  נפל...

בכל אופן אומרת הגמרא, אתה רוצה להגיד למישהו דבר רע, תגיד לו את זה בעקיפין...

מספרת הגמרא - יוחנן חקוקאה נפק לקרייתא כי אתא אמרו ליה חיטין נעשו יפות אמר להם שעורים נעשו יפות אמרו ליה צא ובשר לסוסים ולחמורים דכתיב {מלכים א ה-ח} השעורים והתבן לסוסים ולרכש...

הבשורה הטובה לחמורים, כי החמורים אוכלים שעורים... למחרת חג הפסח, שיצאנו ממצרים, אחרי שהיינו במצרים 210 שנים... איך נקראים המצרים?!
חמורים – בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם
(יחזקאל כג, כ).

אז המצרים נחשבים חמורים... וירדנו למצרים, עם חמורים... ושולח יוסף לאביו עשרה חמורים, שנושאים עליהם חֶמָר, שזה חמור על חמור יורדים למצרים , לעם של חמורים... ויוצאים ממצרים , בחלוף 210 שנים... מתכוננים לקבלת התורה תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה עוד חמישים יום...


בפער שבין יום למחרת חג הפסח, לבין היום שבו קיבלנו את התורה, זה הפער שבין מנחת העומר, לבין מנחת 'שתי הלחם'.
מנחת העומר, זאת מנחה של מאכל חמורים, ואנחנו סופרים 49 יום, לחמורים!

עוד יום לשעורים... עוד יום לשעורים... ועוד יום... עד שמגיע יום קבלת התורה,  שבו מביאים 'שתי הלחם' מן החיטים.

החיטים, הם מאכל בני-אדם.

יצאנו מעם של חמורים, כדי להיות בני-אדם... מתי נהינו בני-אדם?

בקבלת התורה!  אוכלים 'שתי הלחם'... שהוא מאכל בני-אדם...

 

 

נקדים את הגמרא (מסכת שבת קמ"ז, ב) מביאה:
אמר רבי חלבו חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל

אומר רש"י במקום - חמרא דפרוגיתא. שם מדינה שיינה משובח: קפחו עשרת השבטים. שהיו בעלי הנאה ועסוקים בכך ולא היו עוסקים בתורה ויצאו לתרבות רעה.

וכאן באה הגמרא, ומספרת סיפור, אחד הסיפורים המזעזעים שכתובים בגמרא:
רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם הגיע למקום שנקרא דיומסת, אתר תענוגות  אימשיך בתרייהו נמשך אחר התענוגות איעקר תלמודיה שכח את תלמודו כי הדר אתא קם למיקרי בספרא בעא למיקרא {שמות יב-ב} החדש הזה לכם אמר במקום החרש היה לבם.

כל מי שקורא את הגמרא הזאת, שואל את עצמו – למה דווקא כאן, בפסוק הראשון בפרק יב' , היתה לו הטעות?! דווקא בפסוק שמסמל את יציאת מצרים , במצווה הראשונה שנצטוו עם ישראל?


רבינו בחיי, בתחילת ספר בראשית, עומד על דברי מדרש
{בראשית רבה, פרשה יז, ד} - וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה... וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ (בראשית ב, יט), אָמַר רַבִּי אַחָא בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם, נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לָהֶן (בראשית א, כו): נַעֲשֶׂה אָדָם, אָמְרוּ לוֹ אָדָם זֶה מַה טִּיבוֹ, אָמַר לָהֶן חָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁלָּכֶם, הֵבִיא לִפְנֵיהֶם אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹף, אָמַר לָהֶם זֶה מַה שְּׁמוֹ וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין, הֶעֱבִירָן לִפְנֵי אָדָם, אָמַר לוֹ זֶה מַה שְּׁמוֹ, אָמַר זֶה שׁוֹר, זֶה חֲמוֹר, זֶה סוּס וְזֶה גַּמָּל, וְאַתָּה מַה שְּׁמֶךָ, אָמַר לוֹ אֲנִי נָאֶה לְהִקָּרֵא אָדָם שֶׁנִּבְרֵאתִי מִן הָאֲדָמָה, וַאֲנִי מַה שְּׁמִי, אָמַר לוֹ לְךָ נָאֶה לְהִקָרְאוֹת אֲדֹנָי, שֶׁאַתָּה אָדוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ.

שואל רבינו בחיי – למה קוראים לחמור , חמור?
ואומר – נראה לי, כי ביאור המדרש הזה, כי האדם הבין בחכמתו ובשכלו, טבע כל בהמה וחיה, וקרא לכל אחת מהן, מעין הטבע והמידה שהכיר בה...
והכיר בטבע החמור, שהוא פתי, ושׂכל  וכבד מכל הבהמות, ונמשך אחר התאוות, וקרא שמו חמור, שנמשך אחר החומר.

אין בבעל חי, טיפש וחומרי, כמו החמור! אין לו שום רצון אחר, חוץ מחומריות!
כל בעל חיים, מסמל טיפה משהו... כמו אצילות... היגיון... 
תראו, לא תמצאו אף פעם פרסומת עם חמור... פג'ו שמו את האריה... מזרונים, שמו דובים... כל אחד מוצא לו איזה חיה...
החמור, חוץ מעצלנות לא מסמל שום דבר!

בכל אופן, זה מה שכתוב כאן בהתחלה ... חמור מסמל חומריות , אין לו שום דבר אחר חוץ מזה...

בשר האדם, כאדם, בלי תורה, הוא חמור!
האדם, כשהוא בלי תורה... הוא רץ אחרי תאוות ... הוא שכל, הוא פתי... אין לו שום דבר!
מדובר על אדם, בלי כושר יכולת להתמודד עם כל מיני בעיות ותאוות שיש בו... מדובר על אדם, שכולו חומר!
אדם שנמשך אחר התאוות... המשקל הסגולי של הגוף שלו, אומרת המשנה, כמשקל החמור.

בא בעל הכתב והקבלה, והוא שואל את השאלה ששאלו פה קודם – אם זה מה שמסמל החמור, אז למה משבח יעקב אבינו את יששכר - יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם?
(נתייחס אל זה עוד מעט)...

אומר בעל הכתב והקבלה – הכתובים יכנו תענוגות הגופים בשם חמור. ועל השטופים בתאוות התענוגים, הוא נקרא בשר חמורים בשרם. ושם החמור, הונח על בהמה זו, לרתיחת דמיה.  והיין שמטבעו להרתיח גוף שותיו , לכן נקרא היין בשם חמר, כי הוא מושך את האדם לחומריות.

כשחז"ל רוצים לכנות אדם, שנמשך אחרי תענוגים או תאוות, מכנים את זה בשם חמור .
אדם שכל הזמן המעיים שלו עובדות- רוצות חומר, עליו הפסוק אומר
{איכה א, כ} מֵעַי חֳמַרְמָרוּ...

אומרים המפרשים – בֹא ותראה, כשבעל חושד באשתו שהיא סטתה, והוא משקה אותה במים המאררים... האישה הזאת מביאה 'מנחת קנאות', שעשויה משׂעורים, כיוון אמר ר' גמליאל היא עשתה מעשה בהמה לפיכך קרבנה מעשה בהמה.

כשמזהירים את האישה, שתדאג שלא ימחה הם על המים... אומרים לה בזה הלשון - בִּתִּי, הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה שְׂחוֹק עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה, הַרְבֵּה שְׁכֵנִים הָרָעִים עוֹשִׂים. כי היין, טבעו למשוך אנשים, כפי שכותב בעל הכתב והקבלה, לכן נקרא יין בשם: חָמַר, כי היין מושך את האדם לעבירה.

בא המהר"ל {גור אריה} ואומר לנו יסוד נפלא:

האר"י הקדוש מסביר, שיש דבר שנקרא ממוצע... הממוצע בין הדומם לצומח, אמרנו שזה האלמוג... הממוצע בין הצומח לחי, זה עדני השדה, והממוצע שישנו בין הבעל חי, לבין האדם, זה הקוף... כך כותב האר"י הקדוש... הוא מדבר על סעודת מלווה מלכא, שהיא מזינה את עצם הלוז.

המהר"ל הולך על אותו קו, כשהוא מדבר על המשנה באבות {ה, ו} עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת... מה פירוש הדבר?
אנחנו מתארים לעצמנו, ערב שבת, בין השמשות הראשון בבריאה... איך זה היה?
אתם חושבים שזה כמו אצלכם בבית... מה קורה בבית?
הצפצוף הראשון מגיע... כל הבית ניכנס לאקשן – הפלטה מסודרת... ניתקת את המקרר... שמת גנרטור... העברת... כבה/תדליק ... אטריות למעלה, לחם למטה...

אומר המהר"ל – שכתוב בחז"ל בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, לא פירוש הדבר, שהקב"ה לקח רשימה של פריטים , והגיע ערב שבת והוא סימן  - חמור עשיתי... סוס עשיתי...
עשרה דברים שנבראו בערב שבת בבין השמשות, לא יכולים להיבראות בזמן אחר, אלא רק בערב שבת בין השמשות!

למה?

כי כל דבר שהוא חומרי, אבל נועד לשימוש רוחני, כגון  הַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת... לוחות זה דבר גשמי, אבל התורה נכתבה עליהם, זה דבר הכי קרוב לענין רוחני!
אם היה אפשר לברוא את זה בשבת, היו בוראים את זה בשבת... כי השבת, היא כולה רוחנית!
אבל היות ו-
וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, אז מתי זה נברא?
בזמן הכי קרוב לשבת, כי זה הדבר הכי קרוב לרוחניות!

בין הפריטים שנבראו בערב שבת בין השמשות, זה פִי הָאָתוֹן. אתון זה חומר, ופה זה רוח...
אין לך דבר רוחני יותר, יותר מדיבור של אדם...
גולם שנברא בספר יצירה, הוא לא יכול לדבר... כיוון שדיבור ניתן אך-ורק  ע"י הקב"ה. כי זה רוחני!

כשהקב"ה בורא יצירה, שנקראת פִי הָאָתוֹן... אתון, זה הסמל של החומר, הכי חומר שיכל להיות!
ראיתם פעם דבר כזה חמור מדבר? זה הרי דבר שהוא נגד השכל!
ליצור דבר רוחני, כמו דיבור... ולצקת אותו בחמור, שהוא הכי גשמי... את זה בראו בערב שבת, בין השמשות!


שואל המהר"ל – למה בראו את החמור הזה?


אומר המהר"ל יסוד נורא:
שני אנשים בבריאה, העלה אותם הקב"ה לשמים, והוריד אותם חזרה חיים – אברהם ומשה.
נאמר אצל אברהם אבינו
{טו, ה} וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה... אומרים חז"ל – העלה אותו מעל למערכת הכוכבים.

עוד אחד עלה לשמים – משה רבינו ... לא משה רבינו שאחרי קבלת התורה... הוא מדבר על משה רבינו, שלפני קבלת התורה... מתי?
בפרשת שבוע שעבר... נאמר
{י, כא} נְטֵה יָֽדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם... דרשו חז"ל – שהגביהו למעלה מן השמים.

איך זכו שני אנשים להיות בשמים? בשמים יש מלאכים...

אומר המהר"ל – שני אנשים עלו למעלה, אברהם ומשה, כי הם התנתקו מן החומר כמלאכים.
על משה מעידה התורה
{דברים לג, א} וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים... הוא היחיד שזכה לתואר הזה... אומרים חז"ל – מחציו ומטה איש, מחציו ומעלה אלוקים....

אבל כל זה, זה משה רבינו אחרי מתן תורה... אני מדבר על משה רבינו לפני מתן תורה...

שני אנשים עלו לשמים , כשהם מנוגדי גוף, הם כולם רוח!
אברהם ומשה , אלו השניים שעלו לשמים,  וחזרו בחזרה... כי הם התנתקו מהחומר.

איך אפשר להתנתק מהחומר?!

זה דבר שהוא בלתי יאמן... אבל הקב"ה אמר – אתן לך עצה , איך מתנתקים מהחומר... בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין.

הקדושה של התורה, מאפשרת לאדם להתנתק מן החומר. זה כוח התורה!

 

נשאלת השאלה:

איך זכה אברהם אבינו להתנתק מהחומר , הרי הוא היה לפני מתן תורה?
וכשהמשנה באבות שואלת
{ה, יט} מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע?

אם המשנה הייתה שואלת מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל משה רבינו לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע? אז התשובה היתה פשוטה מאוד – בלעם הוא נביא של אומות העולם, ומשה רבינו הוא נביא ישראל, וחז"ל אומרים – ולא קם עוד נביא בישראל, כמשה... אבל באומות העולם קם, בלעם.

אבל אם המשנה הייתה שואלת את זה, היית אומר תשובה פשוטה – מה בין בלעם לבין משה?! כי למשה הייתה תורה, ולבלעם לא!

המשנה שואלת – איך אברהם אבינו, התרומם בלי תורה, ואיך בלעם התדרדר בלי תורה?

המשנה לא שמה את משה מול בלעם, כי למשה הייתה תורה... משה קיבל את התורה! באמצעות התורה, הוא יכול להתגבר על החומריות שלו!

חז"ל אומרים – בֹא ותראה, מה בין אברהם לבין בלעם – לאברהם לא הייתה תורה ולבלעם לא היתה תורה. לשניהם ניתנו אותם כוחות , כדי להתגבר על החומר!
שניהם רכבו על האתון, שנבראה בערב שבת, בין השמשות - בלעם רכב על האתון הזאת, ואברהם אבינו רכב על הבן של האתון הזאת (פרקי דרבי אליעזר).
אותו החמור שרכב משה, הוא החמור , בנה של האתון, שנבראה בערב שבת בין השמשות, ועליו גם רכב אברהם אבינו.

בלעם רכב, על מה שנברא בערב שבת בין השמשות... אברהם אבינו, כבר היה שלב אחד אחרי זה... הוא כבר רכב על הבן, של אותה אתון!

אומר המהר"ל – מה שכתוב רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר ... לא שהחמור הוא בן 5769 שנים, אלא פירוש הדבר, שולט על החומריות.
אברהם שלט על החומר, וגם משה שלט על החומר, והמשיח ישליט את כולנו, תחת החומר!

המשנה באבות מלמדת אותנו, מה הכוח של אברהם, כדי לשלוט על החומר...

אומרים חז"ל – בֹא ותראה, מידותיו של אברהם הם
עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה... וההיפך אצל בלעם.

מה זה עַיִן טוֹבָה?
אנחנו יודעים, שעין טובה, זה פרגון... זה גם נכון, אבל המשנה מתכוונת למשהו אחר...
אומר הרמב"ם – עין טובה, זו הסתפקות במועט והתנתקות מן החומריות.
אברהם חוזר מהמלחמה , הוא יכל לקחת שלל, זכותו לקחת שלל... הוא חוזר ואומר
{יד, כג} אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם
הרי יצר האדם, יש לו מנה, רוצה מאתים... זו תכונה שמושרשת באדם... כל בן-אדם רוצה כסף! כמה שיש לו הוא רוצה עוד!
הסתפקות במועט, זה אברהם אבינו!

בלעם, בדיוק ההיפך ... עוד לא מזמינים אותו, מה הוא אומר?
{במדבר כב, יח} אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב... הוא לא  מסתפק בתיק...

אומר הרמב"ם – בֹא ותראה, מה זה התנתקות מן החומר... אברהם נשוי לאשתו עשרות שנים, הוא לא יודע איך היא נראית!
כשהם מגיעים למצרים, אומר להם אברהם
{יב, יא} הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ.
איך יכול להיות, מה הוא לא ראה אותה קודם?!
אברהם מנותק מהחומר ... אם היית מנותק מהחומר, אז היית מבין איך זה יכול להיות!

בלעם הרשע, גם הוא בלי תורה... מה איתו בהתנתקות מן החומר?!
לא רק שהוא מתנתק מן החומר, אלא יש לו אישה, והוא יודע מי היא... מזל שאתון פתחה את הפה
{במדבר כב, ל} וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה אני אספר לכולם מה עשית ...  זה השיא של החומר שיכל להיות!

אברהם בלי תורה, בלעם בלי תורה... שניהם קיבלו אותו חמור, לרכב עליו... חמור שנברא בערב שבת, בין השמשות. כוח כזה של דבר חומרי, עם כוח רוחני... שניכם יכולים לעשות אותו דבר!
אברהם מתנתק מן החומר, מסתפק במועט.
בלעם רוצה עוד, ורודף אחרי חומר... הוא יוזם העצה, להחטיא את עם ישראל, בבנות מואב.

רבותי, בעלי המוסר לוקחים את הסוגיה הזאת, ומראים לנו איך נראה בן-אדם, כשהוא חמור בלי תורה:

ישנה שאלה יפה... כתוב בתורה, שכאשר לוט נלקח בשבי, נאמר {יד, יג} וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי...
מיהו הפליט?
עוג מלך הבשן, שנפלט מהמבול... הוא מודיע לאברהם אבינו – תדע לך, לוט נלקח בשבי.


יפה מאוד... עוג מלך הבשן ממונה על החלפת שבויים מטעם הצלב האדום... הוא שמע שיש שבוי... הוא רוצה להחליף שבויים ... ממש כל הכבוד לו!

באים חז"ל ואומרים – בֹא אני יספר לך מה הוא רצה:
עוג מלך הבשן בא להודיע לאברהם אבינו, שלוט נשבה... והרי אברהם אבינו הבטיח ללוט, שהוא יגן עליו...
מיד
{יד, יד} וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן יוצא לקרב אבוד, מול מיליוני חיילים!

אמר עוג מלך הבשן – אברהם יצא לקרב הזה... יחזור ז"ל... שרה נהפכת להיות אלמנה ... ולמי היא מתאימה יותר, מאשר לי?!


שאל הגאון, ר' יעקב גלינסקי – מאיפה אנחנו יודעים את זה?

והוא השיב – חמור, רוצה אוכל!

הנביא אומר לנו {ישעיה א, ג} יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו
 החמור אין לו מושג, שהוא עושה טובה למישהו, כי הוא רוצה לעבוד בצלב האדום להחלפת שבויים... חמור רוצה משהו חומרי... אם הוא עושה פעולה, תחפש איפה יש 'קופון'... תחפש מה הוא גוזר... מה הוא לוקח הביתה.
אין חמור שעושה טובות!

אם אתה רואה מישהו שעושה טובה, ואין לו דבר רוחני איתו, הוא מחפש מה הוא יכול להרוויח.


עוג מלך הבשן, מחפש להציל את לוט... מה הוא מחפש?
'אוכל'! ואוכל בשבילו, זו שרה אמנו !

 

יש עוד משל אחד, שרבותינו מביאים:

יעקב אבינו 14 שנה  בבית שם ועבר... מגיע ב"ה לחרן בן תורה... מגיע ללא כלום, אליפז לקח לו את הכל...
רואה אותו רחל... ב"ה, רצה הביתה ואומרת ללבן ...
{כט, יג} וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ

אומר רש"י - וירץ לקראתו. כסבור ממון הוא טעון, שהרי עבד הבית בא לכאן בעשרה גמלים טעונים: ויחבק. כשלא ראה עמו כלום אמר שמא זהובים הביא והנם בחיקו: וינשק לו. אמר שמא מרגליות הביא והם בפיו.

מאיפה חז"ל יודעים את זה?
פשוט מאוד – חמור לא מתנשק... חמור מחפש אבוס – אם אין לו מה להרוויח , אין לו מה לחפש שם... זה חמור!

בואו ותראו:
בשעה שיעקב אבינו נפרד מלבן, לאחר עשרים שנה, לאחר שהוא עבד אצלו, במסירות נפש עצומה... הוא בורח, כי הוא פוחד מה יעשה לבן... הוא תופס אותו אחרי שבעה ימים ...
הוא בא וצועק על יעקב 
{לא, כז} לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר: {כח} וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ...

אומרת התורה  {לב, א} וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמו ֹ הוא קם בבוקר... מנשק את הנכדים... את הבנות , והולך הביתה...
למה אתה לא מנשק את יעקב? חתן שלך?!
אחד-עשר נכדים יש לך ממנו... תן לו איזה נשיקת פרידה?!
עכשיו מה יש לנשק אותו?! אם יש משהו להוציא ממנו, אז אני מנשק!

שמעתי פעם פירוש - וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר... למה התורה מספרת לנו את זה?


אמר לי פעם מישהו – אתה יודע מתי הוא נישק אותם? בארבע וחצי לפנות בוקר! כולם ישנו! כיוון שהוא פחד שמישהו יתעורר, יבקש ממנו – סבא, תן לי מאה דולר!...

חמור לא מבין דבר אחר, אלא אם כן, יש לו אבוס!

בואו ונראה מקור נוסף:
{מא, א} וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם... שנתים ימים אומרים חז"ל, הוא חלם את אותו חלום!

פרעה כבר משתגע ... לוקח כדורים.... שום דבר לא נרגע...
לוקחים אותו לחרטומים... שבע מדינות אתה כובש... שבע בנות... משגעים אותו, הבן-אדם מאבד כבר את השפיות...כל ישיבת פרלמנט, הוא פותח אותה "רבותי, אני חולם חלומות..." כולם יושבים שם ... שר המשקים, שר האופים, שר התחבורה... רבותי, אני משתגע, איזה חלומות באים לי בלילה!

כתוב בחז"ל , שהגיע אליו שר המשקים פתאום ביום אחד, והתחיל לספר לו על יוסף... {ט} וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם: {י} פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים: {יא} וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ: {יב} וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר: {יג} וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה...

מה קרה פתאום הוא נזכר?!

כתוב במדרש רבה, ששמע שר המשקים , שפרעה הולך למות... ראה שלט "בקשו רחמים" ... שמע שפרעה הולך למות, הוא נבהל! ממה הוא נבהל?
אם פרעה הולך... אז גם שר המשקים הולך... הלך הוולוו , הלכה המזכירה ... הכול הלך... שלא ימות לי עכשיו!!!
החמור חושב שלא יהיה לו אוכל!

על מה חושב החמור?! כבר שנתיים יש לו פרפורים בלב מהחלומות האלה... לא אכפת לו! כל זמן שהוא גוזר קופון, לא אכפת לו שהשני ימות... מתי זה כבר אכפת לו???
אם זה כבר נוגע אליו... אם ייקחו לו את "האוכל"... אז החמור מתעורר!

 


פתחנו בספר שמות, בשאלתו של האלשיך הקדוש , והשאלה הזאת מופיעה, בכמה וכמה ספרים :
כשהקב"ה הולך להפוך את סדום, הוא אומר לאברהם אבינו- תשמע, וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹֽד... הם אנשים מושחתים!
עומד אברהם ומבקש – ריבונו של עולם, אולי יש ארבעים... שלושים... עשרים...
אמר לו הקב"ה – אין שום דבר!

אברהם אבינו, בברית בין הבתרים, שומע מהקב"ה {טו, יג} יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָֽה הבנים שלך ירדו לארץ נכר ארבע-מאות שנה ! תדע לך, הם הולכים להתייסר בייסורים!

אברהם אבינו מתעורר מברית בין הבתרים... הוא לא אומר "ריבונו של עולם, אולי 300? אולי 200? אולי 50?"
שום דבר לא... למה אתה לא מבקש?!
משה רבינו שואל  לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה?

אומר המדרש רבה – אמר משה לקב"ה, ריבונו של עולם, ראיתי מה עשו דור סדום, וראיתי מה הענשת אותם ... ראיתי מה עשו דור הפלגה, ואיך הענשת אותם.. אבל העם הזה מה עשה? למה הם במצרים?

ואם תגיד לי, שכיון שאברהם אבינו שאל שאלה שלכאורה , יש בה פקפוק באמונה - בַּמָּה אֵדַע כִּי אִֽירָשֶֽׁנָּה?

על כל מילה מאה שנים?! בגלל זה יורדים למצרים לארבע מאות שנים?!
למה לא לקחת את ישמעאל? או את עשו? למה רק עם ישראל צריך לסבול מזה?!

כך כתוב בחז"ל... והקב"ה לא ענה למשה...

בספר נתיבות שלום, הוא שואל – תסביר לי, מה תועלת יש בעניין... שבעים נפש, זכים וטהורים יורדים למצרים, יוצאים החוצה 600,000 גברים כולם עובדי עבודה זרה ... בשביל מה הכניסו אותם לשם?!


התשובה לזה, מתעצמת ועולה בקושיה – אין לך מקום בעולם, מזוהם יותר, מאשר מצרים... שנאמר בפסוק {ויקרא יח, ג}  כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ ... ארץ מצרים זה המקום המושחת ביותר!
אמר יוסף לאחיו
{מב, יב} עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת – זה הטומאה והזוהמה של העולם!


רש"י מביא את דברי התורת כוהנים, שאומר - מנין שלא הייתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצריים? תלמוד לומר "כמעשה ארץ מצרים...לא תעשו". מנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר "כמעשה ארץ מצרים...לא תעשו". ומנין למקום שישבו בו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר "אשר ישבתם בה לא תעשו.


נשאלת השאלה – למה הקב"ה מכניס אותנו למצרים? אין מקום אחר?!  צריך גלות... בסדר... למה לא בשוויץ? למה דווקא במצרים?!

אומרים חז"ל בגמרא {מסכת ברכות ג, א} - דתניא ר' אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב''ה ושואג כארי שנאמר {ירמיה כה-ל} ה' ממרום ישאג וממעון קדשו ייתן קולו שאוג ישאג על נוהו וסימן לדבר משמרה ראשונה חמור נוער שנייה כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו ואישה מספרת עם בעלה.

שלש משמרות הוי הלילה - לילה , זהו זמן של גלות. הגלות הראשונה, זו גלות של חמור נוער. חמור נוער, זהו מצרים, שיא החומריות!
יוסף שולח ליעקב אבינו רמז – אבא, תדע לך , שאתה בא למצרים, אתה לא יודע מה זה... זה לא חמור רגיל, זה חמור עם הרבה יין!!!
תדע לך, שאתם יורדים למקום שבו כולם חוטאים בעניינים של יין! 
תדע לך אבא, לא סתם אני שולח לך עשרה חמורים... יורדים עשרת השבטים למצרים וטוּב מצרים עליהם... מה הכוונה?
טוּב מצרים זה היין, ויין זה הדבר שמושך לערווה! 

למה יורדים לשם? מה יש לחפש שם?



מי שמבאר את העניינים הללו בטוב טעם ודעת, הוא ר' צדוק  הכהן מלובלין.

ר' צדוק בכמה וכמה מקומות בספרו, אומר יסוד אחד – כדי להקים את עם ישראל מחדש, זה צריך לבוא מתוך ריקבון.

כשאתה רוצה לזרוע חיטה, מה קורה לחיטה ? נרקבת וצומחת.


זו גמרא {מסכת שבת עז, ב} שאומרת - אמר ליה א''ל מ''ט מה הסיבה  עיזי מסגן ברישא והדר אימרי העזים הולכות ראשונות שהם שחורות ולאחר מכן באים הכבשים הלבנות א''ל כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא כל היסוד הוא, שמן החושך נברא האור.

אין לך שום אור, כותב ר' צדוק הכהן מלובלין, שמתגלה מתוך החושך.

אין לנו הבנה בזה, אבל זו הנהגת הבורא... מאיפה בא אברהם אבינו?
מתרח.
תרח היה עובד עבודה זרה... היה יצרן  פסלים... מהבית הזה צומח אברהם, שהוא ראש המאמינים!

איך אתה יכול להוציא מבית כזה, את ראש המאמינים?!

על זה כבר אמר איוב {יד, ד} מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד . מתוך שיא הריקבון, צומחת הגדולה!



כותב ר' צדוק הכהן מלובלין – חזקיה המלך, לא רצה להתחתן, כי ראה ברוח הקודש שעתיד לצאת ממנו בנים לא טובים. אמר לו ישעיהו – אל תיכנס לחשבונות שמים... מי זה היה אביו של חזקיהו?
אחז, שסגר את כל בתי המדרש, לא נתן לאף אחד ללמוד... ממנו את מוציא את המשיח?
מאחד שסוגר בתי כנסת, מקצץ בתקציבים לישיבות... ממנו אתה מוציא את הראש ישיבה הכי גדול?! איזה מן היגיון זה?!
אמר לו הנביא – תדע לך, שהאור צומח מתוך החושך. זו ההנהגה של הבורא!


שואל  ר' צדוק הכהן מלובלין – אז מהי ההנהגה במצרים? מה חיפשנו שם, בעם של חמורים...?

והוא מביא יסוד נורא - כדי להגיע למתן תורה, צריכים להיות מנותקים מן החמדה. לא שייך לקבל תורה, עם תאוות וחמדות.

אדם שיש לו בראש תאוות, תורה לא תיכנס לו לראש. תורה ביחד עם תאוות חומריות, לא הולכים ביחד (רבינו בחיי חובת הלבבות)


אומר ר' צדוק דבר נורא – כתוב בגמרא {מסכת שבת קמ"ו. מסכת עבודה זרה. מסכת יבמות.} בשעה שחטא אדם הראשון, בא הנחש אל חוה והתיל בה זוהמה, והזוהמה הזאת עברה לכל צאצאי חוה.
אותה זוהמת הנחש, זו התאווה.
תאווה הוא לעיניים – זו אותה זוהמה, שהכניס הנחש בחוה. כל צאצאיה עכשיו, בתוך החמדה.
אם נכנסה בהם החמדה והתאווה, אין להם יכולת לקבל את התורה.

מה עושים?


כדי לקבל תורה, אומר ר' צדוק, צריכים להתנתק מן החומר, צריכים להתנתק מן התאוות... איך עושים את זה?
גזרה חכמתו יתברך, שצריכים לרדת למרכז התאוות של העולם – למצרים!
שם מתוך החושך, יצא האור!

210 שנים של ניסיונות, להחטיא את עם ישראל, לא עלו ...

עם ישראל יוצא ממצרים, מעיד עליהם הקב"ה גן נעול מעין חתום – 210 שנים, אישה אחת לא חטאה, איש אחד לא חטא!
אחת חטאה בשגגה, ופרסמה הכתוב... וגם הצאצא הזה מת – שלומית בת דברי למטה דן, והילד שלה, זה המקלל...מת.

אומר המדרש בשיר-השירים , אומר ר' צדוק הכהן מלובלין – שרה ירדה למצרים, מה הניסיון הראשון שהיא עוברת?
לוקחים אותה לפרעה.
יוסף יורד למצרים, מה הניסיון הראשון שהוא עובר?
לוקחים אותו לפוטיפר .

זה מקום הטומאה של העולם... לשם יורדים, עומדים בניסיון 210 שנים, ואז מגיעים ליציאת מצרים ...

אומה שהצליחה לעמוד בניסיונות של מצרים, 210 שנים, ויצאה זכה וטהורה, יכולה לגשת לקבלת התורה.

כשאברהם אבינו שומע מהקב"ה, שכדי לקבל את התורה, צריכים לזכך את חטא הנחש הקדמוני, וצריכים להיות במצרים ארבע-מאות שנה... אברהם אבינו לא מבקש הקלה... כי כל הייעוד של הירידה למצרים, היה להפוך את עם ישראל לנקיים מזוהמת הנחש, נקיים מתאוות ומחמדות!


משה שואל – ריבונו של עולם, אז למה לא עשו וישמעאל?
עשו וישמעאל, לא קשורים לקבלת התורה.

אומרת הגמרא במסכת שבת – עם ישראל שעמד למרגלות הר סיני, כלתה זוהמתן, אומות העולם שלא עמדו למרגלות הר סיני, לא כלתה זוהמתן.  למה ?
כי הם לא היו במצרים... מי שהיה במצרים, יזדכך , ומי שלא היה במצרים, לא יכל להזדכך.


השבטים יורדים למצרים... הם ידעו מה זה מצרים, הם ידעו מה נמצא שם... רבותי, איפה הם הלכו לחפש את יוסף?
בתוך זוהמה...
אומר להם יוסף כִּֽי-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאֽוֹת ...
הם באים מצרים, ואומרים להם שהם מוזמנים לביתו של יוסף... מה הם אומרים?
אֲנַחְנוּ מֽוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת-חֲמֹרֵֽינוּ כמה עבדנו על החומריות שלנו! גם את זה הולכים לקחת מאיתנו!  ממה הם חששו?
אמרו השבטים – מה יהיה איתנו בתוך בזוהמה הזאת?! מה נעשה פה?! אנחנו לא מוגנים במקום הזה!
הם לא חששו שייקחו להם את החמורים... הם חששו שכל העבודה על החומריות שהם התגברו עליה, תיהרס!



אם ככה, עכשיו נבין, מדוע כדי לאכל קרבן פסח צריכים למול:
כתוב בחז"ל {אור-החיים הקדוש, כלי יקר בפרשת תזריע} – נצטווינו למול בשר הערלה.

אדם הראשון נברא שלם ללא ערלה... אז איך הגיע לבניו הערלה, אם הוא היה מהול?
אומרת הגמרא במסכת סנהדרין – אדם הראשון משך על עצמו את הערלה...
למה הכוונה?
אומר האור החיים הקדוש – בשעה שהנחש התיל זוהמה בחווה, אז כל ענין התאווה, חזר לעם ישראל. הערלה, זה סמל של תאווה...
לכן בשעה שכורתים את הערלה, לוקחים אותה וטומנים אותה בחול. למה דווקא בחול?
כי כתוב במפרשים, שהחול, הוא מאכלו של הנחש, שנאמר {בראשית ג, יד} וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ... אומרים לנחש – הנה לך, מה שהבאת על האדם, את זה אתה תאכל!

לכן , הדבר הראשון שיצאנו ממצרים, במה נצטווינו?
אתה רוצה לאכל קרבן פסח, תמול את עצמך – תתנתק מן החומריות!
אם אתה לא מתנתק מן החומר, תישאר כאן במצרים!


מי שלא רצה לצאת... מת בימי החושך... ומי שרצה לצאת, ופחד למול, כתוב בחז"ל, שהקב"ה שפך ריח של גן-עדן בבשר הפסח ... באו אנשים והתחננו לאכל מבשר הגן-עדן.
אמר להם – לכו ותמולו עצמכם!
מלו את עצמם... ויכלו לצאת, כי התנתקו מן החומריות! זה היסוד.

רק יוצאים ממצרים, רק מלים את עצמם... פרשת שבוע הבא...{יז, ח} ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם ... מה רוצה עמלק?

עמלק, אומרים חז"ל, הוא הסמל של הנחש הקדמוני.

כתוב בתורה
{דברים כה, יח} וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַֽחַרֶיךָ

אומר בעל הטורים – הַנֶּחֱשָׁלִים – אותיות נחש-מילה.

מה עושה עמלק? וַיְזַנֵּב בְּךָ.
אומרים חז"ל במדרש , שהיה חותך עורלות וזורקם כלפי מעלה, ואומר לקב"ה – הא לך אשר בחרת , קח את זה!


מה זה השיגעון הזה, לזרוק עורלות כלפי מעלה?


הנחש הקדמוני, עמלק, לא מוכן לשום דבר... קדושה אתה רוצה? אין בעיה – בשמים!
כאן בעולם הזה, תן לנו לחיות כחמורים, תן לנו לחיות כבהמות ... תן לנו לחיות עם התאוות שלנו, לא רוצים להשתנות!

עם ישראל התנתק מן החומר, ביציאה ממצרים... עם ישראל הגיע למעמד הר סיני, זך וטהור, נקי מן החומר.

 

אם אלה הדברים, נוכל עכשיו בס"ד, להבין את דברי הגמרא במסכת שבת:

אומרת הגמרא {מסכת שבת קמז, ב} - אמר רבי חלבו חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל
תענוגות ותורה לא הולכים ביחד! חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, לא הולכים ביחד!

אין לנו אפשרות להגיד את המילה הזאת... צריך להיזהר... אבל הגמרא אומרת  רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם הגיע למקום שנקרא דיומסת, אתר תענוגות  אימשיך בתרייהו נמשך אחר התענוגות ... שכח את כל התורה, כי מקום התענוגות עם תורה, לא הולך ביחד!

במה הוא טועה?

(שמות יב-ב) החדש הזה לכם ראש חודשים, ובמקום זה הוא קורא  החרש היה לבם.
למה דווקא את הפסוק הזה?

כי זו המצווה הראשונה, שנאמרה לעם ישראל, לקראת ההתנתקות מן החומר... מי שלא מתנתק מן החומריות, הוא יקרא החרש היה לבם – תאוות עם תורה ביחד, זה לא הולך!

יהיה אדם גדול כר' אלעזר בן ערך , שנאמר בו כל חכמי ישראל בכף מאזנים אחת, ור' אלעזר בן ערך על כף מאזנים שניה... מכריע הוא את כולם !
תאוות?! הכל בטל ומבוטל!



יסוד יציאת מצרים... למי שלומד עכשיו, קצת ספרי קדושה יודע, שהפרשיות הללו, שמות-וארא-בא-בשלח-יתרו-משפטים, נקראים ימי השובבי"ם...
כתוב בבאר היטב, שהימים האלה הם ימי תשובה, להתנתקות מן החומר. עבירות שקשורות לחומריות.

אני חושב שלא היה דור בעולם, עם כל כך שכלולים חומריים, כמו בדור הזה... כל יום יש המצאה חדשה!


יבוא משיח, כתוב שתכלה הפרוטה מהכיס... היוקר יאמיר  ... אין כסף!!! אז מה קורה?
באה הכלה לחמיה – תן לי כסף? אין לי ...
קמה כלה בחמותה – כל מה שרציתי ממך זה חומר... אם אין לך, לכי הביתה!
מה חמור רוצה?! רוצה אוכל!
אם הכלה רוצה מהחמה שלה כסף, ואין לה, היא קמה עליה!
בת באה לאימא שלה... אם אין לה מושג של כיבוד אב ואם, אין לה מושג רוחני... אלא כל מה שהיא רוצה מאימא שלה, זה כסף... אבא שלה הפך להיות כספומט...
אז אם הוא לא מספק לו את הכסף... כי כלתה פרוטה מן הכיס... אז בן קם באביו! ובת קמה באימה! וכלה בחמותה! וזה חלק מההידרדרות, כי החמור רוצה חומר... אם אין לו מה לאכול, הוא בועט!



אומרת המשנה באבות - אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה... אִם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶמַח - בלי כסף, קשה ללמוד... מובן.

אבל למה אִם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶמַח?


ראיתי אחד המפרשים שאומר - אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה אם אין פרנסה, אין תורה... אבל תדע לך, שאם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶמַח... במקום זה יש שׂעורים... כי אם אין תורה, אתה נהיה חמור בחזרה!
כי קמח, זה שתי הלחם, זה מתן תורה! אם אין לך את זה, אתה חוזר לבשר חמורים בשרם!
התורה, היא היסוד שבונה אותך, כדי שלא תהיה חמור!

בשעה שאנחנו נכנסים בס"ד, לפרשיות האלה, פרשיות של אמונה בקב"ה... איך דבק משה רבינו בשכינה?

משה רבינו התנתק מן החומר, זכה להיות איש אלוקים! ככל שאתה מתנתק יותר מן החומר, אתה נדבק יותר בשכינה


יזכנו הקב"ה בקרוב, לראות את העני ורוכב על חמור, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן!!!

(מעובד משיחותיו של הרב ברוך רוזנבלום)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏