טהרת המשפחה- היכן ההגיון?

"ההיגיון שבטהרת המשפחה". מה ההבדל בין טבילה במקווה טהרה, לבין רחצה טובה באמבטיה? מדוע התורה מחייבת את האישה לטבול דווקא במקווה? מה ההיגיון כאן, הרי אלו מים - ואלו מים? משל ונמשל לאישה שחושבת שבאפשרותה להיטהר באמבטיה... "סודו של המקווה". סיפור אישי של אישה שהייתה במקווה ושינתה את דעתה...

מה ההגיון?

כולנו אוהבים ורוצים לנהל את חיינו לפי ה"הגיון". ובדורנו, ככל שהולך המדע ומתקדם, אנו נוטים יותר ויותר לבחון דברים על פי בדיקת נכונותם המדעית, על פי שיקולים הגיוניים וניתוח שכלי. עוד ועוד אנשים ונשים שואלים את השאלה: מה ההבדל בין טבילה במקווה טהרה, לבין רחצה טובה באמבטיה? מדוע התורה מחייבת את האישה לטבול דווקא במקווה? מה ההיגיון כאן, הרי אלו מים - ואלו מים?

 

ובאמת, מה ההיגיון?

 

שאלה טובה. אולם לפני שנענה עליה נשאל שאלה נוספת: מדוע אפשר להתניע את התעשייה והתחבורה רק באמצעות הדלק השחור, היקר והמסריח? [זהו ניסוחו של מדען דגול]. באמת, מה ההיגיון? למה לא נפתור את בעיית משבר האנרגיה על ידי שימוש בשמנת מתוקה תוצרת "תנובה"? היא גם זולה יותר, גם נקייה ואסטטית יותר.

 

מה נענה? ככה זה ודי, זהו חוק ודי!. זהו חוק טבע, ואין לשאול עליו 'למה?'. כך זה פועל, וכך לא!. ולמרות "חוסר ההיגיון" ובלי להבין מדוע, אתה, את, אני וכולנו משתמשים הלאה בדלק לכל צרכינו (הרב משה גרילק).

 

מי שמבין, מבין שהוא אינו מבין...

כמובן שמאחורי כל דבר, עומד הגיון, לכל דבר יש הסבר, אולם הרצון להבין את ההגיון העומד מאחורי כל דבר בעולם, הוא אינו מציאותי. המעניין הוא שדווקא מדענים ופרופסורים דגולים, הגיעו אל המסקנה הזאת. ככל שהאדם יודע יותר ומבין יותר, הוא מתחיל להבין עד כמה הוא רחוק מלהבין הכל.

 

וכך התבטא המדען העולמי המפורסם פרופסור אלברט איינשטיין: "יש לדעת כי גם מה שאיננו ניתן להשגה על ידינו, באמת קיים, ומגלה עצמו בחכמה העילאית והיופי הגבוהה ביותר אשר אמצעינו הדלים מסוגלים לקלוט רק בצורות הפרימיטיביות ביותר..." (מתוך  COMME JE VOIS LE MONDE , מובא בספר "המהפך")

 

איזיק ניוטון, גדול הפיסיקאים, התבטא ואמר: "השגתי רק טיפה מן הים הגדול של הטבע, החתום לפני".

 

העולם הרוחני

המדענים מנסים בכל יכולתם, לחקור את העולם שמסביבנו. הם הגיעו להישגים יפים, אך כמובן - חלקיים בלבד, מי יוכל לעמוד על כל סודותיו של עולמנו הנפלא?! אולם יש תחום, שאליו המדע כמעט אינו מצליח להגיע. זהו הממד הרוחני של העולם. בעבר היו רבים שניסו להכחיש בכלל את עצם קיומו. אולם כיום המדע והפילוסופיה המודרניים מכירים יותר ויותר בכך שהאדם והיקום מלאים כוחות אל-טבעיים ותופעות מופלאות. העולם הרוחני, שמעבר לעולם הפיזי שאנו תופסים בחושינו, מתגלה בגילויים מפתיעים, כגון: טלפתיה, סיאנסים, היפנוזה, ועוד ועוד. כיום גדלה יותר ויותר ההתעניינות בתחומים רוחניים - "פראפסיכולוגיים" אלו. מדענים רבים מנסים לחקור תופעות רוחניות הקיימות בעולם, אולם הנסתר רב מאוד על הנגלה.

 

והנה כל ענייני ה"טומאה" וה"טהרה", הם עניינים רוחניים לחלוטין, ובוודאי שאין לנו את הכלים להבינם. אם איננו מבינים מהי טומאה, בודאי שאיננו מסוגלים להבין גם כיצד מסירים אותה. ואלו דברי הרמב"ם, הוגה הדעות והרופא הגדול, בספרו "היד החזקה" בסיום הלכות מקוואות וטבילה:

 

"דבר ברור וגלוי, שהטומאות והטהרות גזרות הכתוב הן, ואינן מהדברים שדעתו של אדם משיגתם... וכן הטבילה מן הטומאות - מכלל החוקים [מצוות שטעמן לא ידוע לנו] היא, שהרי אין הטומאה טיט או לכלוך שתעבור במים, אלא גזירת הכתוב היא".

 

התורה קבעה שטומאת הנידה זהו מצב רוחני שיכול לסור אך ורק על ידי טבילה במקוה טהרה. זהו חוק, ככה זה פועל, למרות שאיננו מבינים זאת!  -

 

"הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא, אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא?!

גָּבְהֵי שָׁמַיִם מַה תִּפְעָל, עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל מַה תֵּדָע?!"

(איוב פרק יא פסוקים ז-ח)

 

אין תחליף

אישה שחושבת להיטהר באמבטיה, למי היא דומה?

 

לאותו פציינט פרימיטיבי אסיר תודה, שנתן במתנה לרופא המטפל בו - בקבוק עם חומר נוזלי. "מה זה?", שאל הרופא, והפציינט השיב בגאווה: "שמתי לב כי אתה נוהג לשטוף את ידך בחומר נוזלי לאחר כל טיפול. אולם חומר זה שאתה משתמש בו - ריחו חריף למידי, לכן החלטתי לתת לך במתנה תחליף מצוין - מי בושם נהדרים, המותירים את היד רעננה ובעלת ניחוח נעים!"

 

נו, מה רע בתחליף הזה?!


 התשובה ברורה. אותו פציינט מודע רק לתוצאות הנראות לעיניו - ידיים רעננות וריחניות. אולם הרופא מודע גם למה שאינו נראה, אך קיים בודאות גמורה - אלו הם החיידקים, שרק חומר חיטוי איכותי יועיל להשמידם באופן מוחלט.

 

האמבטיה והמקוה - מבחינה חיצונית אין הבדל משמעותי ביניהם: כאן יש מים, וכאן יש מים. אולם בורא עולם הצביע בתורה על הבדל מהותי בין המים האלו למים האלו - "אַךְ מַעְיָן, וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם - יִהְיֶה טָהוֹר" (ויקרא פרק יא פסוק לו) - רק מקווה כשר יכול לטהר, ולא שום מים אחרים! האמבטיה טובה לניקיון הגוף, אולם לטהרתו - יועיל אך ורק מקווה. כפי שכותב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יא טז): "אין האשה ניטהרת עד שתטבול במי מקווה כשר... אבל אם רחצה במרחץ, אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם - הרי היא אחר הרחיצה כמו שהייתה קודם הרחיצה".

 

"סודו של המקווה"

אף כי איננו מסוגלים להבין מהו סודו של המקווה, נוכל לציין רמז שהובא בדברי רבותינו בעניין כמוס זה:

 

כאמור, מי המקווה הם מים ממקור טבעי [מי גשמים], שלא נותק מן הקרקע, או מים המחוברים אל המקור [באמצעות השקה]. על פי הקבלה, המים מבטאים את מידת החסד, נמצא שבמי המקוה שמחוברים הם למקור טבעי, יש ביטוי לחסד הנובע ישר מן המקור, מבורא עולם - ללא נתק ופירוד. לכן יש בכוחם להדביק ולקשר את הטובל בהם באלוקים חיים.

 

ניתן לומר כי ההבדל בין מי המקווה למים רגילים, הוא כמו ההבדל בין פרח תלוש לעומת פרח מחובר. יתכן שמבחינה חיצונית אין הבדל ביניהם, אולם למעשה יש הבדל מהותי: המחובר - מתעתד לצמיחה ולפריחה, כיון שהוא קשור למקורו, ואילו התלוש - מתעתד לנבילה. כך מים המחוברים למקורם - נקראים "מים חיים", ויש להם סגוליות לטהר; ברגע שהתנתקו ו"נתלשו" ממקורם, כמו המים באמבטיה, כבר אבדה מהם הסגוליות הזו. [ואפשר להמחיש זאת גם על ידי דוגמא שהיתה. אשה אחת סבלה מדלקת פרקים וגם מחולי בלב. בהזדמנות מסויימת היא הגיעה לים המלח, ונוכחה לראות שהמים עזרו לה מאוד לרפא את כאביה, אבל היות שהלב שלה חלש, אסר עליה הרופא לרחוץ במי הים. מה עשתה? הלכה לבית מרקחת וקנתה מלח מִיַם המלח, כדי לערב אותו במי האמבטיה... אולם אמבטיות אלו לא הועילו לה לשיכוך הכאבים. כששאלה את הרוקח, הוא ענה: "בודאי שהאמבטיות לא עוזרות, כי המים באמבטיה לא באים מן המקור ומן הטבע, רק מי המלח המחוברים למקורם בים - עוזרים!"].

 

כמובן שאין לנו השגות אמיתיות בסודות נסתרים אלו, אך לעתיד לבוא כשהשגתנו תזדכך, יתגלו לנו כל טעמי המצוות, ונהיה כעיורים שנפקחו עיניהם (הרמב"ן דברים כב ו)! או אז נזכה כולנו להבין את טעמי המצוות לאשורם, לעומקם ולכל היקפם, ותהיה זו הנאה והתפעמות רוחנית שאין דומה לה (המהרי"ל דיסקין סוף פרשת יתרו אות יב). וכשיראו לנו אלו תיקונים נעשו על ידינו במצוות בכללן, ובפרט במצות הטבילה, ואלו פגמים נוראים, עיוותים וקלקולים נגרמו באי שמירה על דיני הטהרה כהלכתם - כמה ישמחו ויגילו שומרי הטהרה, וכמה חס ושלום, יצטערו אלו שזלזלו בה.

 

סיפור אישי:

"אני נזכרת בביקורי הראשון במקווה. כל הרעיון היה נראה לי זר ומוזר, אך מלאתי אחר רצונו של חתני, שעמד על כך, שלפחות אטבול פעם אחת לפני החתונה. התכוננתי לעבור את האירוע מהר ככל האפשר. אך מוזר למדי, הופתעתי למצוא את עצמי נהנית מכל רגע. כשירדתי לאיטי במדרגות כדי לטבול, פשטה בי תחושה של התחדשות. הייתי המומה מן החוויה, והרגשתי צורך להביע בקול את רחשי לבי. הבלנית, שכאילו קראה את מחשבותיי, הגישה לי אחר הטבילה נוסח של תפילה, שקעתי בקריאת התפילה ושכחתי לגמרי את תוכניתי המקורית להסתלק מן המקום מהר ככל האפשר. ואז צפירה מוכרת נשמעה מן הרחוב, הודיתי לבלנית ומיהרתי אל אימי, שחיכתה לי במכונית.

- "מדוע התמהמהת, הרי אמרת שאת מתעכבת רק לשתי דקות?"

- "אינני יודעת, הייתי משוכנעת שתהיה זו הפעם הראשונה והאחרונה, אך משום מה שקועה הייתי בחוויית המקווה, יש לי הרגשה שזו לא תהיה הפעם האחרונה".

 

 

אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרים, ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים! שנאמר: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל - ה'" - מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל! (משנה סוף מסכת יומא)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏