מוסר השכל- להעניק כל עוד אפשר

"סיפור עם מוסר השכל על כיבוד הורים". כמה מבוכה ונזק חברתי יכולה לייצר אימא בעלת עין אחת המגיעה לביקור בבית הספר של הבן שלה. "סיפור אישי על ילד שחווה טראומה חברתית בשל מום שהיה באימא שלו" והתפנית המרגשת על "הפספוס של החיים". והמסקנה: לנסות ולהחזיר להורים שלו לפני שיהיה מאוחר...

להעניק כל עוד אפשר


שמי יוסי, ילד נאה ומטופח ובן לאימא שהייתה לה רק עין אחת. האמת, התביישתי בה. 

יום אחד היא באה לבקר אותי בבית הספר והביכה אותי מאוד. 


חשבתי לעצמי: "איך היא עשתה לי את זה?!" רציתי לקבור את עצמי, אני שמקובל בחברה עם אימא כזו?! ניסיתי להדחיק, אבל מאותו יום פיתחתי שנאה כלפיה


הנזק החברתי שהיא גרמה לי היה מזעזע. למחרת אחד מחבריי לכיתה לגלג: "לאימא של יוסי, יש רק עין אחת!...חחח..."

רציתי למות באותו רגע, רציתי שאימא שלי פשוט תעלם...

 

כשחזרתי הביתה אמרתי לה: "הרסת לי את החיים! אני לא רוצה אימא כמוך!..."


אימא לא הגיבה, לא חשבתי מה אני אומר, הזעם שבתוכי התפרץ, הייתי עיוור לרגשות שלה...

כשגדלתי ברחתי מהבית לברזיל - להתרחק ממנה ואכן, כבחור יפה ומושלם - ההצלחה האירה לי פנים התחתנתי והקמתי בית משלי.

 

יום אחד, אימא שלי 'הפתיעה', לאחר שנים שלא ראתה אותי ולא פגשה את הנכדים שלה, היא באה לבקר אותי. 

עמדה ליד הדלת והילדים שלי צחקו עליה. בשבילי זה היה השיא, צעקתי עליה: "איך את מעזה לבוא לבית שלי ולהפחיד את הילדים? לכי מכאן עכשיו!".


היא הפטירה בלחש: "מצטערת, כנראה טעיתי בכתובת" ונעלמה…


לאחר שנים, חזרתי לארץ לביקור אצל חבר, בדרך עברתי ליד הבית של אימא שלי, הוא היה שומם. מתוך סקרנות התקרבתי לדלת הכניסה, השכנה שזכרה אותי קראה לעברי: "זה אתה יוסי?! לא שמעת? אימא שלך נפטרה". 

האמת לא ממש הפריע לי, השנאה כלפיה הייתה גדולה... 

היא הוסיפה ואמרה: "אימא שלך השאירה אצלי מכתב וביקשה ממני לתת לך אותו רק לאחר מותה". ותוך כדי פתחה לי אותו שאקרא:


"בני היקר, אני חושבת עליך כל הזמן.

אני מצטערת שהייתי עבורך מבוכה מתמדת בילדות...

רק רציתי שתדע שכשהיית קטן, היית מעורב בתאונת דרכים ואיבדת עין אחת, לא יכולתי לסבול את המחשבה שתצטרך לגדול עם עין אחת. 

אז... נתתי לך אחת משלי... באהבה אימא"...

 

ההורים שלנו עשו הכל בשבילנו כשהיינו קטנים, נתנו לנו מהונם מזמנם וויתרו על הרבה דברים למעננו.

 

כמה לילות הם לא עצמו עין כדי שנגדל ונפרח?!, כל שנותר לנו זה להוקיר להם תודה, לעזור, לדאוג ולהחזיר להם קצת אהבה...

 

אף פעם לא נוכל לתת להם מה שהם נתנו לנו. לפחות ננסה...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏