מנהגים- מנהג צריך להבין!

"מנהג אותיות גהנם". האם בכל מחיר יש לשמר מנהג?. האם אנו אומרים: "מה שעשו אבותינו הוא הנכון ואין לשנות!", או אולי יש לבחון מה הביא אותם להתקין את המנהג ועל פי זה לשפוט האם המנהג טוב ונכון הוא גם לגבינו גם כיום? "סיפור על מנהג מוטעה"

מנהג צריך להבין!

לא פעם אנו עומדים בפני דילמא הלכתית בבית הכנסת בפרט ובחיים בכלל:

האם לשמר מנהג קיים ולדבוק בו בקנאות, או שמא לציית לספר הלכה שאינו מורה לעשות כך?

 

הסיפור הבא ימחיש את התשובה המכריעה בדילמות מסוג זה:

 

בחור צעיר מירושלים נדרש בשל עבודתו, לשהות כשבוע בצפון. הוא הגיע בבוקר לבית הכנסת השוכן ברחוב הקרוב לאכסניה בה  התגורר.

התפילה התנהלה ברוח טובה, האנשים כיבדוהו והסבירו לו פנים ובכלל קהילה חמה ומיוחדת חשב לעצמו.


והנה הוא מבחין שבתפילת המודים דרבנן – בחזרת הש"ץ כל הקהל הסתובבו לכיוון פתח בית הכנסת. הוא לא ייחס לזה חשיבות מיוחדת, אך שחזר הדבר גם בתפילת מנחה  - הוא הבין שלא בכדי הם הסתובבו.


הוא גמר בליבו כי בתפילת הבוקר שלמחרת הוא יבדוק האם מקרה הוא או שמא מנהג המקום. הוא לא טעה הדבר חזר ונשנה גם בתפילות של היום הבא.

הוא ניסה להבין מהאיש היושב על ידו מדוע כולם מסתובבים דווקא במודים דרבנן? והתשובה שקיבל: "ככה המנהג שלנו!"

 

גם כשפנה אל זקני העדה בבית הכנסת קיבל את אותה התשובה: "ככה זה המנהג כאן!"

המום מהתשובה, ומהפְנַיַת הגב להיכל הקודש בעת אמירת שבח לבורא עולם, הוא בירר בעדינות את אחד המבוגרים: "האם יש רב לבית הכנסת הזה?"

הלה השיב בביטול: "יש גבאי מבוגר ממייסדי בית הכנסת, שגר כאן בסמיכות. אם מישהו יודע – זה רק הוא!"


הצעיר סיים את התפילה והחיש פעמיו לביתו של הגבאי הישיש. המקום היה מוזנח ונראה כי האורח האחרון דרך כאן לפני שנה... את פניו קידם עובד זר המטפל בגבאי כבר 20 שנים עת היה זה בן שמונים.


הצעיר דובב את הזקן ושאל לפשר המנהג המוזר.

הזקן התיישב והסביר לבן שיחו: "לפני שבעים וחמש שנה, עוד לפני שקמה מדינת ישראל נוסד בית הכנסת – אז מנינו כ-20 איש בקהילה. בית הכנסת היה מבנה צר מאוד, בקיר הכניסה הצפוני – נקבעה הדלת ועל כל הקיר הדרומי הוצב ההיכל, בזמן שביתר הקירות היו חלונות מכוסים בווילונות מיוחדים.    


בתקופה ההיא, סידורים היו יקר המציאות והתפילה נעשתה ברובה על ידי החזן ומהסידור שלו. מכיוון שאת 'מודים דרבנן' צריכים הקהל לומר, תרם אחד המתפללים בריסטול עם כיתוב מאיר עיניים ובו התפילה.


אך דא עקא, לא נמצא מקום לתלותו בבית הכנסת מלבד על הקיר הכניסה לבית הכנסת. בלית בררה הצבנו אותו שם ובכל חזרת הש"ץ עת הגיע החזן לברכת ההודאה, כולנו הסתובבנו על מנת לקרוא את הודאת 'מודים דרבנן'.

 

בינתיים היישוב היהודי גדל ועימו גם המשפחות שלנו, בית הכנסת התרחב נקנו שלטים מוארים שנתלו בכל קיר בבית הכנסת. אך המנהג נשאר כמות שהוא"...

 

הצעיר היה המום. כבר למעלה מארבעים שנה שכל הציבור נוהג טעות בשל תקנה שהייתה מאולצת בדור קודם.

הוא חזר לבית הכנסת, נשא את סיפור הקהילה ותיקן את המעוות. 


הוא אף הספיק להשתתף בהלוויתו של הגבאי לפני שחזר לירושלים בתום השבוע...


מנהג, קדום ככל שיהיה דורש הסבר ונימוק הלכתי לעצם העשייה שלו. היה והוא נוגד את ההלכה ישנה סבירות גבוהה שהמנהג היה נכון לאותה התקופה אך אינו עומד במבחן ההלכתי בן ימנו.


אין זה אומר שיש לזלזל בו, אלא לחקור ולהבין את הסיבות שהביאו את בני הדור הקודם לנהוג בו.


אי לכך, בכל מנהג יש לברר מה דעת חכמים כיום בנוגע אליו. היה ואיננו סותר את ההלכה אפשר להמשיכו. היה והתברר שאיננו נכון יש לבטלו לאלתר - כמובן שבדרכי שלום ובעזרת רב מורה-הוראה.  


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏