מצוות ומנהגים- "מהו ערכה של מצווה"

"מהו הערך של מצווה?" לא פעם אנו מבקשים לדעת "מהו ערכה של מצווה" שאנו עושים. לא פעם אנו מנסים לערוך השוואה בין מצוות וטועים לחשוב שמצווה פשוטה שנקראת בדרכנו - ערכה איננו רב אילו היינו עושים מצווה אחרת כעת... עלינו לדעת כי גם למצווה שנראת כחסרת ערך בעיני ה' יקרה היא עד מאד... "משל ונמשל בשכר מצוות" מתוך החוברת טהרת המשפחה באגדה של הרב דוד שלום נקי שליט"א.

"מהו ערכה של מצווה?"

שכר מצוות - עין לא ראתה...

מעשה ביהודי עני, ביש מזל ומחוסר פרנסה, בכל דבר שבו שלח את ידו - נכשל. היה מהלך, ונפשו מרה ועגומה, ידע כי אין בביתו מזון סעודה אחת. הלך שחוח, ובליבו זעקה: "ריבונו של עולם, עד מתי?!"

 

וה' שומע שוועת עניים, צעקת הדל מקשיב ומושיע. הלך העני שפוף ועיניו בקרקע, ולפתע צד מבטו נצנוץ קרני אור משתברות.


הרהר בליבו: שבר זכוכית הוא או חתיכת פח בוהקת. כמעט ועבר משם, אך חכך בדעתו. חזר לאחוריו, גחן והרים את החפץ - אולי כפתור הוא, אולי איזו אגורת כסף? לא, אבן שקופה בידו, זוהרת באור יקרות. חשב: סוחר הסדקית ודאי ימצא בה עניין, אולי אף ייתן תמורתה איזה שקל, ואוכל לקנות מעט לחם להשביע את רעבוני...

 

סוחר הסדקית בחן את האבן, ואמר: אין זו זכוכית, זו אבן יקרה, גש אל הצורף. הצורף הזעיק משטרה - אבן חן כזו ביד אביון - בוודאי מאוצר המלך נגנבה. סיפר את סיפורו, ונתקל בחוסר אמון. הובל לתחנת המשטרה עד לברור העניין. 


האבן הובהלה אל ארמון המלוכה, האחראי על גנזי המלך נקרא לזהותה.

 

גילגל הממונה את האבן בין אצבעותיו, ולא פסק מלהלל את שקיפותה ואת צבעה, את בוהקה ואת ברקה, גודלה ונקיותה - לא, אבן זו לא נגנבה מאוצר המלך, אין אבן כזו בכל גנזי הממלכה! האבן אשר בכתר המלך - חיוורת לעומתה, אם בקולי ישמעו - יקבעו אבן זו במקומה!

 

אמר המלך: יובא לפני בעל האבן, שלו היא - וברצוני לקנות אותה ממנו. מיד הבהילו את העני לארמון, הריצוהו במדרגותיו ומבואותיו, מסדרונותיו ואולמותיו, עד שמצא עצמו בטרקלין הענק, ניצב לפני כס המלכות! ברך בהתרגשות "שחלק מכבודו לבשר ודם!" מי מילל ומי פילל שיזכה לכבוד כה רם!

 

"אבן זו - שלך היא?!" נשמע קולו של המלך.

"איני יודע", מלמל, "אבן זו או אבן אחרת. מצאתי אבן נוצצת, בקשתי למוכרה, ומצאתי עצמי במעצר..."

הנוכחים החניקו חיוך, והמלך שאל: "ומה מחירה?"


נבוך העני, מה יאמר? ממוכר הסדקית חשב לבקש שקל. מן הצורף - מי יודע? מאה שקלים, אולי אלף?! לא, אל יגזים, עוד יהיה לצחוק... אבל כאן עומד הוא לפני המלך, אולי יעיז לבקש תמורת האבן איזו עבודה קבועה באורוות הסוסים, ובכך יוושע מעוניו המשווע?


"ובכן, מה תאמר?" קטע המלך את הרהוריו.


נבוך וכנוע, קד ואמר: "אדוני המלך, וכי בקי אני בשוויין של אבנים טובות?! ייתן המלך כפי רצונו!"


הסתודד המלך עם הממונה על גנזיו רגע קט, ואמר: "מכיוון שכך, הברירה בידך: רצונך במאה אלף דינרי זהב מזומנים, או במאה דינרי זהב לחודש במשך כל ימי חייך?". אבל העני לא ענה, עיניו התגלגלו בחוריהן, והוא נפל ארצה מתעלף...

 

והנמשל ברור מאליו:

 

מקיימים אנו מצוות, ויודעים אנו שהן נכנסות אל גנזי המלך, מלכו של עולם. יודעים אנו כי יינתן עבורן שכר - אבל מה הם מושגינו בשכר רוחני, מה היא הבנתנו בשכר נצחי?! הן קטנים אנו וזעירים מושגינו. זוטות דומות בעינינו כשיא האושר וכפסגת הגמול!

 

על כן אומרים אנו: ריבונו של עולם, קבע נא אתה את גודל השכר, כידך המלאה, הרחבה העשירה והפתוחה - "עין לא ראתה אלוקים זולתך, יעשה למחכה לו..." 

(הגדת החפץ חיים)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏