השקפה ביהדות- "החיים שלאחר החיים"

"החיים שלאחר החיים" מתוך חוברת 'טהרת המשפחה באגדה' של הרב שלום דוד נקי שליט"א: המחשבה על כך שהאדם ממשיך לחיות אחרי מותו, ויש הישארות לנפש, שוכנת במודע או שלא במודע כמעט בכל אדם. ההתבוננות שכשאדם נפטר הוא בעצם נולד מחדש! יוצרת מהפך ומשנה לחלוטין את כל תפיסת חיינו.

החיים שלאחר החיים

תורת ישראל טוענת טענ מה, שיש בה כדי לשנות לחלוטין את כל המבט שלנו על החיים.

 

בראייה פשטנית - נראה שהאדם חי במשך 70, 80, ואולי 120 שנה, ועם מותו מסתיימים חייו. אך תורת ישראל מצהירה - שלא כן הוא: העולם הזה הוא בעצם רק תחנת מעבר קטנה וזעירה, שאנו עוברים בה לתקופה מסוימת ומוגבלת מאוד, וכשאנו יוצאים ממנה, כלומר נפטרים, ממשיכה נשמתנו [כלומר: אנו עצמנו, הישות האמיתית שלנו] לחיות לנצח, כמו שנאמר (קהלת פרק יב פסוק ז): "וְיָשֹׁב הֶעָפָר [הגוף] עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְהָרוּחַ [הנשמה] תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ".

 

טענה זו טוענת תורתנו, תורת אמת, כבר אלפי שנים. והנה היום המדע המודרני "גילה" זאת אף הוא. מחקרים רבים ונרחבים נערכו על ידי אנשי מדע ידועי שם כגון: פרופ' יאן סטיבנסון, פרופ' קנת רינג, ד"ר ריימונד מודי (:// www. Hear- death. Com/experiences/experts2.html http:// www. Lifeaterlife.com/) ד"ר אליזבט קובלר-רוס (Dr. Elisabeth kubler-ross. http: //www. Kirstimd. Com/dflykr. Htm http:// www. Hospiz. Org/), ד"ר ג'ורג' ריצ'י, ד"ר מוריס ראולונגס ועוד רבים אחרים. [המחקרים נערכו בנושאים: א. דיווחי מתים במוות קליני שחזרו לחיים. ב. גלגולי נשמות. ג. דיבוקים. ד. הופעת נשמות כבחייהם. ה. רגרסיה [החזרה לחיים קודמים באמצעות היפנוזה] ו. סיאנסים. ניתן לקרוא על כך בהרחבה בחוברת "תשע תשובות ושאלה" מסדרת "תורה מן השמים" לרב זמיר כהן שליט"א, ובמחקרים הרבים המופיעים  ברשימת הספרים שם].

 

התברר בוודאות גם לאנשי המחקר כי ה"אני" האמיתי של כל אחד מאתנו הוא האדם הרוחני הפנימי העטוף בלבוש גוף הארוג מבשר ועצמות, ו"אני" רוחני זה, הוא הוא החש, השמח, הכואב, האוהב, המתכנן והמשתוקק. המעניין והמרעיש מכל היא המסקנה המדעית כי ה"אני" האמיתי שלנו, כלומר אנו עצמנו, ממשיכים לחיות לנצח גם לאחר עוזבנו את הגוף הגשמי!

 

המחשבה על כך שהאדם ממשיך לחיות אחרי מותו, ויש הישארות לנפש, שוכנת במודע או שלא במודע כמעט בכל אדם. הדעת נותנת, כי העולם הזה אינו תכלית בפני עצמו, שהרי הוא כלה ואובד, ולא יתכן כי לשם כך הוא נוצר, כמו ששואלת השאלה המפורסמת: "אם טוב לחיות - למה למות, ואם טוב למות - למה לחיות?!". ואכן רואים אנו בעינינו כי גם אנשים שמצהירים על עצמם שהם "לא מאמינים", כאשר נפטר אחד מקרוביהם הם על פי רוב אומרים קדיש, ומחפשים דרך להיטיב לנשמתו. כי ההרגשה הפנימית של כל אדם היא, שאכן יש חיים גם לאחר המוות.

 

הנפטר - נולד מחדש

אכן יש חיים לאחר החיים. העולם הזה הוא מעבר צר מאוד, המוביל אל עולם גדול ונפלא, שאין לנו בו כל תפיסה והבנה. אנו החיים בעולם הזה דומים לעובר הנמצא במעי אמו, מוקף מים וניזון מן השלייה. זהו כל עולמו, ואין הוא חש צורך במשהו נוסף מעבר לכך, הוא גם לא מעלה בדעתו צורת חיים אחרת ממה שהורגל בה. והנה מגיע היום, והוא יוצא לפתע אל עולם אחר - ענק, מואר בשלל אורות וצבעים, מעניין, אשר צורת החיים בו שונה לחלוטין ממה שהורגל.

 

כך - כשאדם נפטר הוא בעצם נולד מחדש! הנשמה שהייתה כלואה בתוך הגוף יוצאת ומשתחררת למרחב אינסופי, נצחי, ומתחילה לחיות חיים שונים לחלוטין - חיי נשמות. כמובן שאנחנו אשר חיים עדיין את העולם הזה, וכלואים בתוך גופינו, איננו מסוגלים כלל להבין את מהות החיים שמעבר.

 

מהפך!

ידיעה זו, הבנה זו - משנה לחלוטין את כל תפיסת חיינו. עד עכשיו חשבנו, לפי הבנתנו המצומצמת, שחיינו מסתכמים במספר שנות קיומינו עלי אדמות, ועל פי תפיסה זו הבנו כי על האדם לעשות בחייו מה שנוח ונעים לו ביותר, להפיק מן החיים מקסימום של הנאות וחוויות, למצות מהם את המרב ואת המיטב, בבחינת: "אכול ושתֹה - כי מחר נמות".

 

אולם לאור הידיעה על כך שאנו ממשיכים לחיות לנצח, עולות במחשבתנו שאלות כבדות משקל: כיצד ייראו החיים שלנו בעולם הבא, והאם יש לנו השפעה על כך? ועוד - אם צורת החיים האידאלית היא בעולם הבא, לשם מה באנו ל"תחנת ביניים" של 80-90 והלוואי 120 שנה בעולם הזה, היש לכך מטרה ותכלית?

 

נייגע את עצמנו להתעמק מעט בעניין זה, כי בנפשנו הדבר!


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏