הקשר בין פרשת ויגש לעשרה בטבת

"דבר תורה לפרשת ויגש ועשרה בטבת". מה הקשר שיש בין פרשת ויגש, לעשרה בטבת?. "מדוע נקרא בית המקדש בשם צוואר?". "מדוע נקרא בית המקדש בכינוי: בית חיינו?" "וּלְפִי שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ. חָרְבָה עִירֵנוּ וְשָׁמֵם בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ. וְגָלָה יְקָרֵנוּ וְנֻטַּל כָּבוֹד מִבֵּית חַיֵּינוּ".

פרשת ויגש היא הפרשה שעוסקת בתחילתה, בהיחשפות של יוסף הצדיק אל האחים, ובאמירה אֲנִי יוֹסֵף...

פרשת ויגש, חלה ברוב השנים, בשבוע שיחול עשרה בטבת. 

וידוע לכולם , שהחודש, ירח טבת... כך נאמר בפיוטים: "יֶרַח טֵבֵת מְאֹד לָקִיתִי בוֹ. וְנִשְׁתַּנּוּ עָלַי סִדְרֵי נְתִיבוֹ"...


אומר הפייטן: "בְּשָׁלֹשׁ מַכּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה הִכַּנִי" 

האחד זה ח' בטבת ... השני זה ט' בטבת... והשלישי ביום י' בטבת.

אנחנו מתענים רק תענית אחת, של עשרה בטבת, אבל ידוע מה שנכתב בשולחן ערוך, שתענית צדיקים, זה גם ח', גם ט' וגם י' בטבת .


הענין של עשרה בטבת, כפי שנכתב בנביא יחזקאל פרק כד: 

"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר. בֶּן אָדָם (כתוב) כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה ...


אבל, כמו שאומר הפייטן: יֶרַח טֵבֵת מְאֹד לָקִיתִי בוֹ... יש לנו שלוש מכות, אחת אחרי השניה. החל מח'.. עובר לט'.. וכלה בי'.


ביום ח' בטבת, אומרת הגמרא מסכת מגילה – אילץ תלמי המלך 72 זקנים, לתרגם את התורה ליוונית ...

חז"ל אומרים, שבאותה עת, ירד חושך לעולם, והיה החושך בעולם במשך שלושה ימים.

ביום ט' בטבת, נפטר עזרה הסופר. בכלבו כתוב, שביום הזה נפטר גם נחמיה.


כל אחד שואל את עצמו: 

האם בגלל שעזרא הסופר נפטר ביום הזה, בגלל זה צריך להתענות?! 
אנחנו מתענים רק פעם אחת, כשנפטר גדליה בן אחיקם, וגם אז לא מתענים משום שהוא נפטר, אלא משום שהוא נרצח... זה עניין אחר לגמרי.... אז מדוע אנחנו מתענים ביום שנפטר בו עזרא הסופר?!


והתשובה לזה נכתבה בדברי המפרשים בשולחן ערוך:

מה שמסתתר מאחורי התענית הזו, שביום ט' בטבת, הוא היום שבו נולד ימח שמו וזכרו. אז היות וזה יום לידתו של אותו האיש, לכן קבעו ביום הזה תענית.


ביום י' בטבת, החל המצור על ירושלים. מצור  שנמשך שנתיים ומחצה, ונגמר בשעה שנכנסו לתוך בית המקדש, ופרצו את החומה של ירושלים, בשבעה עשר בתמוז... ולאחר מכן, בתשעה באב, הבעירו אש בבית המקדש, והאש בערה  בתשיעי ובעשירי באב...

כותבים הטור, השל"ה הקדוש, ר' צדוק הכהן מלובלין - כאשר חל אירוע במהלך השבוע, יש לו קשר לפרשה שלפניו.  


כל אחד שואל את עצמו – מה הקשר שיש בין פרשת ויגש, לעשרה בטבת?


הקשר הראשון, נמצא בבכיותיו של יוסף הצדיק, על צווארו של בנימין, שנאמר: "וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו"

אומר רש"י - ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך. על שני מקדשות שעתידים להיות בחלקו של בנימין וסופן להיחרב.

דברי רש"י, מקורם בגמרא (מסכת מגילה ט"ז, ב): "ויפול על צוארי בנימן אחיו" כמה צוארין הוו ליה לבנימין? אמר רבי אלעזר בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב...

אז בעצם הנפילה כאן, על צוארו של בנימין... בעצם ראה יוסף הצדיק את עשרה בטבת, ואת הסיום בתשעה באב.


מדוע נקרא בית המקדש בשם צוואר - ..וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו?

שפתי חכמים עונה: 

על ידי הפסוק (שיר השירים ד, ד) –  כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים.

אומרת הגמרא מסכת ברכות (דף ל, א): א''ר אבין ואיתימא ר' אבינא מאי קראה כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות ? תל שכל פיות פונים בו


אבל למה בשם צוואר?


עונה רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק:

חז"ל ממשילים את גוף האדם, שהראש הוא כנגד הקב"ה והגוף הוא כנגד כנסת ישראל. 

החלק שמחבר את הראש עם הגוף, זה הצוואר. כך בית המקדש מחבר אותנו עם הקב"ה, כמו שהצוואר מחבר את הראש עם הגוף.


בצוואר ישנם שתי צינורות מרכזיים:

קנה – ממנו ניכנס האוויר, ושת – ממנו ניכנס האוכל.

בית המקדש ניקרא צוואר, כי שם עוברים שתי הצינורות המרכזיים, שממנו ניזון העולם.

הקנה שהוא מרכז החיים של האדם, שבלעדיו אין לאדם חיים ... ובית המקדש  נקרא בשם  בֵּית חַיֵּינוּ.... אנחנו אומרים את זה בהפטרה...
מי שעולה להפטרה, מקבל את ברכות המפטיר, ובאחד מברכות ההפטרה נאמר: "רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵּית חַיֵּינוּ"...

בתפילת ראש חודש, כאשר ראש חודש נופל בשבת, אנחנו אומרים: "וּלְפִי שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ. חָרְבָה עִירֵנוּ וְשָׁמֵם בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ. וְגָלָה יְקָרֵנוּ וְנֻטַּל כָּבוֹד מִבֵּית חַיֵּינוּ". 


הקב"ה לקח את הכבוד מבית חיינו, שהוא בית המקדש... זה כנגד הקנה.

הושת, זהו המקום שממנו נכנס האוכל.

אומר ר' צדוק הכהן  –המזבח נקרא בשם ושת. הושת דומה למזבח, כי המזבח הוא המקום שאוכל את הקרבנות.

אומר ר' צדוק הכהן - זה מה שנאמר כמה וכמה פעמים בגמרא, שהמאכיל תלמיד חכם דומה למקריב תמידין והמשקהו כמנסח על גבי המזבח.


יוצא איפה, שהמקום שבו יש השראת שכינה, זה אצל תלמידי החכמים... הם עצמם הופכים להיות המזבח, כי הם עצמם הופכים להיות בית המקדש.

אז הושת, דרכו עובר המזון, והמזבח, הוא המזין את כל העולם, שדרכו עוברים כל הקרבנות...


"החתם סופר" שואל שאלה בספרו 'דבר חידוש':  

לפי שיטת האבודרה"ם שאומר שכאשר חל תשעה באב בשבת הוא נדחה ליום א', כאשר חל י"ז בתמוז בשבת הוא נדחה ליום א', וכן צום גדליה  

אך אם חל י' בטבת בשבת מתענים בשבת! מדוע?


מבאר 'החתם סופר': 

אנו מתענים בשבת אם האדם חולם חלום רע בשבת.

כיוון שתענית על דבר שכבר היה לא מתענים בשבת, אבל תענית על דבר שעתיד להיות דוחה שבת.


לכן אם חלמת חלום רע - זה דוחה שבת כי זה עתיד להיות. 


מי יודע מה יהיה בקרוב... אומר ה"חתם סופר" בכל שנה בְ - י' בטבת,  יושב הקב"ה עם פמליה שלו ודן האם השנה יבנה בית המקדש או לא. 


על תענית אם יבנה בית המקדש השנה, אומר האבודרה"ם - על זה מתענים גם בשבת...



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏