ויגש- ערבות לדורות

"מדרש לפרשת ויגש". "מהו ערב?", "מהו ערב קבלן?". מהי ערבות של "נשא ונתן ביד"?. ואם כן "מהי סוג הערבות שלקח יהודה על בנימין". ביאור דברי המדרש ואיך מאות שנים אחרי הערבות הזאת, נדרש דוד ללכת, ולהוציא את יהודה, מהערבות שהוא לקח על בנימין?

"ערבות לדורות"


"כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים"


מובא במדרש תנחומא (פרשת ויגש, א): 

"יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, אֵי זֶה הוּא עָרֵב שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם"...

שמעתם פעם את שאלה כזאת?! 

מה זאת אומרת אֵי זֶה הוּא עָרֵב שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם?! כל ערב חייב לשלם?!



ממשיך המדרש ועונה: 

כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, אֵי זֶה הוּא עָרֵב שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם. הָאוֹמֵר הַלְוֵהוּ וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ וְנָשָׂא וְנָתַן בְּיָד, הֶעָרֵב חַיָּב.


ונשאלת השאלה:

מדוע רק הָאוֹמֵר הַלְוֵהוּ וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ וְנָשָׂא וְנָתַן בְּיָד, הֶעָרֵב חַיָּב?! ואם הוא לא עשה כך אלא רק חתם על שטר שהוא ערב, זה לא מספיק?!


כדי להבין את כוונת המדרש נסביר מהו ערב?

יש מושג של "ערב", כמו שאנחנו  קוראים "ערב" - לדוגמה: בא אליך חבר/שכן, ואומר לך – תשמע, אני צריך לקבל הלוואה של 10,000$...

דורשים חמישה ערבים... (כולם כמובן מתנדבים להיות החמישי שיחתום... "שיתקשרו אלי אחרון"...) אחרי שכולם חותמים... באים ללווה ונותנים לו 10,000$ זה סוג אחד של "ערב" על הלוואה.


יש סוג נוסף של הלוואה – בא בן-אדם לבקש ממך הלוואה - ואין לך כסף, אבל אתה יודע שלראובן יש כסף...

אתה אומר לראובן – תעשה טובה, תן לשמעון 10,000$... אם יש בעיה, אני פה.

אתה זה שהוראת לראובן, לתת כסף לשמעון, ואתה אמרת שאתה ערב. 

זה נקרא: "ערב קבלן".


יש סוג שלישי של הלוואה – לא שאתה אמרת לראובן לתת לשמעון, אלא נגשת לראובן, לקחת ממנו 10,000$, ונתת את זה לשמעון, ואמרת לשמעון "כשיהיה לך כסף, תחזיר לו".  

לערבו על הלוואה כזאת קוראים: "נשא ונתן ביד" (ההלוואה השנייה הייתה – "נשא ונתן בפה")


למאי נפקא מינא?

ברגע שאדם חותם ערבות באיזה גמ"ח... בעלי הגמ"ח, יכולים להגיע לערבים, רק כאשר הם מיצו את כל האפשרויות, לקחת את ההלוואה  מהלווה...

הלכו לאוטו שלו... לבית שלו.... לעבודה שלו... גמרו את כל האמצעים, ראו שאין מאיפה למשוך כסף... אז הם פונים ללווים.


כשאדם הוא "ערב קבלן", יש אפשרות למלווה, לפנות למי שהוא רוצה...

אם הוא רוצה, הוא פונה ללווה, אם  הוא רוצה, הוא פונה לערב. הוא מתקשר ללווה  "המספר שהגעת אליו איננו מחובר"...

הוא ניגש לאחד הערבים ואומר לו "תשמע, הלווה שנתת לי, משהו לא מחובר איתו, אולי תנסה להתחבר איתו אתה?... אני מפסיק לנסות... אתה אמרת לי לתת לו, אתה 'ערב קבלן' – תביא בבקשה את הכסף!"


בערבות של "נשא ונתן ביד", כאשר הוא הלך ולקח ממנו את ההלוואה , והוא העביר אותה לשמעון, לא פונים בכלל אל הלווה. אין ללווה סיג ושיח בעניין. 

הלווה קיבל את ההלוואה, ישירות מהערב!. הערב הלך אל המלווה, לקח את הכסף ונתן אותו...


עכשיו נבין, למה המדרש מתכוון:

יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, אֵי זֶה הוּא עָרֵב שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם? (– יש ערב, שאתה פונה קודם כל ללווה... ואם אין ללווה, אתה הולך לערב... באיזה מקרה פונים ישירות לערב והוא חייב לשלם?)
כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, אֵי זֶה הוּא עָרֵב שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם. הָאוֹמֵר הַלְוֵהוּ וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ וְנָשָׂא וְנָתַן בְּיָד, (הוא בעצמו הלך ולקח את החבילה של הכסף) הֶעָרֵב חַיָּב. 

מבקש המדרש לתת דוגמה:

 וּמִי הָיָה זֶה הֶעָרֵב, זֶה יְהוּדָה שֶׁאָמַר תְּנָה אוֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ. 

הלך יעקב, ונתן את בנימין בידיו של יהודה, ואם ככה, הוא נקרא "ערב שנשא ונתן ביד"!

אם הוא נשא ונתן ביד, אין לו שום אפשרות אחרת ....

בא אליו המלווה, ואמר לו – אתה ורק אתה, מחזיר את הכסף!

אם ככה, הערבות של יהודה כלפי יעקב אבינו , זו ערבות שנשא ונתן ביד.


באים רבותינו ואומרים – בֹא ותראה  מה העוצמה, של ערבות מהסוג הזה:

חלפו להם מאות שנים... הנכד של בנימין, קוראים לו שאול. הנכד של יהודה, קוראים לו דוד.

שאול ניצב מול פלישתים, שאיתם נמצא גוליית, מחרף ומגדף, לבוש בשריון קשקשים , לבוש מכף רגל ועד ראש... ושאול נמצא במצוקה... 

אומר ישי אבי דוד, לבנו דוד (שמואל א'. יז, יח): "... וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח"


שואלים חז"ל: 

מה זה "וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח"?


משיב הילקוט שמעוני (שמואל א'. אות קכ"ו): 

אמר ישי לבנו דוד, הרי השעה לקיים אותו ערבות של זקנייך שערב את בנימין מיד אחיו "אנוכי אערבינו" (בראשית מג, ט) אלא לך והוצא אותו מערבותו, שנאמר: "ואת אחיך תפקוד לשלום וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח" אל תקרי וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח אלא וְאֶת ערבותם  תִּקָּח.

מאות שנים אחרי הערבות הזאת, נדרש דוד ללכת, ולהוציא את יהודה, מהערבות שהוא לקח על בנימין!




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏