מקץ- חמור מי שלוקח...

"חמורו של בנימין". בעלי החיים של צדיקים הושפעו מהנהגת בעליהן. ביאור נפלא על השאלה מדוע ההתורה מדגישה "הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם"... כיצד ידע יוסף האם הטמנת הגביע היא מעשה נכון שה' מסכים לו?

חמור מי שלוקח...

"הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם..."


נשאלת השאלה:

מדוע התורה מדגישה את עניין השילוח של החמורים דווקא על הבור?!


מתרץ הרב ברוך רוזנבלום על פי הגמרא במסכת תענית:

לר' יוסי דמן יוקרת , הייתה חברה להשכרת חמורים, מה שנקרא היום 'אוויס'...

כאשר התשלום היה מתבצע באופן הבא: 

היה לכל חמור מעין תיק בצידיו, לשם היו השוכרים צריכים להכניס תשלום נניח בסך 20 ₪ ולוקחים חמור, ובסוף היום החמור חוזר באופן עצמאי לביתו של הרב.


מספרת הגמרא את הייחודיות של החמורים הללו – אם היו שמים 19 ₪ , החמור לא היה זז... אם שמ לו מעבר למחיר הנדרש, גם אז החמור לא היה זז... רק בסכום המדויק, הוא היה יוצא למטרה שלשם כך הושכר באותו היום.


(הרב עובדיה יוסף זצ"ל שאל בתור מליצה על הסיפר הזה– אני לא מבין. בשלמא פחות, אני מבין מדוע החמור לא זז... אבל נותנים לך יותר, למה שלא תזוז?! והוא השיב בבדיחותא: "הנה הראיה שאסור לתת לחמור טיפ?!...

מכאן, אמר הרב עובדיה יוסף תלמד – מי שלא לוקח טיפ – חמור!...)


והנה יום אחד היה כבר אחד ששם לו 20 ₪ במדוייק ועדיין החמור לא זז, לאחר כמה דקות בדק ומצא, שבאחד הכיסים הייתה נעל ... הלך השוכר והוציא את הנעל, והחמור התחיל יצא לעבודה.


על פי זה מבארים חז"ל - זה מה שכתוב כאן, יוסף חשש, שמא ברגע שיטמין מנשה את הגביע באמתחת בנימין, החמור לא יזוז. הרי לא יתכן, שהחמורים של השבטים , יהיו פחותים מהשפעת הבעלי החיים של ר' יוסי דמן יוקרת ...


אז מה עשה יוסף לבדוק ולאמת את חששו?  - אמר למנשה: "בֹא תשים על החמורים, ותראה אם הם זזים או לא" ... אם החמורים יזוזו, זה סימן שהקב"ה מסכים לפעולה שלי... אם החמורים לא יזוזו, אז תדע שצריך להחליף מהר את אמתחת בנימין , כי החמור לא זז, מכיון שהכנסת לשם גביע... 


לכן התורה מדגישה: הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏