חנוכה- "מי שבוטח בה' מנצח!"

"שיחה לחנוכה". שיחה מחזקת המבארת המעט שיוצא להילחם מול הרב... החלש שיוצא להילחם מול החזק... הוא לא בוטח בעצמו - הוא יודע שאין לו סיכוי... הוא בוטח אך ורק בקב"ה! ארבעה מלכים: דָּוִד וְאָסָא וִיהוֹשָׁפָט וְחִזְקִיָּהוּ, איזה מלך הוא הגדול מכולם?... אדם שבוטח אך ורק בקב"ה, הוא האדם שנוצח את המלחמה!

"מי שבוטח בה' מנצח!"

הרב דסלר בספרו (מכתב מאליהו, חלק א. יסוד דבריו מובאים, בדברי הסבא מקלם , במאמרי האמונה ובטחון שלו, מאמר מ"ח) מביא יסוד לניצחון במלחמה בפרט ובחיים בכלל.

הרב ברוך רוזנבלום פישט את הדברים בלשוננו, כי בשפה שהם מדברים שם, קצת קשה היום להבין אותה....

משל למה הדבר דומה:

יזם צעיר רוצה לפתוח חנות חדשה ברחוב ר' עקיבא (רחוב שוקק חיים בבני ברק). מהי דרך הפעולה שעליו לעשות על מנת להגיע לפסגת שאיפותיו?

מוצא חנות פנויה, משלם 2000$ שכירות ומשפץ את החנות... מכניס לשם ריהוט... כלים... 

הוא כמובן רוצה שתהא חשיפה למיקום ולשירות שהוא נותן במילים פשוטות - שכולם יבואו, ויראו... 

אז מה השלב הבא?

הוא עושה פתיחה בנר ראשון של חנוכה, והוא מבטיח שכל ילד שיבוא, יקבל סופגנייה, וכל מבוגר שיבוא, יקבל פרס...

לילדים הוא מביא קוסם, ולהורים הוא מביא רב, שידבר בענייני חינוך...

הוא לא מסתפק במודעה אחת, הוא מחלק פליירים בכל השכונה, וכולם יודעים ברוך ה', שיש פתיחה של חנות...

ביום הראשון לפתיחת החנות, הגיעו 2000 איש לטקס הפתיחה!

הצלחה גדולה... אין יהודי בשכונה, שלא יודע מפתיחת החנות הזאת... נפלא!

מגיע היזם הצעיר בלילה הביתה, ועושה לעצמו חשבון כך:

"בזכות מה, הגיעו 2000 איש לפתיחה של החנות?... בזכות העיתוי - נר ראשון של חנוכה או בזכות המרצה לחינוך, או אולי היה זה בזכות הקוסם?... 

אין ספק שיש איזו זכות לסופגנייה או אולי בזכות הפרסום הממוקד - הפליירים?!"


שואל הרב דסלר, והמקור של זה, זה הסבא מקלם:

כמה בני אדם ילכו הביתה, ויגידו כך: "אני לא עשיתי כלום, הקב"ה עשה הכל!" כמה באמת יגידו את זה?

כנראה שאף אחד לא, כנראה!

כל בן-אדם יגיד: "ריבונו של עולם, עזרת לי! ברוך ה' שכרתי מקום טוב, ברוך ה' בחרתי יום טוב לפתיחה, ברוך ה' הבאתי סופגניות טובות, הבאתי מרצה טוב, קוסם טוב... ברוך ה' היה טוב! 

כמה אנשים כאלה, יבואו הביתה ויגידו "ריבונו של עולם, אני לא עשיתי, אתה עשית הכל!!! "?

מעטים הם האנשים...



הסבא מקלם קורא לזה במילים שלו: "שבור חבית, ושמור יינה" – תנה לשבור את החבית ולשמר את היין.

ללכת ולעשות פעולות מסוימות, בעבודה של פרנסה, ולהגיד "אני לא עשיתי כלום, זה הקב"ה עשה" , זה מהעבודות הקשות ביותר באמונה. כך כותב הסבא מקלם.


הרב דסלר מביא לכך ראיה, מדברי מדרש (פתיחה לאיכה, אות ל): 
זַבְדִּי בֶּן לֵוִי פָּתַח (איכה ד, יב): לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וגו', אַרְבָּעָה מְלָכִים הָיוּ, מַה שֶּׁתָּבַע זֶה לֹא תָּבַע זֶה, 
וְאֵלּוּ הֵן: דָּוִד וְאָסָא וִיהוֹשָׁפָט וְחִזְקִיָּהוּ. 

דָּוִד אָמַר (תהלים יח, לח): אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִֹּׂיגֵם וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי עוֹשֶׂה כֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א ל, יז): וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם. מַהוּ לְמָחֳרָתָם, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר לִשְׁנֵי לֵילוֹת וְיוֹם אֶחָד, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר לוֹ בַּלֵּילוֹת בְּזִיקִין וּבְרָקִים, כְּמָה דִּתְנֵינַן תַּמָּן עַל הַזִּיקִין וְעַל הַזְּוָעוֹת וְעַל הַבְּרָקִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים יח, כט): כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי וגו'. 

עָמַד אָסָא וְאָמַר אֲנִי אֵין בִּי כֹּחַ לַהֲרֹג לָהֶם אֶלָּא אֲנִי רוֹדֵף אוֹתָם וְאַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יד, יב): וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וגו', לִפְנֵי אָסָא אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא לִפְנֵי ה' וְלִפְנֵי מַחֲנֵהוּ. 

עָמַד יְהוֹשָׁפָט וְאָמַר אֲנִי אֵין בִּי כֹּחַ לֹא לַהֲרֹג וְלֹא לִרְדֹּף, אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר שִׁירָה וְאַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כ, כב): וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה וגו'. 

עָמַד חִזְקִיָּהוּ וְאָמַר אֲנִי אֵין בִּי כֹּחַ לֹא לַהֲרֹג וְלֹא לִרְדֹּף וְלֹא לוֹמַר שִׁירָה, אֶלָּא אֲנִי יָשֵׁן עַל מִטָּתִי וְאַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יט, לה): וַיְהִי בַּלַיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר. 
כַּמָּה נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם, רַב אָמַר עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה י, יט): וְנַעַר יִכְתְּבֵם, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל נַעַר לִהְיוֹת כּוֹתֵב יוּ"ד.

המדרש מביא ארבעה מלכים: דָּוִד וְאָסָא וִיהוֹשָׁפָט וְחִזְקִיָּהוּ

ונשאלת השאלה:
איזה מלך הוא הגדול מהארבעה הללו?

דוד אומר – אני ארדוף אחריהם עד שאני הורג אותם!

מגיע אסא ואומר – לא , אני ירוץ אחריהם, אבל אני לא הורג אותם.

אומר יהושפט – ריבונו של עולם, אני לא רץ ולא הורג , אני יושב בבית אומר תהילים...

אומר חזקיה – ריבונו של עולם, אני הולך לישון... טפל בהם , אני רוצה לראות מחר בבוקר שכולם מתים...


שואל המדרש – מי הגדול מכולם?

האמת שזו מחלוקת אור-החיים עם הרב דסלר.

הרב דסלר בספרו, כותב , שהמדרש הזה בא להגיד, שדוד המלך הוא הגדול מכולם. הוא הביטוי ל- "שבור חבית ושמור יינה!"

אומר דוד המלך – ריבונו של עולם, גם אם אני ירדוף אחריהם ואני יהרוג אותם בידיים , אני לא יחשוב שאני עשיתי משהו, גם אז, אני יחשוב שאתה עשית הכל!

אומר אסא – ריבונו של עולם זה לא ילך. אם אני לוקח חרב ודוקר משהו בלב, אני לא יכול לחשוב, שאני לא עשיתי כלום... נכון ריבונו של עולם, אתה עזרת לי להרוג אותו... אבל שאני יגיד שלא עשיתי כלום, אני לא יכול ככה. מקסימום שאני יכול לרוץ אחריהם, ואם הם ימותו, אני יבין שלא עשיתי כלום.

אומר יהושפט – ריבונו של עולם , אם אני ירוץ אחריהם, אני עוד יחשוב שעשיתי משהו. מהריצה שלי הם נבהלו, ברחו ומתו! אם אתה רוצה שאני יהיה דבוק בך באמונה, אני יושב בבית, אומר תהילים , ואתה תחסל אותם!

אומר חזקיה – ריבונו של עולם, אם אני אומר תהילים, אני יחשוב שבתהילים שקראתי אני הרגתי אותם. אם אתה רוצה שאני יהיה דבוק בשיא האמונה, אני הולך הביתה לישון, אתה תהרוג אותם, ואז אני יהיה בטוח שלא עשיתי כלום!

יוצא איפה, אומר הרב דסלר ש- "שבור חבית ושמור יינה", הבסיס שלה, זה דוד המלך! 

דוד המלך הוא השיא של אדם, שכל הפעולות שהוא עשה, הוא יגיע למצב שמה שהוא יעשה, הוא יחשיב את זה, שהקב"ה עשה זאת!. 



אם ככה, נוכל להבין היטב:

כותב השפתי חיים, לר' חיים פרידלנדר (חלק המועדים, מאמרי חנוכה) – כאשר אנחנו אומרים מסרת גיבורים ביחד חלשים, רבים ביד מעטים, ולאחר מכן אנחנו מזכירים טמאים ביד עוסקי תורתך ...


נשאל מיד:
באמת "גיבורים ביד חלשים" – זה נס!. גיבור מול חלש והחלש מנצח?! - נס!. אבל איזה נס יש ב- "טמאים ביד טהורים"? איזה נס יש ב- "זדים ביד עוסקי תורתך"?


מתרץ הרב דסלר, מקור הדברים במהר"ל:
כולם זה סיבת הנס! כל מה שהקב"ה מסר "גיבורים ביד חלשים" זה בגלל שהם היו "טמאים ביד טהורים" וגם אלו היו "זדים" לכן נמסרו "ביד עוסקי תורתך" וה"רשעים" הללו נמסרו ביד כח הקדושה - "ביד צדיקים"...


איזה בן-אדם יוצא למלחמה, 13 איש מול רבבות? מי יוצא למלחמה כזאת?!
13 איש, יוצאים למלחמה מול 30 אלף יוונים עם פילים - אין להם סיכוי. אז למה הם בכלל יוצאים?!

אלא, כל אחד אמר: "אני לא יוצא להילחם, בגלל שאני חושב שיש לי סיכוי... יש לקב"ה בעיה להושיע, ברב או במעט?!

וכי יש בעיה לקב"ה לגרום לכך, ש-13 איש, ינצחו רבבות יוונים?! אם הקב"ה אומר: "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ", אז יש בעיה שהוא ייקח משלושים אלף יוונים את האוויר...?! אני יוצא למלחמה, כי אני בוטח , שהכול ממנו יתברך!"

אז למה יצאנו להילחם?! לא בגלל שבטחנו בכוח שלנו, יצאנו כי היינו מעטים מול רבים, חלשים מול חזקים....

המעט שיוצא להילחם מול הרב... החלש שיוצא להילחם מול החזק... הוא לא בוטח בעצמו - הוא יודע שאין לו סיכוי... הוא בוטח אך ורק בקב"ה!

אדם שבוטח אך ורק בקב"ה, הוא האדם שנוצח את המלחמה!



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏