וישב- "מכירה בעבור נעלים"

"שיחה לפרשת וישב". "מדוע מכרו אחי יוסף את אחיהם וקנו נעלים?!". מדוע בתשעה באב וים הכיפורים לא מברכים ברכת "שעשה לי כל צרכי?. שמעון ולוי לא מקבלים נחלה - מדוע?. ולמה צריכים לאכול את קורבן פסח באופן הבא: וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם...

"מכירת יוסף בעבור נעלים"

 

"וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה"

 

מבאר תרגום יונתן בן-עוזיאל:

... וְזַבִּינוּ יַת יוֹסֵף לַעֲרָבָאִין (מכרו את יוסף לערבים) בְּעֶשְרִין מָעִין דִכְסַף (בעשרים מאות של כסף) וְזַבְּנוּ מִנְהוֹן סַנְדְלִין וְאַיְיתִיוּ יַת יוֹסֵף לְמִצְרָיִם (האחים הקדושים, שבטי-יה, קנו בכסף שקיבלו סנדלים).


הרב ברוך רוזנבלום עומד על עניין הנעל ושואל:

כל מי שקורא את הדברים האלה מבין, שאין הכוונה שהם הלכו ועשו פה קניה מרוכזת, כי מצאו מישהו שמוכר נעליים במבצע...

זאת ועוד, הרי אם הם יגיעו ליעקב אבינו, עם עשרה נעליים חדשות, הם 'מסגירים' את עצמם... והרי יעקב ישאל אותם – "מאיפה קניתם עשרה זוגות נעליים"?!


גם בפרקי דרבי אליעזר (פרק לח) מובא:

ועברו עליהם ישמעאלים, ואמרו לכו ונמכרנו לישמעאלים . והיו מוליכין אותו לקצה המדבר, ואין יעקב אביו שומע את שמעו עוד. ומכרו אותו לישמעאלים בעשרים כסף , וכל אחד ואחד נטל שני כספים לקנות מנעלים ברגליהם, שנאמר {עמוס ב, ו} עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם.

 

הריברור  ששבטי-יה , לא עשו דברים בלי היגיון. כמו כן, אין לנו מושג, כמה היה עושרו של יעקב אבינו... אז מה מתרגשים ממכירה של שתי כסף?! והולכים במכירה הזאת, וקונים עם זה זוגות נעלים?!... 

אלאודאי שמונח כאן, איזה שהוא יסוד, ואנחנו רוצים לפענח את היסוד הזה, מה מונח כאן...


והוא מתחיל, בדברי הרד"ל (ר' דוד לוריא) , בביאורו על פרקי דרבי אליעזר:

לקנות מנעים וכו' בעד נעלים. פשוטו נראה לפי שחשבוהו למתגאה ומבקש ממשלה עליהם, לכן מכרוהו לעבד שישפיל רוחו, ומדמיו קנו מנעלים תיקח רגליהם לרמוז על זה שראוי להיות שכן לעפר בחייו כמ"ש בפ"ק דסוטה וכמ"ש בדרך ארץ זוטא פ"א: שיהיה אדם כאסקופה הנדרסת.


חלק מהמפרשים מסבירים, שיוסף הצדיק נמכר לעבד "מידה כנגד מידה"

אמרו שבטי-יה – מה הוא חולם?! הוא חולם לשלוט עלינו שאנחנו נהיה לו עבדים.

אם ככה מידה כנגד מידה, אנחנו נמלוך עליו, והוא ימכר לעבד!


ולמה מכרו אותו דוקא למצרים?

כי במצרים , אומרים חז"ל – אדם שהיה עבד, לעולם לא עולה למלכות.

אם ככה, אמרו האחים – נמכור אותו למצרים, וגם אם הוא יעלה, הוא לא יעלה לגדולה, כי אין תופעה כזאת במצרים.


יוצא, שהם רצו לשלוט עליו.  


אבל למה דוקא נעלים?!

מעניין לראות שבכל בוקר פותחים את היום, בברכות השחר ושם ישנה ברכה שאנו אומרים (הברכה היחידה שאומרים אותה בלשון עבר): "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צְרָכָי" 

המקור במסכת ברכות: בשעה שאדם נועל את נעליו, הוא מברך שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צְרָכָי, לכן לשיטתו של הגאון מוילנה, שביום הכיפורים ובתשעה באב - לא מברכים את הברכה הזאת, כיון שלא הולכים עם נעלים. 


מה מונח בברכה הזאת שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צְרָכָי דווקא על נעלים?

אומר הגאון מוילנה , וכך מופיע בסידור השל"ה (שער השמים בשם מורו ורבו) :

דוד המלך אומר בתהילים (פרק ח, ז-ח): "תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַֽחַת-רַגְלָֽיו  צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָֽי".

אומר דוד המלך – הקב"ה המשיל את האדם תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ – את הכל שם הקב"ה, תחת רגליו, (את מי הוא שם?) צֹנֶה וַאֲלָפִים הכוונה לבהמות ולצאן, כפי שנאמר בפסוק (דברים ז, יג) שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ.


מבאר הגאון מוילנה, דבר נפלא ביותר:

העולם מורכב מארבעה יסודות – דומם, חי, צומח, מדבר.

הדומם- נותן את הכוח לצומח. הצומח- מקבל את כוחו מהדומם.

אם ככה יוצא, שברגע שיוצא הצומח, הצומח שולט כביכול, על הדומם.

לעומתם החי שאוכל את הצומח, הוא שולט גם על הצומח וגם על הדומם (כי הוא אוכל את הצומח, שמקבל את היניקה שלו מהדומם).

האדם- שאוכל את החיה, בעצם הוא שולט על הכל – הוא שולט על החיה, ששולטת על הצמח, ששולטת על הדומם.

ברגע שבן אדם שולט על החיה, אז הוא שולט על הכל.

זה בא לידי ביטוי שאדם לוקח את עורות הבהמות, ועושה אותם מנעלים לרגליו בזה הוא מראה שהוא שולט על הכל ביחד!

זהו שאומר לנו דוד המלך  - "כֹּל שַׁתָּה תַֽחַת-רַגְלָֽיו". נתת שלטון לאדם, היכן?

בנעלים שהוא נועל, הוא בעצם שולט על כל הבריאה כולה!



אם אלה הדברים, מובן כעת מדוע אנחנו מברכים בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צְרָכָי בעבר ולא בהווה כיתר הברכות שעושה לי כל צרכי ...

ברגע שהקב"ה נתן לי שליטה, על כל הבעלי החיים , ונתן לי את האפשרות לנעול נעליים...


יוצא בעצם שנעלים, מבטאים שלטון של האדם על היקום.


כאשר בא יוסף הצדיק ואומר "אני חולם שאני מלך "... איך? וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי..


אמרו לו האחים הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ ...  בֹא נראה לך מה אנחנו עושים, למי שחושב שימשול עלינו... מוכרים אותו... מרוויחים כסף, ובכסף הזה, קונים נעלים.


בנעלים האלה הם מראים, שהם שולטים, ולא הוא שולט עליהם.


אם ככה, בזה הם ביטאו את התשובה, למה שהם חשבו לרגע, שיוסף מתיימר למלוך עליהם, אז הם עשו את הפעולה ההפוכה.



ביאור נוסף למכירת יוסף, של המגן אברהם, בחיבורו זית רענן, על ילקוט שמעוני:

"אפשר לומר כפי מה שכתב בעשרה מאמרות (אם כל חי ח"ג פכ"ב)  דאמרינן  (פסחים קיג) מי שאין לו מנעלים ברגליו הוא כמנודה לשמים, וצריך ללבוש מנעלים להפסיק בינו ובין האדמה אשר אררה ה', ויוסף הוא שופריה דאדם [הראשון], אם כן הוא הגורם שנתקללה האדמה שצריך ללבוש מנעלים, לכן מכרוהו בעבור מנעלים".



ביאור דבריו הקדושים על פי מה ששנינו בגמרא
(שבת קכט.)

"לעולם ימכור אדם קורות ביתו וייקח מנעלים לרגליו". זאת ועוד שנינו (פסחים קיג)  כי אחד מהשבעה שהם מנודים לשמים הוא: "המונע מנעלים מרגליו". וביאר הרמ"ע מפאנו ב"עשרה מאמרות" (שם) הענין בזה, כי בחטא עץ הדעת נתקללה האדמה ככתוב (בראשית ג, י) "ארורה האדמה בעבורך", לכן צריך ללבוש נעליים לרגליו כדי לעשות פירוד בין האדם לארץ שנתקללה.


והנה שנינו בגמרא (ב"מ פד.) "שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון". ובפרשתנו כתוב (לז, ג) "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו". 

ופירש רש"י: "שהיה זיו איקונין שלו דומה לו". 


ומקור הדבר בתרגום יונתן: "ארום איקוני דיוסף דמיין לאיקונין דיליה". מבואר מזה כי זיו איקונין של יוסף היה מעין שופריה דאדם הראשון, שחטא בעץ הדעת וגרם לקללת האדמה, הנה כי כן מטעם זה מכרוהו לעבד וקנו נעליים לרגלם, כדי לרמז בכך שהוא הגורם שיצטרכו ללבוש נעליים להפסיק בין האדם להאדמה.


הרב רוזנבלום מביא רעיון נפלא, בשם הספר 'ים דרך' על ההפטרות:

במאמר יז, הוא עומד על הקללה, שקילל יעקב אבינו את שמעון ולוי, שהרי הם היו היוזמים, לכל ענין המכירה.


אמר להם יעקב אבינו – (בראשית מט, ו-ז) "בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל"


הוא לא נתן לאף אחד מהם נחלה... 


כתוב בספר דברי הימים, ששבט שמעון, קיבל נחלה בתוך שבט יהודה. לא היה לו נחלה משל עצמו. ולוי כידוע: "כי אין לו חלק ונחלה עם אחיו"...


ברגע שאדם רוצה להעביר  נחלה, אחד מהשני, איך מבצעים את ההעברה?

את העברת הנחלה, עושים בקנין של נעל כפי שנאמר במגילת רות (ד, ז): וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל.


מה הענין של נעל?

נחלתו של אדם, נקראת בשם נעל, בעיקר לאחר מותו.

בשעה שאדם לא רוצה להקים שם לאחיו, עושים חליצת הנעל, למה?

כי נחלת המת, נקראת נעל (עיין רוח חיים באבות, משנה א)

לכן כשאדם לא רוצה לקבל את הנחלה של אחיו, ולא רוצה להקים שם, עושים לו חליצת הנעל. יוצא שנעל, נקרא נחלתו של אדם.


האחים רצו לקחת מיוסף את נחלתו. נמכור אותו לעבד, וזהו, אין נחלה!

שמעון ולוי אמרו – נהרוג אותו!

אם נהרוג אותו, אז עכשיו הנחלה תתחלק רק ל-11...


אמר יעקב אבינו – אתם רציתם לקחת לו את הנחלה, בזה שקניתם עם הכסף נעלים, כי נעל מסמל את נחלת האדם...


אתם שמעון ולוי, הייתם היוזמים לכל זה.... לכן לאף אחד מכם, לא תהיה נחלה!



האלשיך הקדוש שואל שאלה:

מפני מה לקח הקב"ה, שבעים אנשים צדיקים, והוריד אותם למצרים, והוציא אותם שישים ריבו, במ"ט שערי טומאה? מה התועלת שבדבר?



מצרים נקראת – מקור הטומאה של העולם. "לך תיקח שבעים צדיקים, ותוריד אותם למצרים".


אברהם אבינו, ערב הכניסה למצרים , פתאום הוא אומר לשרה הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ"



שואל ר' שלמה קלוגר – נשואים כל הרבה שנים, הוא לא ידע?!

אלא, זה לא עניין אותו בכלל! בכניסה למצרים, כבר הרגיש אברהם אבינו משהו!

מה עושים?


שולחים איש ואישה, כדי להכין את הדרך...

שרה ירדה למצרים , עברה את ניסיון פרעה, ונגדרו כל הנשים בזכותה

יוסף ירד למצרים , והתנסה בניסיון אשת פוטיפר, ונגדרו כל הזכרים בזכותו.



אם אלה הדברים , יוצא שיוסף , היה מבחינת "הנעל" של עם ישראל, להביא אותם ממצרים, ולהוציא אותם משם...


רבותי, ביציאת מצרים (שמות יב, יא) אמר הקב"ה: " וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם"...


רבותי, ירדתם למצרים בעוון נעלים ... אבל יוסף הצדיק הכין לכם את הדרך, הוא עמד הניסיון אשת פוטיפר, אז הוא היה בבחינת נעלים של עם ישראל.


רבותי, יוסף הצדיק במצרים, מנתק את עם ישראל מאותה זוהמה של הנחש!

אם הוא ירד לאותה זוהמה של הנחש, אז הוא גם תפר מנעלים לעם ישראל, כדי שיוכלו לצאת ממצרים בטהרה.


אם ככה, נוכל להבין:

אומר לנו הקב"ה וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם – כיון שמכרתם את יוסף בעבור נעלים , כי חשבתם שהוא בא לקחת לכם את הנחלה, והנחלה נקראת בשם נעל... 


אדרבא, תראו שכל מה שיוסף רצה, הוא באמת מלך, והכין את עם ישראל, לצאת ממצרים!...


רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן זְכוּתֵיהּ דְּיוֹסֵף צַדִּיקָא. שהקב"ה יזכור לנו את הזכויות של יוסף הצדיק, ונזכה בקרוב ממש, שיבוא משיח בן יוסף ואחריו משיח בן דוד, לבשר לנו את הגאולה במהרה בימינו אמן ואמן!!!



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏