אזכרה- "לחשוב מה לומדים ממך?"

"דרשה לאזכרה". "דרשה לאזכרות" המבארת את הפסוק: "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו". מהו למעשה פרי מעלליו של אדם? מהו השכר או העונש המובטח בעבורו? "סיפור לאזכרה" המבאר מה ההשלכות של המעשים שלנו וכמה צריך להיזהר ולחשוב מה אחרים מבינים ממעשינו... מעובד משיחה של הרב ברוך רוזנבלום.

לחשוב "מה לומדים ממך"?

בשעת הלוויה כשאדם הולך לבית עולמו, בזקנה ושיבה, נוהגים לומר פסוק מספר ירמיהו (פרק לט, יט): 

"גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו".


נשאלת השאלה:

מה רוצה הנביא לומר לנו בפסוק הזה?


מבארים חז"ל: 

מזהיר ירמיה ואומר שהקב"ה נותן שכר, או תובע את האדם על שני דברים:

  •  הוא יקבל כִּדְרָכָיו – אם הוא הלך בדרך טובה/רעה...
  • אבל יש דבר נוסף - וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו – יש פירות למעשים שלך! הן לחיוב והן לשלילה ...

תרצה או לא תרצה, אם עשית מעשה – אנשים ראו אותך – ובטח למדו ממך – לחובה או לשלילה , גם על זה התוצאה של מעשיך תבוא לדין.


כדי להבין נביא סיפור שממחיש זאת:

מסופר שבכל ערב שבת היו מתריעים ר' שלום שבדרון זצ"ל, ור' עזרא ברזל על כניסת השבת. שני צדיקים גדולים אלו היו במסירות נפש הולכים בשוק מחנה יהודה, וצועקים שבת!!! ומעודדים את האנשים לסגור את החנויות.

ליד מחנה יהודה היה שוק של סָפָּרים, (זה לא כמו  היום, שלכל אחד יש מכונת גילוח פעם לא היו דברים כאלה מצויים, אז היו הולכים לסָפָּר) וברחוב מחנה יהודה הייתה שורה של חנויות סָפָּרים.

היה שם סָפָּר אחד שלא שת ליבו לדברי הרבנים, ר' שלום שבדרון ור' עזרא ברזל היו עוברים לפני שבת וצועקים – קדימה שבת לסגור!!! תמיד היה אצלו מישהו שנמצא באמצע תספורת, והוא מסמן להם שאין הוא יכול להסיר לו שיער מחצי ראש ולהגיד לו תחזור במוצ"ש...

הוא היה סָפָּר עקשן כמו פרד אין מה לדבר איתו ובפיו שגורה תדיר: "עד שאני לא גומר את אחרון האנשים, אני לא סוגר!"

אמרו לו הרבנים: "תשמע, יש לך עוד חמישה בתור, אתה תגמור בשבת!"

היה הוא בעזות משיב להם: "נו אז מה, לספר אותם לכבוד שבת, זו מצווה!"


כמה שלא ניסו לדבר עם הספר הזה לא הצליח, עקשן כמו פרד!


יום שישי אחד הם מגיעים לשוק, רואים שלט – ס-ג-ו-ר  ע-ק-ב  מ-ח-ל-ה!.

ניגש ר' שלום שבדרון לאחד הסָפָּרים ושאל: "תגיד, מה קרה עם אדון דוד הסָפָּר?

אמרו לו – "לא עלינו ולא עליכם , קיבל שבץ הגיעו טיפול נמרץ, בשנייה האחרונה הצליחו להציל אותו..."

שאל הרב – "ומה מצבו?"

השיבו לו: "אל תשאל, אין חור בגוף בלי צינור... היינו אצלו, בכל חור בגוף דחפו לו משהו, שיהיה לשעת חירום"...

החליטו הרבנים לעשות ביקור חולים, לעודד אותו, אחרי שהוא יתחזק קצת.

יום שישי הגיע, שוב, שאלו – חבר'ה מה איתו?"

אמרו להם – מצבו השתפר אך עדיין ממש חלש אבל לאט לאט, התחילו להוציא לו צינורות, עוד מעט הוא עובר לכפר המכבייה להתאוששות.

אמרו הרבנים – זה הזמן ללכת לבקר אותו.  נכנסים הרבנים למחלקה, הוא קולט אותם, כולו התרגשות – "בשביל מה באתם, בשביל לדרוך לי על היבלות אה..?"


אמרו לו – "למה אתה מדבר ככה?!, אנחנו דואגים לך, באנו לשאול לשם אימא שלך, שנתפלל עליך, אבל אם כבר אמרת.., בֹא נעשה עסקה, קבל על עצמך שאתה סוגר בשבת, נתפלל עליך שתהיה בריא.


הבטיח להם – אם אני יוצא מפה, בלי נדר, שעה וחצי לפני שבת אני סוגר.

ברכו אותו לרפואה שלמה, ונפרדו לשלום.


שבוע שבועיים שלוש, הבחור מחלים, חוזר בחזרה לעבודה, ב"ה, שומר על הכללים, שעה וחצי לפני שבת סוגר.

אמרו לו הקליינטים – "מה קרה לך דוד?"

השיב להם – המנוע בקושי עובד, לכו לצעירים יותר, אני סוגר עכשיו!


חודש חודשיים שלוש ... חלפה כבר ב"ה חצי שנה, דוד סוגר שעה וחצי לפני שבת, בן פורת יוסף הכל בסדר גמור.


יום שישי אחד, מגיע ר' שלום שבדרון שעה וחצי לפני שבת, הוא רואה שכל המספרה של דוד מלאה אנשים והוא לא מגרש אף אחד. שאל אותו בעדינות: "מה קרה? הלב בסדר פתאום?"

אמר לו דוד – "עזוב הכל בלוף, כולכם שקרנים!"

של אותו הרב – "למה, מה קרה דוד?"

אמר לו דוד – "תשמע, השבוע היה לי אזכרה לאבא שלי, אני פעמיים בשנה הולך לבית כנסת – כיפור ואזכרה, השבוע הלכתי לבית הכנסת, אני נכנס לבית כנסת, מתפללים, באמצע חזרת השליח ציבור, אתה לא תאמין!!!
עומדים שתי אנשים דתיים, עם זקן עד הרצפה וסופרים דולרים, באמצע התפילה!!!  דפקתי לו על הגב, הוא נבהל חשב שזה משטרה, (פעם היה אסור לסחור בדולרים).
הוא קלט שזה אני, ואמר לי בכעס – מה אתה רוצה?
הראיתי לו את השלט על הקיר שכתוב 'הדיבור בשעת התפילה אסור' , עם תנועת יד מהירה הוא אמר לי: תלך מכאן!!!

לא נשארתי חייב ואמרתי לו – אתה עם זקן כזה עד הרצפה אומר לי תלך מכאן?! תכניס את הכסף, תספור אחרי התפילה!

אמרתי לעצמי, הוא עושה לי עם היד תלך מכאן?! חכה יגיעו הרבנים ביום שישי אני גם יעשה להם גם ככה!

אמר לו ר' שלום שבדרון – אל תשווה בין הדברים...

אמר לו דוד הספר – איך לא להשוות, זקן כזה עד הרצפה?!

אמר לו ר' שלום שבדרון – תשמע, אל תשווה, זקן גודל לבד, לא צריך לעשות שום פעולה בשביל שהוא יגדל.


לאחר מכן ביום שבת נשא ר' שלום שבדרון בערב שבת (דרשה בזיכרון משה) – אדם יגיע לשמים אחרי מאה ועשרים שנה, יגידו לו תשמע, אתה סיפרת אנשים בשבת.

הוא יצטדק ויאמר: אני סיפרתי אנשים בשבת?! בחיים שלי לא החזקתי ביד שלי מכונת תספורת, בחיים לא, ודאי לא בשבת! אז מה אתם מעלילים עלי עלילות כזב – שאני סָפָּר, ועוד בשבת?!

יגידו לו – לא, אתה לא סיפרת בשבת, אבל בגלל שאתה ספרת דולרים בבית הכנסת (לא משנה אם אתה סופר או סָפָּר...) וניגש אליך יהודי אחד, ואמר לך- אל תדבר, במקום שתגיד לו – סליחה, אתה צודק , אתה עושה לו עם היד "תלך"?!

מה התוצאה שהוא למד מזה?
הוא למד מזה, שהוא יכל לפתוח בשבת. פתאום מאשימים את הבן אדם ,על מעשה שהוא בכלל לא התכוון אליו.


אומר ר' שלום שבדרון - לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו – יבוא אדם לשמים, ייקחו ממנו לא רק מה שהוא עשה, אלא גם מה שלמדו ממנו!


כמה משנה זהירות צריכים לחשוב מה אנשים יכולים ללמוד מהמעשים שלנו...


אנו נמצאים באזכרה של המנוח/ה... כמה מידות טובות היו בו/בה...(ניתן להרחיב במידות הטובות שהיו לנפטר/ת) ובוודאי שכל מי שלמד מהם נזקפים לזכותם גם הזכויות של המתבוננים... ת.נ.צ.ב.ה.א


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏