כשרות- "והבדלתי אתכם מן העמים"

"מי נקרא קדוש?" מתוך חוברת 'כשרות המטבח בהלכה' של הרב דוד שלמה נקי שליט"א: "מה החשיבות של אוכל כשר?". מה הקשר בין האוכל לתאוות האדם? "מה גורם לשכל להיחלש? ואך אפשר לחזק אותו?" מדוע על האדם להיות מופרש מתאוותיו? הסבר הרמב"ן לאיסור לאכול הרבה גם מן המותר לנו...

"והבדלתי אתכם מן העמים"


כותב רבינו בחיי על הפסוק (ויקרא פרק יא פסוק מד) 'והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני'. הקדושה הזאת שישנה אצל עם ישראל יותר משאר האומות, אינה אלא על ידי מעשה התורה והמצוות. כי עם התורה והמצוות, יתחזק כוח השכל וייחלש כוח התאוות. 

וידוע כי התאווה היא חזקה בטבעה, והיא באדם קודמת לשכלו, כי התאווה מוטבעת בו מתחלת נעוריו, שהוא נמשך אחר ההנאות הגשמיות, ועמהם הוא הולך וגדל, עד שהיא מתגברת על שכלו שבשבילו נוצר האדם. 


ועוד שהתאווה מחוברת מכוחות הטבעיים ומן היסודות, ויש לה מחזיקים ועוזרים הרבה, והם המאכלים ושאר התאוות הגשמיות. אך השכל שהוא עצם רוחני, והוא נגזר מן העולם העליון, הוא זר בעולם הגופות העבים והגסים, ומפני שהוא זר, אין לו מחזיק ועוזר אלא הכל נגדו. ובדין הוא שייחלש השכל ותתגבר התאווה עליו בסיבת שני עניינים:

א. מפני שהתאווה נמצאת באדם קודם השכל.

ב. מפני שהתאווה יש לה מחזיקים, ולא כן השכל.


ולפיכך הוצרך האדם אל התורה והמצוות, כדי לחזק את כוח השכל ולהחליש את כוח התאוות. ומפני זה נצטווינו במצות המאכלות האסורות, ובמצות העריות, ובמצות התפלה, והתענית, והצדקה, וגמילות חסדים, שכולן להחליש את כוח התאווה. וזהו שאמרו חז"ל בסִפְרֵי, 'והתקדשתם', זו קדושת מצווה, ואחר כך 'והייתם קדושים'. והכוונה, כי על ידי עשיית המצוות, יחליש האדם את כוח התאוות, ויתגבר כוח השכל שבשבילו נברא האדם.

 

מי נקרא קדוש?

ויש לפרש עוד, 'והתקדשתם' מלשון פרישות, כי הפרוש והנבדל מתאוות העולם נקרא 'קדוש', וכן דרשו חז"ל בתורת כוהנים, 'והתקדשתם והייתם קדושים' כשם שאני קדוש, כך אתם תהיו קדושים. כשם שאני פרוש, כך אתם תהיו פרושים. 

והעניין הוא: 

שיפרוש האדם מן התאוות ולא ישתמש בהם אלא במוכרח, שאם יימשך האדם אחר המאכל והמשתה והמשגל יותר מדי, יחריב את נפשו וגופו. והוא הנקרא בלשון התורה, כסיל ואוויל. 

וכל הממעט אף בדבר ההכרחי ופורש עצמו מן המותר הגמור, הוא הנקרא קדוש, כי אם הוא ממלא את נפשו בתאוות מן המותר, נמצא שיהיה בסובאי יין, וזוללי בשר, ויהיה נבל, ועובר על התורה. 

על כן הוצרך לומר 'והתקדשתם' להזהיר על הפרישות, שיגדור האדם את עצמו, ויפרוש מריבוי המאכל והמשתה והמותר. ויפרוש גם כן מן הדבור שאינו ראוי, כעניין שכתוב (משלי כא): שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. 

(מהרמב"ן ז"ל).


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏