הלכות שבת- דיני אמירה לגוי בשבת

"הלכות ודיני אמירה לגוי בשבת". מתוך הלכות שבת כפי שמובאות בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: הסבר ההלכה "אמירה לגוי - שבות". "דין אמירה לגוי בבין השמשות". "דין הנאה ממלאכת גוי בשבת". מהו שיעור הזמן ששיערו חז"ל "בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ"?

"דיני אמירה לגוי בשבת"


"אמירה לגוי - שבות"

כל דבר שאסור ליהודי לעשותו בשבת, בין אם הוא אסור מן התורה בין אם הוא אסור מדרבנן, אסור לומר לגוי לעשותו. וזהו הנקרא בלשון חז"ל: "אמירה לגוי - שבות". דהיינו עצם האמירה לגוי, היא איסור מדרבנן, ו"שבות", הוא שם כללי לאיסורי דרבנן. 

על כן, יש לשים לב לפרטים דלהלן, כי לצערנו ישנם אנשים שנפרץ אצלם דבר זה, ומחוסר ידיעה מקילים לומר לגוי ככל העולה על רוחם, ואט אט מגיעים לזלזול בקדושת השבת, ואבדה מטרת חז"ל שאסרו לומר לגוי, כדי שלא תהיה השבת קלה בעיני העם, ויבואו לעשות המלאכות בעצמם. על כן, אסור לומר לגוי אפילו בימי החול שיעשה מלאכתו בשבת. (הרמב"ם. שבת ג תכג)

 

"אמירה לגוי בבין השמשות"

איסור אמירה לגוי הוא דווקא כשעושה את המלאכה בשבת עצמה, אבל בבין השמשות של ערב שבת או של מוצאי שבת, מותר לומר לגוי לעשות דבר לצורך השבת או לצורך מצווה אחרת או כשהוא טרוד מאוד בדבר, וכגון שאומר לגוי להדליק את האור בבין השמשות. (סימן רסא סעיף א, סימן שמב סעיף א. שבת ב שמט)

 

לאור האמור, יולדת שילדה בבית החולים סמוך לשבת, ובעלה ששהה עמה מוכרח עתה לחזור לביתו להיות עם ילדיו בשבת, רשאי לחזור בזמן בין השמשות עם נהג גוי, כשברור לו שיגיע קודם צאת הכוכבים. ואף אם ביתו חוץ לעיר, ויש מרחק יותר מ-2,000 אמה [960 מטר], מותר. (שבת א רפג)

 


"הנאה ממלאכת גוי בשבת"


לצורך עצמו - גוי שעשה מלאכה לצורך עצמו, כגון שהדליק את האור, מותר לישראל ליהנות ולקרוא לאור זה, כיון שעשה לעצמו. ואולם בדברי מאכל, כגון שאפה פת לעצמו, אין לישראל לאכול מזה אלא רק לצורך מצווה כסעודת שבת. לפי שבדברי מאכל, אדם להוט יותר, ויש חשש שיאמר לגוי שיעשה כן בשבת אחרת. (סי' שכה ס"ד ומשנ"ב)

 

לצורך עצמו וישראל - גם אם עשה הגוי את המלאכה לצורכו ולצורך הישראל, מותר ליהנות ממנה. למשל: בית הארחה שהמלצרים בו הם גויים, וארע בו קצר חשמלי בליל שבת וכבו האורות, מותר ליהנות מהתיקון שנעשה על ידי המלצר הגוי, כיון שגם הוא נהנה מהאור, שלא נוח לו לאכול ולהגיש בחושך. (שבת ג תלד)

 

לצורך ישראל - גוי שעשה מעצמו מלאכה האסורה מן התורה לצורך ישראל, אסור ליהנות ממנה בשבת, מחשש שמא בפעם אחרת יאמר לגוי לעשות לו מלאכה. אבל אם עשה הגוי מעצמו מלאכה האסורה מדרבנן - אזי רק לאותו אדם שבשבילו נעשתה המלאכה, אסור ליהנות ממנה. אבל לאחרים, מותר. (שבת ג תלב)

 

במקום מצווה - אף שאם גוי הדליק אור לצורך ישראל, אסור ליהנות מאורו, מכל מקום לצורך מצווה, כתפילה ולימוד תורה, מותר. כיון שמצוות לא ניתנו כדי ליהנות בהם את הגוף. 

ואף שהלומד תורה ומקיים מצוות כהוגן, אי אפשר שלא יתמלא שמחה, כמו שנאמר (תהילים יט ט): "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי לֵב"? מכל מקום אין זו הנאת הגוף אלא שמחת הנפש. ואין לחשוש שמא יאמר פעם אחרת לגוי להדליק, כי לא חוששים שיעשה מצווה הבאה בעבירה. אור זרוע, [העיטור], שם אריה, אמרי בינה, רב פעלים, השיב משה, עמודי אש, מהרש"ם, מהרש"ג, כתב סופר, הר"ן מרופשיץ, תרשיש שהם, כרם שלמה קוטלר, שמירת שבת כהלכתה, נשמת שבת. (שבת ג תלז)

 

תוספת הנאה - גוי שעשה מלאכה לצורך ישראל, אך יכול היה הישראל להסתדר גם בלי מלאכת הגוי, מותר ליהנות ממלאכתו, אף אם היא מלאכה האסורה מן התורה. ובאופן שכזה, מותר אף לרמוז לגוי בעקיפין שיעשה את המלאכה, אך לא ברמז של ציווי. למשל: אם היה אור חלש בחדר ואפשר לקרוא לאורו בדוחק, מותר לרמוז לגוי שיבין מאליו להדליק אור נוסף, כגון שיאמר: "קשה לקרוא לאור זה", ויבין הגוי וידליק אור נוסף. (שבת ג תלה)

 

כתב בכנסת הגדולה: מורי ורבי המהרי"ט [רבנו יוסף טרני] כשהיה צריך לעיין בספר בליל שבת, ופעמים שהנר לא האיר יפה, היה אומר בפני שפחתו: "הנר הזה אינו מאיר", והשפחה הייתה מבינה מה כוונתו, והייתה באה וחותכת את ראש הפתילה, ואז היה מעיין בספר במקום שהיה חפץ. 

ואף על פי שגוי שהדליק נר לצורך ישראל, אסור ליהנות מאורו? מכל מקום כיון שהיה יכול לקרוא לאור הנר בדוחק בלי הסרת הפחם, מותר לקרוא לאורו אף לאחר הסרת הפחם. ואולם אין לרמוז בדרך ציווי, כגון שיאמר לו: "קנח חוטמך", והוא יבין לקנח את הפתילה. וכן פסקו יד אהרן, כסא אליהו ישראל, חיי אדם, פרי מגדים, תפארת ישראל, גדולות אלישע, ערוך השלחן, שמירת שבת כהלכתה ועוד. (שבת ג תלה)

 

אם הדליק הגוי את האור בחדר מדרגות לצורך ישראל, כיון שאף לולא הדלקת הגוי יכול היה הישראל לעלות, מותר לו לעלות לאור זה. אך לא יעשה פעולות שלא יכול היה לעשותן בחושך, כגון לדלג במדרגות או לקרוא או להסתכל בשעון.

 

"בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ"

מלאכה שדרוש זמן לעשותה כאפייה ובישול, ועשאה הגוי בשבת לצורך ישראל, אסור לישראל ליהנות מהפת [אף באופן שאין בעיה של פת גויים] והתבשיל [אף באופן שאין בעיה של בישולי גויים] עד מוצאי שבת לאחר שיעבור זמן שבו ניתן לאפות הפת ולבשל התבשיל. 
ושיעור זמן זה נקרא בלשון חז"ל: "בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ", דהיינו שימתין כדי הזמן שעושים דבר זה. 
והטעם שהחמירו כן, כדי שלא יתרגל לומר לגוי שיעשה לו מלאכות בשבת כדי לחסוך זמן למוצאי שבת, לכן קנסוהו שלא יהנה מהם מיד בצאת השבת, כך שלא הרוויח כלום ממעשיו של הגוי בשבת. (ב שא)

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏