הלכות שבת- "ברית מילה בשבת"

"הלכות ודיני ברית מילה בשבת". מתוך הלכות שבת כפי שמובאות בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "מדוע ברית מילה דוחה שבת?". "דין ברית דחויה בשבת". "זמן ברית מילה בתינוק חולה". "דין ברית מילה בשבת לתינוק שנולד בניתוח". "דין הטפת דם ברית בשבת לתינוק שנולד מהול". "דין לתינוק שספק נולד בשבת". "ההכנות לברית מילה בשבת". "הוצאה מרשות לרשות לצורך ברית מילה". "דחיית ברית מילה כשיש חשש לחילול שבת". "דין נתינת הערלה לעפר בשבת". "דין טלטולכלי המילה בשבת". "דין קידוש בברית מילה שחלה בשבת"

"ברית מילה בשבת"


"ברית מילה דוחה שבת"

תינוק שנולד בשבת, מלין אותו בשבת הבאה. והגם שבעשיית המילה כרוכות כמה מלאכות האסורות בשבת, מכל מקום בהיות ואמרה תורה (ויקרא יב ג): "וביום השמיני ימול בשר ערלתו", ולא אמרה "בשמיני ימול", דרשו חז"ל 'וביום' לרבות אפילו חל ביום השבת. (שבת קלב ע"א)

 

"דין ברית דחויה בשבת"

לא הותר למול תינוק בשבת אלא דווקא ביום השמיני ללידתו, אבל אם היה חולה ודחו את המילה לאחר יום השמיני, אין מילתו דוחה שבת. (שבת ג שנב)

 

"זמן המילה בתינוק חולה"

תינוק שחלה, כגון שהייתה לו צהבת גבוהה ונדחית מילתו, והבריא ביום חמישי, אין מלין אותו לא ביום חמישי ולא ביום שישי. וכן גר העומד להתגייר, אין מלין אותו לא ביום חמישי ולא ביום שישי, כיון שבשלושת הימים הראשונים למילה, הכאב גדול, ויש חשש שיצטרכו לחלל עליו שבת, ונמצא שגרם לחילול שבת. 


ומטעם זה, אין מלין אותם גם יומיים לפני כיפור, אבל יומיים לפני יום טוב, מותר. כן פסקו הרשב"ץ, בית יוסף, הט"ז, כנסת הגדולה, בית לחם יהודה, הגר"ח בן עטר בספרו ראשון לציון, מהר"י עייאש, מרן החיד"א, מהר"א שמאע, ערך השולחן, מחזה אברהם, עדות ביעקב, רב פעלים, נהר מצרים ועוד. וכן כתבו עוד כמה מגאוני אשכנז, תפארת למשה, זכרון יוסף שטיינהרט, חתם סופר, יד הלוי, מטה לוי, דעת כהן, מהר"א גרינוואלד ועוד. וכתב בספר ברית אברהם, שבהרבה קהילות בארצות אשכנז נוהגים להחמיר כן כדעת הרשב"ץ. (שבת ג שנב. ד שנד)

 

"ברית מילה לתינוק שנולד בניתוח"

תינוק שנולד בשבת בניתוח, אין מלין אותו בשבת, אלא ביום ראשון. (ד שכה)

 

"הטפת דם ברית בשבת לתינוק שנולד מהול"

תינוק שנולד מהול, אין מטיפים ממנו דם ברית בשבת, אלא ביום ראשון. (ד שלז)

 

"דין לתינוק שספק נולד בשבת"

אם יש ספק אם השבת היא היום השמיני ללידתו, דוחים את המילה ליום ראשון. על כן, תינוק שנולד ביום שישי בזמן בין השמשות [שלא ברור אם זמן זה יום או לילה], אין מלין אותו בשבת, כיון שיש ספק אם היום השמיני ללידה הוא ביום שישי או בשבת. 

וכן אם יש ספק שמא התינוק נולד מעט לפני השקיעה שזה יום שישי בוודאי, או שמא בבין השמשות, או שמא מעט לאחר בין השמשות, שזה שבת, מלין אותו ביום ראשון. והוא הדין בכל זה לבין השמשות של מוצאי שבת. (ד שלח, שמא)

 

אם נראה שהלידה תהיה סמוך לשקיעה, ישימו לב היטב לראות מהי שעת הלידה המדוייקת, כי תינוק שנולד בליל שבת, אין מלין אותו בשבת, אלא רק אם נולד כשמונה עשרה דקות וחצי לאחר השקיעה [בדקות זמניות. בחורף בערך: 16 דקות רגילות. ובקיץ בערך: 24 דקות רגילות].

מפני שחוששים לרמב"ם שמיל הוא 24 דקות, ובין השמשות שהוא שלושת רבעי מיל, הוא: 18 דקות. ולרבי יוסי בין השמשות כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא, ומתחיל כחצי דקה לאחר בין השמשות הנזכר.

ובצירוף שיטת רבנו תם שעד שלוש מיל ורבע [58 דקות וחצי] לאחר השקיעה עדיין יום גמור, נמצא שיש ספק ספיקא להחמיר ולחשוש לחילול שבת, כל שנולד ב-18 דקות שלאחר השקיעה, כי שמא כרבנו תם שעדיין הוא יום גמור, ושמא כהרמב"ם שעדיין הוא בין השמשות, אבל כשנולד לאחר 18.5 דקות זמניות שלאחר השקיעה, ימולו בשבת. (יביע אומר ח"ז סי' מא, ח"ט סי' פח אות כד, ח"י סי' לא. ח"א תשנד)

 

"ההכנות לברית מילה בשבת"

השבת נדחית רק מפני ביצוע המילה עצמה, אבל לא לצורך ההכנות למילה. ולכן אם יש צורך לקחת את התינוק ברכב למילה או שהמוהל לא יכול להגיע למקום, אין שום היתר להביאם ברכב בשבת. ואם אין ברירה, ידחו את המילה ליום ראשון. (ד שיח)

 

"הוצאה מרשות לרשות לצורך ברית מילה"

עיר שאין בה עירוב, מותר לומר לגוי להביא את התינוק מהבית [רשות היחיד] דרך רשות הרבים לבית הכנסת [רשות היחיד] כדי למולו שם. 

והטעם, כי המוציא חפץ מרשות היחיד לרשות היחיד ורק עובר דרך רשות הרבים מבלי לעצור בדרך, איסורו מדרבנן. 

וכן אמירה לגוי אסורה מדרבנן, אם כן הוא "שבות דשבות במקום מצווה" שמותר, כמבואר בהרחבה להלן בדיני אמירה לגוי (יביע אומר חלק י סימן לב). 


ואף שאם יתעייף הגוי וינוח ברשות הרבים הרי זה איסור תורה של הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, מכל מקום כיון שהישראל לא ציווהו על כך אלא הגוי עשה מדעת עצמו לטובתו, הרי זה מותר, וכמבואר להלן. (הגר"ז, בית הלוי, הגרשז"א) 


וכן היה מעשה אצל מרן הראשון לציון רבי עובדיה יוסף זצ"ל בביקורו בברזיל, וזו לשונו: 

בהיותי בחוץ לארץ, נשאלתי במי שיש לו בן למולו בשבת, וברצונו למולו בבית הכנסת, ברוב עם הדרת מלך וכמנהגם בימי החול, כיצד יוליך את התינוק לבית הכנסת ולא יעבור על איסור הוצאה? והוריתי להתיר ליטול התינוק ולהעבירו על ידי משרתת גויה, מדין המוציא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים שאסור מדרבנן, ועל ידי גוי הרי זה "שבות דשבות במקום מצוה". וכן פסקו רבים מהפוסקים. וכתב בשו"ת נשמת שבת שכן היה מעשה רב אצל הגאון מסטאמר זצ"ל בבית מדרשו שהובא תינוק בשבת על ידי גוי למולו, משום ברוב עם הדרת מלך. (שבת ג תעב)

 

"דחיית ברית מילה כשיש חשש לחילול שבת"

מוהל שנתבקש למול ביום שבת, ויודע שבני המשפחה מחללי שבת, ויביאו מכשירי צילום והסרטה, רשאי לאיים עליהם מראש, שאם יעיזו להביא מכשירים אלו, הוא לא ימול את בנם בשבת אלא ביום ראשון. ואם בא ביום שבת וראה שבכל זאת הביאו מכשירי צילום, רשאי לגדור גדר ולעמוד בפרץ ולמחות על הפרצה בחומת השבת, וידחה את המילה ליום ראשון. (ד שיט)

 

ברית מילה שחלה בשבת, ויודע שבני המשפחה יבואו ברכב, יש להורות בתור הוראת שעה לדחות את המילה ליום ראשון, כדי למנוע חילולי שבת הצפויים. (מהרש"ג, שבט הלוי ועוד. יביע אומר חלק י סימן לב) וישנה עצה, שיאמר להם שהתינוק לא חש בטוב, ולא ברור שתהיה הברית בשבת, ולאחר שבת יאמר להם שהבריא התינוק ומלו אותו בזמנו בשבת.

 

"דין נתינת הערלה לעפר בשבת"

אחר המילה נותנים את הערלה בעפר. ויכין עפר קודם השבת, כיון שהעפר מוקצה. ולכתחילה בעוד הערלה ביד המוהל, יזרקה מיד לעפר, אך גם אם לא עשה כן, מותר להרימה כדי ליתנה בעפר, הואיל ויש בזה מצווה, וכן נהגו מימי התנאים. (שבת ג סח)

 

"דם המציצה לעפר בשבת"

אחר שהמוהל מצץ את הדם ממקום המילה, מותר לו לרוק את הדם לכלי שבו העפר, ואין לחוש לאיסור מגבל. ואף שבארנו במלאכת לש, שנתינת מים לבד בקמח, אסורה מדרבנן, מכל מקום כאן שאינו נותן ממש בידיו, הרי זה "פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן" שמותר. ובפרט שאין ברקיקת דם המציצה בעפר שיעור של מגבל. (שואל ומשיב, בית מאיר, זכר שמחה, כורת הברית לרבי אליהו פוסק, יד שאול, עץ חיים, קרן לדוד, משנה ברורה שכא ס"ק נז ועוד). (שבת ד רפז)

 

"דין טלטול כלי המילה בשבת"

בסיום ברית המילה, מותר לכתחילה למוהל לטלטל את כלי המילה למקום שירצה, אף שהניחם כבר מידו. ויקנח גם את הכלים מדם, פן תעלה בהם חלודה ויסתכן הנימול הבא. ואף שסתם כלי מילה הם מוקצים מחמת חסרון כיס, מכל מקום במקרה זה שבבין השמשות הם לא היו מוקצה כיון שידע שצריך להשתמש בהם בשבת, לא הוקצו גם לשאר היום. כן דעת התוספות, הרמב"ן, רבנו ירוחם, הרמ"א, הרש"ל, אליה רבה, הש"ך, פרי מגדים, דברי מרדכי פרידברג, חכמת אדם, הלכה ברורה, חוות יאיר, עמק הלכה, שאלת יעקב, יוקח נא, חתם סופר, פחד יצחק, קרבן נתנאל, שלחן גבוה, ערוך השולחן, רב פעלים ועוד. וכתב הגאון ממונקאטש שכיון שהרמ"א התיר כהרמב"ן, אין להוסיף על זה חומרות. (שבת ג נט. שבת ה כב[ ופשוט שאם יבקשו מהמוהל במפתיע לערוך ברית מילה בשבת, חייב למול, כיון שמצות המילה מהתורה דוחה לאיסור מוקצה מדרבנן. ]עיין שבת ג קכה)

 

"קידוש בברית מילה שחלה בשבת"

בברכת הגפן על כוס היין שבברית, יוצאים גם ידי חובת קידוש. על כן, קודם שיברך, יודיע לציבור שיכוונו לצאת ידי חובת קידוש. והמברך עצמו, לא די שישתה מעט יין כנהוג בכל ברית, אלא לפחות רוב רביעית [41 גרם] כמו בכל קידוש. ומאחר שאין קידוש אלא במקום סעודה, עליו לאכול כזית עוגה [27 גרם] כדי לצאת ידי חובת קידוש, או שבקידוש ישתה רביעית יין [81 גרם]. ושאר הקהל, יוצאים ידי חובת הקידוש אף בלי טעימה מהיין, ובלבד שיאכלו כזית עוגה. (שבת ב קלח)

 

הטועמים מהיין, פטרו את שאר המשקים מברכת שהכל, אבל פשוט שלא פטרו גם את המאכלים שברכתם שהכל. ומי שלא טעם מהיין, עליו לברך על המשקים.

 

יש לשים לב קודם הברית לדיני "קידוש במקום סעודה" המבוארים לעיל, כי פעמים והברית מתקיימת בבית הכנסת, והכיבוד לקהל באולם בית הכנסת או בחדר אחר שלא נראה ממקום הקידוש, ואין יוצאים כך ידי חובת קידוש.

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏