רפואה בשבת- דיני חולה שיש בו סכנה

"הלכות רפואה בשבת". "דיני חולה שיש בו סכנה" מתוך הלכות שבת כפי שמובאות בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "מדוע פיקוח נפש דוחה שבת?". מה פירוש: "השואל- הרי זה שופך דמים, והנשאל- הרי זה מגונה"?. "דין חילול שבת על חולה בטעות". "דין חילול שבת על חולה שבספק סכנה". "דין טיפול רפואי בשבת שאפשר לדחותו". "דין גוסס בשבת". "דין סכנת איבר בשבת". "דין שבר או פריקה בשבת". "דיני כאבים בחלקי הגוף השונים בשבת". "שמירה על בריאות התינוקות בשבת". "הכשה ונשיכה ממזיקים בשבת". "דין הצלה מניסיון התאבדות בשבת". "האם אדם שניסה להתאבד צריך לברך הגומל?". "דין ילד שנסגר בחדר בשבת". "דין חילול שבת על ילד שאבד". "האם מותר בשבת לדווח על תאונת דרכים שאירעה בשבת?". "דין טיפול בחולה גוי בשבת". "השימוש בטלפון להזעקת רופא בשבת".

דיני חולה שיש בו סכנה


"וחי בהם"

נאמר בתורה (ויקרא יח ה): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'". ודרשו חז"ל (יומא פה ע"ב) "וחי בהם" - ולא שימות בהם. 

והיינו שכל ציוויי התורה ניתנו כדי שנחיה בהם, אבל אם על ידי קיום המצווה יבוא האדם לידי סכנה, ציותה התורה שלא יעשה את אותה מצווה. 

והוא שאמרו חז"ל: "פיקוח נפש דוחה שבת". 

וזו לשון הרמב"ם (פ"ב ה"ג): 

אסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה, שנאמר: "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" ולא שימות בהם, הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם. ע"כ.

 

"הזריז בהצלת חולה - הרי זה משובח"

מי שחלה והגיע לידי סכנה, חייבים לחלל עליו שבת להצילו. וכל הזריז הרי זה משובח. ואמרו בתלמוד ירושלמי: "השואל - הרי זה שופך דמים, והנשאל - הרי זה מגונה". דהיינו, ההולך לשאול את החכם אם לחלל את השבת במצב סכנה או לא, פעמים שעד שהוא הולך ובא, החולה עלול למות, ולכן הוא נקרא שופך דמים. והנשאל, דהיינו אותו חכם ששאלוהו, הרי זה מגונה, לפי שלא דרש ברבים שחובה לחלל שבת במקום סכנה, כדי שיהיו זריזים להציל נפש מישראל. (שבת ג רכט)


"ישראל גדול עדיף בהצלת חולה"

כתב מרן השולחן ערוך (סימן שכח סי"ב): כשמחללים שבת על חולה שיש בו סכנה, משתדלים שלא לעשות על ידי גויים או קטנים, אלא דווקא על ידי יהודים גדולים ובני דעת. והטעם, כי אם יראו שמחללים על ידי גוי או קטן, יחשבו עמי הארץ שרק על ידיהם מותר, אבל על ידי גדול, אסור. ופעמים שאין גוי וקטן לפנינו, ויחפשו אחריהם, ומתוך כך יסתכן החולה. ועוד, לפי שיהודי גדול, מזדרז בדבר ביותר. (ראשונים. ט"ז, אליה רבה, תוספת שבת, הגר"ז, יד יוסף ועוד. שבת ג רפא)

 

"המונע מעצמו רפואה בשבת - חסיד שוטה"

חולה שצריכים לחלל עליו שבת, ואינו רוצה שיחללו, הרי זה חסיד שוטה, שופך דמים, ומתחייב בנפשו. וכופים אותו בכוח שיקבל את הטיפול להצלת חייו.

 

כתב הרמב"ם: "אם החולה לא יתעסק בדרכי הרפואה על פי דרך הטבע, ויסמוך על הנס, סופו למות מאותו חולי, מה שלא נגזר עליו בעת שחלה, ודומה לנכנס באש יוקדת, שבוודאי אש אוכלתו ומת בלא עיתו, ונמצא מתחייב בנפשו. ודברים ברורים הם, לא יכחישם, זולתי העיקש והפתלתול". 


וכתב הרשב"ץ: אין לחולה לדאוג על חילול השבת, שהרי הקב"ה שהזהיר על שמירת השבת, הוא ציווה לחללה במקום סכנת נפשות, והמחלל שבת עבורו, זכות גדולה נפלה בחלקו שהציל נפש מישראל, ומוטב שיחלל שבת אחת, כדי שיחיה החולה וישמור שבתות הרבה. (שבת ג רל)

 

גודל המצווה

"כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא" (בבא בתרא יא ע"א). על כן, המחלל שבת לצורך פיקוח נפש, קיים מצווה גדולה, וברור שאינו צריך לשוב בתשובה על כך שחילל את השבת. (שבת ג רל)

 

"חילול שבת על חולה בטעות"

המחלל שבת לצורך פיקוח נפש, ולבסוף הוברר הדבר שלא היה צורך בכך, כגון שהשתפר מצבו של החולה או שכבר הקדימו אחר, אף על פי כן קיים מצווה, ושכרו גדול מאת ה' יתברך על זריזותו במצות פיקוח נפש. (שבת ג רלא, רפג)

 

"הצלה בשבת לחולה שבספק סכנה"

אמרו חז"ל (מסכת יומא פג ע"א): מי שנפלה עליו מפולת [גל אבנים], ויש ספק אם הוא שם או שנמלט, ואף אם הוא שם אולי כבר מת. בכל זאת מחללים עליו את השבת מספק. 

על כן, אדם שאומר לחברו שמרגיש כאב בלב וחושש להתקפת לב, ומבקש שיסיע אותו לבית החולים, אף אם אותו אדם אינו מוכר לנו כנאמן, ולא ניכר על פניו סימן של חולי, מחללים עליו את השבת ולא חוששים שמא הוא משקר, כיון שגם ספק פיקוח נפש דוחה שבת. 

וכמו כן, אם אין במקום רופא מומחה, ואדם אחד טוען שחולי זה יש בו סכנה, מחללים עליו את השבת לקרוא לרופא או להזעיק אמבולנס. וכמו כן מותר להסיע את החולה לבית הרופא ברכב, אף שיש ספק אם הרופא בביתו. (שבת ג רלב, רמז, רמח)

 

אף אם הוברר לאחר מכן שחולי זה לא היה בו סכנה, ונמצא שחיללו שבת בטעות, בכל זאת לא עשו איסור, כיון שגם ספק פיקוח נפש דוחה שבת. (שבת ג רמט, רפד)


מלאכות שאפשר לעשותן בשינוי ולא יהיה שום עיכוב, ראוי לעשותן בשינוי לחולה שיש בו ספק סכנה. ולכן אם הוצרך להדליק לחולה תנור חימום, ידליקו בשינוי, כגון שיכניס התקע בגב ידו וידליק במרפק. (כן שמעתי ממרן הראשל"צ זצ"ל. עי' שבת ג רלב, רנג, שכג)

 

"טיפול רפואי בשבת שאפשר לדחותו"

אם ברור שאפשר לעכב את הטיפול הכרוך בחילול שבת עד למוצאי שבת, ולא יתגבר החולי, ימתינו ולא יחללו את השבת שלא לצורך. (סימן שכח ס"ד. שבת ג רעג)

 

"גוסס בשבת"

גוסס שנשארו לו רגעים ספורים לפני מיתתו, מחללים עליו את השבת להצילו אפילו לחיי שעה בלבד. ואפילו נפלו עליו אבנים גדולות ומצאוהו שאינו נושם, בכל זאת מחללים עליו שבת, כי אפשר לבצע פעולות החייאה שונות ויחזור וינשום כדרכו. וכן אדם שנחתכו אבריו הפנימיים באופן שאין סיכוי שיחיה זמן רב, מחללים עליו את השבת להצילו ככל האפשר. (שבת ג רצה)

 

סכנה עתידית

חולה שאין בו סכנה, אך מניעת הטיפול בו עתה על פי רוב עלולה לגרום שיכבד החולי ויבוא לידי סכנה, מחללים עליו שבת. אבל כשהחשש מועט, לא מחללים. על כן, חולה הסובל מחום גבוה של ארבעים מעלות ומרגיש רע, ולא נקבעה סיבת החום, מותר לחלל עליו שבת, אך בפחות מכך, מותר לחלל רק על ידי גוי, או בלקיחת תרופות, כדין חולה שאין בו סכנה שיתבאר להלן. (ה"ע ד קמט, קנא. שבת ג רמד)

 

"כאב פנימי בשבת"

החש כאבים בבטנו והוא הולך ובא כבריא, אין מחללים עליו שבת [ואין דינו אפילו כחולה שאין בו סכנה, כיון שלא נפל למשכב, כפי שיתבאר להלן]. ומכל מקום אם גדל הכאב מאוד, וניסה לטפל בכל מיני אופנים כשתיית תה עם לימון, ארק, קוניאק וכדומה, ולא הועילו לו, יטלפנו לרופא להתייעץ עמו, כי אפשר שהכאבים הם כתוצאה מפנדציט ח"ו, שמחללים על זה את השבת. ובכאבי בטן של תינוקות שיש חשש של חסימה במעיים, צריך למהר להזעיק רופא ילדים, ולא יתמהמה כלל. (ה"ע ד קמח)

 

"סכנת איבר בשבת"

היות ודעת הרופאים בזמנינו, שבכל סכנת איבר יש חשש להתפתחות סכנה לכל הגוף, לכן מחללים שבת אפילו על סכנת איבר. (ה"ע ד קנה. שבת ג רלה)

 

"דין נשמט או נשבר איבר בשבת"

אם נשמטה עצם ידו, מותר להחזירה למקומה. ואם יש חשש סכנה, יחללו עליו שבת. וכן עצם שנשברה, מחללים עליו שבת, אם יש צורך בדבר. (שכח מז. שבת ג רמג, שסב)

 

אדם שידו נקטעה מהזרוע, מותר לנתחו כדי לחבר את היד. כיון שבלאו הכי מחללים עליו שבת, כדי למנוע סכנת זיהום, לכן הותר לעשות לו הכל כבימי החול. (סימן שכח ס"ד. שבת ג ערה)


"מיחוש עיניים בשבת"

החושש בעיניו, ואפילו בעין אחת, כגון: ששתתו ממנה דמעות מרוב כאב, או שהייתה לו דלקת חזקה, או שהרגיש דקירות כמו במחט, או כאבים חזקים, או חבלה, או שהייתה לו ירידה חדה בראייה וכיוצא, הרי זה בכלל חולה שיש בו סכנה ומחללים עליו שבת. [ומעשה באדם שנקרעה לו רשתית העין, והתירו לו לנסוע מיד לבית החולים, ואפילו אין שם זיהום, כדי להציל את העין מעיורון. (שולחן שלמה) ואם אין אחד מהסימנים הנ"ל, ויש לו מיחוש בעיניו, רשאי להשתמש בטיפות עיניים. כמבואר להלן. (שבת ג רלג)

 

"איבוד נוזלים בשבת"

הסובל משלשול, יש לו להרבות בשתייה ולמעט באכילה. ואם יש חשש לאיבוד נוזלים, יש להחישו לבית חולים. וביותר יש להיזהר בשלשולים אצל התינוקות, שזהו ספק סכנה. (ה"ע ד קמט)

 

"שמירה על בריאות התינוקות בשבת"

כתב הגאון החזון איש: בזמנינו שמצוי מאוד חולאים בתינוקות, נראה שכל שיש ספק פן יגרום לו חולי מעיים לשלשל, או עצירות, או כאב מעיים, או חום כלשהו, הרי זה בכלל ספק סכנה, שכל קלקול מעיים יכול לגרום חולי, וכל חולי לגבי תינוק, הרי זה ספק סכנה. ואפשר שאפילו יש מה להאכילו, אלא שכפי הצורך יש להאכילו תבשיל שזהו מזונו הטוב, מותר לעשות מלאכה דרבנן על ידי גוי. ואסור להחמיר בין בסדר אכילתו, בין בשינתו, בין ברחיצתו, כי הורגלו להתפנק, ושינוי קל גורם להם צער, והצער גורם להעלאת החום או להפרעת השינה או לקלקול מעיים, ולכן צריכים להיות זריזים לעשות כל צרכו דרך היתר. ומה שכתב הרמ"א שצרכי תינוק כחולה שאין בו סכנה, היינו באופן שהדבר ברור שאין בו סכנה, אבל בזמנינו שרבו מחלות ילדים מאוד, כל שינוי באכילתו עלול להביאו לחולי, וכל חולי לגבי תינוק, הרי זה ספק סכנה, ואי אפשר לקבוע גיל לדבר הזה, אלא הלב יודע כאומץ הרגשתו לבריאות הבן. (שבת ג שסב)

 

"מכה מברזל בשבת"

אדם שקיבל מכה חזקה מברזל, או שנחתכה אצבעו מסכין או כלי ברזל אחר או מדבר מזוהם, מטפלים בו מיד אף בטיפול הכרוך בחילול שבת. אולם ברור שאין לחלל שבת על כל שריטה או חתך. (שש"כ לב יא ז. שבת ג רלד)

 

"הכשה ונשיכה ממזיקים בשבת"  

נחש, עקרב, כלב

מי שנשכו עקרב או כלב או הכישו נחש, מחללים עליו שבת להצילו, אף אם לא ברור שהוא בסכנה. ומותר להרוג או לצוד את בעל החיים המזיק ולהביאו לבית החולים, כדי לאבחן בדיוק את סוג הפגיעה ולטפל בנפגע כדרוש. (שבת ג רלה. ה"ע ד קמז)

 

דבורה, צרעה, עכביש

האוכל מאכל שנפל בו עכביש, הרי הוא קרוב לסכנה מפני הארס שבו, ומחללים עליו שבת. וכן אדם הרגיש לעקיצת צרעה או דבורה, מחללים עליו שבת. (שבת ג רלה)

 

"טיפול אסתטיקה בשבת - כבוד הבריות"

מי שנפצע ויש לו חתך עמוק בפניו באופן שיש בזה סכנה, ודי בחמשה תפרים גדולים כדי להוציאו מכלל סכנה, אך תהיה לו צלקת המכערת אותו, אולם אם יעשו לו שמונה תפרים דקים לא תראה הצלקת כל כך, מותר לעשות כן כדי שלא יתבייש כל חייו. שכיון שנידחת שבת במקום סכנה, לא מדקדקים כל כך, ועושים לו כמו בחול. (סימן שכח ס"ד. שבת ג רעג)

 

"הקלת כאבים בשבת"

חולה שיש בו סכנה, מחללים עליו שבת גם בדברים שרק יקלו מעליו את הכאבים, ואין במניעתם חשש סכנה או בדברים שיגרמו לו יותר ישוב הדעת. [ובפרט שיש אומרים שבכל הרגעת כאבים, יש מניעת סכנה]. על כן, אם הוצרך להדלקת אור, מדליקים לו. ואם לכבות, מכבים לו. אך טוב שיעשו כן שניים יחד [כמבואר להלן שכל דבר שיכול אחד לעשותו, ועשאוהו שניים יחד, האיסור רק מדרבנן]. (רעח ס"א, של ס"א. שבת א רנו, שבת ג רנו)

 

"הצלה מניסיון התאבדות בשבת"

המתאבד, הרי הוא פושע גדול, וגדול עוונו מנשוא, שהרי הנשמה איננה קנין פרטי של האדם אלא שייכת להקב"ה ורק הִפְקִידָהּ אצל האדם, כמו שנאמר (יחזקאל יח ד): "הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה", ואינו רשאי לשלוח בה יד. 

ועתיד הקב"ה לפרוע ממנו, שנאמר (בראשית ט ה): "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ... וּמִיַּד הָאָדָם אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם", ועונשו חמור יותר מרוצח עד שאין לו חלק לעולם הבא. 

ומכל מקום מי ששתה רעל וכדומה, אף שעשה איסור חמור, חייבים לחלל עליו שבת ולהצילו, ואפילו אם מוחה שלא יצילוהו וצועק שברצונו למות, אסור לשמוע לו. (יביע אומר חלק ו יורה דעה סימן לו. ה"ע ד קנא. שבת ג רפט)

 

מרן החיד"א בספרו ברכי יוסף (שא סק"ו) מספר: מעשה באיש אחד שמצא סגולה בספר כתב יד מאדם גדול מתקופת הראשונים, שמי ששתה סם המות, יכתבו לו קמיע מסויים, ותיכף יקיא אותו ויחזור לבריאותו. וארע כמה פעמים שאיזה נער או מר נפש בכעסו שתה סם המות, וזה האיש כתב קמיע זה ועשה והצליח, שהקיא אותו והבריא. ויהי היום ליל שבת קודש, ארע שנערה ישראלית שתתה סם המות והתחילו לה סימני מיתה, ובאו אצל האיש הלז בליל שבת וקם וכתב הקמיע לנערה, ותיכף הקיאה ועמדה על בוריה. וביום השבת נודע בעיר כל אשר נעשה, ולעזה עליו המדינה שחילל שבת בשאט נפש בכתיבת קמיע. והוא השיב להם שפיקוח נפש דוחה שבת. וכבר מפורסם שכמה נפשות ניצולו מן המיתה בזה. ע"כ. 

ולהלכה, אם היא סגולה בדוקה, מותר להציל על ידה. (שבת ג רעט, רפט) 

ואם ניצל המתאבד והתרפא, אין לו לברך ברכת "הגומל" ככל חולה שמברך אחר שמבריא, כיון שהוא עצמו גרם לסכנתו. ואם יברך, עליו נאמר (תהלים י ג): "כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ, וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה', שמזכיר עוונו בתוך קהל ועדה, והברכה היא מנחת זיכרון מזכרת עוון. (חזו"ע ברכות שעז)

 

חז"ל גילו סוגי תיקונים לאדם שנכשל אפילו בעוונות חמורים מאוד, ובעשיית תיקונים אלו יכפר על עוונותיו וינצל מעונשים בעולם הבא. [ועיין בזה בספר "לשון חכמים" לרבנו יוסף חיים בעל "הבן איש חי" זיע"א]. 

על כן, חובה קדושה על קרוביו של המתאבד שמת, ללכת אצל חכם הבקי בעניינים אלו, שיורה להם את התיקון הראוי לעשות, כדי שיביאו מזור ותעלה לנשמתו האומללה, אשר אין לה מנוחה בעולם הבא. ועיין בספר ענף עץ אבות (עמוד שיט) מעשה נורא ומבהיל בזה.

 

"דין ילד שנסגר בחדר בשבת"

ילד שננעל בחדר ואינו רגוע, ויש חשש שיבוא לידי סכנה מחמת הפחד, שוברים את הדלת ומוציאים אותו. (ד רלד)


"חילול שבת על ילד שאבד"

ילד שאבד, מחללים עליו שבת להודיע למשטרה שיחפשוהו. והוא הדין בילד שנמצא משוטט ומבוהל ואינו נרגע, ולא ידוע מי קרוביו. (ד רלה)

 

"דיווח על תאונת דרכים בשבת"

אם ארעה תאונת דרכים ויש חשש פיקוח נפש, מצווה להתקשר להזעיק אמבולנס שיבואו לטפל בנפגעים למרות שנפגעו מחמת חילול שבת. ויתפלל עליהם שהקב"ה ירפאם ברפואה שלימה, ויחזירם בתשובה שלימה, ויזכו לשמור שבת כהלכתה. (שבת ג שיז. ד רנא)

 

"טיפול בחולה גוי בשבת"

מותר לרופא יהודי לטפל בחולים גויים שיש בהם סכנה, אפילו בטיפול הכרוך בחילול שבת מהתורה, מאחר שאם לא יטפלו בגויים, יהיה חשש של שנאה, ועד מהרה יתפרסמו הדברים באמצעות התקשורת מסוף העולם ועד סופו, והתוצאות תהיינה גרועות מאוד עד כדי סכנה ליהודים אחרים הנמצאים בבתי חולים של גויים בחוץ לארץ. 

ויכוון הרופא שמטרתו בטיפול החולה להציל את היהודים. ומה טוב, שהנהלות בתי החולים בארץ, ידאגו שיהיו רופאים ואחיות גויים שיטפלו בחולים הגויים, ורופאים יהודים יטפלו בהם רק במלאכות האסורות מדרבנן. וכן המנהג בבתי החולים בירושלים "שערי צדק" ו"ביקור חולים". (שבת ג שז)

 

"השימוש בטלפון להזעקת רופא בשבת"

המתקשר לרופא או לאמבולנס, טוב שיגביה את השפופרת בשינוי, דהיינו במרפק וכיוצא, ועדיף ששני אנשים יגביהו יחד. ובגמר השיחה, אין להחזיר את השפופרת למקומה, כיון שלאחר כמה רגעים השיחה תתנתק מאליה, ויוכל הרופא לקבל שיחות נוספות. אולם אם יש חשש שהרופא לא יאתר את המקום, ויצטרך להתקשר לבית החולה, יחזירו את השפופרת. (שבת ג רמט. ד רו)

 

הזמנת אמבולנס עדיפה מהזמנת מונית. (שבת ג רמח)

 

רופא ששומע שהטלפון בביתו מצלצל ללא הרף, יענה, שמא מתקשרים לצורך חולה שיש בו סכנה. וטוב שירים את השפופרת בשינוי. ואף אם התברר אחר כך שהצלצול היה בטעות, לא עשה שום איסור, כיון שגם "ספק פיקוח נפש דוחה שבת". (שבת ג רמט)

 

"פנייה לרופא מומחה בשבת"

אף אם יש רופא בקרבת מקום, מותר לחולה שיש בו סכנה לנסוע רחוק יותר לרופא מומחה או לרופאו הפרטי, אולם אין לנסוע רחוק יותר בגלל שהרופא שם דורש פחות כסף, או שהוא מטעם קופת חולים ואינו דורש כסף עבור הטיפול. (שבת ג רמט)

 

"ליווי לרופא בשבת"

מי שנשלח לרוץ להזעיק רופא, מותר לו להתלוות עם הרופא ברכבו, כדי להראות לו את הדרך ולזרזו בנסיעתו. וכמו כן, אם יתכן ויהיה צורך בו בשביל החולה, רשאי לנסוע עם הרופא לבית החולה. (שבת ג רמט)


"ליווי לחולה בשבת"

מותר ומצוה לקרוב משפחה או לאדם אחר שיש לחולה אמון בו, לנסוע עם החולה לבית החולים כדי לעודדו ולחזקו ולהיות לו לעזר. (ד רח)

 

"תשלום לרופא עבור שירות בשבת"

מותר לרופא לקבל אחר השבת תשלום עבור טיפולו בחולה בשבת. כמבואר לעיל ששכר שבת לדבר מצווה, מותר. (שבת ג רנ)

 

רופא שאינו שומר תורה ומצוות, הדורש שישלמו לו עבור הטיפול בעצם יום השבת, אסור לשמוע לו, ויש להציע לו משכון עד למוצאי שבת שיקבל את הכסף. ומכל מקום אם יש חשש שעקב זה, יכתוב את החוב בפנקסו, ויעבור על חילול שבת מהתורה, מותר להראות לו היכן הכסף נמצא כדי שיקח בעצמו. ]ד רעט[

 

מנורה ברכב

חולה שנכנס לרכב וכשפתחו את הדלת נדלקה המנורה, אזי טרם שיסגרוה, יזיזו בשינוי את המתג למצב שישאר האור דלוק גם לאחר סגירת הדלת. ואם לא עשו כן וכבתה המנורה, יזיזו עתה את המתג בשינוי שהמנורה תשאר במצב כבוי גם לאחר פתיחת הדלת. ]ד רו[

 

חוקי תנועה

על הנהג לנהוג כמעשהו בחול על פי חוקי התנועה, כגון: לעצור ברמזור באור אדום, אף שעל ידי כך נדלקות נורות. וכן כשפונה, ידליק את אור האיתות כדי למנוע התנגשות. וכשנוסע בלילה, ידליק את הפנסים. ]שבת ג שכא[

 

כיבוי הרכב

בגמר הנסיעה, לא יכבה בעצמו את המנוע והפנסים, אלא יתן לגוי לכבותם. ואם אין גוי או שהחיפוש אחריו יגרום לשיהוי בטיפול בחולה, יכבה בשינוי. ]שבת ג שכא, תעז[

 

חזרה לבית ברכב

אדם שהסיע ברכבו חולה לבית החולים, או רופא שבא ברכבו לטפל בחולה שיש בו סכנה, אסור להם לחזור ברכב לביתם, מאחר ויש בנהיגה איסור מן התורה ואין בחזרתם שום פיקוח נפש, אך רשאים לחזור על ידי נהג גוי. ואולם אם לא שייך להישאר במקום, כגון שהיתה תאונה בכביש בין עירוני שאין שם נפש אדם, וירא הרופא להשאר שם מפני הסכנה, מותר לו לחזור ברכבו. ]שבת ג רנג[

 

יש טענו שאם לא יתירו לרופא לחזור ברכבו, הוא ימנע ולא יבוא מראש לטפל בחולה. ואמנם, אף שאין כל כך לחשוש לזה, שבמקום מצוה כה גדולה של פיקוח נפש, בודאי שלא ימנעו ישראל קדושים מלבוא ולהציל בטענות שונות ומשונות, אך גם אם ישנם כמה רופאים קלי דעת שחשודים שלא יאותו להתנתק מביתם ומשפחתם בשבת להצלת חולה מסוכן, אם לא יתירו להם לחזור לביתם. בכל זאת אין להתיר מחמת כן איסורי תורה, כי מה שמצינו שפעמים התירו חז"ל את סוף הענין כדי שלא ימנעו לעשות בתחילתו, הוא רק באיסורי דרבנן אבל לא באיסורי תורה. כמבואר ברבים מהפוסקים: הרשב"א, הרמב"ן, הרמב"ם, הראבי"ה, שבולי הלקט, רבנו אפרים, רבנו יהונתן מלוניל, שיטה מקובצת, המבי"ט, הב"ח, כנסת הגדולה, יד איתן, חיי אדם, הגר"ש קלוגר, מנחת חינוך, הר צבי, מנחת שלמה אוירבך ועוד. ומה שפסק מרן בשלחן ערוך ]סימן שכט סעי' ו, ט[ שגויים שצרו על עיר ישראל, שמותר למצילים לחזור בכלי מלחמתם למקומם, אף שהוא איסור תורה של הוצאה בשבת? כיון ששם יש חשש סכנה שהם יראים מפחד אויב ומתנקם, ואינם יכולים לשבות במקום. וכמפורש בשלחן ערוך ]תז ס"ג[: אם היתה יד הגויים תקיפה, והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו, הרי אלו חוזרים בשבת למקומם ובכלי זיינם. על כן אין להתיר לרופא לחזור ברכבו, אלא על ידי נהג גוי בלבד. ושכרו כפול ומכופל מאת ה' יתברך, שכבר אמרו חז"ל ]אבות פ"ה מכ"ג[: "ולפום צערא, אגרא".

 

כניסה לבית החולים

אם לא מאפשרים לחולה להכנס לבית החולים, מבלי שיכתבו את שמו ופרטיו, ולא מסכימים לקבל ערבון עד מוצאי שבת, מותר לענות להם. ואף שהוא מסייע בידי עוברי עבירה, שבגללו כותבים בשבת, מכל מקום משום פיקוח נפש, מותר. ]ד שא[

 

רישום מעקב ותרופות

רופא שעליו לכתוב מרשם תרופות לחולה שיש בו סכנה, או רישום של מעלות החום וכדומה, יכתוב בידו השמאלית. שכל דבר שאינו כחלק מהטיפול הישיר לחולה, צריך לעשותו בשינוי. ]שבת ג רנג[ [ובפרט היום שכותבים במחשב שאיסורו מדרבנן ]עי' חזו"ע יו"ט רה[, ואם יכתוב בשינוי, הרי זה שבות דשבות במקום צורך גדול שמותר, כדלהלן.]

 

עיון במרשם

מרשם שנכתב בשבת באיסור, אסור לעיין בו בשבת. ולצורך החולה, מותר. ]ד רכב[

 

חלפה הסכנה

חולה שהיה במצב סכנה, וכעת הוטב מצבו ואמרו הרופאים שיצא מכלל סכנה, צריך להמשיך לקבל את הטיפול כמו חולה שיש בו סכנה, שמא יחזור לחוליו. ואפילו שלא ברור הדבר, בכל זאת הרי גם על ספק סכנה, מחללים שבת. ]מהרי"ו. שבת ג רפט[

 

ביקור קרובים

חולה המבקש לקרוא לאחד מקרוביו בשבת, והרופא אומר שאם המבוקש לא יבוא, יש חשש שיחמיר מצבו, רשאי הוא לבוא ברכב עם נהג גוי. אולם אם הרופא אומר שעל קרובי החולה להופיע מיד לצורך פיקוח נפש, כגון התרמת דם לחולה וכיוצא, מותר להם לנסוע אפילו על ידי נהג יהודי. ]שו"ת יביע אומר חלק י סימן כט. שבת ג תי, תטז[

 

אם רואים שהגיעו רגעיו האחרונים של החולה, והנמצאים ליד מטתו רוצים להודיע לכמה מהקרובים שיבואו ברכב בשבת, כדי שיהיו עמו ברגעים האחרונים, או בשביל לעזור לנמצאים שם לקבל את המאורע בקלות יותר, הרי זה חילול שבת ואסור לעשות כן, וימתינו עד מוצאי שבת.

 

תפילת צדיק

אם החולה מביע במאוד את רצונו שיכתבו מברק לחכם גדול וצדיק מפורסם שיתפלל עליו, ויש חשש שאם לא יכתבו, יכבד עליו חוליו, מותר לומר לגוי לכתוב ולשלוח את המברק. ]שבת ג שה[

אמרו בגמרא ]מסכת בבא בתרא קטז ע"א[: כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. וכתב הנימוקי יוסף שכן המנהג בצרפת, שכל מי שיש לו חולה, מבקש פני הרב המלמד תלמידים שיברך אותו. שכיון שהחכם עוסק בתורה תמיד, ובתורתו יהגה יומם ולילה, תפילתו מקובלת יותר. וכתב המאירי, לעולם יהא ליבו של אדם בטוח שהתפילה שנעשית כתקנתה, מבטלת הגזירה. ואמרו חז"ל ]מסכת ברכות לב ע"ב[: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה'". וכתב הגאון רבי חיים מוולוז'ין: "מעשה באדונינו בעל הטורי זהב, שאשה אחת צעקה אליו: "אהה אדוני, הנה בני הילד חלה וכפסע בינו ובין המות, ואל התורה של אדונִי אני צועקת, כי הקב"ה והתורה הם אחד", ויאמר לה: "הלא זאת אעשה לך, דברי התורה שאני עוסק בה כעת עם תלמידַי, אני נותנם במתנה לבנך אולי בזכות זה יחיה, כמו שנאמר: "כי בדבר הזה תאריכו ימים", וכך היה וחיה". ]שבת ג שה[

 

קביעת ניתוח

מי שצריך לעבור ניתוח שאינו דחוף, ישתדל לקובעו לתחילת השבוע, ולא לימי חמישי או שישי, שמא יצטרכו לחלל עליו שבת מפאת חוליו. (שבת ג שכב)

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏