רפואה בשבת- "דיני חולה שאין בו סכנה"

"הלכות רפואה בשבת". "דיני חולה שאין בו סכנה" מתוך הלכות שבת כפי שמובאות בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "הגדרת חולה שאין בו סכנה". "די חולה בשבת שעלול להסתכן". "מלאכות המותרות והאסורות בשבת לחולה שאין בו סכנה". "האם מותר בשבת לכבות את האור לחולה שרוצה לישון?". "האם מותר לעשות חוקן בשבת?". "דין נטילת כדורים בשבת לבריאים". "דיני חבישה בשבת". "דיני טיפול בשבת במחלות שונות". "דין לחש בשבת". "דין פעילות ספורט בשבת". "האם מותר לעשות מסאז' בשבת?". האם מותר לעשות דיאטה בשבת?". האם מותר להשתזף בשבת?". "דין מדידת חום ולחץ דם בשבת". "צילום רנטגן בשבת". "עצירת דם בשבת". "מניעת נפיחות בשבת". "זריקה בשבת". "דין מלאכה על ידי גוי לצורך חולה בשבת". "דין בישולי גויים לחולה בשבת"."דין מעלית שבת". "האם מותר לבקר חולה בשבת?"

"דיני חולה שאין בו סכנה"


"הגדרת חולה שאין בו סכנה"

אדם שחלה כל גופו, או שנפל למשכב מחמת חולי, או שכואב לו מאוד, ואין חשש סכנה בחוליו, הרי הוא בגדר "חולה שאין בו סכנה". אבל אם כואב לו מעט הראש או הבטן, והולך ובא כאדם בריא, אין לו דין חולה. ואם יש ספק אם הוא בגדר חולה או לא, מקילים להחשיבו כחולה. (שבת ג שנו, שס)

 

יולדת - מיום השמיני ללידה עד יום השלושים, אף שהיא הולכת ובאה ככל אדם בריא, דינה כחולה שאין בו סכנה, וכמבואר בדיני יולדת.

 

עלול להסתכן - החולה בחולי שאינו מסוכן והולך ובא כאדם בריא, אך אם לא יקבל את הטיפול הדרוש מבעוד מועד, עלול הוא להסתכן, כחולי קצרת [קוצר נשימה] או מחלת לב, דינו כחולה שאין בו סכנה. אולם פשוט שבכל מה שקשור להצלתו מן הסכנה, מותר גם לחלל שבת עבורו, שזה פיקוח נפש ממש. (ד צט. שבת ג שעג)

 

ילד קטן - עד גיל תשע שנים, דינו כחולה שאין בו סכנה. (מנחת יצחק, שש"כ. שבת ג שסא)

 

תינוק הסובל מעצירות ואינו יכול להוציא מעצמו, ובוכה ומצטער, מותר לדחוק בכרסו כדי להקל לו ביציאותיו. שהרי זה בכלל צרכי קטן, שדינו כחולה שאין בו סכנה. ומה שכתב בשלחן ערוך (סימן שכח סמ"ב) שאסור לדחוק בכרסו של תינוק, זה מדובר שיכול להוציא מעצמו, אלא שרק רוצה לעזור לו להקל לו יותר, שלא ידחק עצמו הרבה. (שבת ג שסא, שבת ד קנג)

 


"מלאכות המותרות והאסורות בשבת לחולה שאין בו סכנה"

חולה שאין בו סכנה, אסור לחלל עליו שבת במלאכות האסורות מן התורה [ועל ידי גוי, מותר, כדלהלן]. אבל מלאכות האסורות מדרבנן - מותר לעשותן בשינוי. ואם אי אפשר בשינוי, מותר לעשותן כדרכן ללא שינוי. (סימן שכח סי"ז. שבת ג תטז)

 

טלטול מנורה - חולה שאינו יכול לישון לאור מנורה הדולקת בחדר, אם המנורה ניידת, רשאי להוציאה לחדר אחר בשינוי ולא יאחז בידו כדרכו, וכנ"ל. (על פי הרמ"א ופרי מגדים ותהלה לדוד שהתירו כן בטלטול של נר שמן בנחת. הגרשז"א ועוד. שבת ג תפג. ועיין שבת א רנז)

 

כיבוי האור - חולה השוכב בחדר, ואור החשמל מפריע לו לישון, מותר לכבות את האור בשינוי, במרפק וכיוצא. מאחר וכיבוי חשמל אסור מדרבנן, כמבואר לעיל. (שבת א רנו, רנז)

 

לקיחת תרופות - "גזירת שחיקת סממנים"

מי שיש לו מיחוש אך לא נפל למשכב, אין לו לקחת תרופות בשבת. אבל אם הוא בגדר חולה שאין בו סכנה כנ"ל, רשאי לקחת תרופות. מאחר והתרופות נעשות על ידי שחיקת סממנים [טחינת סמי וצמחי מרפא], והשוחק סממנים בשבת, עובר על איסור תורה של מלאכת טוחן, לכך חששו חכמים שאם יתירו לקחת תרופות, שמא יטעו ויכינו את התרופות בשבת. וזו היא: "גזירת שחיקת סממנים". אבל על חולה ממש, לא החמירו. (שבת ג שנו, שסח)

 

כשם שאסור לקחת תרופות, כך אסור לאכול ולשתות מאכל ומשקה שאין דרך הבריאים לאוכלו, ולוקחו למטרת רפואה. (סימן שכח סל"ז)

 

מי שיש לו מיחוש ולא נפל למשכב, אם התחיל לקחת תרופות קודם השבת, רשאי להמשיך בשבת, כל שאם יפסיק, יחזור לו החולי או ייגרם לו צער רב אחר כך. (ד קלה)

 

החש בעיניו, רשאי לתת טיפות עיניים. כי יש להיזהר בכאבי עיניים ביותר, כי גידי העין מחוברים ללב. ובצירוף ההיתר שיש מקילים בזמנינו בלקיחת תרופות, כיון שאין אנו בקיאים בעשייתם. (שבת ג רלג)

 

חוקן - הסובל מעצירות ויש לו צער רב, טוב שיעשה חוקן בשינוי, אך אם אי אפשר בשינוי, יעשה כדרכו. (שבת ג שסט)

 

אדם בריא - מותר לאדם בריא לקחת תרופות או מאכל שאין דרך הבריאים לאוכלו, אף שכוונתו לרפואה. כי גזירת "שחיקת סממנים", לא גזרוה חז"ל על אדם בריא, שכיון שאינו בהול על התרופה כמו אדם חולה, לא חששו שיטעה ויכין בשבת. על כן, שליח ציבור המתרגש בתפלתו או רב המתרגש בדרשתו לפני קהל רב, רשאי לקחת אקמול, כדי להסיר ממנו את ההתרגשות. כמבואר בשלחן ערוך (שכח סל"ז) ובבית יוסף, וכן דעת המגיד משנה, המאירי, המרדכי, נבחר מכסף, היעב"ץ, מאורי אור, מנורה הטהורה, זכור ליצחק הררי, תורת שבת, תהלה לדוד, הרדב"ז, חמד משה, גדולות אלישע, אגלי טל, אגרות משה, באר משה, משנת יעקב, ציץ אליעזר, אור לציון ועוד. (שבת ג שסג, שסה)

 

מי שנצרד וניחר גרונו, רשאי לגמוע ביצה חיה כדי שקולו יהיה צלול. (שבת ג שסג)

 

יום טוב - מותר לקחת תרופות ביום טוב, אף אם אינו חולה ויש לו מיחוש בלבד. (חזו"ע יו"ט כג)

 

פתיחת הגלולות - מותר לקרוע את הנייר העוטף את הגלולה. ואף אם נקרע במקום האותיות, אין בזה איסור מוחק. (ד קלב. ח"ג תתטז)

 


"דין נטילת כדורים בשבת לבריאים"

"כדורי שינה בשבת" - הסובל מנדודי שינה, רשאי לבלוע כדורי שינה. וכן הרוצה להיות ערני, רשאי לבלוע כדורי מרץ להפגת השינה. (שבת ג שסז. ד קמד)

 

"כדורי פוריות בשבת" - אשה הזקוקה לבלוע כדורים כדי שתוכל להתעבר, מותר לה לבולעם. כיון שלבריאים מותר לקחת תרופות. ויש אומרים שהעובדה שאינה מצליחה להתעבר, הרי זה כחולי של כל הגוף, ומותר לחולה לקחת תרופות. (שבת ג שסו)

 

"כדורים למניעת הריון בשבת" - אשה שקיבלה היתר מרב מורה הוראה לקחת כדורים למניעת הריון, מותר לה לקחתם בשבת. (שבת ג שסו)

 

"ויטמינים בשבת" - מותר לקחת ויטמינים לחיזוק הגוף. (שבת ג שסג, שסה)

 

"שימוש בטַלְק בשבת" - מותר להשתמש באבקת טלק, למנוע זיעה מהגוף או גירויים בעור. וכן רשאי ליתנו בנעליו, לספוג הזיעה ולהעביר ריח הזיעה, שאין זה נחשב לרפואה. (שבת ג שפט)

 

ריח הפה - מותר להתיז ספריי להעביר ריח הפה, שאין זה נחשב כרפואה. (שבת ג שפט)

 

"דין מאכל בריאים בשבת"

מאכל בריאים, אף שכוונתו לאוכלו לרפואה, מותר. על כן, החש בגרונו, ישתה תה עם לימון או דבש. והחש בבטנו, יאכל צנימים. והסובל מעצירות, יאכל פירות המשלשלים כשזיפים, תמרים וסלק. והסובל מצרידות, ימצוץ סוכריות דבש. והסובל מצרבת, יאכל מלפפון חי, וכן כל כיוצא בזה. (שבת ג שנו, שסט)

 

"דין מאכל מוקצה בשבת"

מאכל שהוא מוקצה, כגון פרי שנשר מהעץ בשבת או חלב שחלבו גוי בשבת [באופן שיהודי רואה את הגוי חולב, כי אם אינו רואהו, החלב אסור בשתייה אפילו בחול], והחולה זקוק לו, ואין פרי או חלב אחר לתת לחולה, מותר להאכילו לחולה. כי לא החמירו באיסור מוקצה כשיש בו צורך לחולה. (שבת ג קעב)

 

"דין כאב שיניים בשבת"

מי שיש לו כאב בשיניו, רשאי לשתות ערק ולהעבירו בתוך פיו על השן הכואבת, ובלבד שיבלע ולא יפלוט [כי כשפולט, מוכח שעושה לרפואה]. אך אין לתת על השן צמר גפן הטבול בערק, וכן לא ייתן ציפורן טחונה [הנקרא קרונפול] או ספירט כדי להשקיט את הכאב. ואם כואב לו מאוד, מותר לקחת תרופה. וכן רשאי לעקור את השן על ידי רופא גוי. ואם נתקף בכאב עז ולא הועילו לו כדורי הרגעה, ויש חשש סכנה אם לא יעקור את השן, רשאי לעוקרה אף על ידי רופא יהודי. (שכח לב. ה"ע ד קפד. שבת ג רלז, רמג, שנז)

 

"כאבי חניכיים בשבת"

אם יש ריבוי מוגלה בחניכיים, יתייעץ עם רופא, כי פעמים יש סכנה בזה. (ד קסא)

 

תינוק שיש לו כאבים בחניכיים מחמת בקיעת שיניו, מותר למרוח לו משחה סביב החניכיים כדי להרגיעו, ובלבד שימרח היטב עד שתבלע בחניכיים. (שבת ג שפו)

 

"כאבי מתניים בשבת"

החושש במתניו, אין לו למרוח שמן מעורב בחומץ, שהרי זו תרופה, אבל אם כואב לו מאוד או שנפל למשכב, מותר, כמבואר לעיל. (שבת ג שנז)

 

"כאבי טחורים בשבת" או "כאבי פיסורה בשבת"

הסובל מטחורים, מותר לו לשבת בגיגית עם מים חמים, כדי להקל ממכאוביו. כיון שאין רפואה זו על ידי סממנים. וגם כאבים אלו, דינם קרוב למי שחלה כל גופו, שמותר בתרופות. והוא הדין מי שעל פי הוראת רופא צריך לשבת בגיגית מים קרים בקומו משנתו בבוקר, שרשאי לעשות כן בשבת. (שבת ג שע)

 

הסובל מטחורים, ובעת יציאותיו נגרם לו צער וכאבים, מותר לו לשתות שמן פרפין בלילה קודם השינה, כדי שיציאותיו תהיינה באופן סדיר ונוח. מאחר ואין כאן רפואה ממש, אלא הגנה על הורידין שלא ישרטו מקושי היציאה. ועוד, כי מגמת הפרפין לייצב את פעולת המעיים, ושהיציאה תהיה סדירה לעתיד, ובאותה שעה אין לו מיחושים כלל והוא כבריא לכל דבר, וכל מגמתו להועיל רק להבא. (ציץ אליעזר. שבת ג שע)

 

לב טהור

החש כאב בלבו ואין חשש סכנה, מותר לו לינק חלב ישירות מבהמה טהורה לרפואה. כי מלאכת 'מפרק' בשינוי אסורה מדרבנן, ובמקום חולי לא אסרו, אבל אם עושה כן כדי להשקיט את צ ער רעבונו, אסור. (שבת ג שעג) ו"סגולה נגד כאבי לב", לבשל אתרוג שברכו עליו בחג הסוכות עם מעט כמון, ויסנן את המים וישתה 7 לגימות. וכן יקפיד שחוטי ציציותיו יהיו במילואם 32 חוטים, ולא יחסר אפילו חוט אחד.

 

"בקבוק מים חמים בשבת"                                                                                                    

החש בבטנו, רשאי להניח עליה בקבוק גומי עם מים חמים, ויקפיד לסגור את הבקבוק היטב, שלא ישפכו עליו המים. 

וכתב המאירי, שאין בזה גזירת שחיקת סממנים, כיון שאינה רפואה עם סממנים שנגזור בה משום שחיקתם. ועוד, שגם הבריאים לפעמים מרגישים קרירות ועושים כן להתחמם, וכמו שאדם לובש בגד חם כשקר לו. והוא הדין למי שיש לו חום גבוה בקיץ, שרשאי להשתמש בבקבוק גומי קר המכיל קרח, כדי להוריד את החום. (שבת ג שפח)

 

"תחבושת בשבת"

מותר לחבוש מכה בתחבושת ללא תרופה או משחה, אף במיחוש בלבד. ואם התחבושת ארוכה, לא יחתוך את החלק המיותר אלא יחבוש בכולה. (ד קעד, קעה)

 

"חבישת נקע בשבת"

מותר לחבוש יד או רגל שנקעה בתחבושת אלסטית. וכן אם כואב לו מאוד, רשאי לעשות קומפרסים, דהיינו שיניח על המכה מטלית נקייה רטובה במים, אך יזהר שלא לסוחטה. ואין בזה איסור מלבן, כיון שהבגד נקי. (שבת ג שפג)

 

 הדבקת פלסטר בשבת"

מותר להדביק פלסטר [אגד מדבק] על מכה, שאין זה מרפא אלא רק שומר על המכה שבגדיו לא ישרטוה. ומותר לקרוע את הנייר העוטף את הפלסטר, ולהסיר את הנייר הדבוק בצדדי הפלסטר, [כיון שלא הודבק לקיום]. וכן מותר להסיר את הפלסטר הדבוק על המכה, ואין לחוש לתלישת השערות. (שבת ג שע, תג)

 

"ביקוע פצע עם מוגלה בשבת"

פצע שבתוכו מוגלה ומצערו, מותר לבקעו בציפורן או במחט, כדי להוציא את המוגלה, אף אם יוצא עימה דם. ולאחר שיצאה המוגלה, לא ילחץ על איזור הפצע להוציא דם. (סימן שכח סכ"ח. שבת ג תב)

 

"דין מנוזל בשבת"

הסובל מנזלת חריפה, רשאי להריח במשחה הנקראת 'ויקס' וכדומה, כיון שמשחה זו אין עיקרה לרפואה, אלא לפתוח דרכי הנשימה לזמן קצר, על ידי ריחה החזק והחריף. ומכל מקום אין לטפטף טיפות אף, אלא אם כן חלה כל גופו, וכדין כל תרופה. ובנזלת קשה, רשאי לטפטף על ידי גוי, גם אם לא חלה כל גופו. (שבת ג שעט)

 

"דין אסטמה בשבת"

הסובל מאסטמה קלה, רשאי ללכת לבית הכנסת להתפלל ולשמוע שיעורי תורה, אף שיודע שבעקבות כן, יסבול אחר כך מנשימה קצרה ויזדקק לתרופות. (שבת ג שפא)

 

"דין צהבת בשבת"

החולה בצהבת, ישנה סגולה לרפאותו על ידי שלוקחים יונה ממין זכר לחולה זכר, ויונה ממין נקבה לחולה נקבה, ומושיבים את היונה על הטבור, באופן שפי הטבעת של היונה יהיה על טבור החולה, והיונה תשאב לתוכה את המחלה ותמות, והחולה יתרפא לחיים טובים ולשלום. 

להלכה: אם החולה - אין בו סכנה, מותר לומר לגוי לצוד יונים בשבת ולהניחם על החולה. אך אם הצהבת קשה ויש בה סכנה, המיקל לצוד היונים ולהניחם על ידי ישראל, יש לו על מה לסמוך. שכיון שזו רפואה סגולית ולא טבעית, עדיף שגוי יעשה אותה ובפרט כשהדבר כרוך בחילול שבת מהתורה כמלאכת צידה. (שבת ג תט)

 

"לחש לעין הרע בשבת"

מותר לומר לחש לעין הרע שתיקן הגאון החיד"א זצ"ל, כמובא בספרו עבודת הקודש (כף אחת אות לא), ואין בזה חשש איסור רפואה. 


כתב מהר"ם מרוטנבורג, מי שחש בעיניו או בראשו, מותר ללחוש לו בשבת, כיון שלא גזרו "שחיקת סממנים" אלא ברפואות שיש בהן ממש כמאכל ומשקה, וכמבואר בירושלמי שלוחשים לעין ולמעיים בשבת. 


והעיד רבנו אביגדור שפעם אחת חש רבנו שמחה בעינו, ואשה אחת לימדה את רבי אביגדור לחש, ולחש לו בשבת על העין בבוקר ובערב. והוא הדין למי שחש בראשו. וכן נפסק בשלחן ערוך (סימן שו ס"ז). וכתבו ראבי"ה ואורחות חיים, שמכאן למדנו ש'לוחשים נגד עין הרע בשבת'. (שבת ג שפו)

 

"דין לחש למי שבלע עצם בשבת"

ישנו לחש שגילו חז"ל "מסכת שבת סז ע"א" לאדם שנתקעה עצם בגרונו, ויעשה כך: ייקח עצם מאותו המין [עוף או בהמה], ויניחה על ראשו, ויאמר כך: "חד חד נחית בלע, בלע נחית חד חד". ואם זו עצם של דג, יאמר בלשון זו: "ננעצתא כמחט, ננעלתא כתריס, שייא שייא". ואף בשבת מותר לומר כן.

 

"התעמלות בשבת". "ריצה קלה בשבת". "טיול בשבת".

כתב השולחן ערוך (סימן שכח סעיף מב): "אין מתעמלים, היינו שדורס על הגוף בכוח כדי שייגע ויזיע". 

ומכל מקום הרגילים בהתעמלות בוקר במטרה להתענג ולשחרר את הגוף ולא בשביל להזיע לרפואה, מותרים להתעמל בשבת. 

וכן הרגיל בריצה כדי לשמור על כושר גופני, ולא בשביל להזיע, מותר. 

אבל הרגיל לרוץ בכל יום במטרה לרפואה, כדי למנוע מחלות לב וכדומה, לא יעשה כן בשבת, מה גם שהפסקת ההתעמלות ליום אחד, לא תשנה את היעילות הכללית של ההתעמלות. 

אולם מי שעבר התקף לב או שיתוק בגופו, ומרגיש שהוא נעזר יום יום על ידי ההתעמלות, מותר לעשות כן בשבת, כי לפחות נחשב כחולה שאין בו סכנה שמותרת לו הרפואה. (סימן שא ס"ב. שלחן שלמה אוירבך, אור לציון, תשובות והנהגות. שבת ג שפו)

 

כתב הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ד): צריך אדם להרגיל את עצמו בדברים המבריאים והמחלימים, ולהתרחק מן הדברים המחלישים ומאבדים את הגוף. וכל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה, ואינו שבע ומעיו רפים, אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק. וכל מי שיושב לבטח ולא מתעמל, אפילו אם שומר עצמו להתנהג על פי הרפואה, כוחו תשש, וכל ימיו יהיו מכאובים. 

וכתב מרן הראשון לציון זצ"ל בספרו ענף עץ אבות (עמוד לח) : "לכן כדאי להשתדל ללכת ברגליו בכל יום לפחות כחצי שעה, לשמור על בריאותו". וכן מרן נהג בעצמו. ישמע חכם ויוסף לקח.

 

מותר לטייל אחר סעודת שבת בנחת, אף אם כל כוונתו לרפואה. וילך במקומות צדדיים וצנועים, לבל ייכשל במראות אסורים ויצא שכרו בהפסדו. (ד קעב)

 

"מסאז' בשבת"

מותר לעשות מסאז' [עיסוי] עם שמן בנחת ולא בכוח באופן שעל ידי כן יזיע. (שבת ג שפז)

 

"דיאטה בשבת"

מותר לעשות דיאטה בשבת, ובלבד שיאכל כביצה [54 גרם] פת בכל סעודה. אך אם מחמת זה, מבטל מצות עונג שבת, לא יעשה (ד קעג. שבת א א). ואדם הזקוק לדיאטה מבחינה רפואית, כגון שצריך למעט בכולסטרול ומלח וכדומה, מותר לו לעשות דיאטה, כיון שעליו להיזהר בציווי התורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".

 

"שיזוף בשמש בשבת"

מותר לשבת מעט בשמש בדרך הנאה, שעל ידי כך ישתזף בה, ואין בזה משום רפואה, שכן דרך הבריאים לעשות, וכן אין בזה משום צובע. (שבת ה כו)

 

"תרגול בשבת למי שמגמגם"

המגמגם בדיבורו, רשאי לתרגל את עצמו תרגילי הנשמה שרגיל בהם בכל יום, לנשום כעשר נשימות עמוקות ולהוציא את האוויר החוצה. (שבת ג שפז)

 

"מדידת חום ולחץ דם בשבת"

מותר למדוד לחץ דם באמצעות מד לחץ דם מכני, כיון שמדידה לצורך רפואה נחשבת מדידה של מצווה שמותרת בשבת. 

וכן מותר למדוד את החום במד-חום מכני, ומותר לנענע ולהוריד את הכספית לצורך השימוש בו. ואם אין לו מד-חום כזה, מותר למדוד בסרט מד-חום העשוי כרצועה, וכשמניח אותו על המצח נראות בו אותיות, וכשמסיר אותו, נמחקות האותיות. (שבת ג פג. שבת ה שנב)

 

אין למדוד במודד דיגיטלי. ורק אם אין שום אפשרות להשיג מודד אחר, והרופא קבע שמוכרחים לעשות מעקב, יפעיל אותו בשינוי [באמצעות קיסם וכיוצא], וישתמש בו בשינוי [תחת הלשון כשהוא הפוך], ואם אי אפשר בשינוי, ימדוד רגיל. (שכח יז. שבת ג פג, תטז)

 

"חום גבוה בשבת"

קומפרסים - מי שיש לו חום גבוה, מותר להניח על מצחו מטלית נקייה רטובה במים, אך יזהר שלא לסוחטה. [ואין בזה משום מלאכת מלבן, כיון שהבגד נקי]. (שבת ג שפג)

 

רחיצה במים קרים - אף בני אשכנז שנוהגים שלא להתקלח בשבת כל הגוף במים קרים, אולם במקרה של חום גבוה, רשאים להתקלח. (ד קה)

 

סיבת חום לא ידועה - חולה החש ברע, ויש לו חום גבוה 40 מעלות ומעלה, וניסה להורידו על ידי תרופות וכיוצא, אך החום עדיין בתוקפו, וטרם נקבעה סיבת החום, מותר לפנותו לבית החולים. אבל אם אחזה אותו הצטננות רגילה, והרגילות שיש חום גבוה בגללה, הרי הוא כחולה שאין בו סכנה. (שבת ג רמד)

 

אם החולה הוא זקן או תינוק, אפילו אם החום אינו גבוה כל כך, כל שסיבת החום אינה ברורה, הרי הוא כחולה שיש בו סכנה. (החזון איש ועוד. שבת ג רמו, רמז)

 

"צילום רנטגן בשבת"

חולה שאין בו סכנה, לא יעשו לו צילום רנטגן בשבת, אלא במוצאי שבת. (ד רמב)

 

"מכשיר אדים בשבת"

הסובל מקשיי נשימה ונצרך למכשיר אדים, יפעיל אותו קודם שבת. ורשאי לתת בשבת מים במכשיר אדים קר. והטעם לזה, כיון שהמכשיר עובד בכל מצב, בין כשיש בו מים ובין כשאין בו מים, רק שכשיש בו מים פעולת המכשיר גורמת לחלק את המים לטיפות קטנות שיוצאות כאדים, וכשאין מים יוצא אויר. (הגרש"ז אוירבך, באר משה ועוד. ד קכז. שבת ד רמז)

במכשיר אדים חם, ייתן מים מערב שבת בכמות גדולה, כדי שלא יצטרך לתת מים בשבת כלל, אבל אם הוצרך לתת בשבת, ייתן מים רותחים [והטעם לזה, כיון שהמים מתאדים ונעלמים, אין זה דרך בישול, וכשהמים כבר רותחים לדעת רבים אין בישול אחר בישול בלח, ולצורך חולה יש להקל]. ופשוט שאם יש חשש סכנה, מותר להפעיל את המכשיר ולתת מים בלי שום פקפוק. (הגרח"פ שיינברג. ד קכז)

 

"תחבושת עם משחה בשבת". 

אסור למרוח משחה על תחבושת, משום איסור ממרח [כמבואר לעיל במלאכת ממחק]. ותחבושת שמרח עליה משחה קודם שבת, אסור להניחה על מכה בשבת, שמא ימרח. [אבל על ידי גוי, מותר]. ואם הניחה מערב שבת על המכה ונפלה בשבת על הקרקע, אסור להחזירה [שהרי זה כנתינה חדשה], אבל אם נפלה על כיסא או שולחן וכיוצא בהם, מותר להחזירה. ומותר לגלות חלק מהתחבושת ולנקות את מקום המכה, ושוב לגלות מקום אחר ולנקות. (שבת ג תג)

 

מותר למרוח משחה על גב החולה הסובל מכאבי גב, או לתינוק בין רגליו, או לתינוק המוציא שיניים, כדי לשכך את כאביו ולהרגיעו, ובלבד שימרח היטב עד שתבלע המשחה [וכמבואר טעם ההיתר בהרחבה לעיל במלאכת ממחק]. אבל אם אינו מבליעה בגוף, לא ימרח, אלא יזלף מעט מעט בלי למרוח. (שבת ג שפד)

 

"עצירת דם בשבת"

מותר לתת אבקה לעצירת דם, או טיפות יוד ונוזל חיטוי להגנה מזיהום, על גבי פצע או צמר גפן. (הגרש"ז אוירבך, חוט שני, שמירת שבת כהלכתה. שבת ג תג, שבת ה כב)

 

אם נוטף דם מחוטמו או מאצבעו, מותר להניח נייר טישו או בד לעצירת הדם, ואין לחשוש לצביעה. וטוב שישטוף את המקום במים קודם לכן. (שבת ה יז)

 

מותר לתלוש חתיכת צמר גפן מהחבילה. וכמבואר במלאכת קורע. (שבת ג שעז)

 

"מניעת נפיחות בשבת"

אדם שקיבל מכה במצחו, מותר ללחוץ על המכה בכף וכיוצא, כדי למנוע את התפשטות הנפיחות, וכן מותר לתת עליה קרח. מאחר ואין דרך לרפאות דבר זה בסממנים, לא שייכת כאן גזירת שחיקת סממנים. (שבת ג שס)

 

"זריקה בשבת"

מותר להרכיב מחט למזרק בשבת ולהזריק לחולה.

 

ואין לחשוש לכך שעושה פתח בבשר האדם שהוא כבונה, שהרי תכף כשמוציא את המחט נסתם הפתח, ואדרבה רוצה שלא יישאר פתח. וכשמחבר את המחט למזרק, אין בזה עשיית כלי, כיון שאין צריך לזה אומן, וגם הוא בניין לשעה, שמיד לאחר מכן זורק את המחט. 

גם אין חשש של הוצאת דם, כשהזריקה מתחת לעור ולא בווריד. ואף כשהזריקה בווריד ויוצא דם, הרי זה בגדר "פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן" שמותר, כמבואר בהרחבה לעיל בדיני בישול בשבת. (שו"ת אבני זכרון, תשובה מאהבה, שערים מצויינים בהלכה, ציץ אליעזר, שמירת שבת כהלכתה ועוד. שבת ג שעד)


"מלאכה על ידי גוי לצורך חולה בשבת"

מותר לומר לגוי לעשות מלאכות האסורות מן התורה לצורך חולה. כיון שהאיסור לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת, הוא מדברי חכמים, ובמקום חולי לא אסרו חכמים. (שבת ג תטז)

 

על כן, מותר לומר לגוי להרתיח מים ולהכין תה עבור חולה, או שיסע לקנות תרופה, או שידליק תנור חימום ותאורה לצורך חולה. ומותר גם לאדם בריא ליהנות מהחימום, מהאור ומהמים החמים. (סימן רעו ס"א. שבת ג שנו, שסא, תטז, תיז, תפב, תפג)

 

"נסיעת הרופא בשבת" - מותר לרופא לנסוע עם נהג גוי בלבד, לצורך טיפול בחולה שאין בו סכנה. ובגמר הטיפול, רשאי לחזור עם הנהג הגוי לביתו. (שבת ג רנג)

 

"בישולי גויים לחולה בשבת"

מותר לומר לגוי לבשל לחולה שאין בו סכנה. [ואף שאסור לאכול מתבשיל שבישל גוי אפילו ביום חול, [אם התבשיל עולה על שלחן מלכים וגם לא נאכל חי, כמו תפוח אדמה, עוף ובשר (כמבואר בהרחבה בחוברת "כשרות המטבח"), מכל מקום בשבת שאין ברירה אחרת, התירו חכמים לצורך חולה. אבל אין להתיר לבריא לאכול מתבשיל זה, משום איסור בישולי גויים. ואף לחולה עצמו אסור לאכול מתבשיל זה לאחר השבת. כיון שאפשר כבר לבשל על ידי יהודי. ועל כל פנים, הכלי עצמו אין צריך הגעלה, כיון שעצם בישול הגוי בשבת לצורך החולה, היה בהיתר גמור. (שבת ג תיז, תיח)

 

איסור אכילה מתבשיל הגוי, הוא דוקא כשבישל הגוי בביתו, אבל אם בישל בבית היהודי או בבית חולים יהודי, מותר לאכול ממנו לאחר השבת בין לחולה בין לאחרים. (שבת ג תיז, תיח)

 

אם בישל הגוי לחולה קפה שאין בזה איסור בישולי גויים, מותר גם לבריא לשתות מהנותר. (שבת ג תיז)

 

"דין מעלית שבת"

מותר לעלות או לרדת במעלית שבת [בין במעליות הישנות ובין במעליות החדשות], ובפרט במקום צורך כחולה ויולדת וכיוצא. (ח"א תקצו, תקצח)

 

"מצות ביקור חולים בשבת"

מותר לבקר חולה בשבת, גם לאדם שהוא רך לבב ומצטער בצער החולה. ואומר לחולה בשבת: "שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא". (ד רל)

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏