הלכות שבת- "שימוש ונתינת מאכל לבעלי חיים"

"הלכות שימוש ונתינת מאכל לבעלי חיים בשבת" מתוך הלכות שבת כפי שמובאות בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "דין רכיבה על בהמה בשבת". "דין מלאכה בשבת על ידי בעלי חיים מאולפים". האם מותר להאכיל בעלי חיים בשבת?".

"שימוש ונתינת מאכל לבעלי חיים"



"רכיבה על בהמה בשבת"

אסור לרכב על בהמה בשבת. שמא יחתוך ענף מהאילן להכותה כדי להנהיגה, ויעבור על מלאכת קוצר. [ואינו עובר משום שביתת בהמתו כמו שנאמר: "למען ינוח שורך וחמורך", משום שחי נושא את עצמו.] ואם עלה, ירד ממנה מיד. ומה שלא קנסוהו שישאר שם כל השבת כמו שקנסו למי שעלה באילן בשבת ]כמבואר לעיל במלאכת קוצר[? משום צער בעלי חיים. ]בית יוסף ושו"ע סימן שה סי"ח. שבת ד צה[

 

"טלטול ושימוש בבעלי חיים"

בעלי חיים אסור לטלטלם, כי הם מוקצים מחמת גופם. וכן אסור להשתמש בהם, כגון להישען על בהמה וכיוצא. (ועיין לעיל בהרחבה בדיני "מוקצה מחמת גופו"). ואסור אפילו להשתמש בצידיה, אבל בצידי צדדיה מותר, כדין השימוש באילן, כמבואר לעיל במלאכת קוצר. (סימן שה סי"ח. שבת ד צו)

 

"עשיית מלאכה בשבת על ידי בעלי חיים מאולפים"

כלב או קוף המאולפים לעשות מלאכות לבעליהם על ידי רמזים, אסור לרמוז להם לעשות מלאכות האסורות בשבת כהדלקת אור וכיוצא. (ב רלא, רמה. ח"א רי)

 

"נתינת מאכל לבעלי חיים בשבת"

בעלי חיים שברשותו של אדם, כתרנגולים ואפרוחים שמוטל עליו להאכילם, נותן לפניהם לאכול. 

אבל בעלי חיים של הפקר כחתולים ברחוב, אין לטרוח לתת לפניהם לאכול, שכיון שמאכלם מצוי, נמצא שטורח בשבת שלא לצורך. אולם אם אינם מוצאים לאכול, מותר לתת לפניהם, שנאמר: "ורחמיו על כל מעשיו". (שבת ג כד)

 

שיירי מזון ועצמות שרוצה לזורקם לאשפה, מותר להניחם סמוך לאשפה כדי שיבואו בעלי חיים ויאכלו מהם, כיון שאינו טורח במיוחד עבורם. (שבת ג כד)

 

אקווריום

מותר לתת אוכל לדגים או להוסיף להם מים, משום שמזונותיהם מוטלים עליו. אבל לא יחליף את המים בשבת אלא על ידי גוי, מפני שהם מוקצה. 

ואם המים שבאקווריום עכורים וסרוחים, רשאי להעביר את הדגים בזהירות ובזריזות לכלי שיש בו מים צלולים וזכים. ואין בזה משום נטילת נשמה, שכל שלא התייבש בדג כגודל מטבע של סלע שהיה מצוי בזמנם, אין איסור כלל. (שבת ג קכב. שבת ד רעב. שבת ה קט)

 

דג שמת באקווריום וצף על פני המים וחושש פן ינזקו דגים אחרים על ידו, מותר ליטול את הדג המת ואינו מוקצה, מאחר וראוי הוא לכלבים. (שבת ג קכב. שבת ה קט) ואין בזה איסור בורר, כיון שהדג המת ניכר בפני עצמו, ואינו מעורב עם הדגים החיים. וביחס למים הרי אין ברירה בלח. כמבואר לעיל במלאכת בורר. (עיין שמירת שבת כהלכתה עמוד שמג)

 

שבת שירה

נוהגים בשבת פרשת בשלח לתת מעט לחם או חיטים לפני הציפורים.

 

והטעם למנהג, כי כשירד מן לעם ישראל במדבר, ציוה הקב"ה את משה רבנו לתת מן בצנצנת למשמרת, כמו שנאמר ]שמות טז לב[: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר". ובאר רש"י: למשמרת לדורותיכם, בימי ירמיהו הנביא שהיה מוכיח את עם ישראל למה אינם עוסקים בתורה, והם אומרים לו: אם נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה - מהיכן נתפרנס? הוציא להם צנצנת המן, ואמר להם 'ראו' דבר ה'. 'שִמעו' לא נאמר, אלא 'ראו', שבזה התפרנסו אבותיכם במדבר, הרבה שלוחים יש לו למקום להכין מזון ליראיו. ע"כ. וכתבו הפוסקים שהיום כיון שנגנזה צנצנת המן, שמטרתה היתה שיראו העם מה שאכלו אבותינו במדבר ויתחזקו במידת הביטחון, לכן בשבת שירה [פרשת בשלח] שקוראים את פרשת המן, מנהג ישראל קדושים לתת מעט לחם או חיטים לפני הציפורים, להורות שכשם שהם מוצאים את מזונותיהם בלי עמל וטורח, כך ישראל אם יפנו את עצמם לעסוק בתורה ובמצוות ויבטחו בה' יתברך, גם להם יזמין הקב"ה פרנסתם בנחת ובשלוה בלי עמל וטורח.

 

ועוד טעם אמרו בזה, על פי המדרש שדתן ואבירם הרשעים לקחו את המן שלקטו ביום שישי, והניחוהו בשדה בליל שבת, כדי להכחיש את נבואתו של משה רבנו שאמר שלא ירד מן בשבת, וזממו לצאת ביום שבת בבוקר לשדה ולהכניסו לעיני כל העם. מה עשה הקב"ה? זימן ציפורים ואכלו את הכל. וכשיצאו דתן ואבירם ללקוט, לא מצאו כלום וחזרו בבושת פנים. ולכן נותנים להם שכרם בשבת פרשת בשלח שהיא פרשת המן. ועוד טעם, לפי שהעופות אמרו שירה על הים בקריעת ים סוף, ואנו מחזיקים לה טובה בפרשת בשלח שקוראים בה קריעת ים סוף, ובזה אנו זוכרים את שמחת שירת הים.

 

אף שלמדנו לעיל שאין נותנים מזונות לפני בעלי חיים שאין מזונותם עליך, מכל מקום כיון שאין כאן טירחה אלא זריקת פירורים בלבד, מותר ]המאירי[. ובצירוף דעת התוספות שרק ביום טוב שמותר אוכל נפש, גזרו שלא לתת לעופות, מחשש שמא יצוד מהם לאכול, אבל בשבת שאוכל נפש אסור, לא גזרו. ובצירוף דעת העולת שבת והלבוש שלא גזרו בשבתות של ימי החורף, כיון שלא פזורים על פני השדה חיטים ושעורים כבימי הקיץ. (תוספת שבת, אור פני משה ועוד. שבת ד רעא)

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏