הלכות מוקצה בשבת- "מוקצה מחמת מצווה"

"הלכות ודיני מוקצה - מוקצה מחמת מצווה" מתוך הלכות שבת כפי שמובאות בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "הגדרת מוקצה מחמת מצווה". "דין מוקצה בקישוטי סוכה". "האם ניתן לעשות תנאי על המוקצה?". "מה הקשר בין קרבן חגיגה לעצי הסוכה?". "דין מוקצה בארבעת המינים". "מה ההבדל ההלכתי לגביי הרחה בין האתרוג להדס?"

"מוקצה מחמת מצווה"


"הגדרת מוקצה מחמת מצווה"

דבר המיוחד לשימוש של מצווה, כגון: סכך, דפנות, ארבעת המינים וכיוצא, הרי הוא מוקצה מחמת מצווה, ואסור להשתמש בו בזמן מצותו לשימוש אחר. (שבת ג קמה, קסא)


"דין מוקצה בקישוטי סוכה"

קישוטים או רימונים שתלה אותם בסוכה לנוי, הרי הם מוקצים מחמת מצווה [שהרי מצווה לייפות הסוכה, שנאמר: "זה אלי ואנוהו" - התנאה לפני ה' במצוות (שבת קלג ע"ב), ואסור ליהנות מהם עד לאחר החג. אבל מותר להעבירם מסוכה אחת לשנייה. (שבת ג קמו)

 

לא רק בשבעת ימי חג הסוכות עצי הסוכה והקישוטים מוקצה, אלא גם בשמיני עצרת - שמחת תורה, הם מוקצה, שכיון שהיו מוקצים בבין השמשות של ערב שמחת תורה [שהרי אם רוצה לאכול פת בשעה זו, חייב עדיין לאכול בסוכה מספק], נשארו מוקצה לכל היום (שבת ג קמה). ואע"פ שבארנו לעיל שלא אומרים מוקצה מחמת יום שעבר, והרי כאן המוקצה הוא מחמת חג הסוכות שהולך ונגמר? כתבו התוספות (ביצה ד ע"א) שחמור מוקצה מחמת מצווה, ומחמירים בו אפילו מחמת יום שעבר.

 

"תנאי על המוקצה"

ישנה אפשרות לאכול מהרימונים וליהנות מהקישוטים בחג, על ידי שיתנה קודם החג, ויאמר: "אני מתנה שאינני מסלק את דעתי מנויי הסוכה כל בין השמשות של ערב החג, ואהנה מהם מתי שארצה". ואז רשאי ליהנות מהם בכל עת, כיון שלא נעשו מוקצה בבין השמשות בערב החג, שהרי גם אז היה רשאי ליהנות מהם. 

אולם אם אמר בלשון אחרת: "אני מתנה ליהנות מהם כשיפלו", אסורים בהנאה כשיפלו, כיון שבבין השמשות הם היו מוקצה, כי עדיין לא נפלו, והוא אמר שרק בשעה שיפלו ייהנה מהם.

 

ודע, כי בעצי הסוכה, לא מועיל שיתנה כן מערב החג שאינו מסלק דעתו מהעצים כל בין השמשות, כי על כרחו הוא מסלק דעתו מהם בבין השמשות, כיון שעל עצי הסוכה חל שם שמים שבעה ימים ואסורים בהנאה, שנאמר: "חג הסוכות שבעת ימים לה'", כשם שחל שם שמים על החגיגה, כך חל שם שמים על עצי הסוכה. (סוכה ט ע"א. סימן תרלח סעי' א ב. חזו"ע סוכות עז, פג. שבת ג קמה)

 

"דין מוקצה בארבעת המינים"

דין הלולב, ההדסים והערבות בשבת של חג הסוכות כמוקצה מחמת גופו, שכיון שאין עליהם שם כלי ואינם עומדים לשימוש, אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם או מקומם. ואף על פי שבדרך כלל הדסים עומדים להרחה, מכל מקום כיון שהוקצו למצוותם, אסור להריח בהם.

 

האתרוג, מותר להריח בו בכל ימי החג ואפילו בשבת של סוכות. ומחמת הספק אם לברך על ריחו, יברך על לימון "בא"י אמ"ה הנותן ריח טוב בפירות", ויפטור את האתרוג. (חזו"ע סוכות עמוד שעו, שצג. שבת ג קמח, קנב)

 

ויש לשאול, הלא גם ההדס ראוי להריח בו, ומדוע הוא מוקצה? אלא מאחר ובשביל המצווה, דרך האדם להקצות [להרחיק] מדעתו את השימוש שרגיל באותו חפץ, אם כן הדס שעיקרו לריח, נמצא שמקצה דעתו מלהריח בו, אבל האתרוג שעיקרו לאכילה יותר מהרחה, מקצה דעתו מלאוכלו אבל לא מלהריחו. (סוכה לז ע"ב)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏