הלכות מוקצה בשבת- "בסיס לדבר האסור"

"הלכות ודיני מוקצה - בסיס לדבר האסור" מתוך הלכות שבת כפי שמובאות בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "מהו בסיס לדבר האסור?". "באיזה אופן הופך כלי לבסיס לדבר האסור?" ו- "באיזה אופן הכלי איננו הופך בסיס לדבר האסור?". "ארבעת התנאים בדין תנאים בדין בסיס לדבר האסור". "בסיס לדבר האסור והמותר". "דין טלטול פמוטים בשבת". "טילטול פמוטים המונחים על מגש בשבת"

"בסיס לדבר האסור"


"מהו בסיס לדבר האסור"

כלי שמלאכתו להיתר שהונח עליו מערב שבת "מוקצה מחמת חסרון כיס" או "מוקצה מחמת גופו", אפילו בדרך אקראי, על דעת שישאר שם כל זמן בין השמשות [בכניסת השבת], אף שכרגע בשבת אין המוקצה עליו, כגון שנפל ממנו או ילד קטן הוציאו, הכלי נקרא "בסיס לדבר האסור", דהיינו שהכלי נעשה בסיס למוקצה שהונח עליו, ונאסר בטלטול כדין המוקצה שעליו, אפילו לצורך גופו ומקומו. (ב תעד. שבת ג קלב)

 

למשל: 

מצלמה [שהיא מוקצה מחמת חסרון כיס] שהונחה על אלבום, ונשארה שם בעת כניסת שבת [בין השמשות], האלבום נעשה בסיס לדבר האסור, והרי הוא מוקצה כמו המצלמה. וגם אם בטעות הוציאו את המצלמה, עדיין אסור לטלטל את האלבום.

 

מגירה שיש בה מוקצה מחמת חסרון כיס או מוקצה מחמת גופו, אסור לפותחה, שנעשתה בסיס לדבר האסור. (שבת ג קל)

 

"כלי שמלאכתו לאיסור" שהונח על "כלי שמלאכתו להיתר", אין כלי ההיתר נעשה בסיס לדבר האסור. שהואיל ומותר לטלטל את כלי האיסור [לצורך גופו או מקומו], נמצא שההיתר המונח למטה אינו בסיס לְאיסור ממש. (שו"ת יביע אומר חלק ז סימן לט אות א. שבת ג קלה)

למשל: 

מחבת [שהיא כלי שמלאכתו לאיסור] שהונחה על ערימת צלחות בארון, ושהתה שם בכניסת השבת, הצלחות לא נעשו בסיס לדבר האסור, ומותר להוציא את המחבת בשביל לקחת את הצלחות ולהשתמש בהן.

 

להלן ד' תנאים בדין בסיס לדבר האסור:


א. מוקצה על ההיתר - בסיס לדבר האסור הוא דווקא שהניח את המוקצה על ההיתר, אבל אם הניח את ההיתר על המוקצה, מותר לקחת את ההיתר, אף אם מחמת כן יזוז המוקצה, שאין זה אלא טלטול מן הצד. (שבת ג קלו)

 

למשל: 

מפה שהניחה על טלפון, או כיסוי שנותנים על כפתור החשמל, או כלי שנתנו על הנר מפני הרוח וכיוצא, אינם מוקצה ומותר להוציאם ולטלטלם. (שבת ג קלז)

 

ב. כלי ולא מאכל - בסיס לדבר האסור הוא דוקא שהניח את המוקצה על כלי, אבל אם הניחו על מאכל, אינו נאסר, ויוציא את המאכל בלי לגעת במוקצה. 

והטעם, לפי שיש דרך לתת חפצים על כלי, וכשהניח עליו איסור, הרי הוא בטל לחפץ ועשאו מוקצה. אבל אין דרך לתת חפצים על מאכל, לכן אינו בטל למוקצה (מרכבת המשנה). (הרמב"ם, הר"ן, הריטב"א, המאורות, ההשלמה, המאירי, ארחות חיים, כל בו, אוהל מועד, הרמ"א, מנורה הטהורה, אור שמח, בני ציון ועוד). (שבת ג קלב, קלט)

 

ג. דעת בעלים - בסיס לדבר האסור הוא דווקא כשהונח המוקצה על הכלי על ידי בעל הכלי או בידיעתו, אבל אם הניחו אדם אחר שלא בידיעתו או שנפל מאליו, אין הכלי נעשה בסיס לדבר האסור, ורשאי לנערו שיפול המוקצה וישתמש בכלי. והטעם לזה, כיון ש"אין אדם יכול לאסור דבר שאינו שלו". (שט ס"ד. שבת ג קלז)

 

למשל: 

גבאי בית כנסת שהדליק נר על אחד הכיסאות, אין הכיסא נעשה בסיס לדבר האסור, מאחר ואין כלי בית הכנסת קניינו ורכושו הפרטי, ואינו אלא ממונה להשגיח על סדר בית הכנסת כתיקונו, אך אינו בעל הבית על המקום ועל חפציו. 

על כן אחר שיכבה הנר, רשאים לטלטל את הכיסא ולשבת עליו. (שבת ג קלט)

 

אשה נשואה שהניחה מוקצה על כלי היתר של בעלה שלא מדעתו, נעשה הכלי בסיס לדבר האסור. (שבת ג קלז)

 

ד. בין השמשות - בסיס לדבר האסור הוא דווקא שהונח המוקצה על דעת שישאר שם בבין השמשות, אבל אם הניחו על דעת להוציאו משם קודם השבת ושכח, אינו נעשה בסיס לאיסור, ורשאי לנער את הכלי כדי שיפול המוקצה וישתמש בכלי.

 

למשל: 

הניח כסף על הכרית מערב שבת על דעת להוציאו ושכח להוציאו, ינער את הכרית כדי שהכסף ייפול, וישתמש בכרית. (שט ס"ד. שבת ג קלב)

 

אבל אם דרכו של המוקצה להיות מונח על ההיתר, אף אם נפל המוקצה על ההיתר שלא במתכוין, הרי הוא נעשה בסיס לדבר האסור. (ב תעה)

 

אקראי - גם אם הניח בערב שבת בדרך אקראי את המוקצה על ההיתר, כמו שרגילים לתת חפצים אלו על אלו במגירה מפני שאין בה הרבה מקום, הואיל וידע שהמוקצה יהיה על החפץ בשבת, נעשה ההיתר בסיס לדבר האסור. 

ואולם אם הניח את המוקצה על החפץ כמה ימים קודם השבת, אפילו בכוונה ולא באקראי, וחשב לסדרם קודם השבת כראוי ושכח, אין ההיתר נעשה בסיס, ואם יש לו צורך להשתמש בהיתר, יאחוז בהיתר וינער את המוקצה מעליו, ורשאי להשתמש בו. (תרומת הדשן ועוד. שבת ג קל, קלב)

 

אקווריום נחשב בסיס לדבר האסור, כיון שהדגים מוקצים מחמת גופם. (שבת ג קטו. שבת ה קח)

 


"בסיס לדבר האסור והמותר"


כלי היתר שהונח עליו מערב שבת מוקצה [מחמת גופו או חסרון כיס], וגם דבר היתר, הרי הוא: "בסיס לדבר האסור והמותר". ודינו כך: 

אם האיסור חשוב בעיניו יותר מההיתר, אסור לטלטל את ההיתר. 

אך אם ההיתר חשוב יותר או שהם שווים, מותר לטלטלו. (שבת ג קל)

 

למשל: 

מגירה שיש בה כסף ובגד יקר ומיוחד, אם הבגד חשוב יותר מהכסף, מותר לפותחה, אבל אם הכסף חשוב יותר, אסור לפותחה. (שבת ג קל. ה"ע ג רב)

 

מגירה שיש בה: שקיות תה, קפה, סוכר ואבקת אפיה, כיון שההיתר חשוב יותר מהמוקצה, מותר לפותחה. 

אך אם רוב המאכלים מוקצה, כחומוס ושעועית יבשים וכיוצא, אין לפותחה, מאחר והאיסור חשוב יותר. [ואמנם אפשר לפותחה בשינוי, כגון למשוך את הידית על ידי כף, וכמבואר לעיל].

 

צרור מפתחות שיש בו מפתחות היתר [כמפתחות הבית], ומפתחות איסור [כמפתח מנוע הרכב], טוב להוציא את המוקצה מלפני שבת. אך אם לא הוציא, רשאי לטלטל את צרור המפתחות בשבת, וישים לב שלא ילחץ על הכפתורים. (ב תנא. שבת ג נב, קלב, קלד)

 

גם בבסיס לדבר האסור והמותר, צריך שייתן את האיסור - המוקצה בכוונה ולא שנפל בטעות או ששכחו [כמבואר לעיל בתנאי ד'], אולם את ההיתר, אין צריך שייתן בכוונה. כי דווקא בדבר האסור שמוציא את הכלי מחזקת ההיתר, שעד עתה היה מותר בטלטול ועתה נאסר, צריך שיתנו בכוונה על דעת שיישאר שם, אבל בדבר המותר שבא להשאיר את הכלי בחזקת היתר, די בהנחת ההיתר אפילו שלא בכוונה. (שבת ג קלב)

 

"טלטול פמוטים בשבת"

פמוטים שהדליקו בהם נרות - הרי הם בסיס לשלהבת שהיא דבר האסור, ולכן אף לאחר שתכבה השלהבת עדיין אסורים הם בטלטול. ואף אם יניח על הפמוט לפני שבת דבר היתר, עדיין אין הפמוט נחשב כבסיס לדבר האסור והמותר, אלא כבסיס לדבר האסור בלבד, כיון שהפמוט נעשה במיוחד לצורך השלהבת.

 

אולם, אם התנה מערב שבת, שלאחר שיכבו הנרות יטלטל את הפמוטים, רשאי לטלטלם לאחר שכבו כדין כלי שמלאכתו להיתר. [והקילו בזה, כיון שהאש עשויה להיכבות]. 

ודי בתנאי אחד לכל השנה. ולבני אשכנז, מועיל התנאי רק כדי שיהיו רשאים לטלטל את הפמוטים לצורך מקומם, כדין כלי שמלאכתו לאיסור. (רעט ד. שבת א רנט)

אם הפמוטים מונחים במקום שיש חשש שיפלו השמן והמים והפתילה וילכלכו את הבגדים, מותר לטלטלם לאחר שכבו, אף בלי תנאי. שבמקום היזק לא אסרו חכמים, וכמו שמותר לטלטל קוץ או שברי כלים המונחים במקום שיש חשש שינזקו מהם. (שח ו, יח. החיד"א. שבת א רס, שבת ג קל) 

ויש לשאול: מדוע התבאר לעיל שתרנגול המקפץ על גבי כלים ויש חשש שישברם, לא הותר לתופסו בידים ולהוציאו? 

ויש לומר: כיון שבתרנגול ישנה אפשרות להפריחו בגערה וכיוצא, לא התירו לטלטלו בידיים, לא כן כאן שאין אפשרות אחרת אלא להוציא את הפמוטים בידים.

 

פמוטים על מגש - אם הניח פמוטים עם דבר היתר על מגש לפני שבת, הרי המגש בסיס לדבר האסור והמותר, ומותר לטלטלו לאחר שהנרות כבו. ודבר היתר זה אין צריך שיהיה חשוב יותר מהפמוט, אלא די שיהיה חשוב יותר מהשלהבת. 
ואין זה דומה למה שכתבנו לעיל שלא מועיל להניח דבר היתר על הפמוטים עצמם, כי שם הפמוטים נעשו רק לשלהבת, לכן דבר ההיתר לא נחשב, והרי הם בסיס לדבר האסור. אבל כאן שהמגש אינו מיוחד רק לפמוטים, כיון שהניח עליו גם היתר, הרי הוא ככל בסיס לדבר האסור והמותר. (ב תעז)

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏