הלכות שבת- "מקח וממכר בשבת"

"הלכות ודיני מקח וממכר בשבת". מתוך הלכות שבת כפי שמובאות בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "איסור מקח וממכר בשבת". "מקח וממכר לצורך מצווה בשבת". "לקיחת מצרכי מזון מחנות בשבת". "האם מותר לשבת בחנות שפתוחה בשבת?". "משל ונמשל לכדאיות של פתיחת חנות בשבת" - חבל על המאמצים...

"מקח וממכר בשבת"


"איסור מקח וממכר בשבת"

אסרו חכמים לקנות ולמכור בשבת, שמא יכתוב שטר על המקח או את יתרת הסכום שעדיין לא שילם. (ב קמ)

 

השבת - אוירת נופש

יש לציין שבכפרי נופש יוקרתיים התשלום בימי הנופש עבור מוצרים שונים מתבצע אך ורק באמצעות חרוזים מיוחדים, הניתנים להשגה בתחילת ימי הנופש תמורת תשלום. המטרה היא לנתק את הנופשים בימים אלו מה"כסף". ואכן, הנופשים מדווחים על אוירת נופש נדירה, נפלאה ומרוממת בימי הניתוק מהכסף. [שומר השבת זוכה אחת לשבוע בחוויה נפלאה, רוחנית ומרוממת זו, והרבה יותר מכך. שכן בהצטרף פרט זה למכלול פרטי השבת, מתקבל עונג מרומם שאי אפשר לתארו במילים].

 

צורך מצווה בשבת

גם מכירה של מצווה כארבעת מינים ותפילין, אסורה בשבת. אולם מותר למכור פתיחת ההיכל ועליות לתורה, כי אין כאן מעשה קניין, אלא התחייבות לצדקה בלבד. וכן מותר לערוך מגבית ולהתרים את הציבור עבור דבר מצווה. (ב קמג)

 

"הבאת מצרכי מזון מחנות בשבת"

הנצרך למיני מאכל ומשקה בשבת, מותר לו לבקש מבעל החנות שיפתח את חנותו ויביא לו מצרכים, ובלבד שלא יזכיר לשון קניה ומכירה, ולא ישקול, ולא ימדוד, אלא יאמר: "תן לי כך וכך תפוחים, כך וכך אגוזים", וכיוצא. (סימן שכג ס"ד. שבת ג צה)


לא יביא את המצרכים מהחנות בסל כדרכו בחול אלא בידו, אף שבכך יטרח יותר ללכת ולבוא כמה פעמים. אבל אם ממהר לצורך אורחים, מותר להביאם בסל. (ד יא)

 

"דין חנות הפתוחה בשבת"

אסור לשבת בחנות הפתוחה בשבת, בין אם החנות של גוי או של יהודי, שמא יחשדו בו שבא לקנות או לסייע לבעל החנות (ב קנד). 

וכיום שבעוונות הרבים יש מאחינו התועים שמחוסר ידיעה פותחים חנויותיהם בשבת, יש להעיר להם בנועם, ולחזקם באמונה בבורא עולם שהפרנסה ממנו, ואדרבה "השבת היא מקור הברכה", ואם ישמרו את השבת, יזכו לפרנסה בשפע וברווח.


חבל על המאמצים


פעם סיפרו לחפץ חיים זצ"ל, שיש יהודי הפותח חנותו בשבת. קרא לו הרב, דיבר על לבו, ואמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה: 


לאדם שהייתה לו חבית יין המכילה מאה ליטר, ובה ברז אחד. לרוב "חכמתו" החליט כי אם מברז אחד יוצא מאה ליטר, אזי משני ברזים יצאו מאתיים ליטר. כמובן שמהתחכמותו זאת לא השתכר כלום, ויצאו לו חמישים ליטר מברז זה וחמישים ליטר מברז זה.


והנמשל: 

חז"ל לימדונו כי בראש השנה קוצב הקב"ה לאדם כמה ממון ירוויח במשך השנה בדיוק. על כן, המאמין פותח את ששת הברזים שהם ששת ימי השבוע, ודרכם עוברים לו כל מזונותיו, אבל החכם בעיניו מנסה לפתוח עוד ברז וחושב שדרכו יצא לו עוד מקור פרנסה, אך אינו יודע כי לשווא הוא טורח, וכל עמלו לריק ולבהלה, כי "השבת", היא ורק היא, "מקור הברכה".


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏