הלכות שבת- "דיני רחיצה בשבת"

"הלכות ודיני רחיצה בשבת". "דין בשמים בשבת" ו- "דיני צחצוח שיניים בשבת". מתוך הלכות שבת כפי שמובאות בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "מהי גזירת הבלנים?". "האם מותר להתקלח בשבת?". "האם מותר להשתמש בשבת בסבון מוצק". "השימוש במי בשמים בשבת". "דין צחצוח שיניים בשבת"

דיני רחיצה, מי בשמים, וצחצוח שיניים בשבת


איסור רחיצה - גזירת הבלנים

חז"ל אסרו לרחוץ את כל הגוף במים חמים, משום "גזירת הבלנים" [בלנים הם האחראים על בתי המרחץ]. כי מתחילה כשהיה מותר לרחוץ כל הגוף בבית מרחץ בשבת, היו בלנים רשעים שכשהיו רואים שבאו רבים למרחץ ואין די מים חמים, היו מדליקים אש ומחממים מים. 

לכך, אסרו חכמים להתרחץ במים חמים בשבת בכל אופן למרות שהמים היו חמים לפני שבת, מדוד שמש או מיחם של שבת. (מסכת שבת מ)


גזירת חכמים זו תקפה לעולם, ואדרבה כיום קיים חשש יותר גדול, שהרי כל אחד יש לו בביתו מקלחת עם אפשרות לחמם מים באמצעות בוֹיְלֶר, יונקרס, ועלול לטעות ולהדליקו, על כן אסור לרחוץ את כל הגוף במים חמים כלל. (ד נה)

 

"רחצה במים פושרים בשבת". "רחצה במים קרים בשבת".

אין להתרחץ אפילו במים פושרים, אבל במים קרים מותר, ומותר לפתוח מעט גם את ברז המים החמים [שהוחמו על ידי דוד שמש], כדי להפחית מעט מקור המים. ויתנגב במגבת בנחת שלא יבוא לידי סחיטה. (ד נז, ס)

 

בני אשכנז נהגו שלא להתקלח אפילו במים קרים, אלא אם כן מצטער מהחום. (ד סב)

 

מקווה - הנוהגים לטבול במקווה בשבת בבוקר קודם התפילה, ישימו לב שהמים יהיו קרים מעט, אבל אם המים פושרים, הנכון שלא יטבלו שם. (ד סו)

 

"סחיטה בשיער" - הרוחץ שערות ראשו וזקנו, ינגב בנחת שלא יסחט שערותיו. (שבת ד קנב. ב פט)

 

"רחיצה חלקית בשבת"

מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו או שאר אבריו במים חמים [מדוד שמש או מיחם מים], כל שבסך הכל אינו רוחץ את רוב גופו. (בית יוסף ושלחן ערוך סימן שכו ס"א ובאחרונים)

 

"רחיצה לקטנים בשבת"

מותר לרחוץ ילד עד גיל 9 במים חמים. כי דינו כחולה שאין בו סכנה, וכדלהלן. (שבת ג שסא)

 

"שימוש בסבון בשבת"

מותר להשתמש בשבת בסבון מוצק, ובני אשכנז מחמירים בזה. ואולם בסבון נוזלי, אף לבני אשכנז מותר ללא חשש. (שו"ת יחוה דעת ח"ב סימן נ. שבת ד קסב)

 

"השימוש במי בשמים בשבת"

מותר לתת מי בשמים ודאודורנט על הגוף והשיער, אבל לא על בגדיו. מפני שאסור להוליד ריח בדבר שמתקיים בו הריח, אבל בגוף ובשיער, שאין הריח מתקיים בהם זמן רב ומתנדף מחמת הזיעה, הרי זה מותר. (ג תי)

 

מותר לזלף מי ורדים [זָהֶר] על הידים, וכן נהגו רבים מעדת החלאבים לזלף לידי האנשים בצאתם מבית הכנסת בשבת. (ג תיא)

 

"צחצוח שיניים בשבת"

מותר לצחצח שיניים במברשת עם משחה. ומותר גם להרטיב את המברשת במים, ואין בזה משום כיבוס (שו"ת שרידי אש ועוד. יביע אומר חלק ד סימנים כז-ל). 


ונראה שלפי מה שהתיר בהליכות עולם (ח"ג רכג) לנער בכוח מעיל גשם העשוי מניילון, שכיון שאין המים נספגים בו, אין בו סחיטה, וכן מבואר לעיל (מלאכת מלבן) שמותר לשטוף פיטמת בקבוק או מפת ניילון במים. אם כן, רשאי לשטוף את המברשת קודם הצחצוח או בגמר הצחצוח באופן שמעמידה תחת המים, אך לא ילחץ בידו על המברשת [וכן פסק באור לציון ח"ב עמוד רנג]. 

ואף אם לא משתמש בה שוב באותה שבת, רשאי לשוטפה ואין בזה משום מכין משבת לחול, מאחר ועושה כן לצורך השבת, שהרי מאוס בעיניו לראות את המברשת מלוכלכת במשך השבת. [וכמו שמותר לסדר את כלי מיטתו שישן בהם בשביל הסדר בבית, אף שאינו ישן שם עוד במשך השבת, וכל שכן במברשת מלוכלכת שמאוסה היא]. וקל וחומר כשישנם בני בית והמברשת בוודאי מאוסה בעיניהם, ואמרו בגמרא [חגיגה ה ע"א] שעתיד הקב"ה לדון את האדם על שרקק בפני חברו ונמאס.

 

ומן הדין נראה שאף אם יצא דם מהחניכיים בעת הצחצוח, מותר לצחצח בשבת. והטעם בזה, כי אם לא ברור שיצא דם, הרי זה בגדר דבר שאינו מתכוון שפשוט שמותר. וגם אם ברור שיצא דם [מה שלא מצוי אצל מי שרגיל בצחצוח], מאחר והוצאת דם בשבת כשאינו צריך את הדם, אסורה רק מדרבנן כי הוא מקלקל בחבורה, כמבואר בדברי רבותינו הראשונים [הובאו בשבת ג עה, שנה], נמצא אפוא שהרי זה בגדר "פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן" שמותר, כמבואר בהרחבה לעיל בדיני בישול בשבת, שכן דעת רוב ככל הפוסקים.


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏