הלכות בישול בשבת- "כלי שני"

"הלכות בישול בשבת". "הגדרת כלי שני". ו- "עירוי מכלי שני". דיני כלי שני מתוך הלכות ל"ט אבות מלאכות האסורות מדאורייתא בשבת כפי שמובאות בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "מהו כלי שני?". "דבר יבש בכלי שני". "כוח עירוי מכלי שני". "דין מצקת בשבת". "דין קלי הבישול בכלי שני בשבת". "מזיגת משקה לתוך כלי שני בשבת". "האם מותר לסחוט לימון לתוך כוס תה רותח?". "האם מותר לשים תבלינים על אוכל רותח בשבת?". "האם מותר לשים בשבת נענע בכוס תה רותח?". "האם מותר לשים סוכרזית בתוך משקה חם בשבת?". "דין עירוי עירוי מכלי שני בשבת".

הגדרת כלי שני


כלי שני, פירושו, הכלי שלתוכו הועבר התבשיל מהכלי הראשון [הסיר] שבו התבשל המאכל. 

על כן, אם עירה מים רותחים מכלי ראשון לכוס, הכוס דינה ככלי שני, ואף שהמים שבכוס רותחים מאוד, בכל זאת אין בכוחם לבשל, ומותר לתת בתוכם מאכל שאינו מבושל. שכך קבעו חז"ל (מסכת שבת דף מ עמוד ב): "כלי ראשון מבשל", "כלי שני אינו מבשל". והטעם שכלי שני אינו מבשל, אף שהוא חם מאוד, משום שכלי ראשון שעמד על האש, דופנותיו חמות ומחזיקות את החום זמן מרובה, לכן יש בכוחו לבשל. לא כן כלי שני, שאין דופנותיו חמות, אט אט הוא מתקרר ואין בכוחו לבשל. (תוספות שבת מ ע"ב)

 

כתב הרמב"ם: מותר לתת תבלין לתוך התבשיל שבקערה [כלי שני] אפילו שהוא רותח, כי כלי שני אינו מבשל. 

וכן כתב הבית יוסף: "כלי שני, אפילו מעלה רתיחות כמו שהיה בכלי ראשון, אינו מבשל, שכלל גדול הוא, כלי שני אינו מבשל בשום פנים, שאם לא כן לא היה לו לתלמוד לסתום: כלי שני אינו מבשל". 

וכן פסקו מהרי"ף, גינת ורדים, שואל ומשיב, יד יהודה, ישועות יעקב, ישועות מלכו, ישועות חיים, פני יהושע, קהלות יעקב אלבעלי ועוד רבים. ומה שרצה בספר חיי אדם להוכיח מהרמב"ם בהלכות מעשר שכלי שני רותח מבשל, כבר דחו זאת רבים מהפוסקים שאין לדמות דין שבת לקביעת מעשר. 

וכן כתבו הרדב"ז, תולדות שמואל, אמרי בינה, חזון איש, מנחת יצחק ועוד. 

ובספר שביתת השבת כתב: שלא מצאנו חבר לחיי אדם בכל הפוסקים. ובשו"ת בת עין ריינין, כתב, שדברי החיי אדם שאוסר כלי שני רותח, לא שרירין ולא קיימין, וכל האחרונים לא הסכימו כן. 

גם בשבט הלוי כתב שעיקר דינו של החיי אדם מפוקפק, כי פשוט מאוד שסתימת התלמוד וכל הפוסקים שלא כדבריו. 

גם החזון איש כתב, שמן הדין אין איסור בכלי שני אפילו חם מאוד, כיון שלא הזכירו כן הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ושלחן ערוך. (שבת ד שכב)

 

"דבר יבש בכלי שני"

כלי שני אינו מבשל בין דבר לח כמרק ובין דבר גוש ויבש כאורז, בשר וכדומה. על כן, מותר לערות מרק צונן על אורז רותח שבכלי שני, וכן מותר לתת פלפל שחור על ביצה או תפוח אדמה רותח.

 

כן מוכח מהרי"ף, הרמב"ם, תוספות, הריטב"א, הר"ן, רבנו דוד בונפיד, וכן כתבו הרמ"א [דרכי משה יורה דעה סימן קה ס"ד], מנחת יעקב, כרתי ופלתי, הנצי"ב, בית מאיר, משכנות יעקב, רבי נתן אדלר, חתם סופר, מגן האלף, צמח צדק, הגר"א, ערוגות הבושם, נשמת אדם, קהל יהודה אשכנזי, תפארת ירושלים, מהרש"ם, קרבן העדה ועוד. 

ואף מהרש"ל שהחמיר בגוש יבש. כתב הפני יהושע: "והוא תמוה וזר, ולא ראיתי לאחד מן המחברים שכתב כן, ומעשים בכל יום יוכיחו היפך זה, שאין מי שחושש לחומרה זו". 

ובלאו הכי, רבים כתבו שאף מהרש"ל לא החמיר אלא בבליעת איסור שהגוש מבליע ומפליט, אבל לגבי שבת לעולם אינו מבשל. וכן כתבו החכמת אדם, כנפי יונה, חוות דעת, שערי דעה, פרי מגדים, יד יהודה, זבחי צדק, אגלי טל, זקן אהרון וואלקין ועוד. וכן מפורש בספר איסור והיתר, שכתב: כלי שני, אין דופנותיו מחזיקות לו החמימות זמן ארוך ולכן אינו מבשל, ומכל מקום בולע הוא ומפליט. (שבת ד שסז)

 

מצקת

מצקת שהוציא בה מרק מכלי ראשון, דינה ככלי שני שאינו מבשל. אבל אם השהה את המצקת בתבשיל עד שעלו בה רתיחות, יש להחשיבה ככלי ראשון, ולא יערה ממנה על מאכל שאינו מבושל, שהרי עירוי מכלי ראשון מבשל כדי קליפה וכנ"ל. (שבת ד שסב)

 

קלי בישול

גם מאכלים שהם "קלי הבישול" [שטבעם שמתבשלים בקלות], מותר ליתנם בכלי שני, כי כלי שני אינו מבשל. אמנם לא ייתן ביצה חיה בכלי שני, כיון שברור שמתבשלת בו. (ה"ע ד נ)

 

"כלי שני לא מבשל אפילו בקלי הבישול", כמבואר בראשונים: הר"ן, סמ"ג, אוהל מועד, הטור ועוד. וכתב מהרל"ח שכן דעת הרי"ף, הרמב"ם, התוספות והרא"ש. וכן פסקו מהר"ם בן חביב, מהר"ם חיון, מנחת כהן ועוד. וביאר מהרי"ף, שמזה שאמרו שכלי שני לא מבשל אפילו כדי קליפה, נכלל בזה שאינו מבשל גם קלי בישול, שהרי אין לך קל מקליפה. ועוד, שלא הוזכר ברוב ככל הראשונים שכלי שני מבשל בקלי בישול, משמע שאינם מודים לזה. (שבת ד שכד, שעו)

 

ובני אשכנז נהגו להחמיר שלא לתת פת בכלי שני שהיד סולדת בו [מפני שחוששים לדעת היראים שקלי בישול מתבשלים בכלי שני, והפת היא רכה ומתבשלת]. אולם למעשה אין זה מצוי כל כך, מאחר ולוקחים את התבשיל מכלי ראשון באמצעות מצקת או כף ונותנים לצלחת, נמצא שהצלחת היא כלי שלישי ורשאי לתת בה פת. ]הרמ"א סימן שיח ס"ה ומשנ"ב. שבת ד שעו[

 

משקה לתוך כלי שני

גם לבני אשכנז שמחמירים בקלי בישול, מותר לתת כל סוג משקה לתוך כלי שני, כיון שהמשקים אינם נחשבים לקלי בישול. על כן, מותר לסחוט לימון לתוך כוס תה רותח. (הגר"ז, פמ"ג, חבלים בנעימים למהרי"ל גרויברט, בדי השלחן, חזון איש, מנחת יצחק, אז נדברו ועוד. שבת ד שכב, שלו)

 

סוכרזית - מותר לתת סוכרזית בכוס תה או קפה חם להמתיקו. (שבת ג שע)

 

עלי נענע. פלח לימון.

מותר לתת עלי נענע או פלח לימון לתה חם שבכלי שני, כיון שכלי שני אינו מבשל. וכמובן יש להקפיד שעלי הנענע יהיו נקיים מחשש תולעים. (שבת ד של, שלד)

 

"תבלינים בשבת"

מותר לתת חתיכות בצל או כורכום ותבלינים, בתבשיל חם שבכלי שני. אבל בכלי ראשון אף שאינו על הפלאטה, לא יתן, וכמבואר לעיל. (שבת ד של)

 


"עירוי מכלי שני"


מן הדין מותר לתת שקית תה לתוך כלי שני [שהמיחם הוא כלי ראשון, והכוס שמזג אליה היא כלי שני], אבל נהגו להחמיר, להניח את שקית התה בכוס אחרת, ולערות לתוכה את המים החמים שבכלי שני, כי עירוי מכלי שני מותר לגמרי. (שבת ד שעח)

 

כתב בשו"ת אגרות משה, שמה שרואים שמתאדמים המים החמים מעלי התה ומקבלים טעם, זה אינו עניין לבישול, כי אף מים קרים היו מתאדמים במשך זמן, וכל שכן חמים קצת. והגע עצמך, הרי כשנותנים מלח בתבשיל חם קצת, מרגישים טעמו כאילו שמו אותו בכלי ראשון שהיד סולדת בו, ובכל זאת אמרו חז"ל שהמלח לא מתבשל אפילו בכלי ראשון אם אינו על האש, אלא ודאי שבישול הוא עניין אחר. 

ואמדו חז"ל שהוא דווקא בחום גדול מאוד, ויש תועלת יתירה במלח על ידי הבישול, יותר מהרגשת טעם מלוח שישנה אף בנתינת מלח לתוך צונן גמור. וכן הוא בעלי התה, שמה שאנו רואים שהמים מקבלים טעם ומראה בחום קטן של כלי שני ושלישי, אינו מעניין הבישול, ולעולם אינם מתבשלים אלא בכלי ראשון. (שבת ד שפ) 


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏