ל"ט מלאכות שבת- "מלאכת מכבה"

"מלאכת מכבה". "הגדרת מלאכת מכבה". "היכן הייתה מלאכת ממחק במשכן?" כיבוי הגחלים במשכן לצורך עשיית פחם שבעזרתו התיכו את הזהב. מתוך הלכות ל"ט אבות מלאכות האסורות מדאורייתא בשבת כפי שמובאות בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "כיבוי מנורה חשמלית בשבת". "כיבוי אם יש חשש שיגרם נזק לרבים". האם מותר לטלפן לחברת חשמל שיבואו לנתק את הזרם, כדי שלא תהיה סכנה לעוברים ושבים ברחוב?. מסירת פרטים לשוטר בשבת. "האם מותר להזעיק מכבי אש בשבת כדי למנוע סכנה?". "גרם כיבוי וגרם הדלקה בשבת". "כיבוי על ידי גוי בשבת". "למה צריך ללמוד הלכות?" "הסיפור עם יוסף בן סימאי"...

מלאכת מכבה


הגדרת המלאכה

המכבה גחלים לצורך ההדלקה בהם לאחר זמן או המכבה פתילה לצורך ההדלקה הבאה שתידלק מהר יותר, עבר על מלאכת מכבה. אבל אם אין בכוונתו לצורך ההדלקה הבאה, אלא לעצם הכיבוי בלבד, הרי זה אסור רק מדרבנן. כי לא אסרה תורה אלא כיבוי שיש בו צורך להדלקה הבאה. (שבת א רנב, רנו)

 

"כיבוי מנורה בשבת"

המכבה מנורה חשמלית, עובר על איסור כיבוי מדרבנן. שהרי אין בכיבוי שום צורך בשביל ההדלקה הבאה. (שבת א רכח, רנב, רנו. שבת ג רנו)

 

נזק לרבים

כתב מרן בשלחן ערוך (סימן שלד סכ"ז): "גחלת המונחת במקום שרבים ניזוקים בה, יכול לכבותה, בין אם היא של מתכת, בין אם היא של עץ". והטעם בזה, כיון שהכיבוי אסור רק מדרבנן, שהרי אין בכוונתו לכבותה לצורך ההדלקה הבאה, ובמקום חשש נזק התירו לכבותה.

 

חוטי חשמל קרועים

חוטי חשמל שנקרעו ברחוב, מותר לטלפן לחברת חשמל שיבואו לנתק את הזרם, כדי שלא תהיה סכנה לעוברים ושבים ברחוב. (ד שעו)

 

מסירת פרטים

מי שהתבקש משוטר יהודי לתת פרטים על סיבות דליקה שפרצה, והשוטר יכתבם, אסור להשיב לו, אפילו אם יאיים להענישו, שהרי הוא מסייע לחלל שבת. (ד שסז)

 

"הזמנת מכבי אש בשבת"

בכל דליקה יש להתבונן אם יש בה אפילו חשש סכנה, כי לפי המציאות כיום שאנו גרים במקום ישוב ומערכות חשמל וגז פעילות, כמעט כל דליקה היא בחזקת סכנה, שחייבים לכבותה או להזעיק מכבי אש כדי למנוע סכנה. ואמנם, על עובדי מכבי אש להתייעץ עם רב מורה הוראה, כי פעמים ואין הכיבוי בגדר פיקוח נפש.

 

"גרם כיבוי בשבת"

דליקה שפרצה וברור שאין חשש סכנה אלא הפסד ממון בלבד, אסור לכבותה, אבל מותר לגרום לכיבויה. למשל: ארון שאחזה בו אש מצד אחד, מותר לשפוך מים על צדו השני, כדי שכאשר תגיע האש לשם, תכבה. וכן מותר להניח בצד השני בקבוקים ושקיות מים, שכאשר תגיע האש אליהם, יבקעו ותכבה האש. כי גרם כיבוי וגרם הדלקה מותר. (ד שע, שעב)

 

כמו כן, אם אחזה אש במפה וברור שאין חשש סכנה, ישפוך מים על צידה השני, כדי שכשתגיע האש לשם, תכבה. ואולם אין לשפוך מים אלא כשהמפה נקיה, אבל אם היא מלוכלכת לא ישפוך, כיון שאז עובר על איסור כיבוס [כי בבגד מלוכלך יש דין "שרייתו זהו כיבוסו" דהיינו שעצם שריית הבגד במים נחשבת כמכבס, וכנ"ל במלאכת מלבן.] אך רשאי לשפוך משקים צבועים המלכלכים את המפה ואינם מכבסים אותה. (ד שעד)

 

"כיבוי בשבת על ידי גוי"

אם פרצה דליקה וברור שאין חשש סכנה, מותר לומר בפני הגוי: "כל המכבה, אינו מפסיד", והוא מבין ומכבה. כל שכן אם בא הגוי מעצמו לכבות, שבוודאי אין צריך למנוע אותו. ואם יש שם ספרי קודש כתלמוד ופוסקים או מזוזה בפתח, מותר לומר לגוי במפורש שיכבה. שלא אסרו חכמים אמירה לגוי כשיש בזיון לקודש. (שבת ג תמב)

 

שואל הר"ן: מה הטעם שהחמירו שלא לומר לגוי במפורש לכבות הדליקה, הלא זו "מלאכה שאין צריך לגופה" שאסורה מדרבנן, משום שאינו מכווין לצורך הגחלים אלא להצלת רכושו, וכיון שגם האמירה לגוי איסורה מדרבנן, אם כן הוא "שבות דשבות במקום הפסד" שמותר? ויש ליישב ששונה כיבוי דליקה שהוא קרוב לאיסור תורה יותר משאר איסורי דרבנן, כי אילו היה צריך לגופו כלומר לפחמים, היה עובר מהתורה, ומתוך שאדם בהול על ממונו, אם היו מתירים לו לומר לגוי במפורש לכבות, היה מכבה בעצמו. (מסכת שבת קמה ע"א. שבת ג תסט. שבת ה קכד)

 

"צריך ללמוד הלכות!"

יוסף בן סימאי היה אדם נכבד ומפורסם. הוא היה ממונה בין השאר על הנכסים השייכים למלך, ומשום כך כבדו אותו אף הגויים. באחת השבתות פרצה שריפה בחצרו, שלהבות האש עלו וגבהו ונראו למרחוק, ואיימו לשרוף את ביתו. 

במרחק מה מן הבית ניצב מבצר של חיל הרומאים. כשראו החיילים את האש, אמרו זה לזה: "יוסף הוא אדם השומר על מצוות דתו, ובוודאי לא יכבה את השרפה. הבה נרוץ ונכבה אנו את האש, שאם לא כן, יישרף כל ביתו". מיהרו החיילים ורצו אל חצרו של יוסף בן סימאי. "מה לכם כי נזעקתם אל חצרי?" שאל אותם. 

"באנו לכבות את הדלקה", השיבו לו, "כי ידענו שאתה לא תכבה בשבת". "גם לכם אסור לכבות בשבילי", אמר יוסף "מעדיף אני שיישרף כל רכושי ולא יחללו שבת עלי". 


נדהמו החיילים, אך לא ניסו להתווכח עמו, כי ידעו שבענייני מצוות, יעמוד הוא על דעתו. והנה, לפתע התקדרו שמים בעבים וגשם עז נתך ארצה. הגשם החזק, שירד על הלהבות, כיבה אותן תוך דקות מספר, והאש שככה. "איש קדוש אתה", אמרו החיילים הרומאים, "ומן השמים סייעו בידך לכבות את השרפה". במוצאי שבת רצה יוסף להודות לחיילים על טרחתם ושלח לכל אחד מהם שני מטבעות זהב, ולמפקדם שלח חמש מטבעות זהב.


כשנודע בבית המדרש על הנס הגדול שנעשה ליוסף בן סימאי, אמרו החכמים: "אמנם זוהי דרגה גבוהה, אבל אילו למד יוסף בן סימאי הלכות שבת, לא היה צריך להטריח את השמים לעשות לו נס, שהלא כך היא ההלכה: נכרי הבא מעצמו לכבות דלקה של יהודי, אין אומרים לו 'כבה', ואין אומרים לו 'אל תכבה'". (שבת קכא ע"א)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏