הלכות חנוכה- "התפילות בימי החנוכה"

"הלכות וסדר התפילה חנוכה" מתוך חוברת 'חנוכה באגדה ובהלכה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "דיני הוספת ועל הניסים בחנוכה". "מה הדין אם שכח על הניסים בחנוכה". "דיוקים בנוסח אמירת 'ועל הנסים' בחנוכה". "דיני הלל בחנוכה". "האם נשים פטורות מקריאת ההלל בחנוכה?". דיני הלל לאבל בחנוכה". "סדר קריאת התורה בחנוכה". "דיני ראש חודש טבת שחל בשבת". "האם אומרים במה מדליקין בחנוכה?"...

התפילות בימי החנוכה


'ועל הנסים'

בכל התפילות של חנוכה, מוסיפים בעמידה את הנוסח של 'ועל הנסים' באמצע ברכת 'מודים'. ומתחילים לאומרו מתפלת ערבית של ליל ראשון של חנוכה, ואפילו אם מתפללים ערבית מוקדם מבעוד יום מזמן פלג המנחה. (קפח)

 

כשחל ליל ראשון של חנוכה בשבת, והדליק את הנרות בביתו בערב שבת, ולאחר מכן בא לבית הכנסת להתפלל מנחה, לא יאמר במנחה 'ועל הניסים', מאחר ואין תפלת מנחה זו שייכת לחנוכה, אלא ליום כ"ד בכסלו. ואם טעה ואמר 'ועל הניסים', אינו חוזר. (קפח)

 

טעה בתפלה

אם שכח ולא אמר 'ועל הנסים', אם נזכר כשאמר 'ברוך אתה' קודם שהמשיך 'ה' הטוב שמך ולך נאה להודות', חוזר ואומר 'ועל הנסים', אבל אם אמר ברוך אתה ה', כיון שהזכיר שם ה' בחתימת הברכה, יסיים את העמידה. [ולא יאמר 'למדני חוקיך', בשביל שיראה כאומר פסוק.] ובסיום העמידה לפני 'עושה שלום', נכון שיאמר: 'מודים אנחנו לך על הנסים ועל הנפלאות וכו', בימי מתתיה וכו', 'עושה שלום...'. (קפח)

 

מי ששכח לומר 'ועל הניסים', וטעה וחשב שצריך להתפלל שוב, ופתאום נזכר שאין צריך לחזור, יפסיק באמצע תפלתו ואפילו באמצע הברכה, במה דברים אמורים בתפלת שחרית ומנחה, אבל אם קרה לו כן בתפלת ערבית, ימשיך את התפלה, רק שיכוון שהתפלה מכאן והלאה היא בתורת נדבה, ויוסיף איזו בקשה בברכת 'שומע תפלה' שלא אמרה בתפלת ערבית הקודמת. וטעם החילוק ביניהם, כי מאחר ותפלת ערבית עיקרה רשות, רשאי לסיימה בתורת נדבה, כי אף מתחילה לא התחיל להתפלל אותה בתורת חובה. מה שאין כן בשחרית ומנחה שהם חובה, ובמקום קרבן, ולא שייך שיהיה חצי קרבן חובה וחצי נדבה. (כן דעת הרמב"ם, המאירי, ארחות חיים, אוהל מועד. וכן פסקו מאורי אור, חמד משה, תעלומות לב, חיי עולם, כף החיים ועוד. ובלאו הכי לראב"ד, הרשב"א והמאורות בכל תפלה ימשיך בתורת נדבה. קפט)

 

דיוקים בנוסח אמירת 'ועל הנסים'

א. יש לומר 'ועל הנסים' עם ו' החיבור, ולא 'על הנסים'. (קצב)

ב. יאמר 'בימים ההם בזמן הזה', ולא יאמר 'ובזמן הזה'. (קכו)

ג. נכון יותר לומר 'חַשְמוֹנַאי' כשהאות א' נחה, מאשר לומר 'חַשְמוֹנַאִי'. (ר)

ד. צריך לומר 'וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל ובהודאה'. (רו)

 

'ארוממך ה' כי דליתני'

באמירת 'ארוממך ה' כי דליתני' שאומרים במשך השנה קודם 'ברוך שאמר', מנהג בני ספרד לאומרו ללא תוספת הפסוק של 'מזמור שיר חנוכת הבית לדוד', וגם בחנוכה יאמרו כן, ללא תוספת פסוק זה. ומכל מקום מנהג בני אשכנז בכל השנה להתחיל מפסוק 'מזמור שיר חנוכת הבית לדוד'. (רלא)

 

ההלל

בכל יום משמונת ימי החנוכה, גומרים את ההלל עם הברכות שלפניו ושלאחריו, מפני שבכל יום התווסף נס בבית המקדש במנורה. (רח)

 

זמן הקריאה - מהנץ החמה עד השקיעה, שנאמר: "ממזרח שמש עד מבואו, מהולל שם ה'". ואולם אם קרא את ההלל בעמוד השחר, בדיעבד יצא ידי חובתו. (רל)

 

מנין פועלים - אנשים המוכרחים להתפלל שחרית מוקדם בעמוד השחר, לכתחילה לא יקראו את ההלל אלא לאחר שיגיע זמן הנץ החמה או במשך היום. ומי ששכח לקרוא את ההלל ונזכר לאחר השקיעה ב'בין השמשות', יקראהו בלי ברכה. (רל, רלא)

 

הברכה - רשאי כל אדם לברך בעצמו על ההלל או לצאת ידי חובה מהחזן. (רכו)

 

טעה בהלל - אם טעה ולא בירך על ההלל בתחילתו, יברך באמצע ההלל במקום שנזכר, וימשיך משם והלאה על הסדר, ואין צריך לחזור ולקרוא מתחילת ההלל. (רט)

 

ולכאורה לפי נוסח בני ספרד שמברכים 'לגמור את ההלל', יש להבין למה אין צריך לחזור לתחילת ההלל, הלוא עתה אינו גומר את כל ההלל? אלא שכתבו הראשונים (הרא"ש, רבנו פרץ, הראבי"ה, מרדכי, ארחות חיים, טור) שתיבת 'לגמור', אין פירושה דוקא לגמור את כולו מתחילה ועד סוף, אלא 'לקרוא', וכמו שאמרו במשנה: "ותיקין היו גומרים את ברכת קריאת שמע עם הנץ החמה", ו'גומרים' היינו 'אומרים'. גם כאן אנחנו מברכים על עצם קריאת ההלל, ולא על קריאת כולו דוקא. (רט)

 

מי שברך על ההלל, אך טעה וקרא את ההלל בדילוג, כמו שקוראים בראש חודש, צריך לחזור ולקרוא את ההלל כולו מתחילתו ועד סופו, אך לא יברך שנית. (רח)

הפסק בהלל - אסור להפסיק בדיבור בעת אמירת ההלל. ומכל מקום אם שמע חצי הראשון של הקדיש, או קדושה, או ברכו, או ברכה כלשהי באמצע ההלל, ואפילו סמוך ממש לברכת 'יהללוך', יענה עמהם. (רכא, רכו)

 

בהלל של ראש חודש, לבני אשכנז שנוהגים לברך עליו, דיני ההפסק שבו כדין ההפסק בהלל של חנוכה, וכנ"ל. אבל לבני ספרד שלא מברכים עליו, רשאים לענות גם את שאר האמנים שבחצי השני של הקדיש, ומכל מקום בודאי שאסור לדבר דברים סתם, שהרי אפילו בעת קריאת מזמורי תהלים החמירו חכמי המוסר שלא להפסיק לכל דבר. (רכה)

 

המברך על ההלל והתחיל בקריאתו, ושמע את ברכת השליח ציבור או אדם אחר, יענה אחריו 'אמן', כנ"ל. אבל אם לא התחיל בקריאתו, ושמע ברכה מאחר, לא יענה אחריו 'אמן', משום הפסק שבין הברכה למצוה. (רכו)

 

נשים - פטורות מקריאת ההלל בחנוכה, כשם שפטורות מקריאת ההלל בכל המועדים. ומכל מקום אם תרצנה, רשאיות לקרוא את ההלל, אך בלי ברכה. (ריג)

 

בנות אשכנז - אף על פי שלדעת הרמ"א, הנשים האשכנזיות יכולות לברך על מצוות שהן פטורות מהן, מכל מקום טוב שלא יברכו על ההלל, מכיון שיש אומרים שדוקא במצוה התלויה במעשה, כנטילת לולב, תקיעת שופר וכדומה, יכולות לברך, אבל מצוה שאינה תלויה במעשה אלא באמירה בלבד, כברכת ההבדלה וקריאת ההלל, אינן יכולות לברך. (רטז)

 

אָבֵל - היושב שבעה על מתו, חייב לגמור את ההלל עם הברכות בימי החנוכה. ואולם לא נכון שהאבל עצמו יהיה שליח ציבור בעת אמירת ההלל. (ריז. ת"ה רמד)

 

שיר של יום

כשאומר שיר של יום בתפלת שחרית, יאמר: 'היום יום פלוני בשבת קודש' ללא התיבות: 'השיר שהיו הלוים אומרים על הדוכן', מאחר ולא היו אומרים בבית המקדש שיר זה בחנוכה. ולאחר מכן יאמר, 'מזמור שיר חנוכת הבית לדוד...', 'הושיענו', וקדיש יהא שלמא. (רלא, רלב)

 

ראש חודש טבת שהוא אחד מימי החנוכה, לא יאמרו 'מזמור שיר חנוכת הבית לדוד' אחר שיר של יום, אלא יתפללו מוסף, 'ברכי נפשי', ולאחריו יאמרו את 'מזמור שיר חנוכת הבית לדוד'. (רלב)

 

סדר קריאת התורה

מוציאים ספר תורה בכל יום בתפלת שחרית, וקוראים בפרשת 'נשא' את פסוקי ברכת כהנים ואת סדר הקרבת הקרבנות שהקריבו שנים עשר נשיאי ישראל בחנוכת המזבח. (רלג)

 

והטעם לקריאה זו בחנוכה, מפני שבחנוכה שוב היתה חנוכת המזבח על ידי הכהנים החשמונאים. ועוד טעם אמרו חז"ל במדרש, כיון שבזמן ששהו עם ישראל במדבר, ציוה עליהם הקב"ה לבנות את המשכן, וביום כ"ה בכסלו גמרו לבנותו. ואמר הקב"ה למשה שלא יתחילו להקריב בו קרבנות אלא מראש חודש ניסן. והיו ישראל תמהים, למה לא יתחילו מיד? אך הקב"ה ביקש לערב את שמחת המשכן, בחודש שנולד בו יצחק אבינו שנעקד על גבי המזבח. ואמר הקב"ה עלי לשלם ליום כ"ה בכסלו, ושילם לו שכרו שבו יהיה נס חנוכה. נמצא שיש קשר בין כ"ה בכסלו לחנוכת המזבח. ומה שמתחילים את הקריאה מפסוקי ברכת כהנים, משום שהנס של חנוכה נעשה על ידי הכהנים בני חשמונאי. (רלג, רלד. ת"ה רנא)


סדר הקריאה ביום הראשון - מנהגים שונים יש בסדר ההפסקה לעליית כהן ולעליית לוי. והמנהג הנכון הוא, שהכהן קורא מברכת כהנים עד "ויקריבו אותם לפני המשכן". והלוי קורא משם עד "יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח". והשלישי קורא משם עד "זה קרבן נחשון בן עמינדב". (רלג)

 

בשאר הימים - קורא הכהן מתחילת אותו יום עד "מלאה קטורת". והלוי ממשיך עד סוף הקריאה של אותו יום. והשלישי חוזר לקרוא מה שקראו הכהן והלוי יחד. (רלה)

 

ביום השמיני - קורא הכהן מ"ביום השמיני" עד "מלאה קטורת", והלוי ממשיך משם שלושה פסוקים עד "זה קרבן גמליאל בן פדהצור". והשלישי חוזר שוב מ"ביום השמיני" עד "כן עשה את המנורה" שבפרשת בהעלותך. ובני אשכנז נהגו שהשלישי לא חוזר אלא ממשיך מפרשת היום התשיעי עד "כן עשה את המנורה". (רלו. ת"ה רנה)

 

טעות בקריאה - אם טעה החזן בקריאת התורה, וקרא קריאה של יום אחר, וברך העולה לתורה ברכה אחרונה, יצאו ידי חובתם ואינם צריכים לחזור ולקרוא שוב. אך אם לא ברך ברכה אחרונה והרגישו בטעות, יחזור ויקרא את היום הנכון. (רלה)

 

אם טעה החזן ביום השמיני, וקרא לשלושת העולים ביום השמיני, ועדין לא החזירו את ספר התורה להיכל, טוב שימשיך לקרוא בלי ברכה 'ביום התשיעי' והלאה. (רלו)

 

ראש חודש טבת שחל בחול - מוציאים שני ספרי תורה. בספר הראשון, עולים שלשה בפרשת ראש חודש, ובספר השני עולה הרביעי בקריאה של חנוכה.

 

אם טעו וקראו ארבעה עולים בראש חודש, יעלה חמישי ויברך על הקריאה של חנוכה, כדי שלא יהיה פגם לספר התורה, שהוציאו אותו ולא קראו בו. (רמ)

 

ראש חודש טבת שחל בשבת - מוציאים שלשה ספרי תורה. בספר הראשון קוראים ששה עולים בפרשת השבוע פרשת מקץ. בספר השני קורא העולה השביעי בקריאת ראש חודש ואומר קדיש. ובספר השלישי קורא המפטיר בקריאה של חנוכה ואומר קדיש. ואין אומרים קדיש אחר גמר הקריאה בספר התורה הראשון, מכיון שלא עלו עדיין שבעה עולים, ולא הסתיימה חובת העולים של היום. אך לאחר הספר השני שעלו כבר שבעה עולים, אומר קדיש. ומכל מקום אם הוסיפו לעלות עוד עולים בספר הראשון, כיון שהושלמה חובת היום, אומר קדיש. ונמצא שאומרים שלשה קדישים, קדיש אחר כל ספר וספר. (רמב)

 

בכל פעם שמוציאים שלשה ספרי תורה, כגון ראש חודש טבת או אדר או ניסן שחל בשבת, או בחג שמחת תורה, מנהג קדום לומר את הפסוקים דלהלן בפתיחת ההיכל: ירמיהו פרק י' פסוק ו, ז, י. שמע ישראל, אנא ה' הושיעא נא, אנא ה' הצליחה נא. (הגר"ח פלאג'י, הלבוש ועוד)

 

במה מדליקין

מנהג בני ספרד שלא לומר פרק משניות 'במה מדליקין', בערב שבת של חנוכה, כדי שלא לפגוע בחנוכה, מאחר ומוזכרים בו פתילות ושמנים הפסולים להדלקת נר שבת, וכשרים הם להדלקת נר חנוכה. אבל מנהג בני אשכנז לאומרו. (שו"ע סימן ער ס"ב)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏