סיום מסכת- עכשיו כבר יותר קל!

"דרשה לסיום מסכת". מי אמר שכשסיימנו מסכת אחת כבר המסכת הבאה תהיה קלה הרבה יותר?... ביאורו של המאירי: מה שלמדת בהתחלה, ולקח לך חודש, חדשים, או שלושה, בשנה בשלישית או הרביעית, דבר כזה ייקח לך כעת, שעה קלה... "דבר תורה לסעודת סיום מסכת". על פי ה- "משל של רבי ינאי"... "משל ונמשל לסיום מסכת"...

עכשיו כבר יותר קל!


התורה בפרשת נצבים (דברים פרק ל' פסוק יא) אומרת: 

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹֽא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִֽיא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה. וְלֹֽא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה. כִּֽי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִֽלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתֽוֹ..."


בספר משלי (כד, ז) נאמר: "רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ"


אומר המדרש (דברים רבה, פרשה ח): 

מַהוּ רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת? 

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא הַטִּפֵּשׁ הַזֶּה נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהוּא רוֹאֶה אוֹתָן שֶׁנּוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בַּתַּלְמוּד וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה הֵן אוֹמְרִין, הוּא מִתְבַּיֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ, וְאֵין שַׁעַר אֶלָּא סַנְהֶדְרִין, דִּכְתִיב (דברים כה, ז): וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים.


דָּבָר אַחֵר, רַבָּנָן אָמְרֵי הַטִּפֵּשׁ הַזֶּה נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְרוֹאֶה אוֹתָן עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן הֵיאַךְ אָדָם לָמֵד תּוֹרָה תְּחִלָּה, אוֹמְרִים לוֹ תְּחִלָּה קוֹרֵא בַּמְגִלָּה, וְאַחַר כָּךְ בַּסֵּפֶר, וְאַחַר כָּךְ בַּנְּבִיאִים, וְאַחַר כָּךְ בַּכְּתוּבִים, מִשֶּׁהוּא גּוֹמֵר אֶת הַמִּקְרָא שׁוֹנֶה אֶת הַתַּלְמוּד, וְאַחַר כָּךְ בַּהֲלָכוֹת, וְאַחַר כָּךְ בַּאַגָּדוֹת, כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹמֵעַ כָּךְ אוֹמֵר בְּלִבּוֹ אֵימָתַי אֲנִי לָמֵד כָּל זֹאת (אומר לעצמו – מה אני עושה פה ?! אין לי מה לחפש פה.... אני לא יכל לקלוט כל כך הרבה תורה) וְחוֹזֵר מִן הַשַּׁעַר, הֱוֵי בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ.


אָמַר רַבִּי יַנַּאי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? 

לְכִכָּר שֶׁהָיָה תָּלוּי בָּאֲוִיר, טִפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יוּכַל לַהֲבִיאוֹ?!, וּפִקֵּחַ אוֹמֵר לֹא אֶחָד תָּלָה אוֹתוֹ, מֵבִיא סֻלָּם אוֹ קָנֶה וּמוֹרִיד אוֹתוֹ. כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא טִפֵּשׁ אוֹמֵר אֵימָתַי אֶקְרָא כָּל הַתּוֹרָה, וּמִי שֶׁהוּא פִּקֵּחַ מַהוּ עוֹשֶׂה, שׁוֹנֶה פֶּרֶק אֶחָד בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַד שֶׁמְסַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא נִפְלֵאת הִוא, וְאִם נִפְלֵאת הִיא, מִמְּךָ, שֶׁאֵין אַתָּה עָסוּק בָּהּ, הֱוֵי כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת.


שואל הרב רוזנבלום על דברי המדרש הזה: 

לכאורה, הטיפש הזה צודק, איך אפשר ללמוד את כל התורה כולה?!


אם ניקח את הגמרא במסכת סנהדרין (סח, א) שמספרת:

 והתניא כשחלה ר' אליעזר נכנסו ר' עקיבא וחביריו לבקרו הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו ואותו היום ע''ש היה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו גער בו ויצא בנזיפה אמר להן לחביריו כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה אמר להן דעתו ודעת אמו נטרפה היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו נכנסו וישבו לפניו מרחוק ד' אמות א''ל למה באתם א''ל ללמוד תורה באנו א''ל ועד עכשיו למה לא באתם א''ל לא היה לנו פנאי אמר להן תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן אמר לו ר' עקיבא שלי מהו אמר לו שלך קשה משלהן נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו אמר אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות ואמרי לה שלשת אלפים הלכות בנטיעת קשואין.


בא אותו טיפש ואומר – רבותי, אין לי סיכוי להגיע לכל הידע הזה!

לכאורה, הוא צודק, אז למה קוראים לו טיפש?!


היסוד בתירוץ של העניין הזה, נמצא במאירי, בביאורו לספר משלי:

פירוש: "שאם תיעד זמן, בלימוד החכמה, על דרך שאמרו בברייתא של אבות, יכול אדם ללמוד תורה בעשר שנים, לא תחשוב שהחלק העשירי ממנו, ילמד בשנה.אלא בראשונה ישיג מעט , ובשנייה כפליים , וככל שיתעסק בה עוד, תקבל הבנתו , וימצא לפניו נתיב החכמה בדרך סלולה.... ויפה לו שעה אחת בסוף, מאורך זמן בהתחלה".


ביאור:

אומר המאירי: אם תיקח,  אדם שצריך ללמוד 100% בעשר שנים, אז הוא חושב באופן הבא: כל שנה אני לומד 10% ובכל שנה אני מוסיף עוד 10%... וכך הלאה עד שנשלים 100%...

אומר המאירי – לא כך הם הדברים. מה שלמדת בהתחלה, ולקח לך חודש, חדשים, או שלושה, בשנה בשלישית או הרביעית, דבר כזה ייקח לך כעת, שעה קלה. 

כי אחרי שאתה שונה את זה כמה וכמה פעמים, הפעמים הבאות יהפכו אותך לתלמיד חכם, והכל ילך לך יותר מהר. 

מה שהתקשית לאורך זמן בהתחלה, הופך לשעה קלה בסוף.


היסוד הזה, של אותו טיפש, שרואה כיכר תלוי למעלה.... ברעיון הכללי שלו, הוא צודק. בהתחלה, כשאתה ניגש ללימוד התורה, אתה רואה שזה בשמים, אתה רואה שזה מעבר לים, זה באמת קשה...

אבל אומר הקב"ה - "לֹֽא-נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ".


אם אתה מתעצל, אז זה באמת היא - בשמים ובים , אבל באותו רגע שאתה לוקח יוזמה ולומד. שונה היום פרק, ולמחר פרק, ועוד פרק ועוד...  

אז אתה רואה כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹֽא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִֽוא, לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא ...כי אם  בְּפִיךָ וּבִֽלְבָבְךָ לַעֲשֹׂותֽוֹ.


בוודאי שכעת כשסיימנו מסכת אחת כבר המסכת הבאה תהיה קלה הרבה יותר...

ניתן להעמיק בה ולקיים מה שנאמר: "ילכו מחיל אל חיל..."


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏