שמחת תורה- "המקור לשמחת תורה"

ן שהנהגת הקב"ה, היא בדיוק להפך ממידת בשר ודם?". ביאור נפלא מתוך שיחה של הרב רוזנבלום שליט"א לטעם של עשיית סעודה לגומרה של תורה... שלמה המלך קיבל לב שומע, כלי הקיבול שלו, הפך להיות כלי מלא. ההנהגה של הקב"ה הפוכה מזו של האדם. 'כלי מלא', יש לו את היכולת ללמוד עוד ועוד תורה.

"המקור לשמחת תורה"


בתורה לא כתוב, שיש חג שנקרא: 'שמחת תורה', מה המקור לחג הזה?


המנהג הזה, של 'שמחת תורה', מובא בזוהר הקדוש (פרשת פינחס, רנ"ו , ע"ב):

וְנוֹהֲגִין לְמֶעְבַּד יִשְׂרָאֵל עִמָּהּ חֶדְוָה, וְאִתְקְרִיאַת שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּמְעַטְּרָן לְסֵפֶר תּוֹרָה  בְּכֶתֶר דִּילֵיהּ...


המקור למנהג, שאנחנו מתחילים לחגוג את שמחת תורה, נמצא גם בשם ר' עמרם גאון, מתקופת הגאונים: "נוהגים לעשות יום טוב, בשם 'שמחת תורה'..."


הוא סומך את דבריו על דברי מדרש בספר קהלת, (הנמצא גם בשיר-השירים): ששלמה המלך עשה משתה, בגמרה של תורה.


מהו המשתה שעשה שלמה המלך?


ישנם כמה פסוקים, בספר מלכים א', לגבי חלומו של שלמה בפרק ג' נבאר אותם:

בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ? תבקש מה שאתה רוצה... 

וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה ... וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט


יכולת לדרוש הרבה דברים אחרים, ולא ביקשת לכן: 


הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ 

מבטיח לו הקב"ה, תקבל את זה, לא הייתה חכמה כמוך, וכמוך גם לא תהיה 


וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו...



במדרש קהלת רבה, פרשה א: 

אָמַר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא לְבַלְווֹטוֹס שֶׁהָיָה גָּדֵל בְּפָלָטִין שֶׁל מְלָכִים, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁאַל מָה אֶתֵּן לְךָ, אָמַר אוֹתוֹ בַּלְווֹטוֹס, אִם שׁוֹאֵל אֲנִי כֶּסֶף וְזָהָב אוֹ מַרְגָּלִיּוֹת טוֹבוֹת, הוּא נוֹתֵן לִי. בְּגָדִים, הוּא נוֹתֵן לִי. אֶלָּא אֲנִי שׁוֹאֵל בִּתּוֹ וְהַכֹּל יִנָּתֵן לִי בִּכְלַל בִּתּוֹ. כָּךְ בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה (מלכים א ג, ה): וַיֹּאמֶר אֱלֹוקים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ, אָמַר שְׁלֹמֹה אִם אֲנִי שׁוֹאֵל כֶּסֶף וְזָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת הוּא נוֹתֵן לִי, אֲלָּא הֲרֵינִי שׁוֹאֵל אֶת הַחָכְמָה וְהַכֹּל בִּכְלָל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ג, ט): וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַחָכְמָה שָׁאַלְתָּ וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְךָ עשֶׁר וְכָבוֹד וְנֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ, לְפִיכָךְ הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לְךָ, וְעַל יְדֵי כֵן גַּם עשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֶתֶּן לְךָ, מִיָּד (מלכים א ג, טו): וַיִּקַּץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם.


אָמַר רַבִּי יִצְחָק חֲלוֹם עוֹמֵד עַל כַּנּוֹ (זה לא סתם שהוא חלם את החלום, מי אמר שהקב"ה קיבל את בקשתו?) צִפּוֹר מְצוֹיֵץ וְיוֹדֵעַ עַל מָה מְצוֹיֵץ, חֲמוֹר נוֹהֵק וְיוֹדֵעַ עַל מָה נוֹהֵק, מִיָּד (מלכים א ג, טו): וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלָיִם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי [ארון ברית ה' ויעל עלות ויעש שלמים] וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִכָּאן שֶׁעוֹשִׂין סְעוּדָה לְגָמְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.


זה המקור לעשיית סעודה:


מִיָּד שָׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר שְׁלשָׁה סְפָרִים הַלָּלוּ: מִשְׁלֵי, וְשִׁיר הַשִּׁירִים, וְקֹהֶלֶת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד.



שלמה המלך בא וביקש מהקב"ה לב חכם ונבון.


הוא לא ביקש לא עושה ולא נכסים ולא כבוד ולא אריכות ימים, הוא ביקש לב חכם ונבון, והקב"ה נתן לו. אז איפה מונח כאן, שעושים סעודה לגמרה של תורה?


מביא הרב ברוך רוזנבלום בשם ספר יצפנני בסֹכֹה: 


בעצם שלמה המלך, לא קיבל את התורה בוואט אחת, אבל באותו רגע שהוא ביקש וקיבל לב שומע, הוא נחשב כמחוסר זמן, עד שידע את כל התורה כולה. מכאן והלאה, האפשרות שלו להגיע לתורה, היא ממש כחוט השערה.


יש לך את כל הכלים, אז ממילא , רק תשב ותלמד...


הוא מביא ביאור נוסף, בשם הרב רוזן: 


אומרת הגמרא (מסכת ברכות מ, א): 

וא''ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב''ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל הקב''ה אינו כן מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר (שמות טו-כו): ויאמר אם שמוע תשמע אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע. 

דבר אחר: אם שמוע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב - לא תשמע.


אדם שהוא 'מלא בתורה', יכול להעמיס לעצמו, אבל אדם שהוא ריק מתורה, קשה לו להתמלאות... "מכאן שהנהגת הקב"ה, היא בדיוק להפך ממידת בשר ודם".

אצל בשר ודם, אם יש לו כלי מלא, הוא לא יכל להכניס עוד, אבל אצל הקב"ה, אדם שהוא מלא בתורה, הוא יכל להכניס לעצמו עוד ועוד תורה.


נמצאנו למדים מהגמרא הזאת: 


שככל שהאדם ממלא את עצמו בתורה - ככל שאתה קונה לעצמך עוד קניני תורה, אתה הופך להיות כלי מלא, וכלי מלא מחזיק!


אומרת הגמרא - אם שמוע בישן תשמע בחדש...


מבאר הרב רוזן – באותו רגע, ששלמה המלך קיבל לב שומע, כלי הקיבול שלו, הפך להיות כלי מלא.


זו ההנהגה של הקב"ה. כלי מלא, יש לו את היכולת ללמוד עוד ועוד תורה.



לפי זה, ניתן להבין טוב מאוד את השאלה הבאה: 


"מדוע  שכשמסיימים מסכת אחת, מיד מתחילים מסכת חדשה?"

ו- "מדוע שכשגומרים ספר דברים, ובאותו רגע מתחילים ספר בראשית?"


כי באותו רגע שהאדם הופך להיות 'כלי מלא', הוא מילא את עצמו בחמשה חמשי תורה, כשאתה 'כלי מלא' אתה יכול להחזיק בעצמך דבר נוסף... 


מיד אתה יכול להכניס לעצמך את תחילת ספר בראשית...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏