ל"ט מלאכות שבת- "מלאכות בונה וסותר"

"מלאכות בונה וסותר". "הגדרת מלאכות בונה וסותר". "היכן הייתה מלאכות בונה וסותר במשכן?" פירוק והקמת המשכן. מתוך הלכות ל"ט אבות מלאכות האסורות מדאורייתא בשבת כפי שמובאות בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "תקיעת מסמר בשבת", "החופר בביתו בשבת", "האם מותר להחזיר מזוזה למקומה בשבת?", "כיסוי בור בשבת", "פתיחת תיבה או חדר נעולים בשבת", "האם מותר לקלוע צמה בשבת?", "קרם או התזת ספריי על שיער בשבת", "דיני אוהל עראי ומחיצה בשבת" "האם מותר לפרוס טלית בשמחת תורה על ראשי הילדים בעת עלייתם לתורה?" "האם מותר להשתמש במטרייה בשבת?", "החזרת ידית לדלת בשבת", "החזרת דלת לארון בשבת", "הגבהת והנמכת סטנדר בשבת", "כיוון משקפת בשבת", "הזזת מחוגי השעון בשבת", "החזרת עדשה למשקפיים בשבת", "האם מותר להניח בשבת עדשות מגע בנוזל?", "קיפול מפיונים בשבת", "עשיית זר פרחים בשבת", "פתיחת קופסאות שימורים בשבת", "פתיחת בקבוקים בשבת", "הפרדת גביעי אשל ומעדנים בשבת", "הפרדת שקיות תה בשבת", "תיקוני בגדים בשבת", "האם מותר להשחיל שרוך חדש בנעל?", "האם מותר לקפל טלית גדול בשבת?",

מלאכות בונה וסותר

 

הגדרת המלאכה

הבונה בנין או אוהל קבוע, חייב משום בונה. וכן המחזיר דלת בית או חלון למקומם, עובר משום בונה. והמוציא דלת בית או חלון, עובר משום סותר. [ובמקרה שחם מאוד, רשאי לומר לגוי להוציא את החלונות ממקומם, כיון שיש אומרים שחלונות שלנו שנוח להוציאם, אין בהוצאתם איסור תורה.] (סימן שח ס"ט. שבת ה רפג)


"תקיעת מסמר בשבת"

התוקע מסמר בקיר, חייב משום בונה, כיון שהמסמר נעשה כחלק מהקיר, והרי זה כתוספת בבניין. ומכל מקום מותר לתלות תמונה על מסמר הקבוע בקיר. (שיג ט. ב שמו)

 

"החופר בביתו בשבת"

החופר ברצפת ביתו גומה קטנה, כדי להשתמש בה להניח מעות או שאר חפצים, הרי הוא עובר על תולדת בונה. (שבת ד לג, שבת ה רעז)

מותר לילדים לשחק בגולות על גבי קרקע מרוצפת, אבל לא על גבי עפר, שמא יחפרו או ישוו גומות בעפר, ויעברו משום בונה. (ביאור הלכה סימן שלז ס"ב. ה"ע ד רמא)

 

"החזרת מזוזה למקומה בשבת"

מזוזה שנפלה ממקומה, מותר להחזירה לבית המזוזה או לחפירה בכותל שהייתה בו. ואין זה דומה לדלת בית או למסמר שאסור להחזירם, הואיל והם בטלים ונחשבים כחלק מהבית, אבל מזוזה היא קדושה ואינה בטלה להיחשב כחלק מהבית. 

וכמו כן, אין כאן איסור משום מתקן במה שמכשיר את הבית להיכנס בו, מפני שבשבת אין איסור לדור בבית שאין בו מזוזה, הואיל ואינו יכול לקובעה. גם אין המזוזה מוקצה, כיון שאפשר ללמוד ממנה דיני מזוזה. (שבת ג י)

 

"כיסויי בורות בשבת"

מכסה של בור שיש לו ידית או שחקוק בו בית אחיזה, מותר לפותחו ולסוגרו. אבל בלאו הכי, אסור אפילו להזיז את המכסה, [לפי שהוא "מוקצה מחמת גופו" כדלהלן]. ופשוט שאם הבור פתוח ויש חשש שיפלו בו, חייבים לכסותו בכל אופן. (ב שע, שעב)

 

"פתיחת תיבה או חדר נעולים בשבת"

תיבה או חדר נעולים ויש בהם מאכלים של שבת, ואבד המפתח, מותר לשבור את המנעול או התיבה והדלת. ואם יש שם גוי, ישבור על ידי גוי. ואין בזה איסור סותר, כיון שלא אסרה תורה מלאכת סותר אלא על מנת לבנות, שאז הוא מתקן בסתירה זו, אבל במקרה זה ששובר את התיבה או המנעול, הוא מקלקל ואיסורו מדרבנן, ולצורך שבת לא אסרו. (שבת ה רצד)

 

"קליעת צמה בשבת"

אסור לקלוע צמה בשיער או להתירה, משום שדומה לבונה וסותר. (סימן שג סעיף כו)

 

"קרם או התזת ספריי על שיער בשבת"

אסור לתת קרם שיער או להתיז ספריי על שיער, כדי לחזק ולשמר את עמידת התסרוקת, משום שדומה לבונה. (שבת ה יד) 

כתב הריב"ש: פוקסת שאסרו, היינו אחר שראש הנערות סרוק יפה ואין בו חשש של השרת שערות, רוחצות המסרק בשמן טרוף במים, ומעבירות המסרק על ראשן להדביק השערות זו בזו ולהשכיבן על הראש, שזה דומה לבנין. (ביאור הלכה ס"ס שג)

 

 

8 דיני אוהל עראי ומחיצה

אוהל ופריסת וילון

אסור לעשות אוהל עראי, דהיינו לעשות גג כדי להגן עליו מפני החמה או הגשמים וכיוצא. אבל מחיצה בלבד ללא גג, מותר לעשותה. ולכן מותר לפרוס וילון לצניעות בין גברים לנשים, או בפתח החדר וכיוצא. וכמו כן, אם הוצרך לעשיית צרכיו, ויש בחדר ספרי קודש [כגון זקן הישן בסוכה] או נר דלוק, מותר לפרוס וילון כנגד הספרים והנר, כי אין המחיצה באה אלא לצניעות בלבד. וכתב הגר"ח בן עטר בספרו ראשון לציון: דעת המחמיר בזה, אין לה יסוד בגמרא, ודעת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן להתיר, ולא מצאנו מי שחולק עליהם. ומה לנו לחוש לדעת המחמיר נגד כל הפוסקים ראשונים ואחרונים שמפורש בש"ס כמותם, ולכן אנו מורים להתיר. (סימן שטו ס"א. שבת ה רפא, שיד. חזו"ע סוכות קלא)

 

ואולם, אסור לעשות "מחיצה מתֶרֶת", דהיינו מחיצה הבאה להתיר ולהכשיר דבר מסויים, כגון: אם היו לסוכה שתי דפנות, אסור להעמיד מחיצה שלישית כדי להכשיר את הסוכה. (סימן שטו ס"א. שבת ה רפ, רפא)

 

"תוספת על אוהל או מחיצה בשבת"

אוהל גג שהיה מאהיל ברוחב טפח [8 ס"מ] קודם השבת, מותר בשבת להמשיך לפותחו עוד, או לפרוס עליו סדין נוסף, כיון שהוספה על אוהל עראי מותרת. וכן מותר להמשיך מחיצה הבאה להתיר, כשהייתה פתוחה טפח [מהר"ם. ובצירוף דעת רש"י שאפילו מחיצה המתרת, מותר לעשותה]. ולכן מותר להוסיף על הדופן השלישי כדי להכשיר את הסוכה. וכן אם נפל מהסכך ונשאר טפח ממנו, מותר לתת את הסכך ולהכשיר את הסוכה. (סימן שטו ס"ב. שבת ה רצט, ש)

 

טפח פתוח

טפח זה שצריך להיות פתוח קודם השבת, הוא חוץ מרוחב הכריכה והליפוף של הסדין. דהיינו שאם יש סדין כרוך ומגולגל שפותחים אותו להאהיל, והכריכה היא ברוחב טפח, אין הכריכה נחשבת כגג פתוח טפח, לפי שאין בו שום היכר של אוהל. אבל אם הסדין אינו כרוך ומגולגל אלא מכווץ קמטים קמטים ברוחב טפח, מותר להוסיף עליו, כי יש בו היכר של אוהל פתוח [כי מצוי שהמחיצה מכווצת, כמו בוילון פרוס או בגגון של עגלה שפתוח מעט, ויש בהם כיווצים]. (מהריק"ש, מעט מים. שבת ה שב)

 

עריסה ועגלת תינוק

אסור לפרוס סדין על עריסת תינוק, כדי להגן עליו מפני החמה או זבובים, אלא אם כן היה פרוס טפח מערב שבת. וכן גגון המחובר לעגלת תינוק, יפתחוהו טפח מערב שבת. ובגגון שיש בכיווציו וקמטיו רוחב טפח, מותר להמשיך לפותחו או לפרוס ניילון על העגלה מפני הגשמים, כנ"ל. (שבת ה שב)

 

"אופן היתר עשיית גג בשבת"

חוטים או קנים הסמוכים זה לזה בפחות משלושה טפחים [24 ס"מ], נחשב הדבר כאילו אין ריווח ביניהם, וממילא יש כאן אוהל [שקבלה בידינו הלכה למשה מסיני: "שלושה טפחים, כלבוד [כמחובר] דמי [דומה]", דהיינו, כשהמרחק בין קנה לקנה או בין חוט לחוט פחות מ-ג' טפחים, נחשב הכל כדבר אחד שלם, וכאילו אין ריווח ביניהם כלל.] ומותר לפרוס או להוסיף עליהם סדין, ככל תוספת אוהל שמותרת. (סימן שטו ס"ב. שבת ה שא)

 

ולפי האמור, הנצרך להצל מפני החמה, רשאי למתוח שני חוטים כשפחות מ-ג' טפחים ביניהם, ועליהם יתן סדין לתוספת אוהל. כי בנתינת החוטים אין איסור, שהרי לא עשה שום אוהל [ולא אומרים לבוד להחמיר ולהחשיב זאת כאוהל]. ופריסת הסדין לאחר מכן, היא רק תוספת אוהל. (תוספות, הרא"ש, הרש"ל, יד אליהו מלובלין, מהרש"ם ושכן דעת הרמב"ם, יוקח נא, בנין ציון ועוד. שבת ה שא) והיתר זה שייך גם במקרה שנפל הסכך מהסוכה ביום טוב או בשבת של סוכות.

 

סתירת אוהל

אסור לסתור אוהל בשבת. על כן, אם הוצרך לקפל את הסדין המצל או את גגון העגלה, ישאיר ממנו טפח, שבזה יישאר עליו שם אוהל. והיתר זה הוא בין באוהל שהיה עשוי מלפני שבת, ובין באוהל שעשאו בשבת בהיתר, כגון שהיה פתוח טפח. (שבת ה שג, שכח)


פריסת טלית

מותר לפרוס טלית בשמחת תורה על ראשי הילדים בעת עלייתם לתורה, כנהוג. ואין בזה משום עשיית אוהל, כיון שאוחזים את הטלית בידיהם, ולא כשאר אוהל שמונח או תקוע ביתדות בארץ, והרי זה כמותח בגד בידיו על ראשי בני אדם לצל, שאינו נחשב לאוהל. ועוד, שהרי אין פורסים את הטלית לצל אלא לכבוד בלבד. (שבת ה רצז)

 

מניין המתקיים בחצר בית הכנסת, ובקריאת התורה החל לטפטף גשם קל, מותר לאחוז בטלית ולפורסה מעל ספר התורה, להגן עליו מהגשמים. כנ"ל בטעם הראשון. (שבת ה רחצ)

 

"שימוש במטרייה בשבת"

אסור להשתמש במטרייה בשבת, אפילו אם היתה פתוחה מערב שבת. ויש לפרסם דבר זה ברבים, להסיר מכשול מהטועים. ואף שהתבאר לעיל שאם אוחזים את הטלית ביד, אין זה נחשב לאוהל? יש לחלק בין טלית למטרייה, שהטלית אינה מיועדת להאהיל כלל, לכן כשאוחזים אותה ביד, גם אם יתכוונו להאהיל בה, אינה נחשבת אוהל. לא כן מטרייה שכל מטרתה ויעודה להאהיל מפני הגשמים, לכן אף שאוחזים אותה ביד, נחשבת לאוהל. (שבת ה שז)

 

פתיחת מיטה ושלחן. ספר על ספרים. חופה.

מותר לפתוח מיטה מתקפלת, או להניח "רגלים" ועליהן פלאטה של שולחן, או להניח ארבעה ספרים מארבעה צדדים וספר על גביהם. כי לא אסרו להעמיד מחיצות עם גג, כאשר אינו משתמש בחלל שתחתיו. וכן מותר להעמיד עמודי חופה לְכָבוד. ואף שמשתמש בחלל שתחתיה, מכל מקום כיון שעושה גג ללא מחיצות, ואין כוונתו להאהיל ממש מפני החמה והגשמים, הרי זה מותר. (שבת ה רצז, דש, שטו, שיט, שכ, שכא, שכד. ח"ג שמ)

 

מגבעת רחבה

מותר לחבוש מגבעת שיש לה שוליים רחבות יותר מטפח [8 ס"מ] ונעשה מהן צל, ואין בזה משום אוהל עראי. כי לא אסרו אלא כשמתכוין להגן בו מפני החמה וכיוצא, אבל כשמתכוין לכסות ראשו, אף שממילא נעשה אוהל, מותר, וכנ"ל שכל שאין כוונתו להאהיל אינו אסור אלא כשיש מחיצות וצריך לאוויר שתחתיו. ועוד, משום שזה "פסיק רישיה שלא איכפת לו בדרבנן", שלדעת רבים מהפוסקים זה מותר, כמבואר בהלכות בישול. ועוד, שלא אסרו אלא בכובע שהשוליים היו כלפי מעלה ובשבת הוריד את השוליים ועשה אוהל, אבל אם הוריד את השוליים מלפני שבת, נמצא שהיה כאן אוהל ומותר. ובצירוף דעת רש"י שאין איסור אוהל בכובע כלל. (שבת ה שכב. ח"ג שמא)

 

 

8 תיקוני כלים בשבת


"החזרת ידית לדלת בשבת"

כשם שאסור להחזיר דלת למקומה משום בונה, כך אסור לתקוע ידית בדלת, שהרי היא נעשית כחלק מהדלת. אולם ידית שאינה מחוברת היטב לדלת ונשלפת מידי פעם, מותר להחזירה ולפתוח בה בשבת, שהרי היא כמפתח (ב שע). ואמנם, גם אם נשמטה הידית פתאום בשבת, יש להקל במקום צורך להכניסה שוב [ופשוט שבלי לתוקעה במסמרים], וטוב שיחזירה בשינוי.

 

"החזרת דלת ארון בשבת"

דלת שהתפרקה מתיבה או מארון, אסור להחזירה למקומה. מחשש שמא יתקע בחוזקה ויתחייב משום מלאכת "מכה בפטיש", כמבואר להלן. (סימן שח ס"ט ומשנ"ב)

 

"הגבהת והנמכת סטנדר בשבת"

מותר להנמיך ולהגביה סטנדר בהברגה שבו, מפני שכך דרך שימושו. ועוד, שכל דבר שאין צורך לגבורה או אומנות בעשייתו, אין בו משום תיקון כלי ]הרמב"ן, הרשב"א, הריטב"א, המאירי, הר"ן, מהר"י מטראני. שבת ג פג, שבת ה שנב[. [ואולם בהלכה הקודמת, אף שגם שם אין צורך לגבורה ואומנות כדי להחזירה, בכל זאת אסור להחזירה מסיבה אחרת שמא יתקע.] (שבת ה רצא)

 

"כיוון משקפת בשבת"

מותר לכוון משקפת ולהתאימה לראייה טובה יותר. כנ"ל, כיון שזו דרך שימושה ולא מחדש בה כלום. וכתב בציץ אליעזר, שדן בזה לפני החזון איש, והסכים עמו להתיר בפשיטות. (שבת ה כה)

 

"מילוי שעון בשבת"

מותר למלאות שעון מכני, ואין בזה משום מתקן כלי [משום שרק ממשיך את המצב הקיים בפעולתו של השעון]. ואם פסקה פעולתו לגמרי, נהגו להחמיר שלא למלאותו. [כי יש אומרים שנחשב כמתקן כלי, שהרי אינו פועל ועתה מחדש את פעולתו. ויש אומרים שכיון שהמילוי אינו מעשה אומן, וכך דרך שימושו למלאותו מידי פעם, אין זה מתקן כלי]. וכל שכן שמותר לענוד שעון שבתנועת יד הוא מתמלא וממשיך לפעול. (שבת ה שנג, שנז, שסג)

 

"הזזת מחוגי שעון בשבת"

מותר להזיז את מחוגי השעון לכוונו לשעה המדוייקת, בתנאי שאין זה מפסיק בינתיים את פעולת השעון. (שבת ה שסב)

 

"החזרת עדשה למשקפיים בשבת"

עדשה של משקפיים שיצאה ממקומה וזקוק למשקפיים מאוד, יחזירה בעדינות ולא בחוזקה למסגרת מבלי להדק את הבורג. (חלק לוי, בית ישראל לנדא, ציץ אליעזר. ה"ע ד רסג)

 

"נתינת עדשות לנוזל בשבת"

מותר להניח עדשות מגע בנוזל, שלא תתייבשנה ותתקלקלנה. ואין בזה משום מתקן כלי, כי רק שומר על המצב הקיים, וכמכניס אוכל למקרר לשמור על טריותו. (שבת ה שנב)

 

"קיפול מפיונים בשבת"

מותר לכתחילה לקפל מפיונים בצורות שונות לייפות את השולחן לכבוד השבת. ועיין בשו"ת באר משה שטרן (ח"ח סי' קלד) שכתב: האוסר זאת, ידע כי אין לו שום יסוד בהלכה, ואיך יעלה על הדעת שבנייר רך יהיה שייך דין בונה, והוא רחוק מהשכל, וכבר כתבתי שבנייר רך מותר לעשות כל צורה שהיא, וברור שאין איסור כלל בדבר, ומותר בהיתר גמור. וכן דעת מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א בתשובה בכתב יד בספר מעשה שבת. (עיין שבת ה)

 

קילוף שעווה מהכתב

אם נטפה שעווה עבה על אותיות שבספר תורה, אף אם אין האותיות ניכרות, מותר לקלף את השעווה, ואין זה נחשב כמתקן את הספר. שהרי לדעת רבים מהפוסקים גם כשאין האותיות ניכרות, הספר כשר [והיינו דווקא כשהשעווה על אותיות מפרשה אחרת, שהרי אסור לקרוא אפילו אות אחת שלא מן הכתב]. ואף שלהלכה מחמירים שלא לקרוא בספר תורה שכזה, מכל מקום כיון שהספר נכתב כהלכה, ורק עתה על ידי נטיפת השעווה לא יכולים לקרוא בו, נמצא שכשמסלק את השעוה, אינו אלא כמסיר את המונע מקריאתו, ונשארות האותיות כהלכתן. (שבת ה קעט)

 

"עשיית זר פרחים בשבת"

מותר לקבץ פרחים המפוזרים בבית לעשותם זר לנוי. ואין בזה חשש עשיית כלי, כי אפילו אם הפרחים נחשבים כלי, הרי גם כל פרח בפני עצמו נחשב כלי, וכשמחברם יחד, לא עשה כלי, אלא צירף כמה כלים יחד. (שבת ג כו, שבת ד קג)

 

 

8 פתיחת קופסאות, בקבוקים ושקיות מזון


"קופסאות שימורים בשבת"

מותר לכתחילה לפתוח קופסאות שימורים של סרדינים, זיתים, תירס וכיוצא.

 

ואין בזה חשש איסור של עשיית כלי, שכיון שאחר השימוש זורקים אותן, אין שם כלי עליהן. ואפילו היה מתכוין לעשות פתח יפה, כיון שזה כלאחר יד [שאין זו דרך עשיית כלי על ידי קריעה או שבירה], מותר. ]הרא"ה, הר"ן, והריטב"א[ וכן עשה מעשה רב הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר ]מחבר ספר בית יוסף חדש[ ופתח קופסאות סרדינים. גם הגאון רבי יוסף פולאק ]מחבר ספר שארית יוסף[ כשהיו באים אורחים רבים לביתו, היה פותח בעצמו את קופסאות הסרדינים. וכתב במנחת שלמה אוירבך: ואין לנו לאסור בגלל אנשים מועטים מאוד שמשאירים את הקופסאות להשתמש בהן, שבטלה דעתם אצל רוב האנשים שאינם מחשיבים אותן כלל וזורקים אותן לאשפה. גם בשו"ת חלקת יעקב כתב, ומה שכתב החזון איש שהרבה בני אדם דעתם להשאיר הקופסה להניח בה מסמרים או סבון, באמת יש לומר שזה היה במקומות שהיו עניים מאוד, אבל במקומות אלו אנו עדים שרוב ככל הקופסאות מושלכות לאשפה מיד. וגם מה שכתב שמשאירים את שארית הדג בקופסא, זה ידוע שאחר פתיחת הקופסא, האוויר מזיק מאוד למה שבתוכה, ולדעת הרופאים יש גם חשש סכנה להניח הדגים בקופסא לאחר שנפתחה. ובספר נתן חכמה לשלמה כתב בשם רבו הגאון רבי אליהו דסלר שהמנהג להקל, וביסס וחיזק ההיתר שם. ובשו"ת שרגא המאיר כתב, ראו ראינו אצל רבותינו שהיו פותחים קופסאות סרדינים בשבת. וכן דעת: הגאון רבי חיים פלאג'י, הגאון רבי אליהו מני, כף החיים סופר, חבלים בנעימים לגאון מהרי"ל גרויברט, שאלי ציון, הלל אומר, דברי שלום קרויז, דברי יציב, משנת יעקב מקאפיש, באר משה שטרן, אגרות משה, והשיב משה, מנחת יצחק, הגרשז"א, שמש ומגן, מגילת ספר החדש, תפלה למשה ועוד. ובירחון המעיין, כתב הרב גרוס בשם החזון איש להתיר, וכן כתבו באור לציון ועוד, שגם החזון איש יודה להתיר בזמנינו, ואפילו אם משתמש בהן איזה זמן עד שיגמור כל הדגים שבתוכן. (שבת ג קד, שבת ה שעה)

 

"פתיחת בקבוקים בשבת"

מותר לכתחילה לפתוח בקבוקי שתיה בשבת. ומסופר על הגאון רבי יעקב ישראל פישר זצ"ל שכאשר היה רואה משהו שחושש מפתיחת הבקבוקים בשבת, היה אומר לו תן לי ואני יפתח. וכן המנהג בשלחן מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצ"ל לפתוח את הבקבוקים בשבת.

 

אף שמפריד את הטבעת מחלקו התחתון של המכסה ונמצא מקלקל את המכסה, מכל מקום לצורך שבת כדי ליטול מאכל וכיוצא, לא אסרו חז"ל מקלקל, כמו שאמרו (מסכת שבת קמו ע"א): שובר אדם את החבית לאכול ממנה תאנים יבשות. גם אין לחשוש לעשיית כלי בכך שיצר פקק, כיון שכבר היה פקק קודם הידוקו בצוואר הבקבוק, ואף לאחר הידוקו נשאר פקק שמשמש כמכסה. [גם אפשר לכסות בו בקבוק קטן יותר שלא בדרך הברגה]. ועוד, שהרי אינו מתכווין לעשות כלי אלא לפתוח בקבוק למשקה שבו. (דבר יהושע אהרנברג, חשב האפוד, באר משה שטרן, ציץ אליעזר, להורות נתן, ישועת משה, קנין תורה, אבן ישראל פישר ועוד. שבת ה שסח)


חוט בבקבוק שמפניה

חוט ברזל שמסובבים אותו סביב כיסוי בקבוקי שמפניה, מותר לפותחו ולקושרו. ואף שהשוזר חבלים או הפותל פתילות, עובר על תולדת קושר, וכן המפריד את הפתיל או החבל עובר על תולדת מתיר, אין זה דומה לחוט שסביב הבקבוק, כי דוקא בשוזר ופותל, החבל נעשה על ידי התקשרות של חלקי החבל, ונעשה הכל כגוף אחד שיש בו דמיון לקושר, אבל בבקבוק החוט נעשה רק לסבב את הכיסוי שיחזיק מעמד, ונראה לכל שהם שנים ואין זה קשירה. גם אפשר לפותחו בקלות, ואין לזה גדר קושר (שבט הלוי). (הגר"מ פיינשטיין, אמת ליעקב קמינצקי, דברי יציב, הגרח"פ שיינברג, משנה הלכות, אור לציון, שבט הלוי, חוט שני, טל אורות ועוד. שבת ה עז)

 

שקיות מאכל ופחיות

מותר לכתחילה לפתוח מעדנים, שקיות חלב, פחיות. חבילות מזון של מצות, סוכר, קפה וממתקים. חבילות כלי חד פעמי, מפיונים, טישו, טיטולים וכיוצא בהם לצורך השבת, הן ביד והן במספריים, ואפילו במקום האותיות והסימונים. על פי הנ"ל שלא אסרו מקלקל לצורך שבת. וגם דומה למה שכתב השלחן ערוך (שיד ס"ח): "מותר לחתוך סלים העשויים מכפות תמרים ומניחים בתוכן תמרים להתבשל, שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם". (הגרשז"א, דברי יציב, ציץ אליעזר, אבן ישראל פישר, דבר ישראל, חשב האפוד, באר משה, משנה הלכות, שמירת שבת כהלכתה ועוד. שבת ג קד, קי. שבת ה שסה, שפד. ח"ג תתטז)

 

מתקן חלב - "קנקומט"

מתקן חלב הנקרא "קנקומט", ואוחזים בפינת שקית החלב, ומעבירים אותה מעל להב הסכין שנמצא בקצה הכלי, מותר לפתוח השקית בכלי זה ללא חשש. (שבת ה שסז)

 

הפרדת גביעי אשל ושקיות תה

מותר להפריד גביעי אשל ושקיות תה המחוברים יחד, משום שחיבורם לא נעשה לקיום, אלא על דעת להפרידם בעת השימוש בהם. (הגרש"ז אוירבך זצ"ל. ה"ע ד רנד. שבת ה עד)

 

 


8 תיקוני בגדים


"נתינת חגורה או גומי במכנס בשבת"

מותר לתת חגורה במכנס חדש, אפילו שאינו יכול ללובשו בלי החגורה, ואין בזה משום מתקן כלי כלל. אולם אין להשחיל גומי בפנים הבגד [כבגד תחתון, מכנס לילדים עם גומי, חצאית וכיוצא].

 

משום שבהשחלת גומי יש טורח ואינו עובר אלא על ידי סיכת בטחון וכיוצא, ונראה כמתקן. ואולם, אף אם היה הנקב רחב ונכנס הגומי בקלות, עדיין אין להשחילו, שמא יקשור בסופו קשר של קיימא, כפי שהרגילות לקושרו. גם מאחר שמבטלו שם, יש בזה תיקון כלי. אבל במכנס רגיל, מותר לתת חגורה, שאינו מבטלה שם ועשוי להכניסה ולהוציאה. וגם אם היה מבטלה, כיון שיש על החגורה שם כלי, הרי זה כנותן כלי בכלי. וכמו שמותר לתת קנה חלול או ברז בנקב שבחבית יין, כדי להוציא היין, אף שלא היו הקנה והברז בחבית מעולם (סימן שיד ס"ב). (בית יוסף ס"ס שיז. ה"ע ד רכח. שבת ה עח)

 

שרוך בנעל חדשה

מותר להשחיל שרוך חדש אפילו בנעל חדשה. שכיון שהשרוך נכנס לנקב בקלות ללא טורח, שסביב הנקב יש טבעת ברזל או שהנקב רחב, אין בזה איסור מתקן כלי. ואף אם מבטל שם את השרוך, מותר, כיון שיש עליו שם כלי וכנ"ל, וכל שכן אם דעתו להוציאו במוצאי שבת. (קצות השלחן ושכן דעת הגר"ז, מגן אברהם וחיי אדם. תורת שבת, מהר"י שטייף ראב"ד בודפסט, באר משה שטרן, מים חיים, בצל החכמה, יצחק ירנן ועוד. וכתב בשו"ת שרגא המאיר שאין צורך להחמיר בזה. ה"ע ד רכט. שבת ה עח)


החזרת אבזם בחגורה

רצועת חגורה שנשמטה מהאבזם, מותר לתוחבה שוב באבזם. (כמבואר לעיל, ועיין שיז ס"ב)

 

"הצרת מידת כובע בשבת"

כובע שהוא רחב יותר ממידת הראש, מותר לתת נייר מבפנים, כדי לצמצם את חלל רחבו ולהתאימו למידת הראש. (ה"ע ד רסד)

 

כובע שהתקמט

כובע שהתקמט, מותר ליישרו ולהחזירו למצבו הקודם, ואין בזה משום מתקן כלי. ]שבת ה שנא[

 

"קיפול טלית גדול בשבת"

מותר לקפל את הטלית שלא כסדר קיפולה הרגיל. והמקילים לקפלה כסדר קיפולה הרגיל, אפילו לצורך השבת הבאה, יש להם על מה לסמוך. ובכל אופן ישים לב שהטלית תהיה מונחת יפה ולא זרוקה ומזולזלת, שאין זה מכבוד המצווה. (שבת ה שמג. ועיין שו"ת נזר כהן (חלק א סימן יג) להרה"ג זמיר כהן שליט"א)

 

"פתיחת כיס חליפה בשבת"

כיס שבחליפה, שדרך החייטים לתופרו בעת הכנת החליפה, אסור לקורעו, שנמצא שגומר את עשיית הכלי בשבת, ויש בזה משום מלאכת מכה בפטיש.

 

כתב רבנו אברהם בן הרמב"ם: "דרך החייטים כשגומרים את הבגד ומתקנים בית הצוואר שלו שיהיה ראוי ללבישה, מושיב החייט המטלית שחתכה ממקום בית הצוואר על בית הצוואר, ותופרה תפירת עראי, כדי שיהיה היכר לבגד הזה שהוא חדש, ושלא לבשו אדם מעולם. וכשירצה בעל הבגד ללובשו, מסיר אותם החוטים שתפר בהם את המטלית ולובשו. ועל זה חייב חטאת, מפני שחיבורו יפה, שכן דרך כל החייטים לעשות כן, אבל בחבית של חרס שסתם את המכסה בטיט, אין חיבורה חיבור גמור אלא אם כן נשרף בכבשן שיהיה כולו כגוף שווה". (שבת ה עא)

 

"הפרדת זוג גרביים מחוברות בשבת"

מותר לקרוע בשבת את החוט המחבר בין שתי גרביים חדשות, שאין התפירה לקיום אלא זמנית עד שילבשן. (שמירת שבת כהלכתה, להורות נתן ועוד. שבת ה עד)

 

ולכאורה, מה ההבדל בין פתיחת זוג גרביים שהתפירה היא זמנית, לפתיחת כיס שבחליפה שגם שם התפירה היא זמנית? ואפשר לבאר שלגבי כיס, כיון שכך דרך החייט לתפור את הכיס לצורך תפירת הבגד כהוגן, על כן כשפותח את הכיס, הרי זה גמר מלאכת הבגד שנעשה הכיס ראוי לשימוש. וכן בבית הצוואר הנ"ל שדרך החייטים לסוגרו, אזי כשפותחו הרי זה גמר מלאכת הבגד שיוכל להשתמש בחלוק. לא כן בגרביים, שהן שתי בגדים גמורים, וכל תפירתן היא רק כדי לחברן יחד שלא יפרדו עד שימכרם, ודומה לחולצה ומכנס התפורים יחד כדי למוכרם, שמותר לפותחם ואין זה גמר מלאכה, וכמו שמותר לפתוח זוג נעליים שתפרם המוכר יחד עד שיקנום.


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏