ל"ט מלאכות שבת- "מלאכות כותב ומוחק"

"מלאכות כותב ומוחק". "הגדרת מלאכות כותב ומוחק". "היכן הייתה מלאכות כותב ומוחק במשכן?" כתיבה לסימון הקרשים למשכן ולחצר. מתוך הלכות ל"ט אבות מלאכות האסורות מדאורייתא בשבת כפי שמובאות בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "כתיבה המתקיימת בשבת", "האם כתיבה במחשב אסורה בשבת?", "כתיבה במשקים בשבת", "כתיבה באדים בשבת", "צירוף אותיות בשבת", "האם מותר לקפל את קצה הדף שבספר לסימן בשבת?", "לימוד בשבת בסמוך לכלי כתיבה", "האם מותר להגיה ספר בשבת?", "כיתוב שתחת הנעליים", "כתב סתרים בשבת", "האם מותר לחתוך עוגה עם אותיות בשבת?", "מחיקה מהיד בשבת", "ניקיון בנייר כתוב בשבת"...

מלאכות כותב ומוחק

 

הגדרת המלאכה

הכותב שתי אותיות, חייב מן התורה. ואם כתב אות אחת, הרי זה אסור מדרבנן. והוא הדין בכל זה לרוקם אותיות או חורט על כסף או זהב. (שבת ה קלד, קמא, קמו)

 

"כתיבה מתקיימת בשבת"

הכתיבה האסורה מהתורה דווקא שהיא מתקיימת, אבל אם אינה מתקיימת, אסורה מדרבנן. על כן, כתיבה במחשב אסורה מדרבנן. וכן כתיבה בעט שלאחר 24 שעות נמחק הכתב מאליו, אסורה מדרבנן. (שבת ה קעח, רה)

 

"כתיבה במשקים ואדים בשבת"

אסור לטבול אצבעו ביין וכיוצא, ולכתוב בה על שולחן, אבל מותר לטבול אצבעו במים ולכתוב על שולחן, כי במים אין הכתיבה מתקיימת כלל. ופשוט שמותר לכתוב אותיות באוויר או על שולחן שאין עליו משקה. (שבת ה קמח, קנ, קנא)


אסור לכתוב אותיות באצבעו על חול או על אדים שבחלון, שבכל אלו מתקיים הכתב לזמן מסוים. אבל להעביר קו בלבד, מותר. (שבת ה קמח)

 

"חיבור וריחוק אותיות בשבת"

ספר שכתוב בו על חודי דפיו, וכשהוא סגור, ניכרות האותיות, וכשהוא פתוח, אינן ניכרות, מותר לפותחו ולסוגרו, שהרי אינו כותב ואינו מוחק, אלא רק מקרב הדפים זה אצל זה או מרחיקם זה מזה. 

וכן דלתות של ארון הקודש שכתובים עליהן פסוקים, מותר לפותחן ולסוגרן. וכן נייר שנקרע באמצע הכיתוב, מותר לקרב החתיכות אחת אל אחת ולקרוא. (שבת ה קנט, קסו)

 

"חריטה בציפורן בשבת" - לסימן

הלומד בספר ומצא בו חידוש, רשאי לחרוט בציפורן בדף לסימן, כדי לעיין בו לאחר השבת. וכן מותר לקפל קצה הדף שבספר לסימן. (סימן שמ סעיף ה. שבת ה קסח, קעא)

 

"לימוד בשבת בסמוך לכלי כתיבה"

הרגיל ללמוד בחול כשכלי כתיבה לפניו, ובעת לימודו כותב מה שמתחדש לו, בערב שבת יסירם מלפניו, שמא מטרדת לימודו ישכח שהיום שבת ויכתוב. (שבת א רלה)

 

"הגהת ספר בשבת"

המחבר ספר ורוצה להגיה את כתביו קודם שישלחם לדפוס, יסיר מערב שבת את מכשירי הכתיבה שלפניו, ורשאי ללמוד בכתביו בשבת, ואם ימצא טעות, יחרוט בציפורן, או יחבר שם סיכת משרד, כדי לתקן במוצאי שבת.

 

כתב הגאון רבי אברהם פלאג'י, שכן היה מנהגו של רבנו יצחק בילמונטי מחבר ספר "שער המלך", שבכל שבת היה מעיין בחידושים שהעלה בכתב ידו בחול, אם ימצא מה לתקן בהם. וכן היה עושה אחיו הגאון רבי יצחק פלאג'י, ולא חששו שמא ישכח ויכתוב, כיון שהדיו והקולמוס היו בחדר אחר, וגם יכול לסמן לו לזכרון על ידי קיפול בדף. וכן נוהגים בשבת כל בני תורה המחדשים דברי תורה בשבת. ע"כ. וכן מנהגו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א. (שבת א רלו)

 

"כיתוב שתחת הנעליים"

נעליים שחקוקות בסולייתן אותיות או צורות של סמל מסחרי, ובהילוכו הן נחקקות על העפר, מותר ללכת בהן. שהואיל והכתיבה היא בשינוי, וגם הכתב אינו מתקיים, הרי זה "פסיק רישיה דלא ניחא ליה בשני איסורי דרבנן", וכמבואר להלן להיתר. (שבת ד קעא. שבת ה קנב)

 

"כתב סתרים בשבת"

עט מיוחד שכותבים בו על נייר ואין הכתב ניכר כלל, וכשמקרבים את הנייר לאור, ניכר בו הכתב, מותר לקרבו לאור בשבת כדי לקרוא ממנו.

 

כתב בשו"ת נשאל דוד אופנהיים: נייר שכתוב עליו דברים סודיים במי בצלים או לימון, ואי אפשר לקרוא מה כתוב בו אלא על ידי קירוב הנייר לתנור, ועל ידי החום נפלט הכתב ויהיה רישומו ניכר, מכיון שאינו עושה שום מעשה של כתיבה, רק ממילא נפלט הכתב מכח חימום הנייר, אין בזה איסור כלל. וכל שכן שלדעת רבים "פסיק רישיה בדרבנן אפילו שנוח לו, מותר". (שבת ה כג, קסג)


"עוגה עם אותיות בשבת"

עוגה שכתובות עליה אותיות, בין אם האותיות עשויות מגוף העוגה, בולטות או שוקעות, בין אם האותיות נכתבו על העוגה בקרם וכדומה, מותר לחתוך את העוגה ולאוכלה, ואין בזה איסור מוחק. ובני אשכנז נהגו להחמיר באותיות שנכתבו על העוגה בקרם, שלא לשוברן בידים, אלא בפה דרך אכילה. (שבת ה רו. סימן שמ ס"ג)

 

"מחיקה מידיו בשבת"

אם היו כתובות אותיות על ידיו, לא ינקה אותן בשבת, משום מוחק. וכשנוטל ידיו לסעודה, יטול רביעית [81 גרם] מים בבת אחת, ולא ינגבן, [כי הניגוב גורם למחיקה]. אבל אם היו ידיו מלוכלכות בדיו, מותר לנקותן. [כי מוחק שלא על מנת לכתוב, אסור מדרבנן. וכיון שאין דרך לכתוב על היד, ומחיקת לכלוך הדיו, היא רק תולדת מוחק, הרי זה מותר. אבל באותיות ממש, שמחיקתן היא אב מלאכת מוחק, החמירו יותר שלא ימחוק.] (שבת ה רכה)

 

"ניקיון בנייר כתוב בשבת"

מותר לנקות לכלוך בנייר כתוב, ואין לחוש למחיקת האותיות. שהרי זה פסיק רישיה בשני איסורי דרבנן [מקלקל, ומוחק כלאחר יד], שמותר, כמבואר להלן. 
ובלאו הכי, יש אומרים שעל נקיון בנייר אין שם מחיקה כלל, כי מלאכת מחיקה היא, מחיקת הכתב ממש, שעל ידי זה תהיה אפשרות לכתוב שתי אותיות, אבל לא מצינו שהשופך דיו על אותיות למוחקן, יתחייב משום מוחק, אף אם תיקן במחיקתו. (שבת ה רלד)

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏