ל"ט מלאכות שבת- "מלאכת מלבן"

"מלאכת מלבן". "היכן הייתה מלאכת מלבן במשכן?" מתוך הלכות ל"ט אבות מלאכות האסורות מדאורייתא בשבת כפי שמובאות בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "הגדרת מלאכת מלבן", "מהי תולדת מְלַבֵּן?". הסבר "שרייתו זהו כיבוסו", "תלייה על חבל כביסה בשבת", "תליית כביסה על כיסא בשבת", "ניעור בגד ממים בשבת", "ניעור בגד מאבק בשבת", "ניעור מעיל ניילון בשבת", "שיפשוף הבגד בשבת", "ניקוי במגב בשבת", "ניקוי משקפים בשבת"...

מלאכת מְלַבֵּן


הגדרת המלאכה

המכבס צמר במים, עובר על מלאכת מְלַבֵּן. (רמב"ם פ"ט ה"י)

 

תולדת מְלַבֵּן - כיבוס בגד

המכבס בגד במים, עובר מהתורה משום תולדת מְלַבֵּן. [ומה שאינו עובר על אב מלאכה, משום שאין הכיבוס בא ללבן אלא להסיר הלכלוך].ואולם אסור גם לנקות בגד בשפשוף בלי מים או באבקת טַלְק וכדומה, אבל מותר לנקותו בבד יבש או בהעברה ביד בלי שפשוף.

(רמב"ם פ"ט הי"א. ב עב)

 

סחיטה - הסוחט בגד מהמים, הרי הוא כמכבס, כי הסחיטה היא חלק מצרכי הכיבוס, שעל ידה מתנקה הבגד [וכמו שההגסה בתבשיל, היא חלק מצרכי הבישול]. (רמב"ם)

 

מים על בגד - אסור לתת מים אפילו מועטים על בגד לנקותו אף מבלי לשפשפו. שכלל בידינו "שרייתו, זהו כיבוסו", דהיינו עצם שריית הבגד במים נחשבת ככיבוס. ]סימן שב סעיף ט[

 

בגד שנפל למים ומקפיד שלא יהיה רטוב, הרי הוא מוקצה ואסור לטלטלו, שמא יבוא לסוחטו. אבל מותר לשני אנשים לאחוז בו בעדינות ולטלטלו, ואין חשש שיסחטוהו, שכיון שהם שניים, יזכירו זה לזה שלא לסוחטו. (ב סד)

 

בגד שנפל לשאר משקים מותר לטלטלו, ואין חשש שמא יסחט, מאחר ואינו מתלבן בסחיטה זו ועדיין ישאר ממראית הלכלוך. על כן, אם נשפך מיץ על השולחן, מותר להניח עליו מטלית או מפיות נייר, ויגביהם בעדינות שלא יסחטו. (ב עד, פז)

מעיל רטוב מגשם - המהלך בגשם והתרטב מעילו מאוד, מותר לו להמשיך ללכת איתו, ולא חוששים שמא יסחט את המעיל, כי אין דרך לסחוט הבגד שעליו. (ב סד)

 


"תלייה על חבל כביסה בשבת"

בגד שנרטב ממים, אסור לתלותו על חבל כביסה לייבשו, מפני מראית העין - שיחשדו בו שכיבס בשבת. ואין לשוטחו אפילו בתוך ביתו, מפני שכל דבר שאסור משום מראית העין, אפילו בצנעה, אסור. 

ואם תלה את הבגד קודם השבת [אפילו בחוץ] אינו צריך להסירו, ואם התייבש בשבת, מותר להורידו ולהשתמש בו. כמבואר בהרחבה להלן בהלכות מוקצה. (ב סד, סה, סט)

 


סמוך להסקה

אסור להניח בגד רטוב סמוך להסקה כדי לייבשו, כל שהמים הבלועים יכולים להגיע לחום שהיד סולדת בו [דהיינו, שאי אפשר להחזיק בהם את האצבע מחמת החום], כי אז בחום מתנקה הבגד היטב. 

אבל רשאי להניח את הבגד רחוק מעט מההסקה באופן שאין המים מגיעים לחום שהיד סולדת בו, כי אז אין הבגד מתלבן ומתנקה היטב. (סימן שא סמ"ו. ב סה, תקסה)

 


על גבי כיסא

בגד שנרטב או נספג בזיעה, מותר להניחו על גבי כסא לייבשו, אך לא יפרסהו על גבי כמה כסאות, מפני שניכר שמתכוון לייבשו, ושמא יחשדו בו שכיבס בשבת. 

אבל אם ניכר הלכלוך על הבגד, כגון בגדי ילדים קטנים, מותר לתלותו אפילו על חבל כביסה, שכיון שניכר הלכלוך, אין לחשוד בו שכיבס בשבת. (ב סז, ע)

 


ניעור בגד ממים מועטים

טל או טיפות מים מועטות שנפלו על בגד שהתקיימו בו ג' התנאים הבאים: חדש [שלא השתמש בבגד הרבה, וניכר בו חידושו], שחור [ולא צבעים אחרים אפילו כֵּהִים, כמו אדום], ומקפיד שלא ללובשו אף פעם בלי ניעור, אסור לנערו, שהרי זה ככיבוס. 

אבל אם חסר אחד משלושת התנאים, מותר לנערו. (סימן שב ס"א. ה"ע ג רכג)

 

והביאור בזה, כי דווקא בבגד 'חדש' ו'שחור', ניכר ביותר הייפוי בניעור. וכאשר מקפיד תמיד ללובשו כשהוא מנוער מהטל, אזי יש ערך לניעור ונחשב כאילו כיבסו, אבל כשלא מקפיד ללובשו מנוער, גם אם ינער אין ערך לניעור כל כך, ולא נחשב שכיבס וְיִפָּה את הבגד. (משנה ברורה ס"ק ב. ב עד)

 

שלג שנפל על בגד ולא נמס, רשאי לנערו בנחת. אבל אם נמס, והבגד שחור וחדש ומקפיד עליו, אין לנערו. (ב עה)

 


ניעור בגד ממים רבים

גשם שירד על בגד חדש, אסור לנערו, כי אדם מקפיד שלא יהיו עליו מים רבים ויכווצוהו. אבל בגד ישן שאינו מקפיד עליו, מותר לנערו בנחת. (ב עו)

 


ניעור בגד מאבק ועפר

בגד שהתלכלך מאבק או עפר, מותר לנערו, אף אם הוא חדש, שחור, ומקפיד שלא ללובשו בלי ניעור. כן דעת רוב ככל הראשונים [רבנו חננאל, תוספות, הראב"ד, הרשב"א, המגיד משנה, הרא"ש, הר"ן, המרדכי ועוד, שלא שייך ליבון וכיבוס מאבק ועפר אלא רק מטל ומים. (ה"ע ג רכד) וכן פסק מרן השלחן ערוך (שב ס"א). ולבני אשכנז, כתב הרמ"א: טוב לחוש לדברי האוסר.

 

מותר לנקות בגד במברשת בגדים. (לוית חן עמוד קפו. ה"ע ג רכד)

 


ניעור מעיל ניילון בשבת

מעיל גשם שאינו עשוי מבד אלא רק מניילון, מותר לנערו אפילו בכח מהמים שעליו, כיון שאין המים נספגים בו, ואין כאן חשש סחיטה כלל. (ה"ע ג רכג)

 


שיפשוף הבגד בשבת

בגד שהתלכלך מבוץ או תבשיל וכדומה, אסור לתפוס בשני צידיו ולשפשפו, מפני שנראה כמלבן. אבל מותר לנקותו בשינוי, דהיינו שיתפוס בצידי הבגד מבפנים וישפשף, או שיגרד את הלכלוך בצפורן אפילו מבחוץ, שאז לא נראה כמלבן, וגם נשאר רושם מהלכלוך. ומה שהבוץ מתפורר, אין בזה איסור, כי אין טוחן אחר טוחן, כנ"ל במלאכת טוחן. ופשוט שכל זה בלי מים כלל. (ה"ע ד קכה)

 


בגד ונעלי עור

מותר לתת מים על בגד עור או על נעלי עור [שלא במקום השרוכים] לנקותם, ובלבד שלא ישפשף. [והכלל שאמרנו לעיל: "שרייתו זהו כיבוסו", הוא רק בבד ולא בעור שהוא קשה.] (סימן שב ס"ט. ב עח)

 


בקבוק תינוק. מפת ניילון.

מותר לשטוף או לשרות פיטמת בקבוק של תינוק במים, או מפת שולחן ניילון שהתלכלכה, אך לא ישפשף את הצדדים זה בזה. [והטעם כנ"ל] (ב פז. ועיין ה"ע ג רכג)

 


"ניקוי במגב בשבת"

מותר לתת מים על שולחן או על שיש לנקותו, ולגרוף את המים במגב גומי. (שבת ד מט)

 


"ניקוי משקפיים בשבת"

מותר להרטיב את העדשה במים ולנגבה בבד יבש. (ב פח)

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏