יום הכיפורים- סגולה לחיים - לב שבור!

"דרשה קצרה לכיפור". "כיצד ניתן לקבל שנה טובה למרות שחטאנו?". "משל ונמשל ליום הכיפורים". שמביא המהר"ל לבאר איך יתכן שהקב"ה נתן לנו נשמה, ואומר לנו: "תשמרו על הנשמה הזאת, היא בבת עיני, זה חלק אלוהַ ממעל, תשמרו לא לטמא אותה!". ובא בן-אדם ופוגע בנשמה, והוא שואל עכשיו "איך מתקנים"???... הפיתרון של המהר"ל...

"סגולה לחיים טובים - לב שבור!"


מובא במדרש ילקוט שמעוני (מזמור כ"ה תהילים):

שאלו לחכמה חוטא מה עונשו? אמרה: ''חטאים תרדף רעה''. 

שאלו לנבואה חוטא מה עונשו? אמרה: ''הנפש החוטאת תמות''. 

שאלו לתורה חוטא מה עונשו?, אמרה: ''יביא אשם ויתכפר''. 

שאלו להקב''ה חוטא מה עונשו? אמר: ''יעשה תשובה ויתכפר''. הדא הוא דכתיב: ''טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך''.


המהר"ל בנתיב התשובה מביא משל למה הדבר דומה?

משל למלך שהיה לו סט של כוסות ירושה מאימו עוד מהממלכה הקודמת . בחלוף הזמן נשברו כולם, ונשארה מכל הסט רק כוס אחת. אותה כוס כבר עוברת במשפחה 300 שנה, מדור לדור. 

כיאה לירושה מלכותית, הותירה אחריה אימו הוראות כיצד לשמר אותה: צריך לשטוף אותה שלוש פעמים ביום עם נוזל כלים ובמים פושרים, לייבש אותה עם ספוג מאוד עדין, אחרת הכוס תאבד את הצבעים המיוחדים שיש עליה...


המלך נצרך לנסוע לחופשה למשך חודש ומכיוון והטיפול בכוס המיוחדת חייב להימשך, קרא לאחד החברים שלו וביקשו: "אנא ממך – תעשה טובה, הכוס הזאת, היא המזכרת היחידה שיש לי מאימא שלי, צריך לשוטף אותה כל יום עם נוזל כלים ובמים פושרים, לנגב אותה עם צמר גפן, ולהחזיר לארון. ככה תעשה בכל יום!" והחבר קיבל על עצמו את המשימה.


יום אחד מגיעים חברים לביתו ואחד סח בפליאה:  "ואוו... שמענו שאתה מקושר עם המלך..."... מצא חן בעיניו הרעיון והוא התלהב ואמר: "כן.... יש לו כוס שהוא קיבל אותה מאימא שלו, והמלך לא השאירה לאף אחד, כי אם לי! הביטו איזה יופי של כוס!!!" ותוך כדי חשף את הכוס מהקופסה לעיני חבריו המשתאים.


כמובן שזו נפלה ונשברה. 

חברו של המלך לא ידע את נפשו... 

הוא נסע לשוק הפישפשים בתקווה למצוא מישהו שיתקן אותה - אך לשווא.

הוא לא אמר נואש הן ידע הוא כי חייו תלויין לו מנגד... מה עשה?

לאחר בירור מעמיק התברר לו שהחברה שייצרה את הכוסות הללו יושבת במינכן שבגרמנייה. הוא לא חשב פעמיים ועלה על המטוס הראשון שיצא לשם.


מזלו לא האיר לו פנים גם בחברה - לא נמצאה כוס שכזו ואף אין הם יכולים לתקנה באופן שתהיה זהה למקור... כשהוא שבור ורצוץ חזר לארצו והמתין לבואו של המלך... 

 

כשהמלך חזר, הוא מבקש פגישה דחופה עם המלך. הוא נענה והיום המיוחל הגיע, הוא ניכנס למלך, משתטח על הרצפה בבכי קורע לב כשבידו נמצאת הקופסה הריקה.


שואל אותו המלך: חברי הטוב, מה קרה לך?! אתה לא מרגיש טוב?

"אדוני המלך אל תשאל מה שעשיתי... הוצאתי את הכוס לשטיפה, היא נפלה ונישברה לרסיסים"...


אמר לו המלך: "לא נורא – תביא את הקופסה ... ולך הביתה לשלום... ראיתי את הצער שלך.... זה מספיק!!!".


כן הוא הנמשל אומר המהר"ל:


זה מה שכתוב במדרש: 

שאלו לנבואה חוטא מה עונשו?... הלכו לשוק הפשפשים אמרו "אין לזה תקנה...שברת? אי אפשר  לתקן..." 


שאלו לתורה (שאיתה ברא הקב"ה את העולם...) חוטא מה עונשו? הוא  נסע למינכן, לחברה המייצרת, אמרו לו "אפשר לתקן, אבל זה לא יראה אותו דבר".


הקב"ה נתן לנו נשמה, ואמר לנו "תשמרו על הנשמה הזאת, היא בבת עיני, זה חלק אלוהַ ממעל, תשמרו לא לטמא אותה!". 

בא בן-אדם, הוא פגע בנשמה, והוא שואל עכשיו "איך מתקנים"???

שואלים מומחים לנשמות – "אין תקנה!"

שואלים לנביאים ואלו מבשרים: "אתה תמות!"

הוא בא לקב"ה , בכבודו ובעצמו , בלב נדכה ואומר: "אבא נתת לי נשמה, אבל מה אני יעשה, קלקלתי אותה..."...


 לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה

אומר הקב"ה: "שברת? אבל יש לך אפשרות לתקן. לב שבור, זה מה שאני רוצה!"


פתרון התשובה, הוא פתרון היצירה של הקב"ה.

שבן-אדם בא שבור, מבקש מהקב"ה רחמים, כאן הוא מקבל את נס הישועה שלו!

(מעובד משיחתו של הרב ברוך רוזנבלום שליט"א)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏