עשי"ת- הזכות והחובה בימים אלה

"שיחה לעשרת ימי תשובה". "מהי הזזכות שיש לנו בעשרת ימי תשובה?". "מהי הובה שיש לנו בעשרת ימי תשובה?" ומכוח מה באה החובה הזו?. תשובתו של ר' איצלה בלאזר מתוך "הסיפור על רב והקצב בערב יום הכיפורים". המבאר מדוע בעשרת ימי תשובה אם אתה לא מתפייס עם חברך התביעה עליך היא הרבה יותר חמורה... מעובד משיחתו של הרב ברוך רוזנבלום שליט"א

הזכות והחובה בעשרת ימי תשובה


"דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאוּהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" – מתי הקב"ה קרוב?  בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. לקירבה הזאת, יש זכות וחובה.


הזכות היא: שתפילת היחיד בעשרת ימי תשובה, מסוגלת כתפילה של רבים.                  מה שרבים יכולים לפעול במהלך כל השנה, יכול אחד בודד להשיג, בתפילה של עשרת ימי תשובה. זה הכוח של עשרת ימי תשובה.


והחובה היא: יש לכך משמעות שהקב"ה נמצא איתנו, יש לכך גם השלכות הלכתיות, כמו שכתוב ב'שולחן ערוך', שהימים האלה, שבין ראש השנה ליום הכיפורים, גם מי שנוהג לאכל 'פת פלטר' (פת גוים), שלא יאכל בכל עשרת ימי תשובה את הלחם הזה...


שואלים המפרשים:

ממאי נפשך? אם מותר, אז מותר! ואם אסור, אז אסור?!


ומסבירים שעומק הענין הוא: 

שבימים האלה הקב"ה ממציא את עצמו אלינו. כפי שאומר לנו הנביא ישעיהו: "דִּרְשׁוּ

ה' בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאוּהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" אם כך, אנחנו הופכים להיות, בני הפמליה של הקב"ה, וברגע שאנחנו הופכים להיות בני הפמליה, נידרש מאיתנו לנהוג בהנהגות של קדושות מיוחדות. לכן ישנן הלכות, שנוהגות דווקא לעשרת ימי תשובה... 


על החובות הללו מדבר ר' איצלה בלזר, בספרו כוכבי אור:


מספרת הגמרא (מסכת יומא פז): שקצב אחד ביזה את רב, והנה הגיע ערב יום כיפור, והקצב לא בא לבקש מחילה מרב (וידועים דברי הגמרא שעל עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר, אך על עבירות שבין אדם לחברו, אין  יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו). רב ראה, שאותו קצב לא הגיע לבקש סליחה... הלך רב ועשה מעשה, אזר מותניו והלך אל חנותו של הקצב. 

בדרך לחנותו של הקצב... פוגש אותו  רב הונא ושואל אותו: "להיכן אתה הולך? עוד כמה שעות יום הכיפורים?! משיב לו רב: "אני הולך להתפייס עם הקצב". 


רב מגיע לקצב, נעמד על מפתן הדלת ובשיא חוצפתו הקצב מתריס כנגד רב ואומר לו: "לך מכאן - אין לי עסקים איתך!"... 


מספרת הגמרא, שרב הלך לדרכו והקצב המשיך בעבודתו, באותו זמן ביקע הקצב ראש של בהמה באמצעות גרזן, וחתיכה מראשה של הבהמה ניתזה על ראשו והרגה אותו במקום. הוא הלך לעולמו בערב יום הכיפורים...

מסכמת הגמרא: בין בהמות נולד, בין בהמות  עבד ובין בהמות מת...


בא הגאון ר' יצחק בלזר (כוכבי אור) ושואל שאלה:

היכן מצאנו הלכה כזאת , שאדם שפגע בי, אני צריך ללכת אליו כדי להתפייס?! לא מצאנו הלכה כזאת בשום מקום... ונהפוך הוא, מי שפגע בי, צריך לבוא אלי? בשולחן ערוך יש הלכה, צריך לבקש שלוש פעמים, עד שהוא מתפייס, ואם הוא לא מתפייס לאחר שלוש פעמים, אין צריך להתפייס לו. אבל מצב כזה, שמישהו פגע בי, שאני אלך אליו?! 


עונה ר' איצלה בלזר: 

רב למד את ההנהגה הזאת מהקב"ה, כפי שנאמר במסכת שבת דף קלג: "אבא שאול אומר: 'ואנוהו' - הוי דומה לו: מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנוך ורחום

רב אמר, אם כתוב בפסוק דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאוּהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב, מאימתי הוא קרוב, בין ראש השנה ליום הכיפורים, פירוש הדבר, שהקב"ה ממציא את עצמו אלינו, כדי שאנחנו נבקש ממנו מחילה, הלך רב ועשה את אותו מעשה, הלך והמציא את עצמו אל הקצב, כדי שהקצב יבקש ממנו מחילה.


אבל יש כאן דבר נוסף שר' איצלה בלזר למד מכאן: 

שבאותו זמן שרב הגיע אל הקצב, והמציא עצמו אל הקצב, והקצב אומר לו "אין לי עסקים איתך - לך מפה" הקב"ה הרג אותו ולא חיכה לו ליום כיפור. הקב"ה העניש אותו על המקום - הוא בא איתו חשבון באופן מידי. ללמדך: 


ברגע שבן-אדם מתנהג בצורה כזו, ועוד בזמן שהקב"ה ממציא את עצמו עד אליך, ובא אליך בעשרת ימי תשובה, כדי שתתפייס איתו, ואתה לא מתפייס איתו, אז התביעה עליך היא הרבה יותר חמורה...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏