מוסר השכל- "לטפח את הנשמה"

"סיפור עם מוסר השכל". "סיפור על מלך עם ארבע נשים" המביא לתובנה שמכל הסובב את האדם שווה לו "להשקיע בנשמה". לרוב הנשמה מוזנחת במרדף לכסף, לכוח ולשאר הנאות העולם. למרות שהיא הדבר היחידי שילך איתנו לכל מקום. 'חזק וטפח את הנשמה!', היא הדבר היחידי שימשיך איתנו לנצח.

"לטפח את הנשמה"


למלך עשיר ומיוחס היו ארבע נשים.

 

ככל אדם הייתה האישה הרביעית מועדפת מהאחרות. הוא לא החסיר ממנה מאומה, פינק אותה עם בגדים יפים ומיוחדים, הביא למיטתה את המאכלים הטובים ביותר מהשפים הנחשבים מהארץ ומחו"ל. הוא לא התפשר לתת לה פחות מרמה הגבוהה ביותר...

 

אין זה אומר שהוא לא אהב את נשותיו האחרות. הוא העריץ את אישתו השלישית ותמיד השתבח בה בפני רעיו מהנסיכויות השכנות. אך עם זאת קינן בליבו חשש שמא תלך היא יום אחד ותשאיר אותו לבד.

 

את אישתו השנייה הוא אהב גם כן, רכש לה כבוד והשמועה שרצה בממלכה, שזו השנייה הייתה אף 'אשת סודו'. הוא היה מספר לה הכול והיא תמיד קיבלה אותו באדיבות רבה, השתדלה להתחשב עד כמה שיכלה והכריחה עצמה להיות סבלנית וממלכתית. כולם ידעו בארמון: בעת שהמלך נתקל בבעיה היא זו ש'מאחרי הקלעים' פעלה תמיד, הוא היה שח בפניה את אשר על ליבו והיא עזרה לו לעבור זמנים קשים ומתוחים.

 

בשימור האוצר וכספי הממלכה התעסקה בנאמנות אין קץ אישתו הראשונה של המלך.  היא הצלחה להביא לכך שרכוש המלך ונכסיו יישמרו לו גם לאחר שבנו יירש את כסאו. אך המלך לא אהב את אישתו הראשונה. הוא הזניח אותה למרות שהיא אהבה אותו מאוד אבל הוא בקושי שם לב אליה...

 

יום אחד, חלה המלך במחלה אנושה והוא הבין שזמנו תם. הוא העביר במוחו את מסכת חייו ותהה לעצמו: "יש לי ארבע נשים ושאני אמות אני אהיה לבד?!"...

 

הוא אזר אומץ פנה אל אישתו הרביעית, ושאל: "ראי! מכל נשותי את תמיד היית במקום הראשון אהבתי אותך הכי הרבה וטיפלתי בך נהדר. כעת אני גוסס ומפחד להישאר לבד האם את תבואי איתי ותארחי לי חברה?". האישה נבלהלה וקראה: "מה זה?! - נראה לך?!... אין סיכוי!!!" ענתה והלכה מבלי להביט לאחור. תשובתה פילחה את לב המלך כתער - הוא לא האמין שזו שטיפח תנהג בכפיות טובה לאחר כל מה שעשה בשבילה.

 

אבל לא מלך כמוהו יישבר. הוא פנה לאישתו השלישית ואמר: "את יודעת שבליבי את היחידה מכל ארבע נשותי. קיצי קרב ובא וחוש אני להישאר לבדי, האם תבואי איתי לארח לי חברה?". "ממש לא! - מה חשבת לעצמך?! הרי ברגע שתמות אשא לי מישהו אחר ואחיה חיים מאושרים..." המלך לא הופתע - תמיד חשש שתעזוב אותו אך הדרך שבה נאמרו הדברים לא הלמה נתין ברמה כמו שלו... 

 

כשהוא פגוע עד עמקי נשמתו פנה המלך אל המוצא האחרון מבחינתו - אל אישתו השנייה. הפעם הוא ניסה גישה קצת אחרת: "אשתי היקרה, הזוכרת את איך שתמיד פניתי אליך לעזרה והיית שם בשבילי.... שאמות האם תבואי איתי ותארחי לי חברה?" "אני מצטערת יש גבול גם לעזרה שאני יכולה להעניק לך!"... ואז היא הודיעה בקול נרגש: "המקסימום שאני יכולה זה לבכות עליך ליד הקבר ואולי קצת אחר- כך..." תשובתה הכתה במלך כברק ביום קיץ - המלך היה שבור ומצב נפשי קשה.

 

הוא הבין שהוא נותר לבד, הכיצד יפנה אל אישתו הרביעית?! והלא עם את האחרות שכה אהב - נטשו הן, היעיז פניו לזו שכלל לא אהב?!... הוא עצם את עיניו, נשך את שפתיו וניסה לעכל את גודל בדידותו.


בעודו תוהה שמע קול רך, נחוש ועדין: "אני יהיה איתך! אני אלווה אותך לאן שרק תלך!" המלך פקח את עיניו וראה מולו את אישתו הראשונה.

 

היא הייתה צנומה, רזה וכחושה עקב הזנחה ממושכת.

 

כשהוא מבין את גודל טעותו אמר המלך: "שוטה שכמותי! הייתי צריך לטפל בך כשהייתה לי הזדמנות... איזו טעות עשיתי!!!". 


והמוסר השכל:

בעצם, לכולנו יש בחיינו סוג של ארבע נשים.

 

האישה הרביעית היא הגוף שלנו. לא משנה כמה זמן ומאמץ נשקיע בליפות ולחזק אותו - הוא יעזוב אותנו שנמות. 


האישה השלישית היא הרכוש שלנו - הכסף והמעמד. ברור לכולנו שכשנמות זה יעבור לאחרים - להזכירנו: "לא לוקחים כלום לקבר!"... 


האישה השנייה היא החברים והמשפחה הקרובה. לא משנה עד כמה הם יהיו שם בשבילנו, הכי רחוק שהם יילכו איתנו יד ביד - זה עד הקבר, אולי גם באזכרות וביארצייט - פעם בשנה...

 

האישה הראשונה הלא היא הנשמה שבנו. לרוב אנו מזניחים אותה במרדף אחר הממון, הכוח והנאות העולם הזה. לא שמנו אל ליבנו, שבסופו של דבר היא זו שתלך איתנו לכל מקום...

 

לכן יש לחזק ולטפח את הנשמה. החלק שבנו שימשיך איתנו לנצח זקוק לחוסן אותו היא - הנשמה מקבלת ממצוות ומעשים טובים שלא בהכרח עולים לנו כסף...

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏