ראש השנה- החץ האחרון...

"דרשה לפני התקיעות בראש השנה". "משל ונמשל לפני התקיעות בראש השנה" המבארים שמכיוון שאין לנו קורבנות שיכפרו בעדנו (שהרי חרב בית המקדש) כל שנותר לנו היא מצוות תקיעת השופר. "השופר הוא הסיכוי האחרון"... "הזהירות במצוות שופר"...

החץ האחרון...


בזמן שבית המקדש היה קיים, אם חלילה חטאו בני ישראל - היו מביאים קרבנות והם זוכים לכפרה, אולם כיום בעוונותינו חרב בית המקדש ואין לנו קורבנות שיכפרו בעדנו אלא שופר.

כמה זהירות נדרשת מאיתנו בשמירה על מצווה יקרה זו...


משל למה הדבר דומה: 


לאדם שיצא ליער ולקח עמו חץ וקשת ליתר ביטחון. בכל פעם ששמע רשרוש או רחש בסביבתו, נתקף פחד וחרדה שמא זו חיה טורפת. מבלי לחשוב כלל הכניס ידו לתרמיל החיצים, שלף חץ, הטעינו במיתר וירה לעבר מקום הרחש.


הדבר חזר על עצמו מספר פעמים וכך גילה שבאשפה נשאר לו חץ אחרון. 

חשב לעצמו: "על חץ זה עלי לשמור מכל משמר, אבוי לי אם אירה אותו לשווא - והלא  בחץ הזה תלויים חיי!"...


כן הוא הנמשל: 


אנו היום ללא קרבנות, נותר לנו חץ אחרון והוא השופר שבזכותו יהפוך לנו ה' את מידת הדין למידת הרחמים ויכתוב אותנו לחיים טובים ולשלום. 


כמה עלינו להיזהר במצווה יקרה זו...  הבה נשמור על הסיכוי הזה - נשוב בתשובה ונקבל שנה טובה ומתוקה...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏