מוצאי יום כיפור- התהליך כבר התחיל...

"משל ונמשל למוצאי יום הכיפורים". "הצורך לבדוק במה התקדמנו משנה שעברה?". "האם תהליך התשובה התחיל אצלנו?". מדוע אומרים בסוף התפילה:"לך אכול בשמחה לחמך"? הרעיון שלנלמד מעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים בזמן שמזה: "אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים..." מתאים כ- "דרשה קצרה למוצאי יום הכיפורים"

התהליך כבר התחיל...


הכהן בסדר העבודה מזה ואומר: אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים... הסדר מורה על התקדמות בעבודת ה'. תמיד יש את הבסיס - אחת, ועליו מוסיפים.


משל למה הדבר דומה? 


מעשה באדם שהיה אורלוגין (שעון מטוטלת) ובכל שעה משמיע את הצלצול המציין את השעה. והנה לילה אחד נעור משנתו ותמה - מה השעה? חיכה מעט, ושמע צליל אחד.

לא ידע האם 11 וחצי?  12 וחצי? אולי 1 בלילה? המתין מעט וידע כי על פי הצלצול הבא בוודאי יידע. לאחר חצי שעה שמע שוב צלצול אחד. כעת שוב התלבט: האם השעה 1 בלילה, או שקודם היה 1 וכעת 1 וחצי? מילא, יישאר עוד חצי שעה ויידע בדיוק מה השעה...


אבל מה יעשה אדם הנמצא באפילה, ותמיד שעונו מצלצל צלצול בודד? הן לעולם לא יידע מה השעה?!


נמשל: 


כלפי מה הדברים אמורים - יעיין כל אחד ויתבונן במצבו: במה התקדם מיום הכיפורים שעבר? כלום האם לגביו יום הכיפורים הוא בבחינת צלצול בודד משנה לשנה? מה הוסיף לעצמו בתורה? במצוות? אזי בסוף כל יום כיפורים צריך הוא לסכם "אחת, אחת ואחת, אחת ושתים..." יום הכיפורים עבר, ועלינו לראות מה אנו מוסיפים השנה שלא היה בשנה הקודמת.


מה אם כן מונע בעדנו לעשות זאת?


יצר הרע מראה לנו שלא השתנינו, שנשארנו אותו הדבר, ואנו עלולים לשקוע בייאוש ועצבות. 

אך אין זה נכון! 


משל למה הדבר דומה?


לנער שחלה והגיע לפני שערי מוות. תוך שהוא 'מחוסר הכרה' הביאו רופא מומחה, הוא בדק את הדופק, השקה אותו חומר מיוחד, בדק שוב ואמר להורים בנחרצות: "הוא בריא!"


הסתכלו עליו בתמיהה והוא הסביר: נכון שהוא נראה כעת אותו הדבר, אבל אני בדקתי את הדופק לפני ואחרי, ומכיוון שאני יודע מהי המחלה וראיתי שינוי בדופק אני יודע שהוא בתהליך להבראה מוחלטת. זה לא ייקח יום ולא שבוע, אבל התהליך כבר התחיל...


נמשל: 


כן, אנחנו יוצאים מיום הכיפור כבר טהורים, התהליך כבר התחיל...

זה שאנו לא חשים בזה זה עניין אחד, אבל על דרך המלך עלינו בתשובתינו, וכבר נרפאנו למרות שהשיפור ייראה רק אם נתמיד ונוסיף איזה החלטה טובה לפתיחת שנה חדשה, וממילא נקום על רגלינו ונראה את ההחלמה המלאה. 


זהו שאומרים בסוף התפילה ביום הכיפורים: "לך אכול בשמחה לחמך" - כי אתה כבר אדם אחר, כבר טוב, כבר טהור...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏