מוצאי יום כיפור- איך לשמר את החוויה הרוחנית?

"משל ונמשל למוצאי יום הכיפורים". "איך אפשר שיום הכיפורים ישאיר חותם בליבנו?" באמת אין מנוס, הן לא נוכל לשנות את הטבע, לא נוכל לעצור את תהליך נסיגתה של החוויה, אבל האם אנו יכולים לשמר אותה?. חוויה זולה, קלות ראש וליצנות מוחקים את החוויה המרוממת והזכה... "למה נמשל דברי תורה לשמן?". האם ניתן להגביר את החוויה של יום הכיפורים? "כיצד נעצים את החוויה המרוממת של יום כיפור?". ומה הקשר למאמר חז"ל: "שופר של אדם כוחו נחלש, ושל מתן תורה הולך ומתגבר"...

איך לשמר את החוויה הרוחנית?


יום הכיפורים הוא נעלה ביותר, יום אדיר בימי שנה, יום שאמור להשאיר חותם בליבנו למשך זמן. אך אנו רואים כי לאחר יום הכיפורים זה לא מחזיק מעמד.


מה קרה?

מוחו של האדם מדחיק דברים ישנים מפני דברים חדשים. לשם כך יש ארונות בכל בית, וכשמגיע חורף בגדי הקיץ נדחקים לסופו, והבגדים החמים קרובים יותר לדלת. אם כך בדברים גשמיים, מה בדברים רוחניים?


לצערנו היצר הרע עובד קשה כדי להשכיח, לא בכדי נעשה העגל לאחר מעמד מרגש ועוצמתי של מתן תורה, רק 40 יום חלפו וכבר נעשה העגל. מה אם כן העצה?


משל למה הדבר דומה:


זוג חלמאים בעיר חלם קיבלו סכום כסף. האישה החליטה לקנות עז, כך יוכלו לחלוב אותה להנאות לעצמם, ובנותר למכור חלב גבינה ולהתפרנס. 

לכן שלחה האישה את בעלה לכפר הסמוך לקנות עז. לאחר שנח בפונדק  דרכים הגיע לעיר וקנה עז. בחזרה שוב עבר דרך הפונדק. והפונדקאי חמד לצון והחליף את העז בתיש. כשהגיע לביתו עם תיש במקום עז, צעקה עליו אשתו: "מה הבאת? טיפש שכמוך! אפילו עז אינך יודע לקנות?!"


עצבני חזר לכפר ושוב עבר דרך הפונדק. כעת החזיר הפונדקאי את העז וקשר אותה בחוץ, וכשהגיע הבעל אל הכפר התלונן בפני המוכר, וזה הראה לו שזו עז. כשחזר שוב עם עז לפונדק, שוב החליף אותה בעל המקום בתיש. 

כשהגיע לאשתו עם תיש - שוב חזרה אותה הבעיה.


כעת עצבני מתמיד, שם פעמיו ישירות לכפר כשהוא עובר דרך הפונדק, שם, שוב מוחלף התיש בעז. לאחר צעקות רמות והאשמות הוכח לו ע"י חליבה שזו עז. ביקש מיודענו מהנוכחים שיחתמו לו על מסמך שזו עז. 

שוב עבר לפונדק והוחלף לתיש. כשאשתו צעקה עליו, כינס את כל חכמי חלם והראה להם תעודה חתומה שזו עז.


כאן ישבו ה'חכמים' וקבעו לאחר 7 ימים של התחבטות כמובן... כי לפניהם זן חדש של בעל חיים בכפר: הייתה זו עז, ועד שהגיעה לחלם הפכה לתיש...


זהו המשל והנמשל: 


העצה היא- באמת אין מנוס, הן לא נוכל לשנות את הטבע, לא נוכל לעצור את תהליך נסיגתה של החוויה, אבל כן אנו יכולים לא להאיץ את התהליך אם לא נסיח דעתנו מהעז ולא ניתן לפונדקאי (=היצר הרע) לבצע את התעלול ולהתעלל בנו...


חוויה זולה, קלות ראש וליצנות כמוהם כאותו פונדקאי מחליפים את העז החולבת בתיש עקר, מוחקים את החוויה המרוממת והזכה... 

על כך אמרו חז"ל: למה נמשל דברי תורה לשמן (שהוא צף על פני משקים אחרים)? לומר לך: מה כלי מלא שמן נכנסה טיפת מים יצאה טיפת שמן, כך דברי תורה - כיון שנכנס דבר ליצנות יצא דבר של תורה כנגדו.


ניתן אפילו להגביר את החוויה - לקבל על עצמנו שיעור תורה בכל יום יעצים את החוויה. 

זהו שאמרו חז"ל: שופר של אדם כוחו נחלש, ושל מתן תורה הולך ומתגבר.


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏