ל"ט מלאכות שבת- "מלאכת בורר"

"מלאכת בורר". "היכן הייתה מלאכת בורר במשכן?" ברירת הגרעינים הטובים לצורך הסממנים ולמלאכת הכנת לחם הפנים. מתוך הלכות ל"ט אבות מלאכות האסורות מדאורייתא בשבת כפי שמובאות בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "הגדרת מלאכת בורר", "האם מותר בשבת לברור פסולת מתוך אוכל בשביל להאכיל לבעלי חיים?", "האם מותר בשבת להשתמש במלחיה שהמכסה שלה מנוקב, ויש בה גרגירי אורז?", "האם מותר להשתמש בקומקום תה שיש בפיו מסננת בשבת?". "האם מותר להשתמש בברז עם מסננת בשבת?". "האם מותר להשתמש במצקת מנוקבת בשבת?". "מהו שיעור זמן לאלתר?", "דין ברירה בשני מיני אוכלים", "דין פסולת ואוכל מתוך אוכל", "דין ברירה במין אחד", "איך להימנע מאיסור בורר בשבת?", "דין ברירה בדבר לח". "האם מותר להוציא שקית תה מכוס תה?", "האם מותר לשפוך את השמן מקופסת הטונה בשבת?", "דין ברירה בעת האכילה", "האם מותר בשבת להסיר את גרעיני האבטיח בעת שאוכל אבטיח?", "האם מותר בשבת לקלף פירות במקלף?", "האם מותר בשבת לקלף ירקות בקולפן?", "דין בורר בעוקץ וגלעין בשבת". "האם מותר למיין חומשים וסידורים המעורבים יחד ולהחזירם למקומם בשבת?".

"מלאכת בורר"

 

הגדרת המלאכה

אוכל ופסולת המעורבים יחד, אסור לברור ולהפריד ביניהם, אלא באם יתקיימו ג' התנאים הבאים: 

א. שיברור את האוכל מתוך הפסולת, ולא את הפסולת מתוך האוכל. 

ב. שהברירה תעשה ביד, ולא בכלי של ברִירה כנפה. 

ג. שיברור את האוכל על דעת לאוכלו לאלתר [מיד] ולא לאחר זמן. 


וסימן לדבר אי"ל משולש, אי"ל ראשי תיבות: אוכל, יד, לאלתר, והם שלושת התנאים להיתר ברירה. (סימן שיט ס"א)


אבל הבורר פסולת מתוך אוכל, אף אם עושה כן בידו כדי לאכול את האוכל לאלתר, הרי הוא עובר על איסור בורר. וכן הבורר אוכל מתוך פסולת בידו, אך בורר כדי לאכול לאחר זמן, עובר על איסור בורר. וכן הבורר אוכל מתוך פסולת כדי לאכול לאלתר, אך בורר בכלי מיוחד לברירה, עובר על איסור בורר. (שבת ד קעח)

 


"ברירה לצורך אחרים בשבת"

מותר לברור אוכל מתוך פסולת ביד ולאלתר לצורך אחרים, אף שאינו אוכל עימהם, ויברור את הכמות הדרושה להם ולא יותר, כדלהלן. (שבת ד קפג)

 


"ברירה לצורך בעלי חיים"

מותר לברור פסולת מתוך אוכל בשביל להאכיל לבעלי חיים, מאחר ובמצב שכזה הפסולת נחשבת כאוכל, ונמצא בורר אוכל מתוך פסולת. (שבת ד קפו)

 


"ברירה בכלי"

האיסור לברור בכלי, הוא דווקא בכלי המיוחד לברירה כנפה. אבל כף ומזלג שאינם מיוחדים לברירה, אינם נחשבים כלי של ברירה אלא כמו "יד ארוכה". על כן, מותר לנעוץ מזלג באוכל מתוך הפסולת על דעת לאכול לאלתר. ]שבת ד קעג[

 

מלחיה שהמכסה שלה מנוקב, ויש בה גרגירי אורז למניעת לחות מן המלח, מותר להשתמש בה, ואין לחוש למה שבורר את המלח מתוך גרגירי האורז. 

והטעם, כיון שאין זה כלי המיוחד לברירה, אלא רק שיהיה נוח להוציא את המלח כמו כף, ואינו מתכוין לברור אלא להוציא את המלח. ואף אם נאמר שזה 'פסיק רישיה' שבורר זה מזה, הרי זה 'פסיק רישיה' בדרבנן [כיון שאין זה כלי מיוחד לברירה כנפה] שלדעת רבים מהראשונים הוא מותר. כמבואר להלן בהלכות בישול בשבת. (שבת ד רטז)

 

קומקום תה שיש בפיו מסננת למנוע חדירת עלי התה לכוס, מותר לערות ממנו, מאחר ואין דרך להקפיד אף אם יכנסו קצת מהעלים לכוס. (שבת ד רכו)

 


ברז עם מסננת - מותר להשתמש בו, מאחר והמים ראויים לשתייה גם בלי סינון, ועושים כן לתוספת ניקיון בעלמא. כמבואר בשלחן ערוך (סימן שיט ס"י): יין או מים שהם צלולים, מותר לסננן במשמרת, אף שיש בהם קסמים דקים, כיון שראויים לשתות גם בלי הסינון.

 


מצקת מנוקבת - מותר להשתמש בה להוציא בשר מהרוטב, אף שהרוטב זב דרך הנקבים, מאחר שהרוטב נאכל עם הבשר לרוב בני אדם, הרי זה כמין אחד שאין בו ברירה, וכדלהלן. (נשמת שבת, בית אבי ועוד. שבת ד רלא, רכו. ג שו)

 


לימון ברשת - חצי לימון העטוף ברשת דקה, כדי למנוע חדירת גרעינים בעת סחיטתו, אסור לסוחטו דרכה, שנחשב כבורר בכלי. עיין בשולחן ערוך (סימן שיט סי"ג): כשמערים יין מהחבית לכלי, לא ייתן בפי הכלי קשים וקסמים בחוזקה, שאין לך מסננת גדולה מזה.

 


"שיעור זמן לאלתר" [מיד]

יש לברור סמוך ממש לתחילת הסעודה. על כן, היודע שהכנת המאכל וברירתו אורכת רבע שעה, יתחיל להכינו רבע שעה קודם הסעודה. (שבת ד קפ, רסו)

לא יברור סמוך לסעודה לצורך קינוח הסעודה. וכן לא יברור קודם ברכת המזון כדי לאכול לאחר ברכת המזון, כיון שהברכה מפסיקה ומחשיבה את האכילה שלאחריה כדבר חדש. (ה"ע ד עו)

 

כבוד האורחים - אין לברור אלא כפי השערתו שיאכלו לאלתר ולא יותר, ואפילו שכוונתו לכבד את אורחיו בכמות גדולה יותר, אסור. (שבת ד קפה)

 


"ברירה בשני מיני אוכלים"

איסור בורר אינו דווקא באוכל ופסולת מעורבים, אלא אף בשני מיני אוכלים המעורבים יחד, וחפץ רק באחד מהם - המאכל שאינו חפץ בו עתה נחשב כפסולת ואסור להוציאו. על כן, סלט שמעורבים בו שום ובצל, ואינו חפץ בהם, אסור להוציאם, אלא יאכל את שאר הירקות וישאיר את השום והבצל. ואולם רשאי להוציאם כדי לתת לאחר לאוכלם לאלתר. (שבת ד קפ, קפח)

 

חתיכות גדולות וכל אחת ניכרת בפני עצמה - גם בהן שייך ברירה. למשל, דגי מוּשט גדולים, ודגי בּוּרִי גדולים, וחפץ בדג בורי, לא יוציא את המושט, כיון שנחשב כפסולת בשבילו, אלא ייקח את הבורי וישאיר את המושט. ]ג רפד[

 

להגיע לפרי שחפץ - קערה עם מיני פירות, והמין שחפץ בו מונח למטה, רשאי להוציא את הפירות המונחים למעלה, כדי להגיע לפרי שלמטה. (שבת ד קפ)

 


"פסולת ואוכל מתוך אוכל"

אוכל ופסולת המעורבים, רשאי להוציא את הפסולת עם מעט אוכל, שכאשר בורר פסולת ואוכל מתוך אוכל, אין זו דרך ברירה ומותר. 

על כן, סלט שנמצאו בו גרעיני לימון, רשאי להוציא את הגרעינים יחד עם חתיכת עגבנייה וכיוצא. (אחרונים, משנ"ב שיט ס"ק נה)

 


"ברירה במין אחד"

גדול וקטן - מין מאכל אחד המבושל באופן אחיד, ויש בו חתיכות גדולות וקטנות, אין בו איסור בורר, ורשאי להוציא את החתיכה שאינה נראית לו. למשל, דגי מושט גדולים וקטנים, וחפץ בדג הגדול, מותר להוציא את הדג הקטן. (שבת ד קפח)

 

חתיכות עוף ובשר - חזה, שוק, כנפיים וכיוצא, נחשבים מין אחד ואין בהם איסור ברירה כלל. וכן חתיכות בשר שונות. אבל חלקי עוף מיוחדים כקורקבן וכבד המעורבים עם שאר חתיכות עוף, נחשבים למינים שונים. (שבת ד קפט)

 

צלי, מבושל ומטוגן - עופות מבושלים, צלויים ומטוגנים, המעורבים יחד, וחפץ במבושל ובצלוי, אסור להוציא את המטוגן, לפי שהוא נחשב כפסולת. (שבת ד קפט)

 

מבושל וחרוך - חתיכות שנחרכו בבישול, נחשבות פסולת ואסור להוציאן מהחתיכות המבושלות כראוי.  (ג רפד)


מתוק וחמוץ - תפוחים מתוקים וחמוצים ואינו חפץ בחמוצים, יש להחשיב את החמוצים לפסולת. (ג רפד. שבת ד קפט)

 


"איך להימנע מאיסור בורר בשבת?"

ברר אוכל מתוך פסולת על דעת לאכול מיד, וחזר בו ורוצה לאכול לאחר זמן, יש אומרים שעבר על איסור בורר, ולכן יזהר שלא לעשות כן. (ג ערב)

 

ברר על דעת לאכול מיד, ואכל מיד, אלא שנשאר חלק מהמאכל, אין בזה איסור. ובלבד שלא יערים מתחילה לברור יותר מהכמות שצריך. (ג ערב)

 

עבר וברר אוכל מתוך פסולת על דעת לאכול לאחר זמן, טוב שיאכל מיד את מה שברר, כי יש אומרים שבזה הוא מתקן את עוונו שברר באיסור. (ג רסט)

 


מתעסק

היו לפניו תערובת של אוכל ופסולת, ושלח ידו ליקח אוכל, ובטעות לקח פסולת, לא עבר על איסור בורר, כיון שלא חשב לקחת פסולת [והרי הוא בגדר מתעסק.] (ג רעד)

 


"ברירה בדבר לח"

כל דבר המונח במשקה וניכר בפני עצמו, לא שייך בו דין בורר. כיון שאין כאן שני דברים המעורבים יחד, אלא כל אחד ניכר בפני עצמו. 

ולכן מותר להוציא שקית תה מכוס תה, או יתוש מן המשקה. 

ועל זה הליץ הגאון מהריט"ץ [רבי יום טוב צהלון]: "אין ברירה בלח, וגם את הצִרעה ישלח". ואולם טוב להוציא את היתוש יחד עם מעט משקה (שבת ד רלב). ויש להיזהר מאוד, בפרט בימי הקיץ החמים שמצויים יתושים, ולכן יסתכל טוב במאכל ובמשקה קודם שמכניסם לפיו, כדי שלא ייכשל בכמה וכמה איסורי תורה באכילת שקצים.

 


חתיכות בשר וירק במרק שניכרות בפני עצמן ואינו חפץ בהן, מותר להוציאן בכף כנ"ל. אולם אם אין החתיכות ניכרות בפני עצמן אלא מעורבות במרק, אסור לברור אותן, אך רשאי להוציאן עם מעט מרק, שנמצא שבורר אוכל [מרק] ופסולת [החתיכות הקטנות] מתוך אוכל [מרק], שזה מותר. (שבת ד רל. ג שה)

 


קופסת דגי טונה - מותר לשפוך את השמן הצף למעלה, שהואיל והשמן בפני עצמו והדגים בפני עצמם, אין בזה ברירה. אולם אם הדגים מרוסקים ומעורבים עם השמן, ישפוך את השמן עם מעט מהדגים, שאז בורר פסולת ואוכל מתוך אוכל, או שיוציא את הטונה במזלג ויישאר השמן בקופסה. ]ג שיד[

 

קופסת מלפפונים וזיתים כבושים - מותר לשפוך את המים שבה, משום שהמלפפונים והזיתים ניכרים בפני עצמם ואינם נחשבים מעורבים במים. (שביתת השבת, קצות השלחן, שמירת שבת כהלכתה, פסקי תשובות ועוד. שבת ד רל)

 

לֶבֶּן - מותר לשפוך את המים הצפים בגביע הלֶבֶּן וכיוצא. כיון שהמים מופרדים ואינם מעורבים יחד עם הלבן. 

ועוד שמה ששופך החוצה הוא הפסולת ונשאר בידו האוכל, והרי זה כבורר אוכל מתוך פסולת. 

ועוד שהרי רבים מערבבים הלבן יחד עם המים ואוכלים, ואין המים נחשבים בעיניהם פסולת, והרי זה דומה לדין (סימן שיט ס"י), יין או מים צלולים, שמותר לסננם במסננת, אף שיש בהם קיסמים דקים, הואיל וראויים לשתייה גם בלי הסינון. (שבת ד רכט)

 


"ברירה בעת האכילה"

בעת שאדם אוכל ממש, מותר לברור אפילו פסולת מתוך אוכל, מפני שאין זו דרך ברירה אלא דרך אכילה. על כן, מותר להסיר את גרעיני האבטיח בעת אכילתו, ואין צריך להכניס את האבטיח לפיו ולהוציא את הגרעינים. (שבת ד קצב, קצד, קצה, רכב)

 


"הוצאת תולעת מהפרי בשבת"

האוכל פרי או ירק ומצא בו תולעת, מותר להוציאה. כיון שעומדת וניכרת בפני עצמה, וגם בשעת האכילה ממש, אין איסור בורר. "שבת ד קצא"

 


"ברירה במחובר"

פסולת שמדרך ברייתה היא מחוברת עם האוכל, מותר לבוררה כדי לאכול לאלתר. 

על כן, מותר לברור את העצמות מהדגים. אבל עצמות שנפרדו ומעורבים עם המאכל בצלחת, לא יבררם לסלקם משם, אך מותר להזיזם מהמאכל בעת האכילה, כדי שלא יאכלם בטעות. (ה"ע ד פז, שבת ד קצו)

 


נוצות ושער - מותר לתלוש את הנוצות מהעור, ואת השיער מרגלי הבהמה, לצורך אכילה לאלתר. ואין בזה גם איסור "גוזז", לפי שאין דרך מלאכת גזיזה לאחר הבישול. וגם כיון שנתרככו בבישול, הרי הם כתלושים. (שבת ד רא)

 


עור ושומן - מותר להוציא את העור מהעוף, ואת השומן מהבשר, אף למי שמקפיד שלא לאוכלם. כיון שהכל מין אחד, וגם הם מחוברים בהם. (שבת ד קצה)

 


"קילוף פירות וביצים בשבת"

פירות שקליפתם מחוברת לפרי ממש, כתפוחים, תפוזים, אגסים, מלפפונים וכיוצא, מותר לקלפם אפילו על דעת שלא לאוכלם לאלתר, שאין זה אלא כחותך מגוף הפרי, ואין בזה איסור בורר. 

אמנם פירות שקליפתם אינה מחוברת ממש, כשום, בצל, אגוז, ביצה וכיוצא, מותר לקלפם רק על דעת לאוכלם לאלתר. ואף שבורר פסולת מתוך אוכל? מכל מקום כיון שזו דרך אכילתם, שהרי אי אפשר לאוכלם מבלי להוציא את הקליפה שעליהם מכל צד, הרי זה מותר. (ה"ע ד פד, שבת ד קצב)

 


מקלף

מותר לקלף פירות וירקות במקלף. (בית מנוחה, אגלי טל, קצות השלחן, רבבות אפרים, חשב האפוד, אור לציון, נשמת שבת, שערי ציון, אבני ברזל ועוד. שבת ד רלא)

 


פרי רקוב. עוקץ. גרעין.

פרי הרקוב בחלקו, מותר לחתוך את החלק הרקוב על דעת לאכול את השאר לאלתר, שהרי זה כקולף פרי מקליפתו המחוברת אליו. ומותר להוציא את העוקץ שבראש הפרי והגרעין, בשעת האכילה. (שבת ד קעט, קצד. ג שיז)

 


אשכול ענבים

אשכול ענבים שיש בו מעט ענבים רקובים, יתלוש רק את הענבים הטובים ויאכלם לאלתר, ולא יתלוש את הרקובים, שנמצא בורר פסולת מתוך אוכל. ומה שהתבאר לעיל ש'אין ברירה במחובר', היינו כעצמות דגים ועור ושומן, שמחוברים ממש בחתיכה. (שבת ד קעט)

 


עלי חסה

מותר לתלוש את העלים הרקובים החיצוניים המחוברים לקלח החסה, כדי להגיע לעלים הפנימיים הטובים ולאוכלם לאלתר, שהרי זה כקולף פרי מקליפתו. אבל אסור לתלוש את העלים הרקובים הפנימיים, שנמצא בורר פסולת מתוך אוכל, אלא יקח את הטובים וישאיר את הרקובים. (שבת ד קפט)

 


שטיפת פירות

מותר לשטוף פירות וירקות מהלכלוך שעליהם על מנת לאוכלם לאלתר. שכך דרך אכילתם לרוחצם תחילה ולאוכלם, וכקולף פרי מקליפתו ואוכלו. וגם אין זה אלא ניקוי בלבד, וכמדיח כלים מהלכלוך הדבוק בהם, שאין בזה בורר. (שבת ד ריז)

 

אין להשרות פירות וירקות במים כדי להסיר את הלכלוך והעפר הדבוק בהם, אבל אם לא דבוק בהם לכלוך, יש להקל לשרותם מפני הריסוס והאבק שעליהם ולאוכלם לאלתר, מאחר ואינם נראים בעין ואין בהם ממש. (שבת ד רכא)

 


"הסרת עטיפות ותוויות בשבת"

מותר להסיר את תוית המאפייה הדבוקה בחלה, והנייר שעל הארטיק, והניילון שעל הנקניק וכיוצא, על דעת לאכול לאלתר, שהרי זה כקולף האגוז מקליפתו. (שבת ד קצד)

 


ספרים. בגדים. כלים.

כשם שיש איסור בורר במאכלים, כך יש איסור בורר בספרים המעורבים, או בגדים המעורבים, או כלים המעורבים. על כן, ייקח את החפץ שצריך להשתמש בו לאלתר, וישאיר את החפץ שאינו צריך. (שבת ד רד)

 

סכו"ם - סכינים, כפות ומזלגות המעורבים יחד, מותר לבוררם ולאסוף את הסכינים לבד, הכפות לבד והמזלגות לבד, כל סוג במקומו לצורך סעודה הבאה. ואף שאינו משתמש בהם לאלתר באותה סעודה? מכל מקום כיון שאין כאן אוכל ופסולת, שהרי כולם שווים בעיניו, שאת כולם אינו צריך עתה אלא למחר. ובצירוף שכל אחד ניכר בפני עצמו, ואין צריך מבט חודר להבחין ביניהם, יש להקל. (שבת ד רד)

 

ספרים - מותר למיין חומשים וסידורים המעורבים יחד ולהחזירם למקומם (שבת ד רד). ועל כל אדם לדעת שעליו להחזיר את הספרים שלמד בהם למקומם, ובזה ימנע ביטול תורה מאחרים, שלא יצטרכו לחפש אחריהם.

 

קולב - מותר להסיר את הבגדים העליונים מהקולב, כדי לקחת את הבגד הפנימי יותר. (שבת ד קפ)                               


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏