בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹוקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה ה' אֱלֹוקינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם, וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְשַׂמֵּחַ חָתָן (עִם הַ) וְכַּלָּה.

הברכה פותחת:  "אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה חָתָן וְכַלָּה..." 

נשאלת השאלה:

מה הקשר בין הבריאה של 'ששון ושמחה' לחתן וכלה? וכי אין שמחה ללא חתן וכלה?!

הרי חז"ל אומרים במפורש: לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים" מה גם שיש שמחה בעוד אירועים מלבד חתונה?!

והתשובה היא:

שמחה אמיתית ללא הפרעות הייתה אצל אדם וחווה. 

כאשר זוג הראשון חי לבד בעולם, כשהיא מבינה שרק הוא שלה - והוא יודע שהיא רק שלו ללא מתחרים, אזי יש שמחה אמיתית! 

בעצם הששון והשמחה נבראו כאשר נבראו אדם וחווה והיו לבד בעולם!

אנו מאחלים לחתן שייתן לאשתו הטרייה להרגיש שהיא לבד בעולמו. והיא הכלה תיתן לבעלה - החתן תחושה שאין לה בעולמה אלא הוא, מימלא תשרור בביתם אהבה ואחווה שמחה וששון.