ל"ט מלאכות שבת- "מלאכת הקוצר"

"מלאכת קוצר". מתוך הלכות ל"ט אבות מלאכות האסורות מדאורייתא בשבת כפי שמובאות בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "הגדרת מלאכת קוצר", "היכן הייתה מלאכת קוצר במשכן?" - קצירה לצורך הסממנים ולמלאכת הכנת לחם הפנים. "האם מותר לקצוץ בשבת בשמים מענפים תלושים?", "האם מותר לתלוש עלה מהלולב ביום טוב של חג הסוכות, כדי לאגוד בו את הלולב?", "האם מותר בשבת מותר לשכב או ללכת על דשא?", "האם מותר בשבת לעלות על עץ כדי להוריד כדור?", "דין "נדנדה על עץ בשבת"", "האם מותר בשבת להריח מיני בשמים המחוברים לאדמה?"

 "מלאכת קוצר"

הגדרת המלאכה

הקוצר תבואה, או התולש פרי, או ירק, או פרח, או עלה, או עץ סרק, וכל דבר שגידולו מן הארץ, בין שהוא מאכל אדם, בין שהוא מאכל בהמה, ובין שאינו ראוי למאכל כלל, הרי הוא עובר על מלאכת קוצר. (שבת ד סו)

 


תלישה מעציץ

אסור לתלוש מעציץ נקוב [שיש נקב בתחתיתו] ומעציץ שאינו נקוב. (שבת ג ל, שבת ד סז)

 

גרעין אבוקדו שהונח במים, או שעועית שהונחה בצמר גפן לח, וְהִכּוּ שורשים, אסור להוציאם. (ה כב)

 


תלישה מתלוש

ענף תלוש עם פירות, מותר לתלוש ממנו פירות, כשם שמותר לתלוש ענבים מהאשכול. וכן מותר לתלוש עלה מהלולב ביום טוב של חג הסוכות, כדי לאגוד בו את הלולב, ההדס והערבה. וכן הדסים ובשמים תלושים, מותר לתלוש מהם לחלק לאחרים. ואם הבשמים קשים, נכון לחותכם ביד ולא בסכין. שמא שכשחותך בסכין, יחתוך יפה לעשות קיסם לחצוץ שיניו, ונמצא מתקן כלי. (שבת ד עב, פ, פב. חזו"ע סוכות שדמ. שבת ג שעט)

 


בהמה התולשת ואוכלת

כתב מרן השולחן ערוך (סימן שכד סי"ג): מותר לאדם להעמיד את בהמתו על גבי עשבים מחוברים שתאכל מהם [והיינו שהאדם עומד על עשבים, וכשהבהמה רואה אותו עומד, אף היא עומדת ואוכלת מהם], ולא חוששים שמא יתלוש מהם להאכילה. ע"כ. ואמרו במכילתא: "למען ינוח שורך וחמורך", יכול ימנע את בהמתו לתלוש מהמחובר? תלמוד לומר "למען ינוח", ואם ימנע את בהמתו מכך, אין זו מנוחה אלא צער. (שבת קכב ע"א, המאירי שם. שבת ד פד)

 


שכיבה והליכה על דשא

מותר לשכב או ללכת, ואפילו לרוץ או להוביל עליו עגלת תינוק על דשא בשבת.

 

כיון שאינו מתכוון לתלוש. ואף אם העשבים ארוכים, אין זה ודאי שבריצתו ייתלש מהם (מסכת עירובין ק ע"ב). וכן כתב הערוך השולחן שמותר לרוץ על דשא, ואין לנו לחדש איסורים מדעתנו. ואף אם נדחק לומר שבוודאי יתלשו, מכל מקום אין תלישה זו אלא מדרבנן, כי אין דרך לתלוש ברגל, והרי זה בגדר "פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן". (וכן פסקו קצות השולחן, שלחן שלמה אוירבך, שמירת שבת כהלכתה, נשמת שבת ועוד. שבת ג לא, שבת ד עד, צב)

 

עשבים ברגל. קוצים בבגד.

אם הלך יחף על גבי דשא ונתפסו לו עשבים באצבעות הרגלים, וכן מי שהסתבך בגדו בקוצים, מותר לו להוציאם בידו, אף שאולי יתלשו, ואין בזה משום מוקצה. כי בכל כיוצא בזה, המוקצה בטל לגבי האדם או לגבי הבגד שעליו. וכמו שמותר להסיר טיט שנדבק בבגד, ולא אומרים שהטיט מוקצה ]סימן שב ס"ז[. ]כן פסקו קצות השלחן, שלחן שלמה אוירבך, שביתת השבת ועוד. שבת ד עו. ה קמח[

 


עלייה ושימוש באילן

אסור לעלות על גבי אילן בשבת, שמא יתלוש ממנו. כמו כן, אסור להשתמש באילן, כגון להישען עליו, להניח עליו חפץ או להוריד ממנו חפץ שהיה מונח עליו, וכל כיוצא בזה. (שבת ד צ) 

ויש ליידע את הילדים המשחקים בכדור שפעמים נתלה להם הכדור בעץ ועולים על האילן להורידו, ודבר זה אסור על פי ההלכה.

 

כשם שאסור להשתמש באילן עצמו, כך אסור להשתמש גם "בצדדיו" של האילן [בדבר הנמצא על האילן]. כגון לשבת על כיסא המונח על האילן, או להניח חפצים בסל התלוי בענף האילן, וכן אם היה חבל נדנדה קשור משני ראשיו באילן, אסור להתנדנד עליה, שבכל אלו הרי הוא משתמש בצידי האילן. [ודווקא בשבת עצמה, אבל בבין השמשות לא גזרו על "צדדי האילן" כלל אפילו שלא במקום מצווה או דוחק]. 


אולם "בצידי צדדיו" של האילן, מותר להשתמש, כגון אם היה מסמר תקוע באילן ועליו תלוי סל, מותר להניח בו חפצים וליטלם ממנו, כי המסמר נחשב צדדי האילן, והסל צידי צדדיו.


וכן אם חבל הנדנדה תלוי או קשור במסמר התקוע באילן, מותר להתנדנד בה, ובלבד שהאילן חזק ולא יתנדנד מחמת השימוש בנדנדה. (סימן שלו סי"ג. שבת ד צח)

 

"נדנדה על עץ בשבת" - כתב בספר מטה יהודה: אודות אותם אנשים שנהגו לקשור בשני אילנות גבוהים חבל נדנדה, ומושיבים שם ילדים קטנים לשחוק איתם בהולכה והבאה, הוא איסור גמור לפי שמשתמשים באילן, וגם עוברים על איסור קושר מדרבנן במה שקושרים את החבל בשני קשרים זה על זה, ומהדקים אותם היטב לבל ייפול הנופל ממנו, והחבל נקשר בסתם ואין בדעתם להתירו בו ביום. 

ועל ראשי הקהל מוטל הדבר להזהיר גדולים על הקטנים לבל יכשלו בחילול שבת, וכל מי שבידו למחות ואינו מוחה, נתפס בעוון ההוא. ע"כ. ואמנם וכאמור, אם תקע מסמר באילן וקשר בו חבל מבעוד יום, הרי זה "צידי צדדים" שמותר. [שבת ד צח. סימן שלו ומשנה ברורה ס"ק ס]




ירידה מהאילן

מי שידע שאסור לעלות לאילן בשבת, ובכל זאת עלה, קנסוהו חכמים שלא ירד מהאילן עד מוצאי שבת. אבל אם לא ידע שאסור, וטעה ועלה, רשאי לרדת. 

וכן אם עלה קודם השבת על דעת להישאר שם בשבת, אף על פי שהדבר אסור, מכל מקום כיון שעלה בהיתר, רשאי לרדת. [שבת ד צב]

 

ואף על פי שבירידה מהאילן הוא משתמש באילן, בכל זאת התירו לו לרדת, מאחר וגם בישיבתו שם, הוא משתמש כל רגע באילן, לכן עדיף יותר שירד ויעבור איסור חד פעמי. 

ואם אפשר, יקפוץ מהאילן כדי שלא ישתמש בו אף בעת ירידתו. וגם באופן שעלה במזיד, מוטב שיקפוץ מהאילן או שיביאו לו סולם וירד, מאשר להישאר שם כל השבת ובכל רגע הוא משתמש באילן, ורק אם אינו יכול לקפוץ או לרדת בסולם, קנסוהו שישאר שם כל השבת, ומותר לתת בידו סידור וספר ללמוד בו, ומזון לסעודות שבת. (שבת ד צג)

 

קטן שעלה לאילן בשבת במזיד, רשאי לרדת. כי לא שייך קנס בקטן. (שבת ד צד)

 


שימוש בעשבים וירק

איסור זה שלא להשתמש במחובר לקרקע הוא דווקא באילן, אבל לא בעשבים וירק וכיוצא. ולכן מותר לקנח את ידיו המלוכלכות בדשא. (הרמב"ם, הרשב"א, הריטב"א, הגהות אשרי, בית יוסף, הרמ"א, הלבוש, אליה רבה, החיד"א, נהר שלום, פתח הדביר, חיי אדם, תוספת שבת, בני ציון ועוד. שבת ד צא)

 


הרחת בשמים במחובר

מיני בשמים המחוברים לאילן או לאדמה, מותר לאחוז בהם ולהריחם, ויזהר שלא יתלשם. (המאירי, בית יהודה עייאש, יד אהרון, משנה ברורה ועוד רבים. שבת ג קטז, שבת ד עז)

 

ואף על פי שאסור להשתמש באילן? כתב המאירי [סוכה לז עמוד ב] שדווקא כאשר נשען על האילן נחשב שמשתמש בו, אבל אם רק מריח בו, אין זה נחשב משתמש באילן ומותר.

 

פרי שיש בקליפתו ריח טוב כמו אתרוג ולימון, אין להריח בו כשהוא מחובר בעץ, שכיון שעיקרו עומד לאכילה, יש חשש שישכח ויתלוש מהעץ כדי לאוכלו. [שבת ד עז]


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏