שבת- "קידוש היום - קידושא רבה"

דינים והלכות ל- "קידוש היום קידושא רבה". הלכות קידוש של יום שבת המובאים בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "למה נקרא שמו קידושא רבה?". "ארבע סיבות מדוע קוראים לקידוש בבוקר: קידוש גדול". "למה צריך לקדש בבוקר?". "מה עושים אם אין יין לקידוש בבוקר?"."מעשה בבנו של מרן רבנו יוסף קארו". "מה הדין אם אינו יודע לקדש?". "מדוע מקלים לנשים לקדש בעצמן?".

קידוש היום 

קידושא רבה
יהיה שלחנו ערוך עם מפה פרוסה, ויקדש על היין קודם הסעודה, ויברך "בורא פרי הגפן" בלבד וישתה. והוא הנקרא: "קידושא רבה" [קידוש גדול]. (סימן רפט ס"א ומשנה ברורה)

ארבע טעמים "למה נקרא שמו קידוש גדול?" הרי הוא קידוש קטן ולא ארוך כקידוש הלילה?! 

א. מפני כבודו, כמו שקוראים לעיור "סגי נהור" [הרבה אור], שכאילו יש לו הרבה אור. 
(המכתם, המאירי, תוספות רי"ד, המגיד, הר"ן) 
ב. לפי שברכת "הגפן" גדול כוחה, שהיא הברכה הראשונה שנקבעה בכל מקום שיש ברכות סדורות על הכוס, כנישואין, ברית מילה ועוד. 
(ארחות חיים, כל בו, רשב"ם, מהר"ם חלאווה) 
ג. מפני סוד נעלם. 
(רבנו דוד בונפיד בשם רבו הרמב"ן) 
ד. סעודת היום היא כנגד מידת היסוד הנקרא "שבת הגדול", ולכן גם הקידוש של היום נקרא "קידוש גדול"
 (רבנו בחיי בשם חכמי הקבלה). (שבת ב קמו)



טעם תקנת הקידוש

שאלה: 
מדוע צריך לקדש בבוקר, הלא כבר קדשנו על היין בליל שבת? 

תשובה: 
כדי שיהיה היכר ושינוי בין סעודת השבת לסעודת החול, שהרי בכל יום אדם חוזר לביתו אחר תפילת שחרית, נוטל ידיו, מברך המוציא וסועד את לבו, ואם יעשה כך גם בשבת, לא יהיה ניכר שסועד במיוחד לכבוד שבת, לכך מקדש על היין קודם הסעודה, כדי לייקר ולכבד את סעודת השבת. (הרא"ש, טור ובית יוסף סימן ערב ס"ט. שבת ב קכג)


"מה עושים אם אין יין לקדש בבוקר?"

אם לא השיג יין לקידוש הבוקר, יקדש על רביעית [81 גרם] של "חֲמַר מדינה", דהיינו משקה משכר שרגילים בו במדינה, כבירה לבנה, ערק, ליקר וכיוצא, ויאמר את פסוקי הקידוש ["אם תשיב משבת רגלך..."], ויברך שהכל וישתה רוב רביעית [41 גרם] בבת אחת. ואם קשה לו, ישתה כן בהפסקות קלות. 

ואם אין לו "חמר מדינה", יקדש על משקה חשוב כמיץ טבעי אפילו שאינו משכר או על משקה קל. ואם אין לו, יקדש על הפת [והיינו, שיטול ידיו בברכה, יאמר פסוקי הקידוש, יברך המוציא ויאכל]. (שבת ב קכב, תח, תיב)

שאלה: 
יש להבין, לפי המבואר לעיל, שאם אין לו יין לקידוש של ליל שבת, מקדש על הפת ולא על "חמר מדינה", מדוע אם כן בקידוש היום מקדש על "חמר מדינה", ורק אם אין לו "חמר מדינה" מקדש על הפת?

תשובה: 
מאחר וקידוש היום בא רק כדי לעשות היכר בין סעודת שבת לסעודת ימי החול כנ"ל, נמצא שעל כל משקה שיקדש עליו קודם הסעודה, יהיה היכר, אבל אם יקדש על הפת, אין ההיכר ניכר כל כך. ]שבת ב קכג[


כיבוד לקהל
כשיש שמחה בבית הכנסת כחתן או ברית מילה, ומכבדים את הקהל במיני מאכל, ישימו לב להביא כמות מספקת של עוגות, קוגל, בורקס וכיוצא, כדי שכל אחד יאכל לפחות כזית [27 גרם] דגן, ויצא ידי חובת "קידוש במקום סעודה". 
ואמנם המקילים לטעום רק מעט מהמגדנות פחות מכזית, יש להם על מה לסמוך. אך כשיגיעו לביתם, יקדשו שוב קודם הסעודה. והטעם שיש מקילים בזה, כי מצטרפים כאן שני ספקות: 
א. שמא מותר לטעום לפני הקידוש של הבוקר. 
ב. שמא כאשר המקדש עצמו סועד שם, ובשבילו היה "קידוש במקום סעודה", יכולים גם אחרים לטעום. 
(שבת ב קנה)



שבת חתן לבן מרן רבנו יוסף קארו עם בת רבנו האר"י ז"ל

מעשה בבנו של מרן רבנו יוסף קארו שהתחתן עם בתו של רבנו האר"י ז"ל. 
בשבת חתן, היה הציבור מוזמן לבית מרן לאחר התפילה לסעודת שבת. והנה לאחר שהחזירו את ספר התורה להיכל, בא השמש והודיע למרן שהמפתח של המטבח אבד. 
ניסה מרן לחפש עצה, אלא שבינתיים נעמד הציבור לתפילת מוסף, ואף הוא נעמד עמהם. 
לאחר התפילה ניגש רבנו האר"י למרן ואמר לו: למה כבודו מצטער, המפתח נמצא במקום פלוני. הלכו ומצאוהו שם. בלכתם בדרך, שאל מרן את רבנו האר"י: מאין ידע כבודו שהמפתח אבד, הרי אמרו לי כן בשקט? 

אמר לו: תדע, כל אדם שמתפלל בכוונה, יורד עמוד ענן מהשמים עד ראשו. והנה היום ראיתי שבשחרית היה עמוד הענן שעל כבודו כתיקנו, אבל במוסף היה העמוד מתקרב ופתאום נתלש, ושוב חוזר, ושוב נתלש, אמרתי בלבי, כנראה יש משהו שמטריד את כבודו בתפילה. ואז ראיתי ברוח הקודש שהמפתח הוא שהפריע. ( מדבריו של הגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א)


לא יודע לקדש
מי שאינו יודע לקדש קידוש היום [דהיינו שאינו יודע לברך 'בורא פרי הגפן'], רשאי חברו לקדש לו, וישתה השומע רוב רביעית [41 גרם] יין, והמקדש אינו חייב לשתות [ואולם טוב שישתה המקדש, רביעית [81 גרם] יין, אך אם כבר קידש לעצמו, די שישתה רוב רביעית. 

הנה הכלל שהוזכר לעיל לגבי ברכת המצוות, שאף על פי שיצא אדם ידי חובת המצווה ובירך עליה, רשאי להוציא אחרים ולברך להם - כלל זה איננו תקף בברכות הנהנין [דהיינו ברכות על מאכל ומשקה שנהנה באכילתם]. 

ואם כן נשאלת השאלה: 
היאך רשאי מקדש זה לברך 'הגפן' ולא לשתות כלום, הלא אין אדם רשאי לברך 'העץ' כדי להוציא ידי חובה את חברו, והוא עצמו אינו אוכל? 

תשובה: 
כיון שמצווה לקדש על היין, לכן ברכת 'הגפן' שבקידוש נחשבת כברכת המצוות. (קסז ס"כ, והרמ"א רעג ס"ד)


טעימה לפני הקידוש
אין לטעום לפני הקידוש (סימן רפט ס"א). ואולם אשה שקשה לה להמתין עד שבעלה יבוא מבית הכנסת ויקדש, טוב שתקדש בעצמה על מיץ ענבים ותאכל לפחות כזית עוגה או תשתה רביעית מהיין, כדי שיחשב לה "קידוש במקום סעודה". אך אם לא נוח לה לקדש, רשאית לטעום בלי קידוש.

והטעם שמקילים בזה לנשים, כי עצם חיוב הנשים בקידוש היום, אינו מוסכם, ולדעת [הרשב"א] מהר"ם חלאווה ועוד, הנשים פטורות מקידוש היום לגמרי. ובצרוף שיש מתירים לטעום קודם קידוש היום [הראב"ד, הרז"ה, ארחות חיים, המאירי, מהר"ם חלאווה, הר"ן, רבנו דוד בונפיד ועוד], נמצא שלגבי טעימה קודם הקידוש לנשים, יש לנו ספק ספיקא, שמא הנשים פטורות מקידוש היום, ושמא מותר לטעום לפני קידוש היום. אבל לגברים בודאי שאסור לטעום לפני הקידוש, שהרי מבואר בשלחן ערוך (סימן רפט ס"א) שחייבים בקידוש היום, ואסורים בטעימה קודם לכן. (שבת ב קסז. הגרי"ש אלישיב, ח"ג שכט)



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏