הלכות שבת- "שחרית ומוסף של שבת"

דינים והלכות ל- "תפילות שחרית ומוסף של שבת". הלכות תפילה בשבת המובאים בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "האם אפשר לאכול לפני התפילה בשבת?". "האם מותר לנשים לאכול בשבת לפני התפילה?". "דיני 'זמן התפילה' בשבת". "דיני המאחר לתפילת שבת". "האם מותר לנשים להתפלל מוסף?". "למה אומרים 'שמע ישראל' במוסף?"...

שחרית ומוסף של שבת 

"אכילה ושתייה לפני התפילה"
מותר לשתות תה וקפה עם סוכר לפני התפילה. [ואף על פי שאסור לטעום לפני קידוש, מכל מקום אין חובת קידוש אלא לאחר התפילה.] אבל אסור לאכול לפני התפילה, לפי שנראה כמתגאה, שאחר שאכל ושתה, בא לקבל מלכות שמים. (ה"ע ג יט. שבת ב קמז)

נשים - חייבות להתפלל תפילת עמידה אחת בכל יום [לבד מברכות השחר וברכות התורה], וטוב שתקבע לעצמה תפילה מסוימת. ואמנם גם אם קבעה להתפלל שחרית, מן הדין מותר לה לאכול לפני התפילה בין בשבת בין בחול, כי דווקא האיש שחייב להתפלל שחרית אסור לו לאכול קודם התפילה לפי שנראה כמתגאה, אבל אשה שאינה חייבת בשחרית דווקא, ויכולה להתפלל ערבית אחר שאכלה כל היום - אף עתה שמתפללת שחרית, לא נאסר עליה לאכול לפני התפילה. (שבת ב קסט)

אשה שהתפללה שחרית או שאינה מתפללת שחרית, ורוצה לאכול מעט עד שיבוא בעלה מבית הכנסת, טוב שתקדש על מיץ ענבים ותשתה רביעית, או שתשתה רוב רביעית ותאכל כזית עוגה, כדי שיחשב לה "קידוש במקום סעודה" כנ"ל, ואז תוכל לאכול כאוות נפשה. אולם מן הדין, רשאית לאכול גם קודם הקידוש, כמבואר להלן. (שבת ב קסז, קסט)

חולה - מי שזקוק לאכול פת או עוגה לפני התפילה כדי לבלוע כדור וכיוצא, טוב שיקדש קודם ויאכל כזית [שהרי יש באפשרותו לקיים "קידוש במקום סעודה"]. ולאחר מוסף, יקדש שוב. אך אם אינו אוכל פת או עוגה, יטעם בלי לקדש. (שבת ב קמט)


זמן התפילה
בגמרא (מסכת מגילה כג ע"א) מבואר: שיש עניין להקדים את תפילת שחרית בשבת, וכן כתב רש"י "שיפה למהר ביאתם בשבת לקרוא קריאת שמע בנץ החמה". ובכן, מה נהדר ומה נפלא לראות, האיך מתרבים בתי הכנסת המקיימים מנין שחרית בנץ החמה, ובסיום התפילה מקדשים על היין וטועמים מיני מזונות ומיני מגדים, ושומעים שיעור מפי חכם בהלכות המתובלים בדברי אגדה ומעשיות כיד ה' הטובה עליו. 

וכבר אמרו במדרש תנחומא: "ויקהל משה, אמר לו הקב"ה למשה: עשה לך קהילות קהילות בכל שבת ושבת ודרוש לפניהם ברבים בהלכות שבת, כדי שילמדו ממך הדורות הבאים להקהיל קהילות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי התורה והלכות האסור והמותר. ועוד אמר הקב"ה לישראל: אם אתם נקהלים בכל שבת ושבת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמד בהם תורה ברבים, מעלה אני עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי". עכ"ל. 
על כן, אשרי חלקם ומה נעים גורלם של המייסדים שיעורים אלו, מחלקם יהיה חלקנו.

והמתבונן, יראה כי לא קשה הדבר, כי בחורף הלילה ארוך ויכול לישון מוקדם וממילא יקל לו לקום מוקדם, וירוויח כמה שעות של תורה כבר בבוקר, אבל אם יקום יותר מאוחר, עד שיסיים את התפילה ועד שיאכל סעודת שבת, ולאחר מכן ילך לישון מכובד מאכלו, כמה אם כן יספיק ללמוד בשבת, והלוא אמרו חז"ל "לא ניתנו שבתות לישראל אלא כדי לעסוק בהם בתורה". 

וכמו כן, יתבונן כי גם בקיץ לא קשה הדבר כל כך, כי אף אם תחסר לו מעט שינה בלילה, הלוא היום הוא ארוך וישלים שנתו לאחר סעודת הבוקר, ולאחר מכן יוכל עוד לעסוק בתורה. 

וכשסיפרו למרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצ"ל על חכם אחד שמקיים בקהילתו בכל שבת קודש לאחר התפילה שיעור כשעתיים שלוש בהלכה ובאגדה, שמח שמחה גדולה וכולו קרן מאושר, וברך אותו ברכות רבות ועצומות, ואף הפטיר כי כל המשתתפים בשיעור והעוזרים והמסייעים, יבורכו מפי עליון. 

ועיין עוד להלן בהרחבה בסדר יום השבת על מעלת לימוד התורה בשבת, וקל וחומר כשהלימוד בחבורה, ששכרו לאין ערוך ולאין שיעור כלל וכלל.



טלית נאה
חז"ל דרשו (מסכת שבת קלג ע"ב) על הפסוק: "זה אלי ואנוהו", התנאֵה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, שופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה - בדיו נאה, בקולמוס נאה ובסופר אומן. 

על כן, ילבש טלית נאה ומכובדת, ולכבוד שבת ייחד טלית נאה יותר. 

וכתב הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל (כף החיים סימן כח אות לב): 
"וחבל על אותם אנשים שעושים בגדי חמודות לשבת, ואין להם טלית נאה לשבת, והירא את דבר ה' ייתן דעתו בזה". 


"נשמת כל חי"
מתפללים בשבת בנעימה, ויאמרו "נשמת כל חי" בניגון, שהוא כנגד הנשמה היתירה שבאה לאדם בשבת כפי מעשיו, ויכוונו להודות לה' יתברך על כל נסיו, נפלאותיו וטובותיו, והשגחתו הפרטית עלינו על כל צעד ושעל. (שבת ב תכ)



"במקהלות ברכו אלוקים"
על הקהל לענות בקול רם ולסייע לשליח ציבור במנגינות בקטעים מסויימים, כמו: נשמת כל חי, שוועת עניים, אל ההודאות, שמחים בצאתם, ובסוף כל קטע. 
והרי זה בכלל מצות: "ואהבת לרעך כמוך", שדרשו חז"ל (מסכת שבת לא ע"א): "מה ששנאוי עליך, אל תעשה לחברך". 

ויחשוב כל אדם, אילו הוא היה שליח ציבור כמה היה חפץ שהקהל ישתתפו ויענו, שבוודאי לא נאה ולא יאה שהקהל שותק או עונה בלחש. 
וכתב בספר לקט הקמח: כאשר השליח ציבור מנגן וכל הקהל מנגנים עמו, אין נכון לפרוש מהציבור ולעיין בלימודו בלא לסייע לחזן ולציבור. 
ובספר אילה שלוחה כתב: מי שיכול לסייע לשליח ציבור ואינו עושה כן, הרי הוא בגדר "לא תעמוד על דם רעך". 
וכתב הר"י מקוזמיר בספר נחמד מזהב: שבכלל מצות "הקם תקים עמו", הוא כל דבר שקשה לחברו לעשותו לבדו וצריך סיוע. 
וכיוצא בזה מה שנהגו בשבת חתן לשורר לעולים לתורה, על הקהל להשתתף בשירה, שאילו היה החתן ממשפחתם, בוודאי היו חפצים שישירו הקהל. 



המאחר לתפילה
אם איחר ועליו לדלג כדי להספיק את העמידה עם חזרת הש"צ, ידלג על המזמורים השמים מספרים וכו' שמוסיפים בשבת. 
ואם עדיין לא מספיק, מוטב לדלג 'נשמת כל חי', מלדלג פסוקי דזימרה [כי 'נשמת' הוא רק מנהג. וגם תדיר קודם]. 
אולם אם אמר עד "ויברך דוד... ומהללים לשם תפארתך", ידלג וימשיך 'נשמת כל חי'. (ה"ע ג קד. שבת ב קצה)



נשים בתפילת מוסף
הנשים רשאיות לכתחילה להתפלל מוסף בשבתות, חגים וראשי חודשים. כי גם להן יש כפרה על ידי קורבנות אלו. (שבת ב רד)



קדושת מוסף - "כתר יתנו לך ..."
בקדושת "כתר" אנו מוסיפים פסוק "שמע ישראל", ופסוק "להיות לכם לאלוקים, אני ה' אלוקיכם". 
והטעם בזה, כתבו הגאונים, לפי שבימי רב [מגדולי חכמי התלמוד], גזר יוזגדר מלך פרס שלא יקראו קריאת שמע. מה עשו חכמי ישראל? 
תיקנו להבליעו בין הקדושות, תחילת קריאת שמע "שמע ישראל", וסוף קריאת שמע "אני ה' אלקיכם...", כדי שלא תשתכח קריאת שמע מפי התינוקות. 
ובקשו רחמים מן השמים, ובא תנין בחצי היום ובלע את יוזגדר מלך פרס בבית משכבו, ובטלה הגזירה. 

אמרו חכמים שבאותו הדור: כדי שיתפרסם הנס לדורות, נשאיר את אמירת הפסוקים הללו בקדושה שבתפילות מוסף ונעילה שאין בהן קריאת שמע כלל. (שבלי הלקט, בית יוסף סימן תכג) 


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏