הלכות שבת- "דיני סעודות שבת"

דינים ו"הלכות לסעודת שבת". "הלכות לסעודות שבת" המובאים בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "מהו הזמן שאפשר לחכות בין נטילת ידיים להמוציא?". "איך בוצעים על החלות בשבת?". "האם יוצאים בעוגה ידי חובה לסעודת שבת". "דין ברכה על יין בתוך סעודת שבת". "באיזה אופן מותר לאכול בשר אחרי דגים?". "האם צריך לרך על גלידה בתוך הסעודה?". "האם צריך לרך על עוגה בתוך הסעודה?". "האם צריך לכסות את הסכין בשבת?". "דיני 'רצה והחליצנו' בברכת המזון". "כיצד צריך להֵראות שולחן השבת?". "אגרת מיוחדת לאב המשפחה"

סעודות שבת

נטילת ידיים
קודם הסעודה נוטלים ידיים בכלי שלוש פעמים (כל אחד לפי מנהגו), וככל דיני נטילת ידיים לסעודה. 


הפסק בין נטילה להמוציא
ישתדל שלא לשהות כל כך בין הנטילה לברכת המוציא. אבל אם אי אפשר שלא לשהות, כגון שהמסובים רבים, אין זה הפסק. אך טוב להביא לחמניות קטנות, כדי שכל אחד יברך לעצמו על לחם משנה סמוך לנטילה בלי הפסק.


סדר בציעת הפת
אחר שישבו כולם, לוקח שתי חלות ומניח גב החלה האחת על גב החלה השניה, ויאחזן בשתי ידיו, ויברך "המוציא לחם מן הארץ", ויכוון בברכתו להוציאם ידי חובה, וגם הם יכוונו לצאת. 
ובעודו אוחז בשתי החלות, יבצע על אחת מהן, וטוב שיטבל מעט במלח, ולא ידבר עד שיבלע מהפת. 

והטעם שאוחז בשתי החלות ובוצע על אחת, כי כך נאמר במן: "לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה", והיינו שאחזו בלחם משנה אבל לא בצעו על שניים. 
גם כשבוצע על אחת, רומז למן שאכלו ישראל מנה אחת ביום שישי, ומנה שנייה הניחו עד למחרת בשבת בבוקר, "וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ". (שבת ב קסט, קע, קעב. ח"ג תתכט)


יש נוהגים לבצוע על הפת העליונה, ויש נוהגים לבצוע על התחתונה. והבוצע על התחתונה, טוב שיניחה קרוב אליו יותר מהעליונה ]שבת ב קע. ה"ע ג פה[. ולבני אשכנז, בליל שבת בוצע על התחתונה, וביום שבת בוצע על העליונה. (הרמ"א סימן ערד ס"א)


פרוסה גדולה 
כתב מרן בשלחן ערוך (סימן רעד ס"ב): 
מצווה לבצוע בשבת פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה. ואף על פי שביום חול אין לעשות כן, מפני שנראה כרעבתן, מכל מקום כיון שעושה כן רק בשבת, מראה שכוונתו לאכול יותר משום שחביבה עליו מצות עונג שבת. (מסכת ברכות לט ע"ב, ומסכת שבת קיז ע"ב. שבת ב קסט)


חלוקה למסובים - גם אם יש לכל אחד מהמסובים חלה קטנה לפניו, לא יטעמו עד שיטעם הבוצע. ואחר שטעם, יבצע להם, כדי שיצאו ידי חובת "לחם משנה". אולם אם יש לכל אחד "לחם משנה", יכולים לטעום קודם הבוצע. (שבת ב קעב. ח"ג תתכד, תתל)

לא יזרוק את הפת למסובים, כי אין זה כבוד הפת. ואם אינו מגיע אליהם, רשאי להושיט להם בדרך זריקה קצת על השולחן, ואם עדיין לא מגיע, יעביר להם על ידי אחר. וכמו כן, לא יתן את הפת בתוך ידם של המסובים, בין בחול בין בשבת, משום שזה דרך אבלות. [ובשבת, אף לאבל לא יתן ביד]. (ח"ג תתלב, תתלג)


אכילת הפת
בשלושת סעודות שבת יש לאכול לחם, מעט יותר משיעור כביצה [כ-54 גרם], כדי שיחשב לו לסעודת קבע ולא עראי. ואם קשה לו לאכול כשיעור, יאכל לפחות כזית [27 גרם], אלא שאז ייטול ידיו בלי לברך "על נטילת ידיים". (ה"ע ג פז. ח"ג תתלח)



יאכל כל כזית לחם בתוך 7 וחצי דקות. וחכם עיניו בראשו לאכול מיד את הלחם, כדי שלא ישבע משאר מאכלים, ואחר כך יקשה לו לאכול לחם כשיעור. (ח"ג תתמב)

אין יוצאים ידי חובת הסעודה בעוגה וכיוצא, אלא בלחם בלבד. (סימן ערד ס"ד)


בשר אחרי דגים
אכל דגים ורוצה לאכול בשר, יקנח פיו וידיו במים, ויאכל משהו ביניהם, ואז יאכל בשר. ואם ידיו נקיות (כגון שאחז במזלג ולא נגע בדג עצמו), רשאי שלא לשטוף את ידיו. 


יין בסעודה

שאלה: 
האם ברכת היין של הקידוש פוטרת את היין ששותה בסעודה, או שאינה פוטרת וצריך לברך 'הגפן' על היין שבסעודה? 

תשובה: 
אם לא טעם מהיין של הקידוש - צריך לברך 'הגפן' בסעודה. 
אבל אם טעם מהיין, תלוי הדבר: 
אם פעמים הוא שותה יין בסעודה, לא יברך. 
אבל אם אינו רגיל כלל לשתות, יברך. 
ואמנם אם חשב שהפעם ישתה, או שהוא מתארח בבית חברו, לא יברך, כיון שדעת האורח על כל מה שבעל הבית יגיש לפניו. (ח"ג קסח. וכמבואר בחוברת "הלכות סעודה")


גלידה בסעודה
האוכל גלידה בסעודה לקינוח, מברך "שהכל". והגם שיש אומרים שהגלידה נחשבת כמשקה, ועל משקה אין מברכים בסעודה? מכל מקום מאחר והגלידה לא באה לסייע לעיכול המאכל כמשקה, אלא לקינוח בלבד, אינה נחשבת טפילה לסעודה ומברכים עליה. 
וכן נהג מרן הראשון לציון הרב עובדיה זצ"ל. (שבט הלוי, אבן ישראל פישר, הגרש"ז אוירבך, הגרי"ש אלישיב ועוד. ה"ב ח"ט קצג) 
ואולם, אם טעם מהיין של הקידוש, לא יברך על הגלידה בסעודה, [כיון שלדעת האומרים שהגלידה נחשבת כמשקה, כבר נפטרה בברכת היין, שהרי היין פוטר כל משקים]. 
על כן, טוב שיביאו את הגלידה לאחר הסעודה, או שיברך שהכל על שוקולד, ויפטור את הגלידה.


עוגה בסעודה

שאלה: 
האוכל עוגה בסעודה, האם מברך עליה "בורא מיני מזונות"? 

תשובה: 
ישנן עוגות שלכל הדעות ברכתן "מזונות", וישנן עוגות שהדעות חלוקות אם לברך עליהן "מזונות" או "המוציא", ורק מחמת הספק מברכים עליהן מזונות. 

ולכן, עוגות שברכתן ודאי מזונות כמו באקלווה שמתקיימים בה ג' תנאים: 
א. עשויה ככיסים ממולאים במיני מתיקה. 
ב. העיסה עצמה מתוקה. 
ג. נכססת. 
מברך עליהן בסעודה. 

אולם עוגות שיש ספק בברכתן, כרוב סוגי העוגות [שאין בהן ג' תנאים אלו כעוגות טורט, שמרים ועוד] - אין לברך עליהן בסעודה, כי יתכן שכבר נפטר בברכת המוציא שברך על הלחם. וטוב שלא יביאן בתוך הסעודה אלא לאחריה.

האוכל בסעודה לביבות או ספינג'ים מטוגנים [שהבצק רך מאוד ודליל], מברך מזונות. אולם סופגניות שעיסתן עבה, לא יברך עליהם, כי יש אומרים שברכתן המוציא. (חזו"ע חנוכה יט)



קינוחים בסעודה

האוכל פירות, פיצוחים וממתקים לקינוח סעודה, מברך עליהם ברכה ראשונה. אך ברכה אחרונה אינו מברך, מפני שברכת המזון פוטרת אותם.

במה דברים אמורים? 
שהובאו הקינוחים על אותה מפה שאכלו עליה את הסעודה, שאז הכל נחשב כהמשך אכילה אחת. 

אבל אם הסירו את המפה ופרסו מפה אחרת והביאו עליה קינוחים, הרי שמלבד ברכה ראשונה, צריך לברך עליהם גם ברכה אחרונה, כיון שהסרת המפה נחשבת כסילוק והיסח הדעת מאכילת הסעודה, ואין ברכת המזון הבאה על אכילת הסעודה פוטרת את אכילת הקינוחים. 

ואפילו השאירו מעט לחם על המפה השנייה, אין זה נחשב להמשך הסעודה, כי לא השאירו את הלחם לאכול ממנו אלא לברכת המזון בלבד. (ה"ע ב לו)


כיסוי הסכין
בשבת ויום טוב נהגו שלא לכסות את הסכינים שעל השולחן בעת ברכת המזון. (סימן קפ סעיף ה. ח"ג תתנז. ועיין שו"ת אמרי אליהו מלכא חלק א עמוד פט)



"רצה והחליצנו"
בברכת המזון מזכירים "רצה והחליצנו". 

ואם שכח לאומרו [בסעודה ראשונה או שניה], ונזכר כשאמר "ברוך אתה ה'", קודם שסיים "בונה ירושלים", יאמר "למדני חוקיך", שיֵראה כאומר פסוק, ויחזור לומר "רצה והחליצנו".

ואם נזכר מיד אחר שחתם "בונה ירושלים", יברך בשם ומלכות: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך אתה ה', מקדש השבת". 

והוא הדין אם התחיל בברכה רביעית ואמר, "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם" ונזכר קודם שאמר "לעד האל...", ימשיך הנוסח הנ"ל "אשר נתן...". 

אך אם נזכר אחר שאמר תיבת 'לעד', חוזר לתחילת ברכת המזון. והוא הדין לאשה ששכחה. (ה"ע ב עה, עז. שבת ב קצב)

סיים ברכת המזון והסתפק אם אמר "רצה והחליצנו", אינו חוזר. כיון שהזכרה זו היא מדרבנן, וספק דרבנן להקל. גם כי מן הסתם הוא אמר, כיון שיודע ששבת היום. אולם אם הסתפק קודם שאמר תיבת 'לעד האל...', ימשיך 'אשר נתן...'. (שו"ת יביע אומר ח"ז סימן כח)



שולחן שבת, כיצד?

"כיצד אמור להֵראות שולחן שבת בבית יהודי?" 
עומדים יחד כל בני המשפחה סביב השולחן ופוצחים בשירת 'שלום עליכם...'. 
לוקח האב את כוס היין ומקדש בקול נעים, מנשקים הילדים את ידי האב והאם ביראת כבוד. 

נוטלים ידיים לסעודה, ויושבים לאכול ממטעמי השבת שטרחה והכינה האמא היקרה בשמחה של מצוה. 
סוף סוף לאחר שבוע של עבודות, נקיונות, כביסות והכנות, יושבים יחד כל המשפחה, הגיע העת לרוות את הנחת. 

בסיום הסעודה, שרים שירי שבת. או אז, הגיע העת שכל ילד מביא דף קשר שבועי שקיבל מהגן והתלמוד תורה, ומספר מפרשת השבוע ונהנים מידיעותיו, על אף גילו הרך. לאחר מכן, חותם האב את הסעודה בחידוש מעניין, ומודים לה' בברכת המזון על מה שאכלנו, וכך מסתיימת לה הסעודה בסיפוק ושמחה כשהלבבות מחובקים.

את המחזה הזה רבים חוזים מידי שבת בשבתו, אך מאידך ישנם רבים מאחינו שעדיין לא זכו לחזות בנועם השבת. 
על כן, מצווה רבה להזמינם שיראו מקרוב את שלחן השבת היהודי, וזכות גדולה תחשב לו. וכידוע, כי רבים חזרו למקורות, בעקבות שבת אחת שראו מקרוב ברוח התורה. ועיין עוד לעיל בשער האגדה בזה.

המזמין משפחה לשבת לביתו כדי לקרבם, לכתחילה יזמינם לכל השבת ויספק להם תנאים נוחים, כדי שלא יכשלו חס ושלום בחילולי שבת בבואם אליו ובחזרתם הביתה. 

אבל אם אינם חפצים לבוא כל השבת, אזי יבואו קודם כניסת השבת ברכב, ולאחר הסעודה יחזרו לביתם, מאחר ובלאו הכי בביתם הם מחללים שבת, אבל בשהותם בביתו יחללו פחות, ובעזרת ה' על ידי שיראו שולחן שבת יהודי, יפתח לבבם. (ח"א רפז)



אגרת לאבא היקר!

ידידי וחביבי, אב יקר, אל לך לזלזל במעלת שולחן השבת, ולסיימו בזריזות רבה, בלי שירה ודברי תורה. 
דע לך, כי מעמד שולחן השבת נחקק בלבבות ילדיך הרכים, והם לא ישכחו זאת לעולם, מחזות ההוד שרואים בשולחנך, מותירים רושם עז בליבם. 

על כן, תן דעתך שלא לוותר אף על שבת אחת בחיק משפחתך. ואפילו אם אתה מוכרח לשבות חוץ לביתך מתוקף תפקידך [בצבא קבע וכדומה], תשתדל ככל היותר למעט בזה, בפרט כשהילדים עדיין רכים אשר אלו שנות גידולם שניתן להפיח בהם חיוּת של קדושה ולהעלותם אל-על ברוחניות, ואם לא עכשיו - אימתי?!

מאידך, שים לב שלא תכביד על ילדיך לשבת זמן רב על השולחן. 
כלכל דבריך במשפט, בעדינות בשמחה ובמאור פנים. חלֵק סוכריות לילדיך המשתתפים יפה בשירה.
התפלל אל ה' שינחה אותך בדרך טובה בחינוך ילדיך, ולא תיכשל לעולם.

בברכת דרך צלחה
ידידך אוהבך

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏