שבת- "קידוש במקום סעודה"

דינים ו"הלכות לקידוש במקום סעודה". "הלכות לערב שבת" המובאים בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "מניין שצריך לעשות קידוש דווקא במקום סעודה?". "מהו הזמן שאפשר לחכות בין קידוש לסעודה?". "ההבדל בין ליל הסדר לסעודת שבת". "האם מותר לצאת החוצה בין הקידוש לסעודה?". "באיזה אופן מותר לקדש שלא במקום סעודה?".

קידוש במקום סעודה 

"וקראת לשבת עונג"
מהפסוק בנביא ישעיה (נח יג): "וקראת לשבת עונג", למדו חז"ל (מדרש שכל טוב שמות טז ג. עיין רשב"ם במסכת פסחים קא ע"א) שקריאת השבת [שהיא הקידוש], תהיה במקום עונג [שהוא הסעודה], דהיינו שיקדש דווקא באותו מקום שסועד, בין בלילה בין ביום, כי זהו מכבוד הקידוש. 

על כן, המקדש או השומע מפי המקדש שהלך לסעוד בבית אחר, לא יצא ידי חובת קידוש, וצריך לחזור ולקדש שם קודם הסעודה. (שבת ב קכו, קלז)

הגדרת הסעודה - סעודה זו שיוצא בה ידי חובת קידוש, אינה צריכה להיות דווקא בפת, ודי שישתה רביעית [81 גרם] יין או מיץ ענבים בקידוש, או שיאכל כזית [27 גרם] עוגה או תבשיל ממיני דגן. [אבל אורז ופירות, אינם נחשבים לסעודה]. על כן, המקדש או שאר השומעים ששתו רביעית או אכלו כזית דגן, רשאים לכתחילה לסעוד את סעודת השבת בפת בבית אחר. (שבת ב קלז, קמא)

שהייה בין הקידוש לסעודה
סעודה זו [שיוצאים בה ידי חובת קידוש כשלא שתה רביעית יין בקידוש], צריך לסועדה מיד לאחר הקידוש ולא לאחר זמן. ואם הייתה דעתו לאכול מיד ונאנס ושהה זמן רב, אינו חוזר לקדש. אבל אם הייתה דעתו לאכול לאחר זמן ועבר זמן עיכול [72 דקות], חוזר לקדש שוב. (ה"ע ג ג. שבת ב קכח, קלב)


שאלה:
האיך בליל הסדר מאריכים בענייני ההגדה בין הקידוש לסעודה, הלא צריך שהקידוש יהיה סמוך לסעודה?! 

תשובה: 
בליל הסדר כך היא המצווה לקרוא את ההגדה ולהאריך בסיפור יציאת מצרים עד שתיית הכוס השנייה, והכל בכלל הסדר, כמו שדרשו חז"ל: "לחם עוני" - לחם שעונים עליו דברים הרבה. 
ואדרבה, לא אוכלים את המצה, עד שעושים את כל הסדר הזה. (שבת ב קלא)


מי ששבע וקשה לו לסעוד [כגון שפורים חל ביום שישי], ימתין מלקדש עד שיהיה לו תיאבון, ואז יקדש על היין ויאכל, ובלבד שהמתנה זו אינה מפריעה לבני ביתו. (משנ"ב רעא א. שבת ב קלב. ח"ג פה)


חולה שאינו יכול לאכול בליל שבת, לא יקדש, אלא ימתין למחרת היום, וכשיוטב לו, יקדש [כנוסח הקידוש של הלילה] ויאכל. [וטוב שיכוון לצאת ידי חובת קידוש מהתורה בתפילת ערבית, ויאמר בעמידה "זכר למעשה בראשית, וזכר ליציאת מצרים"]. ]שבת ב קכז, שבת ג תכג[


יציאה לחוץ בין הקידוש לסעודה
לא יֵצא לאחר הקידוש חוץ לביתו כלל. ואם יצא ושהה זמן ממושך [ולא שתה רביעית יין בקידוש], חוזר לקדש. אבל אם נשארו אנשים במקום, אינו חוזר לקדש, [כי הם "שמרו" לו את מקום הסעודה]. ואם יצא לחוץ לזמן מועט ממש או לבית הכסא [שירותים] שזהו צורך הסעודה, אינו חוזר לקדש. וכן המקדש בסוכה שבחצר, רשאי לכתחילה לצאת לביתו כדי ליטול ידיו, ואין זה הפסק. (שבת ב קלו)



רואה את מקום הקידוש
קידש [ולא שתה רביעית יין, או השומע שרק טעם] ושינה מקומו לבית אחר, אך יכול לראות [אפילו דרך חלון] חלק מהמקום שקידש בו, יצא. אבל לכתחילה לא יעשה כן. (א רצד)


על דעת מקום אחר
לכתחילה לא יקדש בבית אחד על דעת לאכול בבית אחר [כשלא שותה רביעית יין או השומע שרק טועם], ואפילו לא יקדש על דעת לאכול בחדר אחר או במרפסת. ואם עשה כן, יצא. 
אולם אם יצטרפו שני התנאים יחד: 
א. רואה את המקום שקידש. 
ב. קידש על דעת לאכול במקום האחר. 
רשאי לעשות כן כשיש לו צורך בזה. (א רצה)


על כן, כשיש הרבה אורחים ואין מקום לכולם לסעוד באותו חדר, והנשים סועדות בחדר אחר, לא נכון שיבואו לשמוע את הקידוש ויחזרו למקומן לסעודה, אלא ישמעו את הקידוש בהיותן בחדר שסועדות בו, או שאחת מהן תקדש להן בחדרן. 
ואולם, אם רואות ממקום הקידוש את מקום סעודתן, רשאיות לבוא למקום הקידוש ולחזור לסעוד בחדרן. (שבת ב קכז)

לכתחילה אף המקדש בפינה זו [ולא שתה רביעית או השומע שרק טעם], לא ישנה מקומו לסעוד בפינה אחרת באותו חדר. אולם אם קידש על דעת כן, רשאי לסעוד שם. (שבת ב קכו)



המזכה את הרבים
מי ששכנו לא יודע לקדש, וחפץ לזכותו ולהוציאו ידי חובה, על ידי שיפתח את חלון ביתו ויקדש בקול רם וישמע שכנו, רשאי לעשות כן, ובלבד שיודיע לשכנו לכוון לצאת ידי חובה. וכיון שהשכן אוכל בביתו, נחשב לו קידוש במקום סעודה. (סימן רעג ס"ו. שבת ב קמה)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏