דינים והכנת בית הכנסת לשבת

"הכנת בית הכנסת לשבת". מעט דינים והלכות בענייני בית הכנסת המובאים בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "סיפור על השכר של מנקה בית הכנסת". הזהירות בכבוד הציבור וזמן הדלקת התאורה. "האם מותר להביא ילדים קטנים לבית הכנסת?". "למה יש מצווה לנשק את ידי הרב" ולקבל ברכתו?

מעט פרטים בענייני בית הכנסת

הכנת בית הכנסת לשבת
על גבאי בית הכנסת לדאוג שקודם השבת ינקו וישטפו היטב את בית הכנסת. ונכון לתת מפות לבנות על כל השלחנות, כדי לייפות את בית ה' יותר, ולהרבות בתאורה לכבוד שבת. 


הכנת בתי הכנסת לשבת
בקרב יהודי לוב רווח סיפור נפלא
מרת רבקה, רעייתו של הגביר כפללה נחום, מנכבדי העיר טריפולי והגבאי הראשי בבית הכנסת המרכזי, רגילה הייתה להכין את כל צרכי השבת, ביום חמישי ובבוקר יום השישי. ולאחר מכן, חופזת הייתה מבית הכנסת לבית הכנסת, לנקותם לשוטפם ולהדיחם, להטיב את המנורות לכבוד השבת למלא בהן שמן ולהתקין את הפתילות. 
פעם חדר לרגלה מסמר חלוד. כעבור יומיים פשטה בכף רגלה דלקת ונגרמו לה כאבים עזים. בהגיע יום השישי לא יכלה כמעט להזיז את רגלה, אבל על המצווה לא ויתרה. 
במאמץ רב כיתתה את רגליה מרחוב לרחוב ומבית כנסת לבית הכנסת, כשכל פסיעה עולה לה במאמץ עצום. נשכה שפתיה כדי שלא להיאנח, אך לא היה ביכולתה לעצור את הדמעות המציפות את עיניה. 
לפתע ראתה מולה אדם לבוש לבנים ופניו קורנות. "מה לך, אשה יקרה", שאל האיש. 
"רגלי נפצעה ממסמר חלוד וההליכה קשה עלי", ענתה האישה. 
"אם כך, מדוע בכלל יצאת מביתך?!" שאל הזר. 
"מצווה מוטלת עלי, ואיני מוכנה לזונחה", ענתה האישה. 
"אם כך, מן הדין שתתרפאי", פסקהאיש. 
לפתע חשה שרגלה הבריאה, והכאבים נטשוה כליל! 
"המלאך רפאל אתה?!", קראה האשה. 
והלה ענה: "לא כי, אלא אליהו הנביא אני. ובזכות המצווה יוולד לך בן שיאיר את עיני לומדי התורה". אמר, ונעלם. 
ואכן, נולד לה בנה הצדיק רבי ניסים נחום, שזכה לשתי שולחנות, תורה וגדולה במקום אחד. היה גדול בתורה, ותמך בלומדיה ביד רחבה. (מעיין השבוע שמות תקנג)



זמן הדלקת התאורה
בחוברת "סדר היום בהלכה ובאגדה" מבואר שיש להדליק את התאורה בבית הכנסת טרם שיבואו הציבור, מפני כבוד השכינה שמקדימה לבוא למקום שמתפללים בו עשרה. ועוד, שאין מן הראוי שיגיעו הציבור והמקום יהיה חשוך. [וכל שכן שיש להיזהר שלא יהיה בית הכנסת נעול והציבור ימתינו עד שיפתחוהו]. על כן, יש להקפיד לכוון את שעון השבת להדלקת התאורה טרם שמגיעים הציבור, שאין זה כבוד שימתינו בחושך, וחז"ל נזהרו מאוד בכבוד הציבור. (כל בו, ארחות חיים, משנ"ב. ה"ב ז שנט)



הבאת ילדים קטנים לבית הכנסת
אין להביא לבית הכנסת ילדים קטנים שאינם יודעים להתפלל ומפריעים בתפילה, והרי זה חמור מאוד שמזלזל בתפילה ובקדושת בית הכנסת (משנה ברורה סימן קכד ס"ק כח). 

והרוצה להרגיל את בנו הקטן לבוא לבית הכנסת, יעשה זאת בהדרגה, בתחילה יביאהו פעם בשבוע לתפילה קצרה כמנחה של שבת, וקודם לכן, יודיעו כפי הבנתו על קדושת בית הכנסת, ושהוא בא בתנאי שישב יפה ליד אבא כל התפילה. 
ואם התנהג יפה, ייתן לו ממתק לעידוד. ואט אט, יש להוסיף לו עוד תפילה ועוד תפילה בהדרגה, כך שמקטנות יתחנך לקדושת ומורא בית הכנסת.


מעלת נשיקת ידי הרב וברכתו
אם יש תלמידי חכמים בבית הכנסת, טוב ונכון לנשק ידיהם לאחר התפילה. ומעלה גדולה היא, לפי הקדושה הרבה שיש בהם, שמחדשים בכל יום הלכות וכותבים בידיהם, ויש באצבעותיהם קדושת התורה (פתח הדביר).

ומובא בזוהר הקדוש (בראשית פג ע"ב): 
שרבי אלעזר ורבי אבא וכל החכמים נישקו את ידיו של רבי שמעון בר יוחאי. וכתב רש"י(מסכת עבודה זרה יז ע"ב): שיש עניין לנשק ידי הגדולים כשיוצאים מבית הכנסת. 

וכתב מרן החיד"א, שבשעת פטירת הר"י מיגאש [רבנו יוסף הלוי בן מיגאש] נכנס אצלו הרמב"ם שהיה כבן שבע שנים ונישק את ידיו. 

ואמרו הרמב"ם ואביו רבי מימון שלא זכה [הרמב"ם] למעלותיו אלא באותה נשיקה שנישק את ידו וברכו והאציל עליו מחכמתו. 

וביאר מרן החיד"א, שהיה קבוע בליבם, שברכת הר"י מיגאש עשתה פירות, וכִיוֵן להאציל עליו מחכמתו.

וכבר אמרו במדרש, שכל הטובה והממלכה שיש לזרעו של עשו, מפני שהחשיב כל כך את ברכת אביו יצחק, וצעק צעקה גדולה ומרה באומרו "ברכני גם אני אבי". 

וכתב בספר פתח הדביר, לא יפה עושים אותם הבאים לנשק את ידי הרב בעוד שהוא אומר "עלינו לשבח", שהרי אין הרב יכול לברכו בשעה שמרחשות שפתותיו בתפילה. 


"נשיקות בבית הכנסת"
יש להיזהר שלא לנשק בבית הכנסת בַּפָּנִים בין לקטן בין לגדול דרך חיבה ואהבה, כדי להראות שאין אהבה כאהבתנו למקום ברוך הוא. ואותם שנהגו לנשק את בניהם וחבריהם לאחר התפילה בברכת "שבת שלום", יעשו כן חוץ לבית הכנסת. 

וכן כתבו כמה מרבני מרוקו לבטל מנהג זה לנשק בבית הכנסת, ומהם הגאון רבי יצחק חזן זצ"ל (יחוה דעת ח"ג סימן ה), וזקן רבני מרוקו הגאון רבי יהושע מאמאן שליט"א (עמק יהושע ח"ג או"ח סימן יח, ח"ו סימן כא). ולשומעים ינעם, ועליהם תבוא ברכת טוב.


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏