"דינים והלכות לכניסת השבת"

"דינים הלכות ומנהגים לכניסת השבת" המובאים בחוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "מהי מצוות תוספת שבת?", "מתי כדאי להתחיל מנחה בערב שבת?". "מהו זמן תוספת שבת?". "האם מותר לעשות מלאכה לאחר זמן תוספת שבת?". "דיני אכילה ושתייה לאחר תוספת שבת". "דיני בין השמשות בערב שבת"

דינים והלכות לכניסת השבת
 
מצוות תוספת שבת
מצווה להוסיף מחול על הקודש, דהיינו לפרוש ממלאכה זמן מועט [אפילו שתי דקות] קודם השקיעה, ובזה עושה את אותו זמן קודש כאילו הוא שבת. ובלאו הכי יש להזהר שלא לעשות מלאכה עד השקיעה ממש, כדי שלא ייכשל בחשש חילול שבת חס ושלום. (שבת א רסד)

לבנות ספרד שאינן מקבלות שבת בהדלקה, ראוי שאחר שתוודא האישה שהבית מוכן לשבת, תאמר: "הריני מקבלת שבת". ומכל מקום, גם אם לא אמרה כן, עצם הדבר שאינה עושה מלאכה, נחשב לה למצות תוספת שבת. (שבת א רסד)

טוב להתחיל תפילת מנחה בבית הכנסת כ-25 דקות לפני השקיעה, כדי שיספיקו הציבור לומר קבלת שבת [בואי כלה ומזמור שיר ליום השבת] קודם השקיעה. ואם רואה שהזמן מצומצם ולא יספיקו, טוב שיאמר בפיו או בלבו קודם השקיעה: "הריני מקבל שבת". ואמנם, גם אם לא אמר כן בפירוש, עצם הדבר שאינו עושה מלאכה זמן מועט קודם השקיעה, מקיים מצות תוספת שבת. (שבת א רסו, רצד, שלג. ח"א תשצ, תתב)



זמן תוספת שבת
הזמן שממנו אפשר להתחיל לקבל תוספת שבת, הוא "פלג המנחה" [כשעה ורבע לפני צאת הכוכבים, וכנ"ל]. ואם אמר מזמן זה: "הריני מקבל שבת" צריך לפרוש ממלאכה. אבל קודם זמן זה, אין אמירתו כלום. (סימן רסג ס"ד. שבת א רסד)


מלאכה לאחר תוספת שבת
המקבל שבת מוקדם ביחידות, דהיינו שאמר "הריני מקבל שבת", והוצרך לעשיית מלאכה [לצורך מצוה או טרדה ודוחק], אם זו מלאכה האסורה מדרבנן, ככיבוי אור, רשאי בעצמו לעשותה [חתם סופר ועוד, וכמבואר להלן. [שבת א קצ]. אבל אם זו מלאכה האסורה מהתורה, ואין מי שיעשהָ, רשאי לעשות התרה על שקיבל שבת מוקדם [על ידי שלושה אנשים שעדיין לא קבלו שבת, ויאמרו לו ג' פעמים: "מותר לך, ואין כאן קבלת שבת"], ואז יוכל לעשותה. 

אולם אם קיבל שבת בציבור, דהיינו שענה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", אינו יכול לעשות התרה, ואינו יכול לעשות אפילו מלאכה האסורה מדרבנן. (א קכד, קכה. שבת ה שפח) ועיין להלן בדין מלאכה בזמן "בין השמשות".

המקבל שבת מוקדם אפילו בציבור, אין אשתו ובני ביתו נגררים אחריו ומותרים בעשיית מלאכה. וכן אשה שקיבלה שבת מוקדם, אין בעלה נגרר אחריה. על כן, המתפלל ערבית מוקדם, מותר לו לבקש מבני ביתו שיעשו לו מלאכה, כל שלא קיבלו עדיין את השבת. (שבת א רפח. סימן רסג ס"י)


מנחה לאחר ברכו או לאחר תוספת שבת
הבא להתפלל מנחה ושמע "ברכו" ממנין שמתפללים ערבית של שבת מוקדם, לא יענה עמהם. ואם ענה, על כרחו קיבל שבת עם הציבור והפסיד תפילת מנחה, [ואף אם יתנה שאינו מקבל שבת בעניית ברכו, לא יועיל לו.] ועליו להתפלל ערבית עם הציבור, ויתפלל שתי תפילות עמידה, אחת לערבית ואחת לתשלומים של מנחה שהפסיד. אבל המקבל תוספת שבת ביחידות [כגון שאמר "הריני מקבל שבת"], לא הפסיד מנחה. [וכל זה בשבת, אבל בחול, לכתחילה יענה "ברכו" קודם שהתפלל מנחה.] (שבת א רצה)

אם התעכבו הציבור ולא היה מנין עד השקיעה, יתפללו מנחה אף לאחר השקיעה. ולא הפסידו מצות תוספת מחול על הקודש, כי עצם זה שפרשו ממלאכה קודם השקיעה, נחשב להם תוספת מחול על הקודש, וכנ"ל. (יביע אומר ח"ז לד. שבת א רסו. ח"א תשצ)


אכילה ושתייה לאחר תוספת שבת
המקבל שבת מבעוד יום ביחיד והוא צמא או רעב, רשאי לשתות או לאכול משהו עד צאת הכוכבים. אבל אם קיבל שבת בציבור בעניית ברכו, לא ישתה עד שיקדש. ]שבת א קצ, רכא. ח"ג שיז[


"הוי מחשב שכר מצווה"
יש הנוהגים להתפלל מנחה מוקדם מעט ולקבל שבת מזמן פלג המנחה, ויושבים ועוסקים בתורה עד שיתחילו הציבור קבלת שבת. ומרוויחים מה שאמרו חז"ל שכל העוסק בתורה בשבת שעה אחת, כאילו עסק מאה ושבעים מיליון שעות של חול. (עיין בספר שיבת ציון מוצפי ח"ב עמוד רלג, על פי ספר עץ חיים לרבנו חיים ויטאל, והרש"ש בנהר שלום, על פי תיקוני הזוהר).


זריזים מקדימים למצוות
המאחר לבית הכנסת והציבור כבר התפללו מנחה וקיבלו שבת, יתפלל מנחה חוץ לבית הכנסת, שמאחר והציבור קיבלו שבת, לא יעשהו חול במקומם. אך אם עדיין לא קיבלו שבת, רשאי להתפלל שם מנחה, אף שבאמצע תפילתו יקבלו שבת. (א קצט)


"בין השמשות"
כבר בארנו שיש ספק לגבי פרק זמן "בין השמשות" [מהשקיעה ועד צאת הכוכבים] אם הוא עדיין יום או שהוא כבר לילה. על כן, הצמא בזמן זה, רשאי לשתות בלי קידוש, אבל לאחר צאת הכוכבים, אפילו שעדיין לא התפלל ערבית, יקדש קודם. וכן אשה הצמאה וקשה לה להמתין עד שיבוא בעלה מבית הכנסת, תקדש ותשתה. (א רנא)

כתבו הרמב"ם (הלכות שבת פכ"ד ה"י) ומרן השלחן ערוך (סימן שמב ס"א): 
"כל הדברים שהם אסורים מדברי סופרים [חכמים], לא גזרו עליהם בבין השמשות, ובעצם יום השבת הם אסורים, ובבין השמשות הם מותרים, והוא שיהיה שם דבר מצווה או דוחק. כיצד? מותר בבין השמשות לעלות באילן או לשוט על פני המים, כדי להביא לולב או שופר. וכן אם היה טרוד ונחפז לדבר שהוא משום "שבות" [שֵׁם כללי לאיסורי דרבנן], מותר בבין השמשות. אבל אם לא היה שם דוחק ולא דבר מצוה, אסור. ומטעם זה מותר לומר בבין השמשות לגוי להדליק לו נר לשבת". וכן מותר לעשר פירות שהם טבל ודאי, ובלבד שצריך אותם לשבת. נמצא שבמקום צורך גדול או מצוה או צער, יש להקל באיסורי דרבנן בבין השמשות.

על כן, אם רואה בבין השמשות שהבויילר דולק וחושש שיתפוצץ, רשאי לכבותו. וטוב שיכבהו בשינוי, כגון: במרפק. [והיתר זה, הוא אף אם עושה מעשה שיש בו שני איסורי דרבנן יחד ]שבת ג תסג[. ועיין דוגמא לזה להלן בסוף החוברת, "פסיק רישיה על ידי גוי".] ואין הבדל בין "בין השמשות" של ערב שבת לשל מוצאי שבת. ואמנם ברור שאסור להדליק מנורת חשמל או פלאטה בבין השמשות, כי הדלקתן אסורה מהתורה שהן אש ממש. [הרשב"א, הר"ן, הריטב"א, חוות יאיר ועוד, פסקו שלא גזרו על השבות בבין השמשות גם במלאכה שאין צריך לגופה ככיבוי מתכת וחשמל.] (שבת א קצ, רכא, רנו, רנז, רחצ. שבת ב שמט. שבת ג תפ. שבת ה קכד)

כל האמור בדין "בין השמשות", הוא אפילו אם קיבל תוספת שבת ביחיד קודם לכן, שאין קבלת היחיד חמורה יותר מבין השמשות. אולם, אם קיבל שבת בציבור שענה "ברכו", קבלתו גמורה, ונאסר גם במלאכות דרבנן אף קודם בין השמשות. (הגר"ז, מגן אברהם, אליה רבה, פרי מגדים, החיד"א, שלחן עצי שיטים, משנ"ב סימן רסא סקכ"ח ועוד). (שבת א קצ, רסח. ח"ב קנט)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏