"מי הם החייבים בהדלקת נרות שבת?"

"הלכות הדלקת נרות שבת" - "החייבים והפטורים מהדלקת נרות שבת מתוך החוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: החיוב של האנשים והנשים, "היכן מדליקים נרות שבת בבית מלון?". "היכן מדליקים בחורי הישיבות נרות שבת?". "היכן מדליקים חיילים נרות שבת?". "היכן מדליקים בנות בפנימיה נרות שבת?". "במה שונה נר חנוכה מנר שבת לגביי ילד הסמוך על שולחן אביו?". "כיצד מדליקים הגרים בדירה משותפת?". "האם אורחים צריכים להדליק נרות שבת?"

החייבים בהדלקה 

אנשים ונשים
מצות הדלקת נרות שבת, מוטלת על האנשים ועל הנשים. על כן, גם איש המתגורר בביתו לבדו, חייב בהדלקת נר שבת. (שבת א קסב)


אשת חיל
ציוו חכמים שהאישה תדליק, מפני שהיא מצויה בבית ועוסקת בצרכי הבית, והדלקת הנרות היא חלק מהכנות הבית לשבת. ועוד משום שחוה נתנה לאדם הראשון לאכול מעץ הדעת, ובזה גרמה מיתה לעולם, וכיון שהאישה "כיבתה נרו של עולם" שהוא אדם הראשון, שנאמר (משלי כ כז): "נר ה' נשמת אדם", לכן הדלקת הנר מוטלת עליה. (שבת א קסג)

כתוב בזוהר הקדוש (בראשית מח ע"ב): 
"על האישה להדליק את הנרות ברצון ובשמחת הלב, שכבוד עליון הוא לה. וזוכה לבנים קדושים שיאירו את העולם בתורה וביראת שמים, וירבו שלום בעולם, ומזכה את בעלה באורך חיים ושנים טובים".


הדלקה אחת לכל המשפחה
די בהדלקה אחת בלבד לכל המשפחה. על כן, בנות רווקות הגרות עם הוריהן - אין להן להדליק בברכה אפילו בחדרים אחרים, וברכתן לבטלה. אבל המתארחים אצל מכריהם, פעמים שחייבים להדליק, וכמבואר להלן בהרחבה. (שבת א קצד)


תוספת אורה
מקום [חדר או אולם וכיוצא] שהדליקו בו נר שבת בברכה, אין לאשה אחרת להדליק שוב באותו מקום בברכה, שאין מברכים על תוספת אורה. אולם מנהג בנות אשכנז להדליק בברכה אפילו הרבה נשים בחדר אחד. (סימן רסג ס"ח)


בתי הארחה
בבתי הארחה שההנהלה לא מסכימה להדליק נרות בחדרי השינה, ומדליקות כולן בחדר האוכל, אין לבנות ספרד לברך שם על ההדלקה, אלא האשה הראשונה בלבד. כי אין מברכים על תוספת אורה כנ"ל. על כן, הנכון שתברכנה על אור החשמל בחדר שינה, ודי להדליק מנורה אחת קטנה. ובמקום צורך, רשאית לברך ולהדליק את האור שבבית הכסא [שירותים], ותפתח את הדלת כדי שיכנס האור לחדר. (ח"ב פב)


בחורי ישיבה
בחורי ישיבה הלנים בפנימיה, ימנו את אחד הבחורים לברך ולהדליק נרות שבת בחדר האוכל. ומלבד זאת, בכל חדר שינה יברך וידליק אחד מחברי החדר ויוציא ידי חובה את שאר חבריו. [ואין הבחורים יוצאים ידי חובה בהדלקת החבר בחדר האוכל, כיון שמייחדים להם חדר לשינה בפני עצמם.] וידליק נרות גדולים, כדי שעד שיחזרו בלילה לחדר יהנו מאורם. וכמו כן, רשאים לחזור לחדריהם מיד לאחר תפילת ערבית ולהנות מאור הנרות מעט. ואף לבני אשכנז, יברך וידליק בחור אחד בלבד בחדר ולא כל חברי החדר (באר משה שטרן). (שבת א רב)

אם אין הנהלת הישיבה מאשרת להדליק נרות שבת בחדרים מחשש לשריפה, אסור לבחורים להדליק בחדר, אלא יברכו על מנורת לילה קטנה. (שבת א ריא. ח"ב עא)


חיילים
חיילים היוצאים לשמירה בליל שבת, אם חוזרים בעוד לילה לחדריהם, ידליקו נרות ארוכים, כדי שיהנו מאורם. אך אם חוזרים בבוקר, לא ידליקו כלל. ואם אינם יודעים אימתי יחזרו, ידליקו בלי ברכה. והוא הדין לחיילים נשואים, שאף שנשותיהם מדליקות בביתם, צריכים להדליק נרות בחדריהם, וכדלהלן. ]א קמט[


בנות בפנימיה
בנות הלומדות במוסדות חינוך ולנות בפנימיה, צריכות להדליק נרות שבת בחדריהן בברכה [לבד מאותה שמדליקה בחדר אוכל]. ובכל חדר תדליק רק אחת מחברות החדר בברכה. ועליהן ליהנות מאור הנרות, כמבואר לעיל. (שבת א קצד, רב)

שאלה: 
בהלכות חנוכה מבואר שבן הלן בפנימיה בישיבה, יוצא ידי חובה בהדלקת אביו, ואילו בנר שבת מבואר שאינו יוצא בהדלקת אמו, ועליו להדליק בפנימיה, ומה ההבדל בין שבת לחנוכה? 

תשובה: 
בחנוכה, המצוה היא "נר איש וביתו", דהיינו שבכל בית יהיה נר דלוק, ואפילו אם אינו נמצא, כל שבביתו הדליקו, יצא ידי חובה. לא כן בנר שבת, שהמטרה ליהנות מאור הנר, ומה יועיל שאמו מדליקה בבית, הלא הוא צריך ליהנות מהאור, לכן מדליק נרות בחדרו.


דירה משותפת
שניים או שלושה אנשים הגרים בחדר אחד ואוכלים וישנים שם, אחד מהם מדליק נרות בברכה והשאר ישמעו ויצאו ידי חובה וידליק כל אחד נרו. ומנהג בני אשכנז, שכל אחד מברך ומדליק. ומכל מקום אם כל אחד ישן בחדר נפרד, אחד ידליק בברכה בחדר שאוכלים, והשאר יברכו וידליקו כל אחד בחדרו. (סימן רסג ס"ח. שבת א קצד)


אורחים
בן נשוי המתארח עם אשתו אצל הוריו בשבת וישנים שם, אם מייחדים להם חדר לשינה, תדליק הכלה נרות בחדר השינה. ואם אי אפשר, תדליק בחדר אחר [שאין בעלת הבית מדליקה שם]. אבל אם אין מייחדים להם חדר נפרד, והבן ישן בחדר אחד עם אחיו, ואשתו ישנה בחדר אחר עם אחיותיו, או שמייחדים להם חדר לשינה אך אי אפשר להדליק כגון שהבית קטן ויש חשש לשריפה, תדליק הכלה נרות בלא ברכה על יד חמותה. ומנהג בנות אשכנז להדליק בברכה כנ"ל. (שבת א קצד)

משפחה המתארחת בסעודת ליל שבת וחוזרים לישון בביתם, ידליקו נרות גדולים [או חשמל] בביתם קודם צאתם, ובחזרתם יהנו מהם. (א קמח)


מתארח לבדו
הנוסע לבדו להתארח בשבת, כגון משגיח כשרות, אף שאשתו מדליקה בבית, עליו להדליק בחדרו בברכה. וכן כתב הגאון החסיד רבי אליהו מני [אב בית דין בעיר הקודש חברון לפני כ-130 שנה]: מעשה באורח ששבת בחברון, ואשתו ובני ביתו בירושלים, ובליל שבת הוזמן להתארח אצל בעל הבית, וייחדו לו חדר לשינה, ופסקתי לו שידליק בחדרו עם ברכה. (מהר"ם מרוטנבורג, ארחות חיים, כל בו, ועוד רבים מהאחרונים. שבת א קצו)

מי שאשתו שוהה בבית החולים לאחר לידתה וכיוצא, והוא מתארח בבית הוריו, ומייחדים לו חדר לשינה, צריך להדליק נרות בחדרו עם ברכה. (שבת א קצו)

בחור המתארח בבית סבו וסבתו, ומייחדים לו חדר לשינה, מדליק נרות בברכה. ופשוט שהוא הדין בכל הנ"ל לאשה נשואה או בחורה רווקה המתארחת לבדה. (סימן רסג ס"ז ומשנ"ב)


אבא בבית עם בנו הנשוי
אשה השוהה בבית חולים לאחר לידתה וכיוצא, והבעל נשאר בבית, הבעל מדליק בברכה. ואם הזמין את בנו הנשוי וכלתו, ומייחד להם חדר לשינה, הכלה תדליק בחדר, והאבא ידליק במקום האכילה. אבל אם לא מייחד להם חדר לשינה, רשאי האב לכבד את כלתו שתדליק במקום האכילה, והוא לא צריך להדליק כלל. (ח"ב ס)


הילדים לבד בבית
הורים המתארחים בשבת חוץ לביתם, והבנים והבנות שהם גדולים נשארו בבית, על הבת הגדולה שהגיעה לגיל מצוות [12 שנה], להדליק את הנרות עם ברכה, אך אם אין בת גדולה ויש בן גדול בגיל בר מצוה, יברך וידליק הוא. (שבת א רב)


עיוורת
איש ואשה עיוורים, חייבים בהדלקת נרות, כיון שסוף סוף נהנים מהאור, בזה שרואים אותם אנשים אחרים ומראים להם את הדרך, ולכן האישה תברך ותדליק בסיוע חברתה. 
אבל אם בעלה רואה, עדיף שהוא יברך וידליק. ואם רוצה שאשתו תברך, כדי לגרום לה שמחה וקורת רוח, רשאי. [אמר רבי יוסי, כל ימי הוקשה לי הפסוק (דברים כח כט): "וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה". 
וכי מה איכפת לו לעיור בין אפילה לאורה?! 

עד שבא מעשה לידי: פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפילה, וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו. 
אמרתי לו: "בני, אבוקה זו למה לך?" 

אמר לי: כל זמן שאבוקה זו בידי, בני אדם רואים אותי ומצילים אותי מן הבורות ומן הקוצים 
(מסכת מגילה כד ע"ב).] (שבת א קצג)



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏