היסודות בהדלקת נרות שבת

"הלכות הדלקת נרות שבת" הקדמה ורקע לחשיבות הדלקת נרות שבת" מתוך החוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: מצות ההדלקה, בנים תלמידי חכמים בזכות הדלקת נרות, שבת חיבוב והידור המצווה, הכנת הנרות, הדלקת רוב הפתילה, כיבוי הגפרור, "סיפור על כוחה של תפילה בעת הדלקת הנרות". "האם חייבות לשים כיסוי ראש בשעת הדלקת נרות שבת?". "היכן יש להדליק נרות שבת?". "האם מותר להעביר את נרות השבת?". "מה לעשות אם כבו נרות השבת?". "במה שונה נר חנוכה מנר שבת?". "מה עושים עם מה שנשאר מהשמן?"

הדלקת נרות שבת

מצות ההדלקה
מצווה להדליק נר בבית לכבוד שבת, שזהו מכבוד ועונג השבת שיהיה אור בבית ולא יכשלו בני הבית בהליכתם. וידליקו את הנרות כאשר לבושים כבר בבגדי שבת, אך אם הזמן מצומצם, ידליקו קודם. (א קמב)


ריבוי אורה
מן הדין די להדליק נר אחד לכבוד שבת. ואולם מנהג ישראל להדליק שני נרות, אחד כנגד 'זכור' ואחד כנגד 'שמור'. וכל המרבה בריבוי תאורה לכבוד שבת, הרי זה משובח. לכן, מי שאין לו שעון שבת שיכבה את האור בשעה מסוימת, לא ימעט בתאורה, כי הוצאות שבת הן על הקב"ה, וכמבואר לעיל. ]סימן רסג ס"א. א קלה[


בנים תלמידי חכמים
מצווה להדר שיהיה הנר יפה, וישתדל להדליק בפמוטים יפים מכסף או זהב. ובזכות חיבוב והידור המצווה [בשמן, בפתילה, בכוסיות ובפמוטים], זוכים לבנים תלמידי חכמים, שנאמר: "כי נר מצווה ותורה אור", שעל ידי נר מצוה של שבת וחנוכה, יבוא אור התורה (שבת כג ע"ב). 
על כן, לאחר ההדלקה תעצום האישה עיניה, ותתפלל שיזכו היא ובעלה לאריכות ימים ושנים, ולבנים הגונים תלמידי חכמים שיאירו לכל העולם בתורה ובמצוות, ויהיו יראי ה' ובעלי מידות טובות, ושנזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו. 
כי בשעת עשיית המצווה, התפילה נשמעת ביותר. ואמרו חז"ל (תוספתא מעשר שני ה יד): "כל העוסקים במצוות, נכון פיהם וליבם לתפילה לפני ה' יתברך". (שבת א קעז, רח)


כוחה של תפילה בעת הדלקת הנרות
הגאון החזון איש זצ"ל כותב באיגרותיו, כי התפילה היא מטה עוז ביד כל אדם. אין תפילה ששבה ריקם, אין מילה של תחינה וריצוי שמוציא יהודי מפיו שלא תפעל את פעולתה, אם היום אם למחר, אם בשנה זו אם לאחר שנים רבות, אם אצל המתפלל אם לזרעו אחריו. דבר זה צריך להיות חדור בתודעתו של כל יהודי.

בירושלים חי יהודי תלמיד חכם שחזר בתשובה לפני שנים רבות, ומקורביו מספרים על יראת השמים המופלגת שלו, על הצלחותיו בכל תחום, ועל כך שבכל מה שהוא עושה, ה' מצליח בידו. כל מפעל שהוא מייסד, עולה למעלה ראש. לכל שיעור שהוא מקים, נמשכים על אתר לומדים רבים, וכן הלאה. האיש ששמו הרב ברוך היימן הי"ו, סיפר לאחרונה על הגורם להצלחותיו, וכדאי לחרוט את הדברים על לוח הלב, למען נלמד ונשכיל מכך על כוחה הגדול של כל תפילה.

הדור הצעיר אולי כבר לא יכיר את השם שיוזכר להלן, אבל כיון שהוא 'גיבור' הסיפור, צריך להזכירו. שמו היה זלמן ארן, מי שהיה שר חינוך בממשלתו של בן גוריון, ואחד ממקורביו ו'מעריציו' הנלהבים של אותו ראש ממשלה. הוא עצמו לא היה שומר מצוות, אך אשתו שמרה מעט על כמה סממנים של מסורת יהודית. היא הדליקה נרות שבת, ומכיון שידעה גם על כוחה של תפילה, התפללה על ילדיה שיהיו כמו ... בן גוריון, שהרי בעלה תמיד סיפר בבית על 'כוחו' ו'גדולתו' של האיש שעמד בראשות הממשלה.

כידוע, לימים ביקש בן גוריון להיפגש עם הגאון החזון איש זצוק"ל בביתו בבני ברק. קודם שהחלה הפגישה, הוריד החזון איש את משקפיו, כדי שלא להתבונן בפרצופו של מי שהיה אחראי להעברתם על הדת של רבבות רבבות אחינו בני ישראל, אבל לא נעל את הדלת בפניו. לאחר הפגישה, כשחזר בן גוריון ללשכתו, סיפר לזלמן ארן על גדלותו היוצאת מן הכלל של החזון איש, ואף התבטא שראה בו דמות של מלאך.

ארן לא שמר את הדברים בלבו, ותיאר גם הוא בפני אשתו את ההתפעלות של ה'בוס' מדמותו של אחד מגדולי ישראל. האישה האזינה לדברי בעלה בקשב רב, עד שהחליטה בו במקום, שמעתה ואילך תתפלל על ילדיה שיגדלו ויתחנכו בדרכו של ה... חזון איש, שהרי אם האדם המוערץ על ידי בעלה, מעריץ את החזון איש ומתארו כמלאך אלוקים, צריך ללכת אל המקור...

"אני", סיפר הרב ברוך היימן, "נכדו של זלמן ארן. ותפילותיה של סבתא - אף שלא היתה מל"ו צדקניות שבדור - פעלו את פעולתן גם לאחר שנים רבות, וקירבוני לתורה ולמצוות, ואף נתנו בידי את כח ההצלחה". ]טובך יביעו ח"ב עמוד רפו[



הכנת הנרות
טוב שהאיש יעסוק בהכנת הנרות בפמוט או בנתינת השמן והפתילות בכוסיות. כמבואר בזוהר הקדוש, רבנו האר"י, ורעק"א. וכן נהג רבנו יוסף חיים זצ"ל בביתו (בן איש חי שנה ב פרשת נח ו). (שבת א קסד)


רוב הפתילה
כשמדליקים את הפתילה, אין להסיר את היד ממנה עד שתדלק רוב הפתילה היוצאת מהנר, ואז כשמסירים היד, תעלה השלהבת מיד. (שבת א ריא)


כיבוי הגפרור
בכל כיבוי של אש, ישנו עניין סגולי שלא לכבות את האש ברוח פיו. על כן, בסיום ההדלקה, לא יכבו את הגפרור בפה, אלא ינענעוהו ביד. (ח"ב לט)


כיסוי ראש
אשה נשואה, כשיוצאת חוץ לביתה, חייבת לכסות את ראשה מן התורה. ומכל מקום בביתה אינה חייבת מן הדין לכסות את ראשה, ובפרט למתחילות דרכן בעבודת ה' שקשה להן לכסות את ראשן גם בבית, יכולות להקל בבית בלבד. אולם אם ישנם שם אנשים זרים, חייבת לכסות בפניהם. וחתני המשפחה, דינם כאנשים זרים לעניין זה.

בזוהר הקדוש (נשא קכה ע"ב) כתוב, שצריכה אשה לכסות שערותיה גם בבית, והפליג מאוד בשבחה ומעלתה של אשה זו, ויקויים בהם הפסוק ]תהלים קכח ג[: "בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ", וכמו שעץ הזית בין בקיץ ובין בחורף אינו מאבד את עליו, ויש בו חשיבות תמידית יותר משאר אילנות, כך בניה של אשה שמכסה שערותיה, יתעלו בחשיבות יותר על שאר בני העולם. 
וגם בעלה זוכה ומתברך בכל הברכות, עושר ובנים ובני בנים ועוד.

כשאשה מברכת כל ברכה שהיא, חייבת לכסות ראשה. על כן, ההולכת בביתה בגילוי ראש, תכסה ראשה בעת הדלקת הנרות ותברך. (א קמב)


מקום ההדלקה
יש להדליק את הנרות במקום הסעודה, שמכלל עונג שבת לאכול לאורם. אך אם אי אפשר להדליק שם, ידליקו בחדר אחר שמשתמשים בו. ובימי הקיץ שחם בבית, רשאים לאכול בחצר, אף שאינם רואים את הנרות, לפי שהנרות ניתנו לעונג ולא לצער, ורק יכינו תאורה בחצר לפני שבת שיאכלו לאורה. (סימן רעג ס"ז. שבת א רג, שבת ב קמה)


העברת הנרות
אשה חולה השוכבת במיטתה, רשאים להביא אליה את הנרות שתברך ותדליקם, ואחר כך יעבירום למקום האכילה. אבל כאשר אין שום צורך, עדיף שלא יגעו בנרות, כיון שיש אומרים שהוקצו [התייחדו] למצוותם. (סימן רסג סעיף יד. ה"ע ג מה. שבת א רג)

כבו הנרות
הדליקה את הנרות ואחר כמה רגעים כבו, ועדיין לא קיבלה שבת, וברור לה שלא שקעה החמה, תדליק את הנרות שוב בלי ברכה. אך אם הזמן קרוב מאוד לשקיעה, לא תדליק בשום אופן. ואולם, בנות אשכנז שמקבלות שבת בהדלקה כדלהלן, לא תדליק שוב, אלא תאמר לאחד מבני הבית שעדיין לא קיבל שבת, שידליק. (א קלט)

שאלה: 
מדוע נר חנוכה שכבה, אינו חייב לחזור ולהדליקו, ואילו נר שבת שכבה, חוזר להדליקו? 

תשובה: 
לא דומה נר חנוכה לנר שבת, כי בנר חנוכה 'הדלקה עושה מצוה', דהיינו שבמעשה ההדלקה לבד, כבר סיים את המצוה, ולכן אם כבו הנרות אינו חייב להדליקם, שכבר התקיימה המצוה. אבל נר שבת שכל מטרתו להאיר, נמצא שכל שלא נכנסה השבת לא נתקיימה מטרת המצוה, על כן חייבים לחזור ולהדליק שוב את הנר, כדי שבשבת יהיה נר דלוק בביתם. (א קלט)

נרות שבת שכבו, מותר להשתמש בהם ובשמן לאחר השבת, לכל שימוש שהוא. [יש ששומרים את הפתילות, לשורפן בביעור חמץ בערב פסח, כדי שתֵעשה בהן עוד מצוה.] (א קצ)


שאלה: 
מדוע נר חנוכה שכבה בתוך חצי השעה הראשונה של ההדלקה, נאסר שארית השמן לכל שימוש שהוא, ואילו בנר שבת, לא נאסר שארית השמן?

תשובה: 
בנר חנוכה יש קדושה, כמו שאנו אומרים "הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם", אבל נר שבת אין בו קדושה, שלא נועד אלא להאיר לשלום בית בלבד, לכן גם שאריותיו לא נאסרו. (א קצ)


כבוד המצווה
יש לנהוג כבוד בנרות שבת, ולכן אין להפשיט בגדי התינוקות ולנקותם ליד הנרות. (סימן ערה סי"ב. שבת א רנ)


אם הנך מעוניין/מעוניינת להרחיב בנושא: "מי הם החייבים בהדלקת נרות שבת?" - כנס/י לקישור המצורף:

http://dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=1548

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏