שבת- "איך מתכוננים לשבת?"

"ההכנות לשבת". "מהן ההכנות שצריך לעשות לפני שבת?" "הלכות ההכנה לקראת שבת" מתובלים ב- "סיפורים ומשלים על ההכנות לערב שבת" מתוך החוברת 'שבת בהלכה ובאגדה' של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "ממתי צריך להתכונן לשבת?". "האם צריך לאפות חלות לכבוד שבת?" - "סיפור על אשתו של רבי חנינא בן דוסא". "הפרשת חלה ותרומות ומעשרות בערב שבת". "סדר וניקיון הבית לשבת". "ניקיון קורי עכביש - סגולה לשלום בית". "מפה יפה לשולחן שבת". "פרחים לשבת". "הלכות סעודת מצווה בערב שבת". "האם צריך לטעום מהתבשילים בערב שבת". "נקיון הגוף בערב שבת": תספורת, גזיזת ציפורניים, "רחיצה בערב שבת", בגדים נאים, טלית קטן, נעליים, "משמוש בכיסים בערב שבת", האם יש עניין להקדים את קבלת השבת?" - מעשה שהיה עם החפץ חיים.

ההכנות לשבת 


זמן ההכנות
טוב לקנות ולהכין את כל צרכי השבת ביום שישי. אולם אם קשה לו, כגון בחורף שהיום קצר, או שזה גורם לחץ בבית, יתחיל את ההכנות קודם יום שישי. (שבת א א)


כוונה במצווה
בהכנות לשבת כקניית המצרכים, הבישולים וכיוצא, יאמר: "לכבוד שבת קודש". ובדיבור זה, חלה קדושת שבת על המאכלים. וקודם שיאכל בשבת, יאמר: "הריני בא לקיים מצות עונג שבת", ובפרט שמצות עונג שבת היא מן התורה. (שבת א א)


מנין הריח הטוב של תבשילך?

מעשה באחד שאהב מאוד את חברו, והחליט לאכול אצלו ביום שבת. כיון שלא הוזמן, נטל עמו סיר של חמין שבישלה אשתו, ופנה אל בית רעהו. 
בעת הסעודה העמידו לפני בעל הבית צלחת גדושה בחמין, והביאו גם את תבשילו של האורח. והנה חש בעל הבית כי ריח החמין של אורחו נודף ועולה לאין שיעור על ריח מאכלו שלו. 

"מנין הריח הטוב הזה שיש בתבשילך?", שאל את חברו. 

ענה לו האורח: כשאשתי מבשלת לשבת, בכל פעולה אומרת: "לכבוד שבת קודש". ואילו אצלך המשרתים מבשלים, ובודאי אינם מקפידים לומר כן, לכן אין המאכל ריחני כל כך. 
(ספר משל ונמשל להבן איש חי)



מחיקת העוונות

חסד גדול עשה עימנו בורא עולם שנתן לנו אפשרויות למחיקת עוונות שלא על ידי ייסורים חס ושלום, כמו שכתב רבנו האר"י שהזיעה שאדם מזיע בהכנת צרכי השבת, מוחק בה הקב"ה את כל עוונותיו (ח"א שפה). 

וכתב בכף החיים (סימן רנ סקי"א): יהרהר בתשובה ויפשפש במעשיו בכל ערב שבת, משום שהשומר את השבת כהלכה, מוחלים לו על עוונותיו אם עשה תשובה. וגם על ידי התשובה, יזכה לקבל נשמה יתירה ממקום גבוה יותר, כי כפי הכנתו כך קבלתו.

תלמידי חכמים
גם תלמידי חכמים ישתדלו להכין משהו לכבוד שבת, שכך מצאנו ]מסכת שבת קיט ע"א[ באמוראים קדושי עליון שחלקם היו חוטבים עצים, מסיקים את האש, מנקים את הבית, ומחליפים את כלי החול ועורכים קניות לכבוד שבת. ומהם ילמד כל אדם ויעשה, ולא יאמר אין זה כבודי, כי אדרבה זהו כבודו שמכבד את השבת. ]סימן רנ ס"א[

הגם שתלמיד חכם אין לו לעסוק במלאכה בפני רבים, מכל מקום, בדבר מצוה כהכנות לשבת, זהו כבודו שמתעסק במצות ה' ברבים, וממנו יראו וכך יעשו. ומטעם זה מותר לתלמיד חכם לבנות סוכה אפילו בפני רבים, שבדבר מצוה אין בזיון חס ושלום. ]שבת א יז[



אפיית חלות - הפרשת חלה
מכבוד שבת ללוש עיסה ולקיים מצות "הפרשת חלה". [וכמות הקמח שיש בו חיוב הפרשת חלה, היא: קילו ו-560 גרם. ותברך ותפריש חתיכה קטנה] ובתנאי שהדבר נוח לבעלת הבית, אבל אם הדבר גורם לה לחץ, יקנו חלות מוכנות. (שבת א יד) ומצוה להדר ולבצוע על לחם נאה ומיוחד, ולא על לחם שאוכל בימי החול.



חלות לכבוד שבת

עני מרוד היה התנא הקדוש רבי חנינא בן דוסא, ובכל יום היתה יוצאת בת קול מן השמים ואומרת: "כל העולם ניזון בזכות חנינא בני, וחנינא בני די לו לאכול קב [מעט יותר מקילו] חרובים מערב שבת לערב שבת". 

ובהיות שכל השכנות היו מסיקות תנוריהן לאפות חלות לשבת והיה העשן מיתמר ועולה מביתן, ואילו מתנורה של אשת רבי חנינא לא היה יוצא עשן, על כן מפני הבושה הייתה רגילה להסיק עצים בתנור בכל ערב שבת, כדי שיראו שיוצא עשן ויחשבו שאף היא אופה חלות. 

שכנה רעה הייתה לה שידעה שאין לה כלום בתנור ורצתה לביישה. 
ערב שבת אחת דפקה פתאום בדלת ונכנסה לראות מה בתנור. מחמת הבושה עלתה הרבנית לעלִיה, ונעשה נס והתמלא התנור לחם, ועל יד התנור היו עוד עיסות מוכנות לאפיה. 

מיד קראה השכנה בקול: "הרבנית, תביאי את המרדה להוציא את הלחם שלא יישרף". 

אמרה לה: "כן, כן, בשביל זה עליתי לעלִיה". אומרת הגמרא, באמת לכך היא עלתה, מאחר והייתה מלומדת בניסים ובטחה בקב"ה שיעשה לה נס שלא תתבייש. 
(מסכת תענית כה ע"א)


אחר הפרשת החלה, ישרפו חתיכה זו באש על הגז, ולא בתוך התנור. [משום שהחלה אסורה באכילה, ונמצא שיִבָּלע טעם של איסור בתנור. ובדיעבד אם שרף את החלה בתנור, לא נאסר התנור. אך אם נגעה החלה בעיסה אחרת שהיתה בתנור, ישאל מורה הוראה אם מותר לאוכלה, וכיצד לנהוג בתבנית.] ואם אי אפשר לשרפה באש, יעטפנה בנייר היטב ויזרקנה לאשפה. (שו"ע המקוצר ה רצג. ועיין שו"ע יורה דעה סימן קה סעי' ד, ה. "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה")

אשה הלשה עיסה גדולה ואופה ממנה חלות לחלקן לחברותיה לכבוד שבת, חייבת להפריש חלה עם ברכה. 
אבל אם לשה עיסה גדולה ומחלקת את הבצק לחברותיה שכל אחת תאפה בביתה פחות משיעור חלה, אינה מפריש חלה מעיסה זו. (שבת א יד)

שכח להפריש חלה - ונזכר בבין השמשות [הזמן שמהשקיעה ועד צאת הכוכבים, שהוא ספק יום ספק לילה, כמבואר לעיל], רשאי להפריש לצורך השבת. אבל בשבת עצמה אינו רשאי, וייקח לחם משכניו. ואם קרה כן בחוץ לארץ, רשאי לאכול מהלחם, ובלבד שישייר ממנו מעט, ולאחר השבת יקיים מצות הפרשת חלה מהלחם הנשאר. (שבת א רעז)



הפרשת תרומות ומעשרות
קודם השבת ישאל את בני ביתו בנחת: האם עישרתם את הפירות והירקות? האם הפרשתם חלה? ואם קונה ממקום שמפרישים, אין צריך לשאול. (ח"א תשכא)

הקונה פירות ואינו יודע אם הם מעושרים או לא - רשאי להפריש מהם בבין השמשות. 

אבל אם ברור לו שאינם מעושרים - לא יפריש מהם, אלא אם כן היה טרוד בערב שבת ונזכר עתה בבין השמשות, או שהוא מוכרח דווקא את הפירות הללו לענג בהם את השבת, ואין לו פירות אחרים כיוצא בהם לענג את השבת. וכל שכן אם יש לו צורך בפירות האלו לאורחים, שכל זה נחשב צורך מצוה שהתירו בבין השמשות. (שבת א רעז. ח"א תשנו)


"סדר וניקיון הבית לשבת". "ניקיון קורי עכביש - סגולה לשלום בית".
לא יכנס לשבת כשביתו אינו נקי ומסודר כראוי, על כן מכבוד שבת ינקהו וישטפהו כהוגן. ויפנה את קורי העכביש, ויש בזה גם סגולה לשלום בית. (שבת א כא, לא)


"מפה יפה לשולחן שבת"
יציע מפה יפה על השולחן למשך כל השבת. ואף אם בימי החול מונחת מפה יפה, יחליפה בשבת למפה אחרת נאה ומשובחת יותר. (א יב)


"פרחים לשבת"
מנהג נאה לקנות פרחים ושושנים לכבוד שבת. ויביא כמה סוגי בשמים, כדי לברך עליהם ברכות הריח. ומצוה מן המובחר לברך על הדס משולש. (שבת א לב)


שתי אגודות הדסים
מעשה ברבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו, שלאחר שלוש עשרה שנה שהתחבאו במערה ולמדו תורה, יצאו וראו יהודי זקן בערב שבת שממהר ללכת ובידו שתי אגודות של הדסים. אמרו לו, למה לך אלו? אמר להם, לכבוד שבת. אמרו לו, ולא די לך באגודה אחת? אמר להם, אחת כנגד 'זכור', ואחת כנגד 'שמור'. אמר רבי שמעון בר יוחאי לרבי אלעזר בנו, תראה כמה חביבים המצוות על ישראל. 
(מסכת שבת לג ע"ב)


אכילה בערב שבת
מכבוד שבת, להכנס לשבת כשהוא תאב לאכול הסעודה, על כן לא יאכל מדי ביום שישי. ואפילו סעודה שרגיל בה בחול, ימנע לאוכלה משעה תשיעית. [דהיינו שעה תשיעית מתחילת היום, בחורף בערך ב-14:00. ובקיץ בערך ב-16:15.] (שבת א לב)


"סעודת מצווה בערב שבת"
ברית מילה ובר מצווה שחלו ביום שישי, מותר לערוך את הסעודה כל היום, כיון שהיא סעודת מצווה. וכן מותר לערוך סעודת פדיון הבן [אפילו דחוי], אך מן הראוי להקדים הסעודה לשעות הבוקר ככל האפשר. 

ואולם, סעודת סיום מסכת, אף אם סיימוה ביום שישי, נכון לדחות את הסעודה לאחר השבת. (שבת א לב, לז, לח)



"סעודת נישואין בערב שבת"

"מותר לערוך חתונה ביום שישי", אולם את הסעודה אסור לעשות ביום שישי אפילו בשעות הבוקר, אלא ידחוה לליל שבת. ואין זה דומה לסעודת מילה וכיוצא שחלו ביום שישי לפי שזהו זמנן, אבל חתונה אפשר לקובעה לזמן אחר. 

כן מבואר בירושלמי, וכן פסקו הראבי"ה, מרן השלחן ערוך, הב"ח, הפרישה, אליה רבה, חיי אדם, ברכות המים, שדה יהושע, פתח הדביר, שיירי קרבן, תורת שבת, הפלאה, מראה הפנים, גור אריה יהודה, חק יוסף, מאמר מרדכי, מגן האלף, שואל ומשיב, ישועות יעקב, קדשי דוד, חמד משה, תורת חיים סופר, בתי כנסיות, מאורי אור, אבן העוזר, יד אהרן ועוד. 

וכתב החתם סופר: ומה שהוכיח המגן אברהם להתיר, אינו מוכרח כלל. 
וכן כתב בעל שמן רוקח שדברי המגן אברהם תמוהים. 
וכתב בבני ציון ליכטמן: אחר שדחו את כל קושיות המגן אברהם, פשוט להלכה שאסור לערוך הסעודה ביום שישי, אלא ידחוה לליל שבת. (שבת א לב)

סעודת שידוכין שיש עושים בסיום כתיבת הסכם התנאים בין הורי החתן להורי הכלה, מותר לעשותה ביום שישי, מאחר שאין שם שמחה גדולה, ואין מרבים בסעודה כל כך. (שבת א לב)
תענית

אם חל צום עשרה בטבת ביום שישי, מתענים עד צאת הכוכבים. (א סו)

המתענה ביום השנה של פטירת אביו או אמו [כמבואר בשולחן ערוך ]סימן תקסח ס"ח[ שטוב להתענות ביום זה] וחל יום השנה ביום שישי, מתענה עד צאת הכוכבים. 
אולם אם בעת קבלת התענית ביום חמישי בתפלת מנחה, אמר שמקבל להתענות עד שיתפלל ערבית, רשאי להתפלל ערבית מפלג המנחה [דהיינו, שעה ורבע לפני צאת הכוכבים בשעות זמניות. בחורף בערך 15:50, ובקיץ בערך 18:40], ולקדש ולאכול. 
ולבני אשכנז רשאי לאכול לאחר ערבית אף שלא התנה כן מראש, אך טוב שיתנה כן. (סימן רמט סעיף ד. א סה)


"טעימת התבשילים בערב שבת"

מצווה בערב שבת לטעום מהתבשילים של שבת, כדי לברר שהם מתוקנים כראוי לכבוד שבת המלכה. וכל הטועם, מאריכים לו ימיו ושנותיו. ובכל אופן, אם בשבת התבשיל אינו ערב לחכו, לא יקפיד על אשתו, אלא יתגבר על יצרו הרע. (שבת א כא)


תספורת
אם שערות ראשו ארוכות, מצוה שיסתפר ביום שישי, ואפילו אחר חצות היום. ואם לא מתאפשר לו ביום שישי, יסתפר קודם לכן בליל שישי או ביום חמישי. (שבת א כד)

גזיזת ציפורניים
יגזוז ציפורניו בערב שבת. ומותר לגוזזן ביום חמישי, אף שמתחילות לגדול כעבור ג' ימים בשבת. ויזהר שלא יזרקן בארץ, אלא ישליכן לבית הכסא [שירותים]. (שבת א כה)


"רחיצה בערב שבת"
מצווה לרחוץ כל גופו במים חמים לכבוד שבת. ואם אינו יכול כל גופו, ירחץ לפחות פניו ידיו ורגליו (שבת א כה).

אמרו חז"ל (מסכת שבת כה ע"ב): 
כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי, בערב שבת מביאים לו קערה גדולה מלאה מים חמים, ורוחץ בהם פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב, ודומה למלאך ה' צבאות. 

ובמדרש (ויקרא רבה לד ג) אמרו: 
"גומל נפשו איש חסד", זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו והולך עמם. 
אמרו לו: רבנו, להיכן אתה הולך? אמר להם: לעשות מצוה. 
אמרו לו: איזו מצווה? אמר להם: לרחוץ בבית המרחץ. 
אמרו לו: וכי זו מצוה היא? 
אמר להם: הן. 
ומה אם איקונין [דיוקן, דמות] של מלכים שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסאות, מי שהתמנה עליהם הוא מורקם ושוטפם, והם מפרנסים אותו, ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות - אני שנבראתי בצלם ובדמות, שנאמר: "כי בצלם אלהים עשה את האדם", על אחת כמה וכמה?!...

זמן הרחיצה - ביום שישי, כדי שיהיה ניכר שמתרחץ לכבוד שבת, וילבש מיד בגדי שבת. ואם לא מתאפשר לו, יתרחץ קודם לכן. (הרמ"א סימן רסב סעיף ב. א עו, קיח)

מקווה טהרה - טוב לטבול במקוה טהרה בערב שבת, כדי לקבל שפע קדושה משבת. ובזה גם זוכה לטהר את גופו, נפשו ומחשבותיו. (א קיז. ח"א תשב)

בגדים נאים. טלית קטן. נעליים.
ילבש בגדים נאים ומכובדים יותר לשבת, וכן טלית קטן נקייה ומכובסת. 
וכמו כן, יצחצח את נעליו. והמייחד נעליים נאות לשבת, תבוא עליו ברכה. (שבת א כו, כז. א שמו)



"שכר צחצוח נעליים לשבת"
שאל הרב הקדוש רבי ישראל מאפטא זצ"ל מה ביאור מדרש פליאה זה: "ישראל אינם יודעים שכר המגיע להם עבור נקיות המנעלים בערב שבת, "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב" ]שיר השירים ז ב[, וזהו שכתוב ]ישעיה כב יב[: "וַיִּקְרָא ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק".

אמר הרבי אמשול לכם משל למה הדבר דומה: 

לעני שהיה מהלך בדרך. הגיע להר אחד וראה בו אבנים יפות, הניח כמה מהן בתרמילו. 
כיון שהכביד עליו משאו השליך את האבנים והמשיך ללכת. הגיע למקום ישוב ורצה לאכול באכסניה. 
חיפש בתרמילו אחר איזו פרוטת נחושת לקנות בה אוכל ולא מצא. 
בירכתי התרמיל הבחין באבן יפה, קטנה, ששכח להשליכה בדרך. הוציאה. 
שאלו האכסנאי: "מה זה בידך"? ענה: "אבן נחמדה". 
הביאו האכסנאי אל סוחר אבנים טובות, בחן את האבן, והציע לו 1,000 רובלים תמורתה. 
נעתקו המילים מפיו של העני. 
חשב הסוחר שהעני יודע את ערכה האמיתי של האבן, והכפיל את המחיר. נפל העני לארץ, מרט את שערות ראשו ופרץ בבכי מר. 
נחרדו האנשים: מה אירע? 
אמר להם: "הלא תרמילי היה מלא באבנים כאלו, גדולות ונפלאות, ואני השלכתי אותן ככלי אין חפץ בו... 
אם בשביל רסיס אבן זה אקבל 2,000 רובלים, כמה היו שוות האבנים הגדולות והכבדות!"...

כך הוא הנמשל:

כשיבוא האדם למרום אחרי אריכות ימים ושנים, ולא תהיה בידו אלא מצווה זו שניקה את נעליו בערב שבת - ויראה כמה גודל השכר על מעשה פעוט זה, "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים", הרי יפרוץ בזעקה גדולה ומרה על המצוות הגדולות והנכבדות שהשליך אחרי גוו - "וַיִּקְרָא ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק".

בהקשר לזה נזכיר את אימרתו של הסבא מקלם זצ"ל: 

שכדאי היה לבורא יתברך לברוא את העולם כולו, כדי שבמשך אלפי שנות קיומו יימצא בו אדם אחד, שיאמר ולוּ פעם אחת בימי חייו: "ברוך הוא וברוך שמו"! 

והוסיף ואמר: ואלף "ברוך הוא וברוך שמו", אינם שווים לשכר עניית "אמן" אחת בלבד.  
ואלף אמנים לא יגיעו לשכר של עניית "יהא שמיה רבא מברך..." פעם אחת. 
ואלף "יהא שמיה רבא מברך..." לא יגיעו לשכר מילה אחת של תורה.

צא וחשוב, איזה שכר נקבל על 500 תיבות של קריאת שמע שבכל יום בוקר וערב - 365 יום בשנה, כל ימי חיינו - וכמה נצטער אם לא הוספנו שיעור תורה, להכפיל שכרינו בלי גבול! 
(מעיין המועד הגש"פ תלט)



"משמוש בכיסים בערב שבת"

מצווה למשמש בכיסי בגדיו בערב שבת, כדי לוודאות שלא שכח בהם דבר מוקצה. 
וביותר יש להזהר במקום שאין עירוב, שמא ישכח ויוציא חפץ לרשות הרבים, וכדלהלן. (שבת א מד)


"הציפייה לשבת" - בנחת

כתב מרן החיד"א: 
ערב שבת הוא עת מסוכן למחלוקת בין איש לאשתו ובני ביתו, והיצר הרע טורח מאוד לסכסך ולחרחר ריב, לכן כל ירא ה' יכוף את יצרו הרע, וימנע מכל הקפדה וכעס ומחלוקת, ואדרבה יאר פניו לבקש שלום.

מה טוב ומה נעים, להכין את עצמו לקבל את השבת בנחת ולא בלחץ ובהלה, וכמפורש בחז"ל (מסכת שבת קיט ע"א, סימן רסב ס"ג): שקבלת שבת צריכה להיות "כיוצא לקראת חתן וכלה", והלא צרכי חתן וכלה מוכנים מראש, ומקבלים אותם בשמחה ונחת ולא בהתרוצצות ובהלה. 

ומי ייתן והיינו לומדים מהאמהות שבדור הקודם היאך היו עורכות את שולחן השבת מוקדם, וקודם חצות היום [11:00 בבוקר] כבר היה הבית מוכן כאילו עתה נכנסת השבת.

כתב רבנו יוסף חיים זיע"א (ספר חוקי הנשים פרק כח): 
"צריכה האישה להשגיח בעבודות יום השישי, להיות זריזה במלאכתה.
ותעשה עבודותיה מוקדם, וקודם זמן הדלקת הנרות בשעה אחת יסתיימו מכלול עבודותיה, ותקבל את השבת כשהיא רגועה. 
ותיקח לעצמה מנוחה, ותהיה מלאה בששון ושמחה לכבוד שבת המלכה".

עצה טובה אל כל איש ישראל, שאחר שרחץ ולבש בגדי שבת, ישב בנחת ויקרא "שניים מקרא ואחד תרגום" בניגון ונעימה, וכל כולו יתמלא שמחה ועונג, וירגיש היאך נכספה וכמהה נפשו לקראת בואה של השבת. 

וכה התבטא הגאון רבי אלעזר מנחם שך זצ"ל: 
אין לי רגע של נחת ושמחה כל כך, כמו שאני יושב בערב שבת מלובש בבגדי שבת, וקורא בנחת את פרשת השבוע "שניים מקרא ואחד תרגום", וממתין לקראת בואה של שבת המלכה.



להקדים את קבלת השבת

מעשה שהיה בעיר מיר, בזוג ששנים רבות לא זכו להיפקד בבנים, וברוך ה' אחר זמן רב נולד להם בן בשעה טובה ומוצלחת. אך לדאבון ליבם הילד לא התפתח כראוי. 
רופא מומחה קבע כי לילד יש מום בלב לא עלינו, ואין סיכוי שיחיה יותר מכמה חודשים. 
ההורים המסכנים לא ידעו את נפשם מרוב צער, והחליטו ללכת אל הגאון ה"חפץ חיים" - רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, ולקבל את ברכתו. 

שמע החפץ חיים את צרתם ואמר: מה ביכולתי לעזור? כסף אין לי, ומה עוד אוכל לעזור לכם?! 

האם המדוכאת פרצה בבכי מר, ואז אמר לה החפץ חיים בחיבה, "בתי, קבלי עלייך שתקדימי לקבל את שבת המלכה".
שאלה אותו האם, במה זה מתבטא?
ענה לה החפץ חיים, "ביום שישי בחצות היום [בערך 11:30 בבוקר] תהיה כבר מפת שולחן של שבת פרוסה, ופמוטי הנרות סדורים במקומם". 
קיבלה האם את דברי הרב, והחליטה להקפיד על זה בכל מחיר. ואכן מיד בהגיעם לביתם חל שיפור ניכר בילד, וגדל והתפתח כאחד הילדים מבני גילו. 

(כך סיפר הגאון רבי שמחה קפלן זצ"ל, אשר התאכסן בבית זה בימי בחרותו בישיבת מיר)

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏