"סדר הפרשת תרומות ומעשרות"

"סדר הפרשת תרומות ומעשרות צעד אחר צעד" מתוך החוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה" של הרב דוד שלום נקי שליט"א: ההבנה המינימאלית בהפרשת תרומות ומעשרות, "קביעת מקום בתרומות ומעשרות". "ביאור נוסח הפרשת תרומות ומעשרות". "מהן ההכנות הנדרשות להפרשת תרומות ומעשרות". "נוסח הברכה וההפרשה לטבל ודאי". "נוסח ההפרשה לפירות ספק מעושרים". "נוסח מקוצר להפרשת תרומות ומעשרות". דיני מצוות 'ביעור מעשרות'.

סדר הפרשת תרומות ומעשרות

הבנה מינימלית

המפריש צריך להבין את מה שהוא עושה: עליו לדעת שבעת ההפרשה הוא מַקְנֶה כעשירית מפירותיו ללוי, ולפעמים גם כעשירית מפירותיו - מַקְנֶה הוא לעניים. [אלא שכשמפריש מספק - אינו צריך לתת בפועל ללוי ולעני, כמבואר לעיל בהרחבה. אבל כשהפירות הם טבל ודאי, צריך בפועל לתת להם את חלקם. אך אם אינו נותן להם, אף שעשה שלא כהוגן, פירותיו מותרים באכילה, ובלבד שמבין שהוא מקנה להם אותם]. 

אך אם הוא חושב בדעתו, שצריך לקחת רק איזה חלק קטן מן הפירות ולאבדו, ולומר איזשהו נוסח, ואינו מעלה על דעתו שבאמירה זו הוא מחלק כחמישית מפירותיו לאחרים, נראה שהפירות עדיין טבל! 

וגם הממונים שבאים לחנויות כדי להפריש את המעשרות, צריכים ללמד את בעל החנות שידע ויבין שחמישית מפירותיו הוא מחלק כעת לאחרים, אך אם אינו מבין זאת, איך אפשר שהממונה הזה יהיה בעלים לחלק מהפירות לאחרים?! עד כאן תוכן דברי הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצוק"ל. (ב"ש קפח)


לכך לצורך הבנת הדברים, נסכם בקצרה את עניין ההפרשה:

תרומה גדולה - 'כלשהו' [חלק זעיר] מהפירות. חלק זה ניתן לכהן ונעשה קודש. והיום שאין הכהנים יכולים לאוכלו בקדושה, יש לאבדו [לשורפו או לזורקו לפח כשהוא עטוף].

תרומת מעשר - 1% מהפירות, גם חלק זה ניתן לכהן ונעשה קודש. והיום שאין הכהנים יכולים לאוכלו בקדושה, יש לאבדו [לשורפו או לזורקו לפח כשהוא עטוף].

מעשר ראשון - 9% מהפירות נותן ללוי [ויחד עם תרומת המעשר הרי זה 10%].

מעשר עני - בשנים ג, ו, נותן 9% מהפירות לעניים [שהם 10% ממה שנותר לאחר מעשר ראשון].

מעשר שני - בשנים א, ב, ד, ה, עליו להפריש כעשירית מן הפירות כדי לאוכלם בטהרה בירושלים. והיום שאי אפשר, מחללים אותם על פרוטה [ורבע], ואז יכול לאוכלם כרגיל, וכמבואר לעיל בהרחבה.

כאשר מפריש תרומות ומעשרות, עליו לקבוע מקום, היכן הוא מניח כל סוג של מעשר [למשל: מעשר ראשון - בצפון, מעשר עני - בדרום], כדי שלא יפריש שני סוגי מעשר באותם פירות. ולכן בנוסח ההפרשה קבעו מקום לכל סוג של מעשר, כדלהלן. ומטעם זה, אין להזיז את הפירות בעת ההפרשה. 

וכאשר נותן את הפירות בפועל ללוי או לעני [באופן שצריך לתת, כשהפירות טבל ודאי], יקפיד לתת ללוי מצד צפון, ולעני מצד דרום, [כפי שהזכיר בנוסח], ולא ישנה מהמקומות שקבע בהם את המעשרות. [אולם אם טעה והתבלבל, יקח כמות כזאת מהפירות ויתן ללוי ולעני, ויודיע להם שהוחלפו לו הפירות בטעות. ואין חשש באם ימצא שהמפריש אוכל את פירות המעשר האמיתי, כיון שהפירות לא נעשו קדושים].

"ביאור נוסח ההפרשה"

כעת נבאר את נוסח ההפרשה [האותיות המודגשות בעלות הניקוד הן מילות הנוסח]:

לוקח מעט יותר מאחד ממאה [1% + 'כלשהו'] מכמות הפירות.

הפרשת "תרומה גדולה" [כעת מפריש את ה'כלשהו' לתרומה גדולה. וה-1% נשאר בינתיים חולין]:

אֶחָד מִמֵּאָה [ה- 1% שלקחתי מהפירות] שֶמּוּנַח בַּצַּד [היכן שהוא נמצא, שלא תמיד הוא בידו, ובפרט כשההפרשה מכמויות גדולות או מכמה מינים], יִשָּאֵר טֶבֶל. [ועוד מעט יעשה אותו 'תרומת מעשר', אך בינתיים הוא נשאר חולין]. (אם מעשר כמה מינים יוסיף: כָּל מִין בְּנִפְרָד). וְהַיּוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה [ה'כלשהו' שלקחתי] שֶמּוּנַח בַּצַּד [היכן שהוא נמצא, שלא תמיד הוא בידו כנ"ל], הֲרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בְּצַד צְפוֹנוֹ [בזה קובע מקום לתרומה גדולה, בצפונו של ה-1%] עַל הַכֹּל. [על כל הפירות, גם על האחד ממאה שעומד להיות 'תרומת מעשר']. (אם מעשר כמה מינים יוסיף: כָּל מִין עַל מִינוֹ).

הפרשת "מעשר ראשון" [כעת מפריש 10% למעשר ראשון, ומתוכם ישנו את אותו 1% שכבר בידו]:

אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶאָמַרְתִי שֶיִשָּאֵר טֶבֶל, עִם שְאַר הַכַּמּוּת הָרְאוּיָה [אותו 1% שלקח, עם עוד 9% מהפירות. (אך אין זה 9% בדיוק, כי יש לתת 10% מהפירות שנשארו לאחר הפרשת התרומה, וא"כ זה קצת פחות מ-10% מכל הפירות. לכך אומר 'עם שאר הכמות הראויה', היינו הכמות הראויה בדיוק)] בְּצַד צְפוֹנָם שֶׁל הַפֵּרוֹת, [בזה קובע מקום למעשר ראשון, בצפונם של הפירות], (כָּל מִין עַל מִינוֹ), הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן.


"תרומת מעשר" [כעת מייחד את ה-1% שמתוך מעשר ראשון (מה שהוציא בתחילה) לתרומת מעשר]:

אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶמּוּנַח בַּצַּד שֶׁעֲשִׂיתִיו מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, [שהרי צרפנו את האחד ממאה לתשעה חלקים, והכל ביחד נעשה מעשר ראשון], עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל הַכֹּל. [על כל המעשר ראשון] (כָּל מִין עַל מִינוֹ).


הפרשת "מעשר עני" [כעת, אם צריך להפריש מעשר עני, קובע את מקומו בצד דרום]:
{ואם צריך להפריש מעשר עני יאמר: וּמַעֲשֵׂר עָנִי בִּדְרוֹמָם שֶׁל הַפֵּרוֹת. (כָּל מִין עַל מִינוֹ)}.


"מעשר שני" [אם צריך להפריש מעשר שני, קובע את מקומו בצד דרום, ומחלל אותו על פרוטה ורבע]:

{ואם צריך להפריש מעשר שני יאמר: וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּדְרוֹמָם שֶׁל הַפֵּרוֹת. (כָּל מִין עַל מִינוֹ), וּמְחֻלָּל הוּא וְחוּמְשׁוֹ, עַל פְּרוּטָה וָרֶבַע [שווי הפירות מחולל על פרוטה. וה"חומש" שיש להוסיף כשפודים את הפירות, יהיה מחולל על רבע פרוטה אחר, ולא על אותה פרוטה שמחלל את שאר הפירות], בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי}. (ב"ש קפה, קצז, רג, רז)


"ההכנות להפרשה"
* קודם ההפרשה, עליו לייחד מטבע לצורך חילול מעשר שני [ורבעי] (כמבואר בעמוד 113)
* קודם ההפרשה, יזלף מעט מים על הפירות. (כמבואר בעמוד 110)
* יקח בידו מעט יותר מ- 1% מהפירות [מכל מין ומין].
* "מן המוקף" - יניח את הפירות באריזה אחת. ואם הם ארוזים בכמה אריזות, יפתח את האריזות ויצמידן זו לזו [ואם חושש שיתקלקלו, לא יפתח], ויצמיד אליהן את החלק שאותו הוא מפריש. ובשעת הדחק יכול להפריש אף שאינם צמודים ואינם באותו מקום, וכמבואר לעיל בהרחבה (עמוד 111). אם מפריש כמה מיני פירות יחד, יצמיד כנ"ל כל מין ומין יחד, וכן יצמיד אליהם את החלק המופרש. (ב"ש קעז)

היסח הדעת - מכיון שבברכת ההפרשה הוא כולל את כל ההפרשות שיעשה כעת, [תרומה גדולה, מעשר ראשון, תרומת מעשר, מעשר שני / עני], לכן לא יסיח דעתו בין הפרשה להפרשה, ולא ידבר עד שיגמור את כל מעשה ההפרשה. (ב"ש קפד)



"נוסח הברכה וההפרשה לטבל ודאי"

המפריש תרומות ומעשרות מפירות שהם טבל ודאי, וכגון שקטף פירות מהעץ שבחצרו, או שיש לו מטע וכדומה - יפריש בברכה. ויאמר כך [בהבנת הדברים כנ"ל]:

לוקח מעט יותר מאחד ממאה [1% ומעט יותר] מכמות הפירות, ומברך:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ, לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת.

ואומר: אֶחָד מִמֵּאָה שֶמּוּנַח בַּצַּד יִשָּאֵר טֶבֶל. (אם מפריש כמה מינים יוסיף: כָּל מִין בְּנִפְרָד). וְהַיּוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶמּוּנַח בַּצַּד, הֲרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בְּצַד צְפוֹנוֹ עַל הַכֹּל. (אם מפריש כמה מינים יוסיף: כָּל מִין עַל מִינוֹ). אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶאָמַרְתִי שֶיִשָּאֵר טֶבֶל, עִם שְאַר הַכַּמּוּת הָרְאוּיָה בְּצַד צְפוֹנם שֶׁל הַפֵּרוֹת, (כָּל מִין עַל מִינוֹ), הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶמּוּנַח בַּצַּד שֶׁעֲשִׂיתִיו מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר על הכל. (כָּל מִין עַל מִינוֹ).

אם צריך להפריש מעשר עני יוסיף:
וּמַעֲשֵׂר עָנִי בִּדְרוֹמם שֶׁל הַפֵּרוֹת. (כָּל מִין עַל מִינוֹ).

אם צריך להפריש מעשר שני יוסיף:
וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּדְרוֹמָם שֶׁל הַפֵּרוֹת. (כָּל מִין עַל מִינוֹ). ויברך: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ, עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. ואומר: וּמְחֻלָּל הוּא וְחוּמְשׁוֹ, עַל פְּרוּטָה וָרֶבַע, בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

אם הוא מסופק אם צריך להפריש מעשר עני או מעשר שני, יאמר:
וְאִם צָרִיך מַעֲשֵׂר עָנִי, יְהֵא בִּדְרוֹמָם שֶׁל הַפֵּרוֹת. (כָּל מִין עַל מִינוֹ). וְאִם צָרִיך מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יְהֵא בִּדְרוֹמָם שֶׁל הַפֵּרוֹת. (כָּל מִין עַל מִינוֹ), וּמְחֻלָּל הוּא וְחוּמְשׁוֹ, עַל פְּרוּטָה וָרֶבַע, בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.


לאחר ההפרשה, יתן "מעשר ראשון" [9% מהפירות] ללוי. ואם היה צריך בוודאות להפריש "מעשר עני" - יתן 9% מהפירות לעניים. אולם רשאי לאכול מהפירות אף כשעדיין לא נתן ללוי ולעני, אך יזדרז לתת.



"נוסח ההפרשה לפירות ספק מעושרים"
כאשר מפריש תרומות ומעשרות מספק, כגון: שמפריש מפירות דמאי [שאינו יודע אם הם מעושרים או לא], או שמפריש מפירות שהם ספק נטע רבעי [כמבואר בהלכות נטע רבעי, שפירות אלו פטורים מתרומות ומעשרות] - יאמר נוסח זה בלי ברכה.

לוקח מעט יותר מאחד ממאה [1% ומעט יותר] מכמות הפירות. ואומר [בהבנת הדברים כנ"ל!]:

אֶחָד מִמֵּאָה שֶמּוּנַח בַּצַּד יִשָּאֵר טֶבֶל. (אם מפריש כמה מינים יוסיף: כָּל מִין בְּנִפְרָד). וְהַיּוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶמּוּנַח בַּצַּד, הֲרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בְּצַד צְפוֹנוֹ עַל הַכֹּל. (אם מפריש כמה מינים יוסיף: כָּל מִין עַל מִינוֹ). אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶאָמַרְתִי שֶיִשָּאֵר טֶבֶל, עִם שְאַר הַכַּמּוּת הָרְאוּיָה בְּצַד צְפוֹנָם שֶׁל הַפֵּרוֹת, (כָּל מִין עַל מִינוֹ), הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶמּוּנַח בַּצַּד שֶׁעֲשִׂיתִיו מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל הַכֹּל. (כָּל מִין עַל מִינוֹ). וְאִם צָרִיך מַעֲשֵׂר עָנִי, יְהֵא בִּדְרוֹמָם שֶׁל הַפֵּרוֹת. (כָּל מִין עַל מִינוֹ). וְאִם צָרִיך מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יְהֵא בִּדְרוֹמָם שֶׁל הַפֵּרוֹת. (כָּל מִין עַל מִינוֹ), וּמְחֻלָּל הוּא וְחוּמְשׁוֹ, עַל פְּרוּטָה וָרֶבַע, בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאִם הֶם נֶטַע רְבָעַי, פְּדוּיִים הֶם וְחוּמְשָׁם, בִּפְּרוּטָה וָרֶבַע בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּרְבָעַי.



"נוסח מקוצר"

הרוצה להפריש ואין לו את נוסח ההפרשה, עליו להתאמץ להשיג את הנוסח ממש, וכגון שיתקשר לחברו שיש לו סידור, שיקריא לו את הנוסח. (ב"ש קפו) ומכל מקום בשעת הדחק שאינו מוצא כלל את הנוסח, יפריש ויאמר:

  "הפרשת התרומה והמעשר על פירות אלו, יהיו כמו הנוסח שכתוב בסידור".

השגחה
ישתדל לקנות פירות בהשגחה, שברור שהפרישו שם תרומות ומעשרות. ומכל מקום אם קנה פירות ואינו יודע אם הפירות מעושרים או לא, יפריש תרומות ומעשרות מספק בלי ברכה, וכמבואר לעיל בדין פירות דמאי.


חנויות
מותר לקנות פירות מהחנויות בשוק, אף שיש חשש שבשוק הסיטונאים, ישנם סוחרים המבריחים את סחורתם, שלא יפרישו מהם תרומות ומעשרות. והטעם בזה, כיון שעדיין רוב הפירות מעושרים, וגם הרבה פירות מגיעים מקרקעות של גויים, שפטורים ממעשרות. (יבי"א ח"ט יו"ד סימן ל)


מצות 'ביעור מעשרות'
נאמר בתורה (דברים פרק כו פסוק יב): כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ.

מצות 'ביעור מעשרות' נוהגת בערב יום טוב שביעי של פסח, שבשנה הרביעית לשמיטה ובשנת השמיטה. והיינו, כל מי שברשותו עדיין פירות שהם טבל או ספק טבל, חייב להפריש מהם תרומות ומעשרות, [ובטבל ודאי יתן ללוי ולעני], ויחלל את המעשר שני, ולא ישאיר בביתו כלל פירות שאינם מעושרים, וכן לא ישאיר את המטבע שמחלל בו [אלא יחללו על פרוטה, ויאבד את הפרוטה, כנ"ל]. 

ולמחרת ביום טוב במנחה קוראים פרשת 'וידוי מעשר' (דברים כו מפסוק יב עד פסוק טו), דהיינו שמתוודה לפני ה' שהפריש את כל המעשרות כדת וכדין, וכשם שעשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה מה שעליך לעשות לברכנו. ורשאי כל אחד לקרוא בעצמו, ואם רצו קורא שליח הציבור וכולם שומעים. 
(רמב"ם מעשר שני ונטע רבעי פרק יא)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏