"הלכות תרומות ומעשרות" - הקדמה

"הלכות תרומות ומעשרות" מתוך החוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה" של הרב דוד שלום נקי שליט"א: מצות ההפרשה, "דין הפרשת תרומות ומעשרות בחוץ לארץ". הגידולים החייבים בהפרשה. "שלשת התנאים המחייבים בתרומות ומעשרות". "האם תבלינים חייבים בתרומות ומעשרות?". "האם גידולי עציץ חייבים בתרומות ומעשרות?". "מהו איסור טבל". "למה נסמכה מצות מעשר לאיסור אכילת נבלה?" משל ונמשל לביאור העניין...


הלכות תרומות ומעשרות


מצות ההפרשה
מצות הפרשת תרומות ומעשרות נוהגת מן התורה בארץ ישראל בלבד, ובזמן שרוב ישראל נמצאים בארץ ישראל. והיום שבעוונותינו הרבים אין רוב ישראל בארץ ישראל, נוהגת מצוה זו מדברי חכמים. (שלחן ערוך יורה דעה סימן שלא סעיפים א ב)


חוץ לארץ
בחוץ לארץ לא תקנו חכמים להפריש תרומות ומעשרות אלא בארבע ארצות: מצרים, בבל, עמון ומואב, כיון שבזמנם ישבו שם הרבה מעם ישראל. (שו"ע שם)

הדר בחוץ לארץ וחפץ לקיים 'מצוות התלויות בארץ', יקנה קרקע בארץ ישראל, וימנה שליח לקיום המצוות, ונחשב כאילו קיים הוא בעצמו את המצוות, שהרי כלל גדול בידינו 'שלוחו של אדם - כמותו'. (קצש"ע ב תתכה)


הגידולים החייבים בהפרשה
דגן תירוש ויצהר - מן התורה אין חיוב הפרשה אלא בדגן [חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל, שיפון], תירוש [ענבים ויין], ויצהר [זיתים ושמן]. אך מדברי חכמים חובה להפריש מכל גידולי הקרקע [פירות, ירקות, תבואה וקטניות].

שלשת התנאים - אין חובה להפריש תרומות ומעשרות אלא בהצטרף ג' התנאים דלהלן: 

א. מאכל אדם, [למעט מאכל בהמה]. 
ב. גידולי קרקע, [למעט פטריות, שאינם יונקים מהאדמה]. 
ג. כשיש לפירות בעלים, ונשמר על ידם, [למעט פירות הפקר].

תבלינים - מיני תבלין המיועדים לתת טעם בלבד, ואינם נאכלים כמות שהם, כעלי התה, שיבא, גת וכדומה, פטורים מתרומות ומעשרות. אך אם ראויים הם למאכל כמות שהם, כעלי נענע וכדומה, חייבים. וכל שכן אם עיקרם למאכל, אך משתמשים בהם גם לתת טעם, כבצל וכדומה, שבודאי חייבים להפריש מהם תרומות ומעשרות. (ב"ש קסה)

עציצים - חובה להפריש גם בגידולי עציץ, בין שהוא נקוב ובין שאינו נקוב. (ב"ש קסג)

עלי גפן - מן הדין יש להתיר לאוכלם ללא תרומות ומעשרות. (ילקו"י איסור והיתר ב רלד)

פירות הפקר - הריהם פטורים מתרומות ומעשרות, כדלעיל. (סימן שלא סעיף טז)



"איסור טבל"
קודם שיפריש תרומות ומעשרות, הפירות הם 'טבל', ואסור לאוכלם או לטעום מהם כלום. וכמו כן, אסור ליהנות מהם הנאה המביאה לידי כילוי, כגון שמן לתאורה, או להאכילם לבעלי חיים, או לזרעם באדמה. (ב"ש קעח, קעט)

מכירת טבל - אסור למכור פירות טבל או ליתנם במתנה לאחר, מחשש שמא יטעה המקבל ולא ידע שטבל הוא. אולם אם יש צורך לקונה בפירות טבל דוקא, כגון שהקונה התערבו לו בביתו פירות טבל עם פירות מעושרים, ואינו יכול להפריש תרומות ומעשרות מתוך פירותיו, אלא אם כן יביא פירות אחרים שהם טבל ודאי ויפריש עליהם, מותר למכור לו פירות טבל. (סימן שלא סעיף קיז ובש"ך ס"ק קלה)

מותר למכור או לתת פירות טבל לתלמיד חכם, כיון שאין חשש שיטעה ולא יעשר. אמנם אין לתלמיד חכם לתת פירות טבל לתלמיד חכם אחר, שמא יטעה ויסמוך עליו שכבר הפריש תרומות ומעשרות. (סימן שלא סעיף קיז)

אסור למכור פירות וירקות טבל לחנויות ומפעלים, אלא אם כן ברור הדבר שיש שם משגיח המפריש תרומות ומעשרות כדת וכדין. (משפטי ארץ הובא בכשרות השלחן קכא)


למה נסמכה מצות מעשר לאיסור אכילת נבלה?

משל למה הדבר דומה? 

לשני גנבים שחתרו תחת ארמון המלך, ונכנסו לתוך אוצרות הארמון. האחד גנב זהב, והשני גנב עורות שהיו שם לצורך עבודות המלך. 

לרוע מזלם, נתפסו שניהם והובאו לפני המלך, ויצא דינם ליהרג. התחיל גנב העורות לבכות ולהתחנן לפני המלך, אמר: זה גנב זהב, ואני גנבתי עורות, וכיצד אנו נידונים באותו עונש חמור? 

אמר לו המלך: הכל שייך לאוצר המלך, ואין הבדל בין עורות לזהב. כי בזה שחתרת ונכנסת לארמון המלך בלי רשות, עברת על ציווי המלך ואתה חייב מיתה. 

כך אין הבדל בין זה שאוכל נבלה לזה שאוכל טבל, ששניהם עוברים על ציווי ה'. 
(מעם לועז)

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏